1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד הוא תאונת דרכים מיום 28.4.12 בכביש 443 לכוון תל אביב. 2.התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") טען שבמהלך הנסיעה במונית שלו עם נוסע, בשל האטת מכוניות לפניו, האט אף הוא עד לעצירה מלאה ונפגע מרכב הנתבעת שהגיע מאחור, סטה ממסלולו ופגע במונית לכל אורכה הימני. 3. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת"), היא סטתה המונית מהנתיב השמאלי בשל תאונה קיימת באותו נתיב, עברה לנתיב הימני בו נסעה התובעת ופגעה ברכב התובעת תוך שהיא הודפת את הרכב לעבר גדר הבטיחות מימין. 4. בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה הוסכם על הצדדים כי הראל חברה לביטוח תצורף כנתבעת שכנגד. במעמד הדיון השני שהתקיים, העידו הנהגים וכן נוסע במונית ואביה של הנתבעת שהיה עמה ברכב. כל אחד מן העדים תמך בגרסת הצד שזימן אותו. דיון והכרעה 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, יש בדעתי לדחות את התביעה ברובה ולקבל את התביעה שכנגד ברובה, הכול מהנימוקים שיפורטו להלן: ראשית, בכתב התביעה לא ציין התובע שנסע בנתיב השמאלי ועבר לנתיב הימני בסמוך לפני התאונה, התובע בחר לתאר את העובדות רק החל מהשלב שבו היה כבר בנתיב הימני, מאחר ולדבריו "אני לא צריך לפרט בכתב התביעה". אני סבורה שפירוט העובדות שאירוע בסמוך לפני התאונה מתחייב בנסיבות המקרה. לעניין זה אני מפנה לעדות הנוסע במונית אשר תאר בעדותו את מכלול הנסיבות ובחר לציין את הנסיעה בנתיב השמאלי ואת המעבר לנתיב הימני בשל תאונת דרכים שהיתה לפניהם. שנית, אינני מטילה ספק באמינותו של מר רוזנבוים, אך בעת שהדגים את התאונה בעזרת מכוניות צעצוע במהלך הדיון הראה שרכב הנתבעת פגע במונית בצדה השמאלי. כאשר העד שמע את הערת בית המשפט בעניין זה ציין כי : "אני לא בטוח אם זה היה בצד השמאלי או מאחורה". מאחר והנהגים אינם חלוקים בנוגע לעובדה שהמונית נפגעה בצדה הימני מצאתי כי אין ליתן משקל ממשי לתיאור העד את נסיבות התאונה, שכן ככל הנראה תשומת לבו לא היתה נתונה באותה עת לנעשה בדרך. שלישית, התובע טען שהיה במצב של עצירה מלאה בעת שנפגע ברכב הנתבעת. אף אם אקבל טענה זו, הנתון החשוב הנו מיקום המונית בעת התאונה. לא הוצגו בפני בית המשפט תמונות של כלי הרכב כפי שנעצרו בעת הפגיעה ולכן אין בפניי ראייה אובייקטיבית למיקום זה - אם המונית היתה כבר כולה בנתיב הימני, או שהיתה תוך כדי מעבר בין הנתיבים. פגיעת המונית בצדה הימני סבירה יותר באם המונית היתה בחלקה בנתיב השמאלי ובחלקה בנתיב הימני, באלכסון בין הנתיבים. רביעית, הנחה זו של מיקום המונית עולה בקנה אחד עם מיקום הנזקים ברכב התובע: רכבו של התובע נפגע בצד לאורך צד ימין מחוות דעת השמאי ומהתמונות שצורפו לכתב התביעה נראה שהנזק מתחיל בדלת האחורית, ואין כל נזק לכנף האחורית או למגן האחורי של המונית. לו היתה גרסת התובע נכונה, ורכב הנתבעת הגיע מאחור וסטה לשול הימני, היה צריך להיגרם נזק למגן האחורי ולכנף האחורית מימין, נזק שאינו קיים במקרה דנן. גרסת התובע לפיה הנתבעת נסעה על השול הימני גם אינה סבירה כשלעצמה. 