ציין בכתב התביעה שרכש בהעברה ללא תמורה סוויטה מפוארת במלון טבריה קלאב הוטל (להלן: "הסוויטה") ולפיו קיבל התובע הזכות לשימוש שנקבע לשבוע 38, היוצא בחודש מאי. ב) במהלך הדיון, הצהיר התובע, שבעצם הוא לא רכש את הסוויטה בשנת 2012, אלא בשנת 2011 (ראה עדותו בעמ' 5 לפ',ש' 9- 10), אך ממסמך העברה אשר צורף על ידי הנתבעת לכתב ההגנה עולה, שגם הצהרת התובע שהוא רכש הסוויטה בשנת 2011 גם היא אינה נכונה, שכן מאותו מסמך עולה, שהעברת הסוויטה מגב' X אל התובע בוצעה ביום 16.8.10. ג) הגם ששאלת מועד העברה אינו רלוונטי לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מצאתי לנכון להעיר ההערות הנ"ל על מנת להביא הדברים על דיוקם. 2. בתביעה זו הלין התובע כנגד הנתבעת על הפרת תנאי ההסכם בשני עניינים: הפרה אחת מייחס התובע למצב החדר אותו קיבל בעת שביקש לשהות במלון וטרונייתו היא בכך, שבמקום לקבל סוויטה, הוא קיבל חדר שלא ראוי לשהות בו והפרה שנייה נוגעת לכך, שלמרות שהייתה לו האפשרות לפצל את 7 הימים ולשהות במלון פעם 4 לילות ופעם 3 לילות, שהה הוא במלון 4 לילות, אך הנתבעת מנעה ממנו לממש את 3 הלילות הנוספים ובשל שתי ההפרות הנ"ל, סבור התובע, שהוא נפל קורבן לנתבעת, אשר פעלה בחוסר תום לב ובמרמה, תוך ניצול מצוקת התובע ותמימותו, תוך התנהגות בצורה מזלזלת ובוטה בתובע ולכן בשל כל אלה ובשל הטענות הנוספות המפורטות להלן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ₪- כמפורט בסעיף 17 בכתב התביעה. ואלו הן הטענות העיקריות, אותן מעלה התובע, לשם הצדקת סכום התביעה: א. א) התובע ביקש לפצל את השהות בת השבוע לשני חלקים: 4 לילות ו-3 לילות במלון בטבריה ולאחר שהתובע ניהל שיחה עם הנהלת הנתבעת וסיכם עמה, קבע תור לשהייה של 4 לילות ו- 3 לילות וסוכם עם הנתבעת, שהתובע לא ישלם תשלום נוסף עבור הפיצול. ב) התובע הגיע למלון על מנת לשהות 4 לילות ולאחר מכן התקשר התובע למשרדי הנתבעת וביקש להשתמש ב-3 הלילות שנותרו ואז טענה נציגת הנתבעת, שהם לא מוצאים את ההסכם ולכן יהיה על התובע לשלם 750 ₪. לאחר בירורים נוספים, חזרה נציגה אחרת של הנתבעת וביקשה תשלום של 165 ₪ במקום 750 ₪ עבור שלושת הלילות. נציגת הנתבעת הסבירה לתובע, שעליו לשלם הסכום הנדרש, משום שעברו למעלה מחודשיים ולכן אין הוא זכאי לקבלם - גם אם הוא ישלם הסכום שנדרש ממנו. ב. א) כאשר הגיע התובע למלון, ניסו לשכן אותו בדירת חדר אחד קטן שלא היה נקי ולא מפואר ולכן החליט התובע, אשר היה מלווה בחבר, ללכת למלון אחר. התובע טען בדלפק הקבלה, שלפי המסמכים שבידיו הוא רכש סוויטה מפוארת ולכן, אינו מסכים להישאר בדירת חדר ובשל כך הוא מבטל את ההזמנה. כששמע זאת מנהל המלון ולאחר שעיין במסמכים שהציג התובע, הורה המנהל לשכן את התובע בדירת סוויטה: "שגם היא לא הייתה מציאה". 3. א. א) בסעיפים הראשונים של כתב ההגנה, מפרטת הנתבעת כיצד החליפה הנתבעת את החברה הקודמת ואת הסיבות להחלפה זו ומפרטת הסכמים שנחתמו בין החברות, תוך ציון ההתקשרות עם כל אחד מבעלי הזכויות ביחידת הנופש. הנתבעת אף צרפה מסמכים לתמיכת טענותיה המקדמיות, כולל מסמכי התקשרות עם גב' X. ב) עוד מציינת הנתבעת בכתב ההגנה, שבאותו הסכם מיום 16.8.10 שנערך בין גב' X ובין התובע, קיבל התובע על עצמו את כל הזכויות והחובות וההתחייבויות של גב' X ויקיים את כל ההתחייבויות כמתחייב בהסכם