התובע ביקש התובע להגדיל את סכום התביעה עקב גילויים חדשים של חדירת מים ולאור חוות דעת משלימה שקיבל ובהחלטה שניתנה ביום זה, ניתנה לתובע האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן ובהמשך לכך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בה העלה את סכום התביעה לסך של 32,944 ₪. הנתבעת אשר הגישה כתב הגנה לכתב התביעה המקורי, הגישה גם השלמת כתב הגנה תוך התייחסות לכתב התביעה המתוקן. 2. ואלו הן העובדות העיקריות המועלות על ידי התובע להצדקת תביעתו על סך 32,944 ₪: א. א) בתאריך 10.3.11 רכש התובע רכב חדש מסוג טויוטה ורסו (להלן:"הרכב") ובתחילת חודש נובמבר 2011 הובחנה חדירת מים לתקרת הגג, שחייבה החלפה של ריפוד הגג וחלקים נוספים. ביום 11.12.12 נתבקש התובע על ידי הנתבעת להביא אליה את הרכב לבדיקת שמאי מטעמה וכבר בתחילת הבדיקה נתגלו כתמי המים והפעם הופיע כתם נוסף גם בחלקה הקדמי של תקרת הרכב. לדברי השמאי - לא הייתה אפשרות לבצע חוות דעת משום שהתקלה לא נפתרה. ב) מיד עם גילוי הבעיה, ניגש התובע עם הרכב לשמאי מטעמו, מר ויקטור עידן (להלן:"מר עידן") וחוות דעתו הוגשה כבר בישיבת יום 19.5.13. בהמשך לכך, נפגש התובע עם נציג שירות בכיר של הנתבעת, אשר בדק שוב את הרכב ושוב קבע, שמקור הנזילה הוא לכאורה אותה גומייה, שתוקנה על ידי הנתבעת בשנת 2011 בצורה לקויה ובעקבות כך, ביקש נציג השירות מהתובע למסור הרכב לבדיקה בלחץ מים. לדעת התובע, עצם בקשה מעין זו מלמדת, שנציג השירות יודע, שלא מדובר בגומייה וככל הנראה, הנזק הוא בכשל אחר, שכן מיקום הרטיבות בחלקה הקדמי של התקרה מצוי במקום הגבוה ממיקום אותה גומייה. ג) מאחר ונציגי הנתבעת, הם אלה שהתקינו את הגומייה בצורה לקויה, כשל זה חזר על עצמו בתיקון הליקוי בשנת 2011 ומכאן, שהמסקנה אותה מסיק התובע היא, שהנתבעת אינה מסוגלת לטפל בבעיה או לחלופין שמקור הבעיה שונה מהבחנת המומחים של הנתבעת ומדובר ברכב עם פגם שאין הנתבעת מסוגלת לטפל ולפתור. ב. א) לאחר הדיון של יום 19.5.13 נפגש התובע עם נציגת קשרי לקוחות של הנתבעת על מנת לנסות להגיע לפשרה ובמסגרת זו הציעה הנציגה שתי אפשרויות. לטענת התובע, אם היה מקבל האפשרות הראשונה, עלולה הייתה להשאירו אחרי תום תקופת האחריות עם הבעיה כולל החשש של קושי במכירת הרכב עקב בעיית ירידת הערך ובאשר לאפשרות השנייה, לא ראה התובע שום פשרה, משום שרכישת הרכב מהתובע לאחר בדיקה במכון, מחייבת אותו לרכוש רכב חדש אצל הנתבעת במחיר מלא. מנגד, הציע התובע לנציגי הנתבעת, למסור להם את הרכב ובתוספת של 30,000 ₪ יקבל רכב חדש מהנתבעת, אך נציגת הנתבעת דחתה הצעה זו. ב) משנדחו הצעות הפשרה, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 32,944 ₪, הכולל בחובו: ירידת ערך הרכב בסך 21,060 ₪, שכ"ט שמאי בסך 4,884 ₪, היעדרות 7 ימי עבודה בסך 2,800 ₪, עוגמת נפש בסך 4,000 ₪ ועלות צילומים בצבע בסך 200 ₪. (ראה פירוט הסכומים בתביעה המתוקנת וגם במסמך שנערך על ידי התובע וסומן כמוצג ת/1). בהמשך, ביקש התובע לבטל הדרישה של 200 ₪ עבור צילומים- זאת על מנת להעמיד סכום התביעה בסמכות בימ"ש זה. (עמ' 3 לפ',ש' 11- 12). 