תביעה בגין החזר הלוואות במהלך מערכת יחסים זוגית במסגרת התובענה שבפני מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום של סך 12,000 ₪ וזאת, בטענה שנתנה לנתבע הלוואות אשר לא הוחזרו, על אף פניות חוזרות ונשנות. במסגרת כתב התביעה ציינה התובעת מועדים בהם לכאורה ניתנו הלוואות, וכן ציינה באופן כללי, כי נתנה את ההלוואות לנתבע בשעה שהיה זקוק לכסף ולאור פניותיו, וכי על אף שהבטיח להחזיר את הכספים בהדרגה, לא החזיר דבר. הנתבע התגונן כנגד התביעה וטען, במסגרת כתב הגנתו, כי אמנם נטל הלוואות מאת התובעת שעה שהיו מצויים במערכת יחסים זוגית, כי בתחילת שנת 2011 קיבל מאת התובעת הלוואה בסך של 8,000 ₪ וכי הסכום הוחזר בשני תשלומים, הראשון בחודש יולי 2011 במזומן בסך של 2,000 ₪ והשני, בחודש אוגוסט 2011 בסך של 6,000 ₪, באמצעות שיק המשוך מחשבון הוריו. לטענת הנתבע, החזיר לתובעת את כל הכספים אשר לווה ממנה עוד במסגרת מערכת היחסים ביניהם, ומאז שנפרדו בסוף שנת 2011 לא קיבל ממנה כל הלוואה נוספת. במהלך הדיון שנערך בפניי שינתה התובעת את גירסתה והבהירה, שעה שנדרשה להוסיף פרטים, כי למעשה מדובר היה בשתי הלוואות בסה"כ, הלוואה ראשונה ניתנה בשנת 2010 וסולקה במלואה, והלוואה שניה ניתנה בשנת 2011, בחודשים יוני ויולי, כאשר תחילה מסרה לנתבע סך של 4,000 ₪ ולאחר מכן, במועד אחר, מסרה לנתבע 5,000 ₪ המחולקים ל - 1,000 ₪ ועוד 4,000 ₪. לתמיכה בטענתה זו צירפה התובעת תדפיסי חשבון בנק מהם עולה, כי נמשכו כספים במזומן מחשבונה כמתואר מעלה, וראוי לציין כבר כאן, כי בתדפיסים שצורפו ניתן לראות כי מלבד הכספים האמורים משכה התובעת מעת לעת כספים נוספים במזומן, שככל הנראה אינם קשורים לנתבע. בנוסף העידה התובעת, כי לאחר שניתנה ההלוואה השניה, הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלם הנתבע את ההחזר של ההלוואה בתשלומים של 500 ₪ לחודש, הנתבע החל לשלם בחודשים ינואר ופברואר 2012, ואולם לאחר התשלום השני הפסיק לשלם עד אשר נפגשו בחודש אוגוסט 2012 בביתה, ובמהלך פגישה זו התחייב הנתבע להשיב לה את הכספים עד לסוף חודש ספטמבר, והוחלט כי הסכם חדש זה יועלה על הכתב, במקום ההסכם הקודם, וכך נעשה. אשר לנסיבות כתיבת ההסכם, העידה התובעת, כי ההסכם נערך, כאמור, בביתה, ביום 10/8/12, שעה שאחיה שהה אף הוא בבית, והשניים העלו את הדברים על הכתב בשני מסמכים נפרדים, האחד שנערך בכתב ידה ונמסר לנתבע, והשני, אשר נערך בכתב ידו של הנתבע, ונמסר לידיה. את המסמך האמור הציגה התובעת במהלך הדיון, וזה סומן ת/1. התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש, והתרשמתי כי עשתה כמיטב יכולתה למסור גירסה מלאה ומפורטת במהלך הדיון, גם מקום שנדרשה לתקן את האמור בכתב התביעה, וכי לא הסתירה את העובדה שהנתבע אמנם שילם בעבר תשלומים על חשבון הלוואה קודמת ועל חשבון ההלוואה הנוכחית. אחיה של התובעת נחקר אף הוא ביחס לנסיבות כתיבת המסמך ת/1, וטען, כי שהה בבית באותה שעה, כי הנתבע פנה אליו וביקש ממנו דף ריק עליו יוכל לכתוב את הדברים, וכן כי לאחר שנכתבו הדברים הציג הנתבע את המסמך בפניו על מנת שיבחן האם נרשמו הדברים בצורה נכונה ואז בחן אותם. בסה"כ הותיר אחיה של התובעת רושם די מהימן על ביהמ"ש, אף על פי שיש להתפלא על כך שהלה נכח בבית בשעה שהגיע הנתבע אל הבית, היה מודע לכך שאחותו נתנה הלוואה בידי הנתבע, הלוואה שלשיטתו היה מונע לו נועצה בו מבעוד מועד, ואף על פי כן לא עקב מקרוב אחר הנעשה בין התובעת לנתבע בקשר עם ההסכמות להחזר ההלוואה ולא יכול להעיד על כתיבת ת/1 על ידי הנתבע עצמו. כבר כאן אציין, כי לא נעלם מעיני כי התובעת שינתה את גירסתה במהלך הדיון באופן שלמעשה סוטה באופן משמעותי מן האמור בכתב התביעה, ויוצר למעשה חזית חדשה, ואולם, משמדובר בהליך בתביעות קטנות, לא מצאתי לייחס לכך משקל רב, בשים לב לעובדה שאדם שאינו מיוצג נוטה לציין בכתב