ובהסדר הנושים. ב. לגופו של עניין ולטענותיו של התובע בדבר פיצול ימי הנופש ומצב הסוויטה שהוקצתה לו, טוענת הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א) הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שאכן בחודש אוגוסט 2010 פנה התובע למרכז ההזמנות של הנתבעת וביקש לבדוק אם ניתן לפצל את זכות הנופש של שנת 2010 והתשובה שניתנה לתובע הייתה, שעל מנת שתתאפשר לתובע פיצול ימי הנופש, היה עליו להגיש בקשה ולשלם דמי פיצול ו/או דמי תחלופה. הוסבר לתובע, שנושא הפיצול הוא שירות מסחרי בתשלום ואין זו זכות מוקנית של התובע על פי ההסכם. ב) למרות שהתובע לא פנה בבקשה כנ"ל, הגיע התובע למלון ביום 12.9.10 - במועד תחילת שבוע הנופש והוקצתה לשימושו יחידת נופש שמספרה 408 - יחידה כפי שהוא זכאי לה על פי ההסכם. הנתבעת מוסיפה וטוענת, שכל יחידות הנופש זהות ובאותו יום, בשעות הערב, ביקש התובע לעבור ליחידת נופש אחרת והדבר אושר לו והוא אכן עבר ליחידת נופש אחרת שמספרה 706 הזהה לחלוטין ליחידה מס' 408, שם הוא התארח עד יום 16.9.10 וביום זה הוא עזב את המלון מבלי שיתייחס לעניין הפיצול וגם לא שוחח עם אף אחד מנציגי הנתבעת בעניין זה. ג) רק ביום 30.5.11, כ-9 חודשים לאחר מועד ניצול זכות הנופש וכאשר חלפה כבר שנת הניצול של שנת 2010, פנה התובע למרכז ההזמנות וביקש לנצל את מספר הימים אשר לטענתו לא נוצלו על ידו בשנת 2010 והנתבעת הבהירה לתובע, שהיות והוא כבר מימש את זכותו לשנת 2010 והיות והוא בחר שלא לנצל את מספר הימים במהלך שבוע הנופש המקורי של שנת 2010 - ואם רצה לפצל היה עליו לשלם דמי פיצול ודמי תחלופה. מכל מקום, פיצול שבוע הנופש אינו יכול להיעשות בדיעבד והיות והתובע עזב המלון ביום סיום החלק הראשון של הנופש מבלי שאושר לו פיצול ומבלי שהוא שילם דמי פיצול - נחשבת זכות הנופש כמנוצלת ואין הוא זכאי עוד לימי נופש נוספים. 4. בחנתי את העובדות ואת חומר הראיות כפי שהובא בפני בית המשפט ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה, אני מחליט כדלקמן: א. התובע הגיש תביעתו מבלי לצרף אף מסמך רלוונטי הנוגע להתקשרות בינו ובין הגב' X ומבלי לצרף מסמכים כלל. לעומת זאת, צירפה הנתבעת מסמכים לכתב ההגנה ומהם עולות העובדות הבאות: א) בבקשה הראשונה, עליה חתמה גב' X - "בקשה להצטרפות להסדר", שנחתמה על ידה ביום 18.11.86 הצהירה גב' X, שהיא הבעלים של שבוע נופש של חדר 429 בשבוע 49 - זאת על פי ההסכם הישן הנושא מספר 10682/3. ב) ביום 10.12.10 חתמה גב' X על הסכם חדש שמספרו 30208/3 וגם כאן הצהירה גב' X, שהיא בעלת הזכות ביחידה 429 בשבוע 49, אך הוסכם על ידי הצדדים, שהחל מחתימת נספח זה, תהא רשאית גב' X לעשות שימוש ביחידה בשבוע 38 במקום שבוע 49. אל נספח זה צורף מפרט הטכני של היחידה ובמפרט זה מכונה היחידה: "סוויטה שני חדרים קלאב הוטל טבריה" כולל רשימת הציוד והריהוט בכל יחידה. על מפרט טכני זה חתמה הגב' X ביום 27.11.00 (ראה גם המוצג נ/1 אותו הגישה הנתבעת לבית המשפט). ג) לכן, הגם שבהסכם נרשמה יחידת הנופש כחדר, הרי שמהמפרט מצינו שעסקינן בסוויטת 2 חדרים ולעניין זה, מציינת הנתבעת, שכל יחידות הנופש זהות. (ראה סעיף 11 סיפא לכתב ההגנה). ד) ממסמך נוסף מיום 16.8.10, שצורף לכתב ההגנה, אשר נושא כותרת: " הודעה על העברה ורכישת זכות נופש במלון 'קלאב הוטל טבריה' בשבוע מס' 38 עפ"י הסכם מס' 30208/3 (קודם 10682/3) ובקשה לאישור העברה" הצהירו הצדדים על העברה, אך אין במסמך זה כל ציון לגבי תיאור זכות הנופש. 