3. כבר בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת לתביעה המקורית, ביקשה היא לדחות את תביעת התובע וכך גם חזרה וביקשה ב"השלמת כתב הגנה" לתביעה המתוקנת ולהצדקת בקשתה לדחיית התביעה, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבעת מאשרת, שאכן נתגלו ברכבו של התובע סימני רטיבות בריפוד גג הרכב והרכב נבדק ונמצא שהמקור לכך הוא הגומייה המחברת בין האנטנה לבין גג הרכב ובנסיבות אלו, הוחלפה גומייה וצמת חוטים וכן הוחלף ריפוד הגג בריפוד חדש ומקורי של היצרן ואף ניתנו לתובע 2 טיפולים שוטפים חינם. לאחר שנה, נצפו כתמי רטיבות בריפוד הגג והפעם בצמוד לדלת תא המטען של הרכב ומבדיקה התברר, שמסיבה כלשהי, שגומייה אוטמת של דלת תא המטען יצאה ממקומה ולכן נוצרה רטיבות בצמוד לדלת תא המטען. הגומייה הושבה למקומה ולאחר מכן נעשו בדיקות מקיפות, תחת גשם שוטף, ברד ורוחות חזקות ובכל הבדיקות שנעשו לאחר השבת הגומייה האוטמת - לא נצפתה שום חדירת מים ו/או רטיבות. ב) בנסיבות הנ"ל הוצע לתובע להחליף את ריפוד הגג בחדש ומקורי ללא עלות, אך התובע בחר, מתוך חוסר תום לב ומתוך רצון להאדיר את כיסיו להתנגד לכך ולהגיש תביעה זו על סכומים לא מוכחים. ב. א) הנתבעת מכחישה את גובה הנזקים הנתבעים על ידי התובע ובמיוחד חולקת היא על גובה ירידת הערך שנקבע לרכב בשיעור של 5.5%, שכן לדעתה, החלפת ריפוד חדש לגג אינה גורמת לירידת ערך אלא כאשר מחליפים ריפוד גג רכב בחדש ומקורי, יש בכך כדי לשדרג את הרכב. (ראה האמור בסעיף 6 לכתב ההגנה המקורי). הנתבעת גם טוענת כנגד גובה שכרו של השמאי ומוסיפה הנתבעת וטוענת, שהמחויבות החלה על הנתבעת מכוח אחריות יצרן ומכוח הוראות הדין היא לתקן פגם בייצור שנתגלה בהתאם לתנאי האחריות. לכן, אם הנתבעת מילאה את התחייבויותיה הן על פי דין והן על פי תנאי האחריות, אזי גם לא נגרמה עוגמת נפש ללקוח. ב) בכתב ההגנה המשלים, סבורה הנתבעת, שטענותיו של התובע הן בגדר זוטי זוטות ולאחר שבוצעו כל הבדיקות אחרי ביצוע התיקונים האמורים, אין יותר רטיבות בגג הרכב ומכל מקום, הוצע לתובע שוב להחליף את ריפוד גג הרכב בריפוד חדש ומקורי של היצרן, אך התובע סירב לקבל ההצעה. הנתבעת אף הציעה לתובע 3 שנות אחריות נוספות לעניין הרטיבות בגג הרכב ושני טיפולים עתידיים שוטפים ללא תשלום, אך התובע דחה גם הצעות אלו. 4. א. כפי שעולה מכתבי הטענות - ועל כך אין מחלוקת- תופעת הרטיבות בריפוד הגג או יותר נכון לומר, תופעת חדירת מים מגג הרכב הופיע ברכב התובע מספר פעמים. התובע ראה בתופעה זאת