מה היא משמעות הסכם בין החייב לנושה המגביל עבירותה של זכות הנושה לצד שלישי כלפי החייב ? המשפט המשווה מכיר פתרונות שונים לשאלה שלפנינו, וביניהם ניתן למצוא גישות קוטביות זו לזו. הגישה האמריקנית מייחסת תוקף משפטי מלא להעברת זכות מנושה-ממחה לנמחה גם כאשר העברה זו עומדת בסתירה לתנאי הגבלת עבירות בהסכם בין הממחה לחייב (סעיף (4(9-318 ל-UNIFORM COMMERCIAL CODE). על-פי גישה זו, יש להעדיף את אינטרס גמישות המסחר על פני עקרונות חוזיים מקובלים. לעומת זאת באנגליה הכלל הנוהג הוא כי הגבלת עבירות בהסכם בין נושה לחייב שוללת כלפי החייב את תקפות העברת זכות על-ידי הנושה-הממחה לנמחה מקום שההעברה סותרת את תנאי ההגבלה: (‎LINDEN GARDENS TRUST LTD. V. LENESTA SLUDGE LTD. (1993 AT PP. 422-425 ,[31]). ה- B.G.B הגרמני קובע כי להגבלה כאמור יש לייחס תוקף משפטי מלא באופן שהמחאת זכות נושה הסותרת תנאי הגבלה הינה חסרת תוקף הן ביחסים שבין החייב לממחה והן ביחסים שבין הממחה לנמחה (ראה ש' לרנר "המחאת חיובים" דיני חיובים - חלק כללי , בעמ' 97). בספרות המשפטית שלנו קיימות דעות שונות המרחיבות, או מצרות, את תקפותן המשפטית של הגבלות על עבירות זכויות, לפי העניין. חוזהמשפט משווהנושה