5. לאור העובדות שפורטו לעיל, עדיין נותרו שלש שאלות שיש להכריע בהן: השאלה הראשונה היא, האם קיבל התובע את החדר כפי שהוגדר בהסכמים ובמפרט, המתקרא בפי התובע- סוויטה והשאלה השנייה היא, האם הוכיח התובע זכות פיצול אשר נמנעה ממנו על ידי הנתבעת ושאלה השלישית, שהיא פועל יוצא משתי השאלות הקודמות היא, האם הוכיח התובע הסעד הנתבע על ידו - סך של 30,000 ₪. על מנת להשיב על השאלות הנ"ל, נלקחו בחשבון טענות הצדדים וכן העובדות שפורטו כבר לעיל ולאחר שקילת כל חומר הראיות אני מחליט כדלקמן: א. א) באשר לשאלה הראשונה, האם קיבל התובע את יחידת הנופש, שהיה זכאי לה על פי ההסכם, אני קובע, שהתובע לא קיבל את יחידת הנופש אותה רכש - לפחות לא מלכתחילה- זאת משום שהאמנתי לתובע ולעד מטעמו, מר ציון קהלני (להלן:"מר קהלני"), שאכן בתחילה קיבל יחידה שלא מסוג היחידה אותה רכש וקביעה זו גם נתמכת בטענות הנתבעת, אשר מציינת בכתב ההגנה, שהתובע קיבל לשימושו יחידת נופש מס' 408, כאשר מכל המסמכים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה עולה, שיחידת הנופש שרכש התובע מספרה 429. (ראה הודאת הנתבעת על מסירת יחידת הנופש 408, בסעיף 11 וסעיף 17 לכתב ההגנה). הנתבעת לא הגישה מסמך נוסף על אלה שצורפו לכתב ההגנה, המצביע על כך, שיחידת הנופש שהתובע זכאי לה נושאת מספר 408. ב) התובע ביקש להעצים את התנהלותה המזלזלת והבוטה של הנתבעת ולשם כך, ביקש הוא להיות לפה לאזרחים אחרים וטען, שהנתבעת ממררת לאזרחים את החיים ולא רק את עצמו ראה כקורבן אשר ניצלו את מצוקתו ותמימותו, אלא גם הגיש לבית המשפט מסמך, בו רצה התובע להראות שאף הוקמה עמותת חברים להגנה על רכוש החברים - שאין לכך כל קשר עם הנושא הספציפי עליו מלין התובע. (ראה מוצג ת/1 וראה בעמ' 2 לפ', ש' 13). ג) מכל מקום, אני מאמין לתובע, שהחדר שקיבל לראשונה, לא עלה על סוג היחידה שהייתה מיועדת לו על פי ההסכמים. התובע אשר מצא החדר במצב שלא ניתן לשהות בו וליהנות ממנו, פנה עוד באותו יום אל נציגי הנתבעת. גם מר קהלני מתאר בפני בית המשפט את מצב החדר, שהיה בלתי נסבל (עמ' 3 לפ',ש' 25- 27). עם זאת, עולה מטענות התובע וכן מעדותו של מר קהלני, שאכן החליפו לו חדר- חדר שהתובע כינה אותה סוויטה וכאן מצא התובע חדר נקי ולמרות זאת, ממשיך התובע ואומר: " החלטנו ללכת לבית מלון אחר, אבל המנהל הגיע, אדם מאד נחמד..לקח אותנו לחדר האוכל, ישב איתנו, הרגיע אותנו..." ובהמשך לכך, מעיד התובע, שלאור שיחה זו, החליט התובע יחד עם מר קהלני להישאר 4 לילות. לדברי מר קהלני, מנהל המלון אף פיצה אותם בארוחת ערב (ראה בעמ' 2 סיפא ועמ' 3 רישא לפ' וראה בעמ' 4 לפ',ש' 6- 7). ד) אם כן, מקבל אנוכי את דבריו של מר יוסי סרוסי, נציג הנתבעת (להלן: "מר סרורי"), שהתובע קיבל סוויטה, (עמ' 4 לפ',ש' 16), אך סוויטה זו התקבלה לאחר שקודם לכן, קיבל התובע חדר לא מסודר, לא לשביעות רצונו של התובע ולא נראה לתובע שמדובר בסוויטה וכפי שעולה מעדויות התובע ומר קהלני הרי שגם אם בתחילה לא קיבל התובע חדר לשביעות רצונו, הרי בהמשך ולאחר שהתריע על כך, קיבל חדר, נקי ומסודר והחליט לשהות בו 4 לילות. ב. א) באשר לשאלה השנייה, על דבר הפיצול - לא הוכיח התובע שהייתה