בעיה שיש בה כדי להוריד מערכו של הרכב ואילו הנתבעת טענה, שמקור הרטיבות הוא בגומייה המחברת בין האנטנה של הרכב ובין הגג ובנסיבות אלה הוחלפה הגומייה וצמת החוטים וכן הוחלף ריפוד הגג בריפוד חדש ומקורי. למרות אותה החלפה, אין הנתבעת מכחישה את העובדה, שלאחר שנה שוב נצפו כתמי רטיבות בריפוד הגג, אך הפעם הופיעו כתמי הרטיבות בצמוד לדלת תא המטען וגם הפעם גילתה הנתבעת, שתופעה זו מקורה בגומייה שאוטמת את דלת תא המטען שיצאה ממקומה ומשהושבה הגומייה למקומה בוצעו מבדיקות "רטיבות" על ידי שטיפת הרכב מספר פעמים ובכל הבדיקות לא נצפתה חדירת מים ו/או רטיבות ברכב. ב. א) לאחר שהתובע העלה את טענותיו הנ"ל ולאחר שהנתבעת העלתה טענותיה בדבר האטימה, הסכים התובע להמתין עם המשך הדיון בתביעה זו עד לחורף ואם תופיע שוב אותה תופעה, יהיה על הנתבעת להחליף הרכב. ב) לאור הצהרה זו של התובע, הסכימו הצדדים, שהדיון יידחה מחודש יולי לסוף דצמבר 2013 על מנת לבדוק האם התיקון האחרון שביצעה הנתבעת ברכב הוא תיקון אשר תוצאתו אי חדירת מי גשמים ובהתאם לתוצאת בדיקה זו - יחליטו הצדדים כיצד להמשיך בתביעה: אם לפשרה - אם להמשך דיון. ג) לאור הסכמת הצדדים ומאחר והיה צורך לקבוע תיק זה לבדיקת חדירת גשם, נדחה הדיון ליום 5.1.14. 5. א. א) מתברר, שלמרות דחיית מועד הדיון, לפי בקשת הצדדים, לא נעשה דבר, משום שביום הדיון הצהיר התובע, שדווקא בסופה האחרונה שהייתה, הוא לא היה בארץ והרכב לא נסע, אך בכל זאת, הרכב היה בחוץ, כאשר חלקו האחורי מתחת לקורת גג. מכל מקום, התובע לא הוציא מכלל אפשרות שכבר אין בעיה ברכב, אך היות וממילא התביעה אינה תביעה בגין נזק לרכב, אלא בשאלת ירידת הערך, יש להמשיך ולדון בשאלה זו. (ראה דברי התובע בעמ' 6 לפ'). ב) על דברי התובע הנ"ל, הגיבה גב' גינת רחלי, נציגת הנתבעת (להלן:"גב' גינת") שהציעו לתובע הרחבת אחריות אם תהא חדירת מים. לטענתה, לא היה צורך לבדוק חדירת המים דווקא בזמן סופה אלא די היה בשטיפת הרכב על מנת לבדוק שאין יותר חדירת מים לאחר שהרכב תוקן בפעם האחרונה על ידי נציגי הנתבעת. ב. א) התובע נראה לבית המשפט כמהסס אם לקבל הצעתה של גב' גינת, שכן תשובתו הראשונה הייתה: "אני מוכן לאחריות", אך מייד המשיך ואמר: " היה ונכנס מים, אמרו שיחליפו שוב פעם. אם אני רוצה למכור את האוטו, אין מי שיקנה את האוטו. אנשים לא חושבים בכלל למכור את האוטו. אמרתי להם, שיתנו לי את ירידת הערך, ואמכור אותו בפחות מחיר, אבל גם את זה הם לא מוכנים לתת". עוד הזכיר התובע את שביקש בישיבה הקודמת, קרי, לרכוש מהנתבעת רכב חדש ולהוסיף 30,000 ₪ והנתבעת לא הסכימה, אלא הנתבעת עמדה על טענותיה, שאם תתגלה רטיבות יחליפו תקרה ובנוסף לכך, הוסיף התובע ואמר, שהנתבעת מוכנה לרכוש ממנו הרכב ובלבד שיתחייב לקנות רכב אחר מסוג טויוטה, אך התובע כבר לא רוצה להיות לקוח של הנתבעת.