תקנות התעבורה פרסה - תקנה 44 לתקנות התעבורה: (א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא. (ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה". ומקל וחומר, כאשר פעולה זו מבוצעת בעיבורו של צומת. 5. עם זאת, אין חולק, כי חלה חובת זהירות אף על נהג רכב התובע בעת היכנסו לצומת ומשכך, סבורני כי יש להשית עליו רשלנות תורמת בשיעור של כ-20%. ( ראה: ע"א 267/58 , לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250, 1255 1959 ) שם נקבע, כי - "אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני ייתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה.... הנהג בעל זכות יתר אינו מוצדק בהתקדמותו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר, כי עקב כך תיגרם התנגשות". 6. באשר לשאלת שיעור הנזקים הנטענים טענה הנתבעת, כי אין לייחס את הנזקים הנטענים בחלקם או במלואם לתאונה נשוא תיק זה בעיקר בשל שני טעמים עיקריים. האחד, חלקם של הנזקים הנטענים נגרמו בתאונות דרכים אחרות. השני, התובע פוצה בגין הנזקים הנטענים במסגרת תביעותיו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונות האחרות. מחומר הראיות שהובא בפני עולה, כי מלבד התאונה נשוא תיק זה נגרמו לרכב התובע שתי תאונות נוספות, האחת ביום 24.6.12 והשנייה ביום 24.11.12. התובע לא הוכיח, כי תיקן את רכבו מיד בסמוך לאחר התאונה נשוא תיק זה ומשכך ניתן לקבוע, כי המשיך להשתמש ברכב במצבו הניזוק עד להתרחשות התאונה ביום 24.11.12. בעקבות התאונה זו הוחלפו הכנף השמאלית והפגוש האחורי בתיקון שביצע בין הימים 25.11.12 ל-27.11.12. בגין תיקון הנזקים התובע קיבל פיצוי מלא מהראל חברה לביטוח בע"מ. הן בכתב התביעה והן בחקירתו הנגדית ניסה התובע להסתיר את העובדה, כי רכבו היה מעורב בשתי תאונות דרכים נוספות וכן, לא התייחס לנושא תיקון הרכב ולבטח לא המציא ראיות כלשהן באשר לתיקון הרכב. לעומתו, הנתבעים הציגו ראיות לפיהן רכבו של התובע תוקן לאחר התאונה מיום 24.11.12 בין היתר במוקדי הנזק נשוא התאונה דנן. משכך, ככל שבית המשפט יורה על פיצויו הרי יצא הניזוק יוצא נשכר באופן שיפוצה פעמיים בגין תיקון נזקיו שאומנם נגרמו לו בתאונות שונות ואולם, עבור תיקון הנזקים שילם, לכאורה, רק פעם אחת. התובע יכול היה להמציא בנקל הוכחות בגין תיקון כלי רכבו לאחר התאונה נשוא תיק זה ואולם לא עשה כן. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע (ראה: ע"א 55/89, קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991). 7. נוכח האמור, הנני מקבל טענת הנתבעים, כי לתובע לא נגרם בסופו של יום נזק ממוני כתוצאה מהתאונה בגין הנזקים הישירים של רכבו. סבורני, כי התובע אף לא הוכיח נזק עקיף כגון אובדן הכנסה בגין ימי השבתת הרכב במהלך תיקונו במוסך זאת לאחר שתיקון את רכבו לאחר שלוש תאונות כאשר לא הוכח אף ימי הפסד עבודה בפועל וכמו כן, לא הוכח שיעור השתכרותו. 8. סוף דבר- התביעה נדחית. עם זאת, נוכח תשלום שכר טירחת השמאי על ידי התובע - לא מצאתי לעשות צו להוצאות. משפט תעבורהתקנות התעבורהתקנות