קיימת אפשרות פיצול מבלי לשלם תוספת מחיר, כפי שנטען על ידי הנתבעת. התובע לא הביא אף עד שעמו שוחח על דבר הפיצול ועל ההבטחה, שניתן לפצל ללא תשלום. אני מאמין למר סרוסי, שהפיצול לא מופיע באף מקום בהסכם וכפי שנאמר גם בכתב ההגנה, שהפיצול הוא שירות מסחרי שהחברה נותנת בתשלום. (ראה דברי מר סרוסי בעמ' 4 לפ',ש' 21- 23). התובע לא צרף כל מסמך היכול לתמוך בטענותיו בדבר אפשרות הפיצול ולעומת זאת צרפה הנתבעת מסמכים ומאף מסמך לא עולה האפשרות שניתן לפצל - כטענת התובע. התובע, בעצם, מאשר את טענות הנתבעת, (כפי שהובאו בסעיף 10 לכתב ההגנה) שנאמר לו, שעבור פיצול עליו לשלם והתובע לא סתר במסמך כלשהו טענת הנתבעת. התובע גם לא הציג בפני בית המשפט בקשה כלשהי המופנית אל הנתבעת על רצונו לפצל את ימי הנופש באותה שנה בה היה זכאי התובע לממש את יחידת הנופש. ב) התובע העיד בבית המשפט, שבעניין זה של הפיצול מרמה הנתבעת את הקהל (עמ' 3 לפ',ש' 9) והתובע ייחס לנתבעת התנהגות הגורמת להרבה אנשים להיות ממורמרים, אך לעניין זה לא הביא התובע ולו עד אחד מאותם ממורמרים על מנת להעיד בבית המשפט במה הם נפגעו ומה גרם להם להיות ממורמרים (עמ' 5 לפ',ש' 6. כך גם לא הביא התובע עד כלשהו, אשר יכול היה להעיד, שביקש לפצל ונהגו בו באותה מידה כשם שנהגו עם התובע. התובע גם לא הוכיח שאת הפיצול ביקש לגבי אותה שנה בה שהה את 4 הלילות, יען כי התובע לא הוכיח מתי שהה את אותם לילות ולא סתר את טענות הנתבעת על כי התובע ביקש שהפיצול יהיה בשנה לאחר ניצול אותם 4 לילות. ג) התובע מלין על כך, שכל מכתב שכתב לנתבעת לא נענה, אך התובע לא הציג ולו מכתב אחד ששלח לנתבעת ולכן, גם אין לדעת מה תוכנם של אותם מכתבים והאם יש להם קשר כלשהו עם הפיצול עליו מלין התובע. (עמ' 3 לפ',ש' 9). 6. א. א) העולה מכל האמור לעיל הוא, שהתובע הוכיח אך ורק את אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב קבלת יחידת נופש ראשונה שלא הייתה אותה יחידה על פי ההסכם החתום ואי הנוחות אף נגרמה על ידי העברת מזוודות מקומה לקומה וגם אם התובע יחד עם מר קהלני קיבלו פיצוי ממנהל המלון על ידי ארוחת ערב, אין בכך כדי להוות פיצוי הולם לאותן נסיבות של יום ההגעה לבית המלון. עם זאת, אני מקבל את טענת הנתבעת, שהסכום אותו תבע התובע הוא מוגזם וללא כל יחס לאותה אי נוחות, אשר קבעתי לעיל ויש גם להתחשב בעובדה, שחלק מהפיצוי היוותה אותה ארוחה ובהמשך לאותה ארוחה, המשיך התובע יחד עם מר קהלני לשהות את 4 הלילות מבלי שתהא להם תלונה לגבי תנאי שהייה זו. ב) לכן, בהתחשב מחד גיסא באי נוחות ובעוגמת הנפש - כפי שפורטו לעיל- אך בהתחשב - מאידך גיסא- בעובדה שבסופו של יום קיבל התובע יחידת נופש לשביעות רצונו וגם פוצה באופן חלקי על ידי מנהל המלון, אני קובע, שהפיצוי הסביר והמידתי בנסיבות הנ"ל הוא 750 ₪. ב. באשר לשאלת אפשרות הפיצול, לאור הקביעות והנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לטענות שהעלה התובע בשאלת הפיצול. 7. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, בהתחשב בעובדה, שהתובע לא התייצב בישיבה הראשונה ואילו נציג הנתבעת התייצב ונגרמו לו הוצאות בגין הופעה זו, החלטתי שבנסיבות אלה ולמרות התוצאה אליה הגעתי - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בית מלוןנופשהעברה ללא תמורהללא תמורהביטול עסקה (יחידות נופש)