(ראה בעמ' 4 לפ',ש' 3- 11 ועמ' 7 לפ', ש' 1- 6). ב) כתגובה לטענות התובע, הייתה לגב' גינת הצעה נוספת והיא, שהתובע ישאיר את מפתחות הרכב בסוכנות הנתבעת על מנת שהיא תדאג לקונה אשר ירכוש את הרכב, אך גם להצעה זו סירב התובע. גב' גינת המשיכה בטענה, אותה העלתה הנתבעת לאורך כל דרך טיעוניה, שאין בתיקון שכזה שבוצע ברכב כדי לגרום לירידת ערך. 6. העולה מכל האמור לעיל הוא, שלמרות הניסיונות שנעשו על ידי הצדדים ולמרות ההזדמנויות שניתנו לצדדים על ידי בית המשפט להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט - הסיכום הוא, שבסופו של יום, כל אחד חזר על עמדתו, הבעיה לא נפתרה בהסכם והצדדים המשיכו בדיון ולכן, אין לו לבית המשפט אלא להכריע בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים - היא שאלת ירידת הערך. 7. בטרם אתייחס לשאלת גובה שיעור ירידת הערך, אביא להלן העובדות שיש להתייחס אליהן, לצורך קביעת שיעור ירידת הערך, בהתחשב בחוות הדעת, כפי שיפורט להלן: א. א) בשאלה הנוגעת לשיעור ירידת הערך ברכב התובע, נמצאות בפני חוות דעתו של מר עידן מזה - מטעם התובע- וחוות דעתו של מר זקוטו יצחק מזה- מטעם הנתבעת-. (להלן:"מר זקוטו") בחוות דעתו מיום 27.3.12 מציין מר עידן, שהרכב נבדק בתאריכים: 18.11.11 ו-02-09.01.12 ואין להבין מכך, האם בשנת 2012 בדק מר עידן את הרכב מיום 2.1.12 ובמשך הימים הבאים עד יום 9.1.12 או האם בדק את הרכב רק בימים: 2.1.12 ו-9.1.12 ובנוסף בדק את הרכב גם ביום 18.11.11. אם אכן, בדק מר עידן את הרכב במשך 7 ימים רצופים, מיום 2.1.12 ועד 9.1.12 נשאלת השאלה, מדוע היה צריך לבדוק הרכב כל כך הרבה ימים כדי לקבוע ירידת ערך. מכל מקום, העולה מחוות דעתו של מר עידן הוא, שהוא קבע ירידת ערך בשיעור של 5.5%. ב) לעומתו, הוגשה חוות דעתו מיום 31.1.13 של מר זקוטו ובבדיקת הרכב ביום 11.12.12 הגיע מר זקוטו למסקנה, שבנסיבות בהן מוחלף ריפוד גג ברכב בריפוד גג מקורי - אין כל ירידת ערך לרכב. ב. א) לכן, העולה משתי בדיקות הנ"ל הוא, שיש חוות דעת שונות בקביעת שיעור ירידת הערך, כאשר מר עידן קובע שיעור של 5.5% ואילו מר זקוטו קובע, שאין ירידת ערך. השמאים הנ"ל לא הסתפקו בבדיקות הנ"ל ובקביעות הנ"ל, שכן בהמשך מצינו, שמר עידן בדק שוב את הרכב ביום 11.12.12 - ממש באותו יום שבדק מר זקוטו- ובתוספת לחוות דעת מיום 13.12.12, קבע מר עידן ירידת ערך מסחרית הצפויה בשיעור של 15% (הכוללת את ההערכה הראשונה). (ראה מוצג ת/3) . כנגד חוות הדעת של מר עידן מיום 13.12.12 הגיש גם מר זקוטו חוות דעת נוספת ביום 17.6.13 על בדיקה שערך באותו יום וגם הפעם לא מצא מר זקוטו שיש מקום לקבוע ירידת ערך כלשהי, מהטעם, שלא נמצאו ליקויים עקב החלפת ריפוד גג, שכן העבודה בוצעה על פי הוראות היצרן. 