## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה:## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## א. התובעת: גב' _________ ת.ז. _________, תושבת _________, _________. ב. הנתבעת: מדינת ישראל, באמצעות משטרת ישראל, _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת את הסעדים הבאים: 1. פיצוי כספי בסך 3,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה עקב השימוש הבלתי מוצדק באזיקים, לרבות עוגמת נפש, פגיעה בכבוד ובחירות. 2. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. 3. כל סעד נוסף שייראה לכבוד בית המשפט צודק וראוי בנסיבות העניין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 1. ביום _________, בשעה _________, הגיעה התובעת לתחנת המשטרה ב_________ לצורך _________. 2. במהלך שהותה בתחנה, הניחו שוטרים על ידיה של התובעת אזיקים, וזאת מבלי שהתובעת נעצרה ומבלי שהייתה קיימת עילה חוקית למעצרה. 3. השוטרים המעורבים באירוע העידו בעצמם כי לא היה כל צורך בשימוש בכוח או בהנחת אזיקים על ידי התובעת, וכי לא היה חשש להימלטותה או להתנהגות אלימה מצידה. 4. השימוש באזיקים נעשה שלא לצורך, ברשלנות ובניגוד לדין, וגרם לתובעת נזק, עוגמת נפש ופגיעה קשה בכבודה ובחירותה. 5. עילת התביעה נולדה ביום _________, עם הנחת האזיקים על ידי התובעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 1. עילת התביעה נולדה בתחום שיפוטו של כבוד בית המשפט. 2. סכום התביעה מצוי בגבולות סמכותו העניינית של כבוד בית המשפט. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת הזהירות המוטלת על המשטרה ## 6. הנתבעת, באמצעות שוטריה, הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלת עליה, בכך שהשתמשה באזיקים כלפי התובעת ללא כל הצדקה חוקית או עניינית, ובכך גרמה לה נזק. 7. חובת הזהירות של המשטרה כלפי הפרט מחייבת אותה לנקוט אמצעי זהירות סבירים בהפעלת סמכויותיה, ובמיוחד כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד כגון חירות וכבוד האדם, והפרה זו מהווה רשלנות. 8. השוטרים פעלו בניגוד לנהלים ולדין, שכן לא התקיימו התנאים המצדיקים שימוש באזיקים, כפי שהעידו השוטרים עצמם, ובכך הפרו את חובתם למנוע גרימת נזק לתובעת. 9. הפסיקה קבעה כי המשטרה כפופה לחובת זהירות בנזיקין, ועליה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע גרימת נזק לפרטים, והתנהלות הנתבעת במקרה זה חרגה באופן בוטה מחובה זו. 10. אי-הפעלת שיקול דעת סביר והנחת אזיקים על התובעת, שלא נעצרה ולא היוותה סכנה, מהווה הפרה יסודית של חובת הזהירות וגוררת אחריות נזיקית של הנתבעת. ## שימוש בלתי מוצדק באזיקים ## 11. השימוש באזיקים על ידי התובעת, שלא נעצרה ולא הייתה קיימת עילה למעצרה, מהווה שימוש בלתי מוצדק בכוח ובאמצעי כפייה, ובכך פגע בזכויותיה החוקתיות. 12. השוטרים עצמם העידו כי לא היה חשש להימלטות התובעת וכי היא לא התנהגה באלימות או הפעילה כוח, עובדות המעידות באופן חד משמעי על היעדר הצורך בשימוש באזיקים. 13. הנחת אזיקים על אדם שאינו עצור ואינו מהווה סכנה, היא פעולה חמורה המהווה שלילת חירות בלתי חוקית ופגיעה קשה בכבוד האדם, ואין לה כל בסיס בדין. 14. הגישה המקובלת בפסיקה מדגישה כי השימוש באזיקים מוגבל למקרים חריגים ומוצדקים בלבד, וכי במקרה דנן לא התקיימו כלל התנאים המצדיקים פעולה כה דרסטית. 