6. לאחר שחזרתי ועיינתי בתמונות הנזק בשני כלי הרכב ושקלתי את העדויות אני קובעת כי התאונה אירעה כך: התובע נהג במונית בנתיב השמאלי במהירות גבוה יחסית וכשהבחין בחסימת הנתיב לפניו החל לעבור לנתיב הימני. בשל התאונה שהיתה בנתיב השמאלי סטו ככל הנראה מספר כלי רכב, במקביל לנתיב הימני מה שחייב את התובע לדבריו: "לבלום בלימת פתע כדי לא להיתקע במכונית שלפניי". בעת שהתובע עבר למסלול הימני ובלם בלימה הפתאומית, נסעה הנתבעת בנתיב הימני מעט מאחוריו כך שהמונית חסמה את דרכה ולמרות הניסיון לסטות ימינה לא ניתן היה למנוע את התאונה בין שני כלי הרכב. 7. האחריות: בנסיבות המתוארות אני סבורה שמירב האחריות לתאונה מוטלת על התובע שעבר לנתיב הימני כאשר רכב הנתבעת נמצא שם במרחק לא רב מאחוריו. עם זאת, יכולה היתה הנתבעת למנוע את התאונה, או לכל הפחות, להקטין את חומרת הפגיעה. הנתבעת ציינה בעדותה כי "היתה תאונה שהיתה בנתיב השמאלי וכולם החלו להאט ולבלום גם בנתיב הימני". משהבחינה הנתבעת בחסימת הנתיב השמאלי לפניה היה עליה להאט את נסיעתה עוד לפני סטיית המונית לנתיב נסיעתה ולצפות את האפשרות שרכבים יעברו מהנתיב השמאלי החסום לתוך הנתיב הימני. הנתבעת לא הבחינה במונית עד שהיתה מטרים ספורים ממנו, והמשיכה בנסיעה במהירות 60-70 קמ"ש לדבריה חרף העובדה שהבחינה בתאונה בנתיב השמאלי לפניה.. התובעת גם לא ידעה להשיב לשאלת בית המשפט אם סטו מהנתיב השמאלי עוד מכוניות פרט למונית. בשל כך אני סבורה כי הנתבעת אחראית במידה מסויימת לאירוע ולתוצאותיו. לאחר ששקלתי את מידת האשמה של כל אחד מהנהגים אני קובעת כי התובע אחראי לתאונה ולתוצאותיה בשיעור של 85%, והנתבעת בשיעור של 15%. 8. נזקי התובע: אני מקבלת את טענת התובע לנזקים שנגרמו לו בהתאם לאישור ההפסדים שצורף לכתב התביעה בסך 4,381 ₪ בגין השתתפות עצמית לנזק וכינון. התובע טען להפסד הכנסה בזמן תיקון המונית, בסך 800 ₪: מאחר ומחד גיסא לא הוצגו אסמכתאות להפסדים אלה ומאידך גיסא על פי חשבונית המוסך שהה הרכב במוסך לצורך תיקון במשך יומיים - אני קובעת את נזקי התובע בגין הפסד הכנסה בסך של 250 ₪ ליום ובסך הכול 500 ₪. כמו כן אני מקבלת את טענת התובע כי הנזק בגין ירידת הערך בהתאם להערכת השמאי בסך 1,730 ₪ אשר לא נכלל בפיצוי שקיבל מהמבטחת. אינני מקבלת את הדרישה לפיצוי בגין עגמת נפש והפסדים נוספים. סך הנזקים שפורטו לעיל הינו 6,611 ₪. מתוך סכום זה זכאי התובע ל-15% כשיעור אחריות הנתבעת, היינו, לסכום של 992 ₪. 9. נזקי הנתבעת: בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה שכנגד רכב הנתבעת הוכרז כאבדן כללי ולפיכך הנזק שנגרם הוא בסך של 5,876 ₪ (שווי הרכב 6,386 ₪ בניכוי שווי השרידים 510 ₪). לסכום זה יש להוסיף את הוצאות שכר טרחת השמאי בסך 950 ₪. לא ברורה הדרישה "עבור תחזוקו, ועבור היותו יד 3 בלבד" שכן, נתונים אלה אמורים להיכלל בהערכת שווי הרכב בחוות דעת השמאי. אינני מקבלת את הדרישה לפיצוי בגין הפסדים בעקבות השבתת הרכב ועגמת נפש, בהעדר ראייה להפסדים כלשהם. נסיעה בתחבורה ציבורית עשויה להיות אף זולה מרכב פרטי ואין בה בהכרח כדי לגרום נזק. סך הנזקים שפורטו לעיל: 6,826 ₪. מתוך סכום זה זכאית הנתבעת ל-85%, כשיעור אחריותו של התובע לתואנה, היינו, לסך של 5,802 ₪. 10. סוף דבר, לאחר קיזוז החיובים על התובע לשלם לנתבעת סך של 4,810 ₪. 11. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את חלוקת האחריות, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבות אביה של הנתבעת להעיד, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,300 ₪. סכום זה ישלם התובע לנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל התובע , שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. רכבתאונת דרכים