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, שצורף ואשר הוגש במהלך הדיון ומאחר וקביעות השמאים בכל הקשור בשיעור ירידת הערך פורטו בחוות הדעת, שהוגשו על ידי כ"א מהם, אתייחס להלן, גם לשאלה העולה מחוות דעת אלו, כיצד יש לילך בין הפערים הקיצוניים של קביעת ירידת ערך בשיעור 0% על ידי מר זקוטו לעומת קביעת ירידת ערך בשיעור של 15% על ידי מר עידן. 9. לאחר ששקלתי את כל השיקולים האפשריים, בהתייחס לחוות דעת אלו, החלטתי, שאמנם יש לקבוע ירידת ערך לרכב התובע, שכן אין להוציא מכלל אפשרות, שאם קונה יידע על הליקוי שהיה ברכב של חדירת מים, עשוי קונה כזה להירתע מרכישת הרכב, כך שאין לקבל את קביעותיו של מר זקוטו, אך גם אין לקבל את קביעותיו של מר עידן בקביעת ירידת ערך בשיעור של 5.5% ובוודאי שלא לקבל את הקביעה הנוספת הכללית והבלתי מוסברת של ירידת ערך בשיעור 15% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) השאלה אליה היה צריך מר עידן להתייחס היא אם קיימת ירידת ערך, כפי שגם ציין בראשית חוות דעתו: "..בקשר לחדירת מים לתקרת הגג שחייבה החלפת ריפוד גג, נתבקשתי לאתר את הגורם לחדירת המים ואת ירידת הערך הצפויה בגין האירוע הנדון". לכן, העולה מהאמור לעיל הוא, שקביעת ירידת הערך הייתה צריכה להיעשות לגבי אירוע ספציפי, כפי שהגדיר אותו בראשית חוות דעתו. ב) אם השאלה השנויה במחלוקת התמקדה לעניין ספציפי - חדירת מים לתקרת הגג- לא מובן, מדוע היה צריך להרחיב הבדיקה גם לעבר עובי הציפוי בחלקים, שאינם רלוונטיים לשאלה שהייתה שנויה במחלוקת, כמו בדיקת כנף קדמית ואחורית ימנית, דלתות, כנף קדמית שמאלית, כנף אחורית שמאלית. - זאת על מנת לקבוע שהנתונים מעידים על צבע מקורי תקין - כאשר שאלת הצבע או שאלת הציפוי כלל לא היו מנושאי המחלוקת בין הצדדים. ג) כפי שעולה מטבלת: "חישוב ירידת הערך המסחרית", נקבעו ממצאי מר עידן לאחר תיקון הנזק וצרף תמונות להראות את הסימנים והצלקות מתהליך התיקון. אם כך, ציין מר עידן, הרי שאם נראים סימנים וצלקות - אלה נבעו מתהליך התיקון ולא מעצם הליקוי של חדירת מים. על ליקויים אלה קבע מר עידן ירידת ערך בשיעור של 1.5%. ד) זאת ועוד, כפי שעולה מנימוקי מר עידן לקביעת ירידת הערך, הוא התייחס כאילו רכב זה עבר תאונה - ולא היא, שכן עוד קודם לכן, ציין מר עידן את הצהרתו של התובע, שהרכב לא עבר תאונה מיום רכישתו ועד לבדיקת הרכב על ידו. כך כותב מר עידן בחוות דעתו: "אחוזי ירידת הערך שצוינו בנושא העבודה הלקויה מתייחסים לליקויים לחלקים שניזוקו מתאונה זו בלבד." ובהתייחס לכך, ממשיך מר עידן וכותב:" עבודות אלו מרתיעות את הקונה הפוטנציאלי מלרכוש את הרכב או להפחית מערכו של הרכב במחירון". עוד מוסיף מר עידן ומתייחס לליקוי, כאילו נובע מתאונה וכך כותר מר עידן:" אחוזי ירידת הערך שצוינו בנושא העבודה הלקויה מתייחסים לליקויים לחלקים שניזוקו מתאונה זו בלבד", וממשיך וכותב: "גם מכונית שתוקנה כראוי, עקבות התאונה גורמות לירידת ערך מסחרית היות שקונים פוטנציאלים נרתעים מלקנות מכונית שעברה תאונה". (כל ההדגשות שלי- ג.