15. התנהלות השוטרים במקרה זה חרגה באופן בוטה מהסמכויות המוקנות להם בחוק, ומהווה שימוש לרעה בכוח שלטוני, אשר יש לגנותו ולהטיל בגינו אחריות. ## פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות ## 16. הנחת אזיקים על התובעת, ללא הצדקה חוקית, פגעה באופן חמור בזכותה החוקתית לחירות אישית, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומהווה שלילת חירות בלתי חוקית. 17. הפעולה המשטרתית פגעה גם בזכותה של התובעת לכבוד האדם, שכן היא הושפלה והוצגה כעבריינית בפני אחרים, למרות שלא ביצעה כל עבירה ולא נעצרה. 18. הפסיקה קבעה כי המשטרה כפופה לחוקי היסוד וחובתה להגן על זכויות היסוד של הפרט, ושימוש לא נאות בסמכויותיה טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה חריפה בזכויות אלו. 19. שלילת חירותו של אדם ללא הצדקה ובניגוד לחוק, היא פגיעה בזכות יסודית של האדם, ודי בעצם שלילתה כדי לגרום נזק, כפי שנפסק במקרים דומים. 20. האיזון העדין בין האינטרס הציבורי במלחמה בפשיעה לבין ההגנה על זכויות היסוד של הפרט הופר באופן בוטה במקרה זה, כאשר זכויות התובעת נרמסו ללא כל הצדקה. ## רשלנות השוטרים ## 21. השוטרים פעלו ברשלנות בכך שלא הפעילו שיקול דעת סביר והניחו אזיקים על התובעת, למרות שלא היה כל צורך בכך ולא התקיימו התנאים החוקיים לשימוש באמצעי כפייה זה. 22. רשלנותם של השוטרים באה לידי ביטוי גם באי-הבנתם את גבולות סמכותם ואת התנאים המחמירים לשימוש באזיקים, ובכך גרמו לתובעת נזק מיותר. 23. אדם סביר בנעלי השוטרים, שהיה פועל במקצועיות ובזהירות הנדרשת, לא היה מניח אזיקים על התובעת בנסיבות העניין, ובכך נמנע היה הנזק שנגרם. 24. הנתבעת אחראית באופן שילוחית למעשי רשלנותם של שוטריה, אשר פעלו במסגרת תפקידם ובסמכותם לכאורה, ובכך גרמו לתובעת נזק. 25. אי-הבאת השוטרים המעורבים לעדות בדיון הראשון על ידי הנתבעת, מעידה על מחדל נוסף ועל ניסיון להתחמק מאחריות, ומחזקת את טענת הרשלנות. ## עוגמת נפש ופגיעה בכבוד ## 26. הנחת האזיקים על ידי התובעת, ללא כל הצדקה, גרמה לה עוגמת נפש רבה, השפלה ובושה, ופגעה קשות בכבודה ובדימויה העצמי. 27. התובעת חשה חוסר אונים ופגיעה קשה באוטונומיה האישית שלה, כאשר נכפתה עליה פעולה משפילה ובלתי חוקית על ידי נציגי החוק. 28. הפגיעה בכבוד האדם ובחירותו, כתוצאה משימוש בלתי מוצדק באזיקים, היא נזק שאינו ממוני אך בעל משמעות רבה, המצדיק פיצוי הולם. 29. משך הזמן בו שהתה התובעת בתחנת המשטרה כאשר על ידיה מונחים אזיקים, החמיר את תחושת ההשפלה והעוגמת נפש שנגרמה לה. 30. הפסיקה הכירה בכך ששלילת חירותו של אדם ללא הצדקה גורמת נזק משמעותי, גם אם אינו ממוני, ומצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בכבוד. ## אחריות שילוחית של המדינה ## 31. מדינת ישראל, באמצעות משטרת ישראל, נושאת באחריות שילוחית למעשיהם ומחדליהם של שוטריה, אשר פעלו במסגרת תפקידם ובסמכותם לכאורה. 32. השוטרים המעורבים באירוע פעלו כזרועה הארוכה של הנתבעת, ועל כן הנתבעת אחראית לכל נזק שנגרם כתוצאה מפעולותיהם הרשלניות והבלתי חוקיות. 33. הפסיקה קבעה כי המדינה אחראית למעשי עובדיה כאשר אלה פועלים במסגרת תפקידם, ואין ספק כי הנחת אזיקים היא פעולה משטרתית מובהקת. 34. הטלת אחריות על הנתבעת במקרים כגון אלה חיונית לשמירה על שלטון החוק, להרתעת רשויות השלטון מפני שימוש לרעה בכוח, ולהגנה על זכויות האזרח. 