התביעה טענות כלליות שאינן מפורטות מתוך הנחה שבמועד הדיון יוכל לתקן, להרחיב ולפרוש את התמונה המדוייקת יותר בפני ביהמ"ש. בנוסף, אין להתעלם מכך שכבר בכתב ההגנה הודה למעשה הנתבע בכך שנטל הלוואה בשנת 2011, ועל כן ממילא חיזק בכך את גירסת התובעת כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון, ובכל הנוגע לסך של 8,000 ₪ בהם הוא מודה, הנטל להוכיח כי אמנם החזירם, רובץ על כתפיו ולא על כתפי התובעת, משמדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה". הנתבע בחקירתו חזר על גירסתו, טען כי המסמך ת/1 הוא מסמך מזוייף שאיננו חתום על ידו ולא נערך על ידו, והוסיף וטען כי על חשבון ההלוואה שניתנה לו שילם לתובעת כספים במזומן, בשיקים ובהעברה בנקאית, כך ש - 2,000 ₪ שולמו על ידו במזומן, בוצעו שתי הפקדות לחשבונה של התובעת כפי שניתן לראות מתדפיסי החשבון שצירפה התובעת, ובנוסף, 6,000 ₪ שולמו לה בעזרת שיק שקיבל מאת הוריו, אותו פדה לצורך תשלום לתובעת. לתמיכה בטענותיו, צירף הנתבע אך ורק צילום של השיק ממנו עולה, כי נמשך על ידי ה"ה ואלה, לטובת הנתבע, ואולם לא צורפה כל אסמכתא לכך שבמועד הפקדת השיק בחשבונו של הנתבע נמשך הסכום במזומן לצורך תשלום לתובעת, והנתבע אף לא ביקש בכל שלב שהוא להורות לתובעת להמציא תדפיס מחשבונה המעיד על הפקדת הכספים שם, ככל שלשיטתו הפקידה את הכספים כאמור, וממילא אף לא הובאו כל אסמכתאות אחרות לתמיכה בטענה כי הכספים שולמו לה. בנוסף, לא טרח הנתבע לפרט בכתב הגנתו או בכלל, באילו נסיבות הועברו הכספים במזומן לידי התובעת, היכן בוצע התשלום, בנוכחותו של מי ובאיזה מועד. כל טענותיו של הנתבע בהקשר זה נטענו בעלמא וללא תימוכין ופירוט. כך או אחרת, טענותיו של הנתבע מתייחסות לתשלומים ששולמו, לשיטתו, במהלך שנת 2011, ולכל המאוחר, בחודש ינואר ופברואר 2012 (כעולה מהתדפיסים שהציגה התובעת). ת/1, אשר הוגש לתיק, נערך, כעולה ממנו, בחודש אוגוסט 2012, קרי, לאחר המועד הנטען ביחס לאותם תשלומים. בחנתי את ת/1, ומצאתי כי כתב היד תואם למעשה את כתב היד בדוגמת כתב היד שנערכה במהלך הדיון (נ/1), ונדמה, כי לכל הפחות מרבית הספרות וחלק נכבד מן האותיות דומה דמיון רב לזה המופיע על גבי ת/1, הן בכיוון הכתיבה, הן ביחס שבין האותיות והן בצורתן של האותיות עצמן. אם כן, נדמה, כי ת/1 אמנם נכתב בכתב ידו של הנתבע, לרבות התאריך הנקוב בו, ובמצב דברים זה חזקה שנערך על ידי הנתבע כעדות להתחייבותו במועד כתיבתו, ומעיד על יתרת החוב באותו מועד, לאחר התשלומים הנטענים. אוסיף ואציין, כי גירסת הנתבע בדיון שונה ואף סותרת את גירסתו בכתב ההגנה, בין היתר ביחס לשיעור ההלוואה שניתנה לו ולתשלומים ששילם לסילוקה, שכן בעוד בכתב ההגנה טען כי מדובר בהלוואה בסך שלל 8,000 ₪ אשר סולקה בשני תשלומים של 2,000 ₪ (במזומן) ושל 6,000 ₪ (באמצעות שיק של הוריו), הרי שבמהלך הדיון העיד כי מלבד התשלומים הללו בוצעו העברות לחשבונה של התובעת כמפורט בתדפיסים מטעמה, ובכך למעשה נשמטה הקרקע תחת הטענה כי ההלוואה כולה עמדה על סך של 8,000 ₪ בלבד, לשיטת הנתבע. מכל האמור, נחה דעתי כי נכון לחודש אוגוסט 2012 נותרה יתרת חוב בסך של 8,000 ₪ אותה התחייב הנתבע להסדיר עד לסוף חודש ספטמבר 2012, ואולם זו לא הוסדרה. התובעת בכתב תביעתה, דרשה לחייב את הנתבע בתשלום סך של 12,000 ₪ מבלי להבהיר מקור הסכום הנתבע, ולאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות אשר הציגו, נחה דעתי כי אין מדובר ביתרת חוב בסך של 12,000 ₪, כי אם יתרה בסך של 8,000 ₪, נכון לחודש ספטמבר 2012. מכל האמור, אני רואה לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪ בלבד. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה, 21/11/12, ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסכום כולל של 750 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. הלוואה