ב.). ה) לכן, מסכים בית המשפט עם קביעת של מר עידן, שמיקום הפגיעה, עוצמתה ואיכות תיקון הנזק הינם מהגורמים החשובים הקובעים את ירידת הערך ואין להוציא מכלל אפשרות, שהקביעות הנ"ל נכונות הן, ברם במקרה נשוא תיק זה, לא מדובר בתאונה ולא במכונית שעברה תאונה, כאשר אין ספק, שעקבות תאונה שונות הן מאשר חדירת מי גשמים - מבלי שהרכב יעבור תאונה של ממש. לכן, אין בית המשפט יכול לקבל הערכת שיעור ירידת ערך של 5.5%, כפי שקבע מר עידן עקב ממצאי תאונה, כאשר לא מדובר בתאונה כלל. ב. א) אם כך קבעתי לגבי קבלת קביעותיו של מר עידן לגבי ירידת הערך בשיעור של 5.5%, קל וחומר שאין לקבל את השיעור המוגדל והבלתי מוסבר של 15%. בחוות הדעת הנוספת מיום 13.12.12 קבע מר עידן בצורה סתמית וכללית, שאובחנו כתמים בריפוד תקרת הגג הנובעים מחדירת מים, כאשר שמעתי מעדות התובע וגם מעדות הגב' גינת שהריפוד הוחלף לריפוד חדש מקורי. מר עידן אכן ציין את העובדה, שריפוד הגג הוחלף בתאריך 9.1.12, אך הוסיף שהתקלה חזרה שוב. גם אם אלו הם פני הדברים, הרי שלכל היותר מדובר באותה תקלה ומדוע יש לחשב פעמיים ירידת ערך על אותו ליקוי ובמיוחד אין הסבר משכנע, כיצד זה ליקוי שהיה כבר ביום 9.1.12 מגדיל באופן פתאומי את שיעור ירידת הערך ב-9.5% ?! ב) לאמור לעיל, יש להוסיף גם את העובדה, שבדיון של יום 4.7.13 הסכימו הצדדים לדחות את מועד הדיון על מנת לבדוק האם התיקון האחרון שביצעה הנתבעת לרכב הוא תקין ושלא גורם לחדירת מי גשמים לרכב ולצורך הבדיקה נדחה מועד הדיון לעונת החורף, קרי ליום 29.12.13, (לאחר מכן נדחה ליום 5.1.14) ברם עולה מעדותו הכנה וההוגנת של התובע, שדווקא בסופה של גשמים שהייתה לפני מועד הדיון, לא היה התובע בארץ, הרכב לא נסע ולא הועמד כלל במבחן עליו הסכימו הצדדים. הרכב אמנם היה בחוץ, אך חלקו האחורי היה מתחת לקורת גג והתובע אף הוסיף, שייתכן ואין כבר בעיה ברכב. (ראה בעמ' 6 לפ',ש' 11- 15). ג. א) מר זקוטו מציין בחוות דעתו, שריפוד גג הינו חלק פריק הנוטה להתבלות ולהתלכלך, גם אם ריפוד גג הרכב מתבלה או מתלכלך אין בכך לפגוע בתפקוד הרכב. אני מקבל את קביעתו של מר זקוטו, שאין בהתבלות ובלכלוך כדי לפגוע בתפקוד הרכב, ברם, כאשר שמאי בודק רכב לשם קביעת ירידת ערך, עליו לקחת בחשבון, ששאלת ההתבלות והלכלוך לא עמדה לבדיקה, אלא כפי שציין מר זקוטו בעדותו בבית המשפט, מדובר בחדירת מים לתוך הרכב וריפוד גג נוזל. (עמ' 7 לפ',ש' 16- 17) ולכן, מה שעמד לבדיקה זה מקור הרטיבות או מקור חדירת המים והאם מקור זה יכול להביא לירידת ערך לרכב. ב) בהסתמכו על חוברת המנחה לקביעת ירידת ערך, מציין מר זקוטו, שהחלפת חלקים מתפרקים על ידי