35. אי-הטלת אחריות על הנתבעת תרוקן מתוכן את חובת הזהירות המוטלת על המשטרה ותפגע באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק. ## היעדר עילה למעצר ## 36. התובעת לא נעצרה על ידי השוטרים, ולא נטען כי הייתה קיימת עילה חוקית למעצרה, ועל כן כל שימוש באמצעי כפייה כגון אזיקים היה בלתי חוקי מיסודו. 37. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מפרט באופן ברור את העילות למעצר, ואף אחת מהן לא התקיימה במקרה של התובעת. 38. הנחת אזיקים על אדם שאינו עצור מהווה למעשה מעצר בלתי חוקי, או לכל הפחות שלילת חירות בלתי חוקית, המצדיקה פיצוי. 39. העובדה שהשוטרים עצמם העידו כי לא היה צורך בשימוש בכוח או באזיקים, מחזקת את הטענה כי לא הייתה כל עילה למעצר או לשימוש באמצעי כפייה. 40. הנתבעת לא הציגה כל טעם המצדיק הפעלת כוח ושימוש באזיקים כאשר התובעת לא נעצרה, ובכך כשלה בהוכחת חוקיות פעולותיה. ## נזק שאינו ממוני ## 41. הפגיעה בזכות היסודית לחירות ובכבוד האדם, כתוצאה מהנחת אזיקים בלתי מוצדקת, מהווה נזק שאינו ממוני אך בעל ערך רב, המצדיק פיצוי כספי. 42. אין צורך להצביע על נזק ממשי ממוני שנגרם לתובעת, שכן עצם שלילת החירות וההשפלה מהוות נזק בר פיצוי בפני עצמו, כפי שנפסק. 43. הפסיקה הכירה בכך שפגיעה בזכויות חוקתיות, ובמיוחד בזכות לחירות ולכבוד, גוררת פיצוי גם ללא הוכחת נזק ממוני ספציפי. 44. סכום הפיצוי המבוקש משקף את חומרת הפגיעה, את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ואת הצורך להרתיע את הנתבעת מפני הישנות מקרים דומים בעתיד. 45. הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד להשיב, ככל הניתן, את המצב לקדמותו, ולפצות על הפגיעה בערכים שאינם ניתנים לכימות כספי מדויק. ## חובת המשטרה להגן על זכויות הפרט ## 46. ככל רשויות השלטון, כך גם משטרת ישראל כפופה לחוקי היסוד, וחובתה להגן על זכויות היסוד של הפרט המעוגנות בהם, ובמיוחד על כבודו וחירותו. 47. אופי סמכויותיה של המשטרה והיקפן טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה חריפה בזכויות חוקתיות מוגנות של הפרט, ועל כן חובתה לנקוט זהירות יתרה. 48. בצד חובתה של המשטרה להגשים את משימותיה למען האינטרס הציבורי, היא נדרשת לנקוט זהירות רבה בהפעלת סמכויותיה כדי למנוע פגיעה לא ראויה בזכויות היסוד. 49. במקרה זה, המשטרה כשלה בחובתה להגן על זכויות התובעת, ובמקום זאת פגעה בהן באופן בוטה ובלתי מוצדק. 50. הטלת אחריות על הנתבעת במקרה זה תשלח מסר ברור בדבר חשיבות ההגנה על זכויות הפרט גם אל מול סמכויות האכיפה של המשטרה. ## מחדלי הנתבעת בהליך המשפטי ## 51. הנתבעת כשלה במחדלה בכך שלא הביאה את השוטרים המעורבים בדבר לעדות בדיון הראשון, ובכך גרמה לצורך בקיומו של דיון נוסף ולבזבוז זמן שיפוטי. 52. מחדל זה של הנתבעת מעיד על חוסר רצינות ועל ניסיון להתחמק מאחריות, ועל כן יש לחייבה בהוצאות משפט מוגברות. 53. אי-הבאת עדים רלוונטיים על ידי הנתבעת פגעה ביכולת התובעת להוכיח את תביעתה באופן יעיל ומהיר, וגרמה לה טרחה ועוגמת נפש נוספת. 54. התנהלות הנתבעת בהליך המשפטי, ובמיוחד מחדלה בהבאת העדים, מחזקת את טענות התובעת בדבר רשלנותה וחוסר תום ליבה. 55. כבוד בית המשפט מתבקש להתחשב במחדלי הנתבעת בהליך המשפטי בעת פסיקת ההוצאות, ולחייבה בסכום הולם שישקף את הטרחה שנגרמה לתובעת. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.משטרהכתב תביעהמסמכיםתביעה נגד המשטרה