ברגים, מסמרות והדבקה, כולל חלקים מכאניים בחלקים מקוריים ובהרכבה זהה לזו של היצרן - לא תגרום לירידת ערך. אין בית המשפט סבור, שהקביעה הנ"ל, תואמת את נסיבות המקרה, נשוא תיק זה. ברכב התובע חדרו מים ונוצרה רטיבות וכפי שטענה הנתבעת, הוחלפה גומייה, צמת חוטים וריפוד גג הרכב הפנימי בריפוד חדש ומקורי של יצרן הרכב. ג) מר זקוטו מסכים, שלמרות החוברת המנחה, בכל זאת הנושא עדיין פרוץ ואין שום קביעה ולכן, המשתמע מדבריו הוא, שכל שמאי בודק וקובע ירידת הערך לפי שיקוליו הוא. (עמ' 8 לפ',ש' 4- 8). ואכן, לשאלה, איך הוא מסביר שמר עידן קבע ירידת ערך, על כך משיב מר זקוטו:" בגלל שאנו באותה קולגה, לצערנו, נושא ירידת ערך, עדיין לא סגור הרמטית וכל אחד, לפי תחושות הבטן, מחליט מה שמחליט...". (עמ' 8 לפ',ש' 15- 17). ד) בעניין זה מעיד מר זקוטו, שבעת שבדק את הרכב, הוא ראה שהגג רטוב ולכן, לא ראה סיבה לבדוק בשעה זו והציע לנציגי הנתבעת, שקודם יתקנו את התקלה ואחרי זה הוא ימשיך בבדיקה. ועוד מוסיף מר זקוטו ואומר, שגם לאחר שהחליפו גג, הוא הגיע ותוך הסתכלות ובדיקה מדוקדקת והוא ראה, שלמרות התיקון עדיין יש סימנים של רטיבות והבעיה טרם נפתרה ואז הוא בדק ומצא שגומייה בדלת האחורית, שתפקידה לאטום חדירת מים יש צורך להחליפה פעם שנייה על מנת שלא תהא חדירת מים ואז לא רק הוחלפה גומייה אלא הוחלף גג פעם שנייה. ה) אמנם, גם אחרי תיקון זה - שבועיים לפני מתן עדותו בבית המשפט ולפי עדותו של מר אבי נבו, מנהל שרות אזורי של הנתבעת- המשיך מר זקוטו ובדק את הרכב, אך בדיקה זו לא יכלה להעלות דבר, משום שהרכב לא היה בגשם - וכפי שהעיד התובע- התובע עצמו היה בחו"ל והרכב לא נסע. (ראה עדותו של מר זקוטו בעמ' 7 לפ', מש' 20 ואילך ועמ' 8 לפ',ש' 22- 26 ועמ' 9 לפ',ש' 3- 6 וראה עדות התובע בעמ' 6 לפ', ש' 11-15). ו) לאור דבריו האחרונים של מר זקוטו, ניתן לומר, שבעצם אין לדעת מה מצב חדירת המים מאז הוחלף הגג פעם שנייה. 10. א. לאור הנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה, אין לי ספק, שאכן יש לקבוע לרכב התובע ירידת ערך, ברם לא את שקבע מר עידן ולא את שקבע מר זקוטו. אם חלה על מוכר רכב חובת גילוי הנאות, הרי שבעת מכירת הרכב יהיה על התובע לגלות תופעה זו ואין להוציא הכלל אפשרות שקונה פוטנציאלי עשוי להירתע מלרכוש רכב כזה, אלא אם יפחית ממחיר הרכב וזוהי למעשה, ירידת הערך המסחרית, שיש להתייחס אליה. לכן, לאחר עיון בחוות דעתו של מר עידן, אני קובע שקיימת לרכב התובע ירידת ערך מסחרית בשיעור של 4% בשל החלפת ריפוד הגג ופגמים בחיבור ריפוד הגג (כפי שנקבע בעמ' 5 סעיפים 10, 10.5 לחוות דעתו של מר עידן). ב. מר עידן העריך את שווי הרכב לסך 140,400 ₪ והיות ומר זקוטו לא התייחס להערכה זו והיות ואין בפני הערכה אחרת, אני מקבל הערכה זו וקובע את סכום ירידת הערך לסך של 5,616 ₪. (4% משווי הנ"ל של הרכב). ג. באשר להוצאותיו הנוספות של התובע, אשר נקב בתביעתו ובמסמך ת/1, אני קובע, שהתובע לא הוכיח הפסד הסכום של 2,800 ₪ אשר תבע בגין הפסד 7 ימי עבודה וכמו כן, החלטתי שלא להיעתר לפריט התביעה של עוגמת נפש בסך 4,000 ₪. לעניין עוגמת הנפש, אני קובע, שאכן לתובע נגרמה עוגמת נפש, שכן הוא רכש רכב חדש וכל הופעותיו לבצע תיקונים - גרמה לעוגמת נפש, אך בהתחשב גם בכך שהנתבעת נענתה לכל פניותיו של התובע ופעמיים החליפה הגג ולאחר מכן, כבר לא היה שיתוף פעולה של התובע ולא נתאפשרה בדיקה נוספת לאחר הגשמים של שנת 2013, אני מעמיד את הסכום בעד עוגמת הנפש לסך של 750 ₪. ד. א) באשר לסכום אותו תבע התובע עבור שכ"ט שמאי - סך של 4,884 ₪, הרי שסכום זה כולל תשלום עבור שתי חוות דעת, כאשר פעם ראשונה שילם התובע שכ"ט שמאי בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ) ופעם שנייה שילם סך של 1,404 ₪ (כולל מע"מ). ב) באשר לשכ"ט אותו גבה מר עידן, אין בדעתי להתייחס לגובה השכר שגבה מר עידן, אך יש אכן לתת משקל לטענת הנתבעת, ששכר הטרחה אותו קבע מר עידן (לגבי חוות הדעת הראשונה) מהווה מחצית מסכום ירידת הערך. על טענת הנתבעת יש להוסיף גם את העובדה, שחוות הדעת הייתה צריכה להצטמצם אך ורק בשאלת ירידת הערך, מבלי לבדוק תוצאות נזקים בגין תאונת דרכים - בדיקה הלוקחת זמן - ולכן, שאלה היא האם רק בשל בדיקה נקודתית של ירידת הערך, סביר לגבות שכ"ט בסכום שנגבה. אין מניעה, שלקוח ישלם כל סכום שמבקשים ממנו, אם סכום זה נראה לו סביר, ברם אין מקום שלקוח ישלם ביד רחבה בהנחה שיוכל לקבל החזר מלא מהצד שכנגד - החזר כל סכום שישלם. התובע לא הוכיח לבית המשפט, שהוא יידע את המבטחת שלו על הצורך בהוצאת שומת שמאי ובחר - אם בקבלת עצה ממאן דהוא או מרצונו- לפנות ישירות לשמאי פרטי. במקרה זה, על הלקוח לנהוג על פי הכלל של הקטנת הנזק ולא של הגדלת הנזק על חשבון מאן דהוא אחר ולא נראה לי שעל הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שכר הטרחה - רק משום שכך ביקש השמאי והלקוח הסכים לשלם. ג) זאת ועוד, אין כל הסבר משכנע, מדוע העדיף התובע לקחת שמאי פרטי במקום להיעזר בשמאי של חברת ביטוח, שכן אם בהקטנת נזק עסקינן, אין ספק שהעלות לא הייתה כזאת כפי ששילם התובע לשמאי מטעמו. ד) לכן, בנסיבות אלה, אין בית המשפט נעתר למלוא הסכום ששילם התובע לשמאי מטעמו ואני קובע שיהיה זה אך סביר, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ הוצאות השמאי. 11. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,866 ₪ (ירידת ערך בסך 5,616 ₪ ושכ"ט שמאי 1,500 ₪ ועוגמת נפש - 750 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה המקורית - 11.11.12- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נזקי מיםנזילהחוות דעתמים