הסכם שכירות: שיפוצים כנגד תשלום דמי שכירות מופחתים התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים על סך של 32,700 ₪ בעקבות הסכם שכירות שנחתם בין התובעים לנתבעות 1 - 2 (להלן ביחד: "הנתבעות"). התובעים הם בעלים של דירה ברחוב קדם 102 ב' ביפו (להלן: "הדירה"). אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת 1 (להלן: "הילי") שכרה את הדירה מהתובעים על פי חוזה שכירות מיום 24.9.2011 (להלן: "החוזה") לתקופה של שנה החל מיום 7.10.2011 ועד ליום 6.10.2012. עוד אין מחלוקת כי הנתבע 3 חתם על ערבות לקיום התחייבויות הילי על פי החוזה. הנתבעת 2 (להלן: "חן") חתמה על הסכם שכירות עם התובעים בשלב מאוחר יותר ביום 26.7.2012, כאשר החוזה עם חן היה נספח לחוזה. דמי השכירות נקבעו על סך של 7,000 ₪ לחודש בתשלום של חודשיים מראש. התביעה מתבססת אך ורק על פיסקה בחלק ה"הואיל" של החוזה ובו נכתב כך: "והואיל והשוכר מצהיר בזאת כי ראה ובדק את המושכר ומצא אותו מתאים לצרכיו ולמטרת השכירות כמפורט להלן; השוכר יודע כי הבית טעון שיפוץ ומוכן להשכירו (צ"ל: לשוכרו -ע.ר.) as is. כמו כן המשכיר לא ישתתף בשיפוצים הדרושים לבית. השוכרים מתחייבים לשפץ את הבית ולכן דמי השכירות הם מופחתים וזהו תנאי הכרחי לתוקף חוזה השכירות וגובה דמי השכירות". לטענת התובעים בכתב התביעה, השיפוצים, אשר נדרשו הנתבעות לבצע בדירה כנגד תשלום דמי שכירות מופחתים, הם איטום הגג והחלפת ארון מטבח תחתון. בכתב התביעה בסעיף 7 נכתב כך: "לקראת פינוי הדירה והחזרת החזקה בה לתובעים התקיימה בין בעלי הדין פגישה בדירה כדי לבחון את מצבה אז התברר לתובעים כי לא רק שהנתבעות לא ביצעו התחייבויותיהן על פי חוזה השכירות ולא ביצעו את עבודות השיפוצים כפי שהתחייבו במעמד חתימת החוזה אלא הסתבר שהתוצאה מאי ביצוע עבודות השיפוצים כאמור יש לבצע עבודות צבע בדירה ולהחליף תקרת הגבס מתחת לגג ובנוסף לאלה ולמרות התחייבותן בסעיף 10 לחוזה להחזיר החזקה בדירה במצב טוב ותקין כפי שקיבלו מאת המשכיר למעט בלאי סביר נמצא כי הנתבעות גרמו נזק לקופסאות חשמל בקיר ויש לתקנם ועוד גרמו לנזק למנעולים ולסוגרים ולחלונות וחלקם טעון תיקון וחלקם יש להחליף". לפיכך התובעים לטענתם פנו לאיש מקצוע, שהגיש להם הצעת מחיר בסכום של 30,000 ₪ לביצוע שיפוץ של הדירה. הנתבעות הגישו כל אחת כתב הגנה בנפרד, כאשר בכתב ההגנה מטעם הילי צוין, כי היא שכרה את הדירה ביחד עם הדייר הקודם מר אוריה קדם, אשר היה צד להסכם השכירות המקורי והוחלף בהמשך על ידי חן, וכי ביחד הם ביצעו שיפוץ מהותי בדירה, אשר נמשך קרוב לחודשיים וכל זאת על חשבונם הפרטי על מנת להתאים את ה"חורבה", כדבריה, שנמסרה לידיהם למגורי אדם. הילי תיארה את השיפוץ שביצעו ככולל: שיוף קירות, זיפות הגג, עבודות טיח לאורך קיר שלם, עבודות שפכטל, ציפוי המטבח, פינוי פסולת עצומה מהחצר בשתי משאיות לערך וזאת בעזרת מכרים רבים שנרתמו וסייעו, איטום הגג באמצעות חיבור לוחות גבס לתקרה, ציפוי פוליגג שכשל, הלחמה של יריעות זפת בגג כדי למנוע דליפת מים על ידי איש מקצוע וכן עבודות גינון ועוד (ראו סעיף 5 לכתב ההגנה). לטענת הילי העבודות והיקף עלות החומרים היה כ-30,000 ₪. עוד ציינה כי הם דאגו להגעת מהנדס בטיחות במהלך הביצוע העבודות על מנת לוודא ביצוע באופן בטיחותי וראוי. כמו כן צורפה חשבונית מס על סך 1,160 ₪ לביצוע עבודת איטום נקודתית על גג אזבסט. הילי טענה עוד כי גם לאחר השיפוץ הראשון נאלצה לבצע שיפוץ נוסף, שיפוץ נרחב, כאשר במהלך החורף חלק מתקרת הגג קרס אל תוך חלל הדירה כאשר הילי בדרך נס לא נפגעה. כמו כן תיארה כי מצאה עצמה במהלך תקופת השכירות נאבקת בעכברושים, בעיה שהייתה ידועה לתובעים עוד קודם להסכם השכירות. בסופו של דבר לאחר תקרית לא פשוטה שאירעה, לטענת ליהי, כאשר במהלכה התובעים קיללו וגידפו אותה ואף איימו עליה היא החליטה לעזוב את הדירה בספטמבר 2012 חודש טרם סיום השכירות, וזאת למרות שהתשלום היה עד לתום תקופת השכירות, דהיינו עד חודש אוקטובר 2012. חן הגישה כתב הגנה ובו טענה, שהייתה בסך הכל שוכרת משנה שנכנסה בהסכמתם ובידיעתם של המשכירים בחודש יולי 2012, כאשר עו"ד התובעים אמר לה שאם לא תחתום על הנספח לחוזה תאלץ לפנות את חפציה עוד באותו יום ולכן חתמה על הנספח להסכם. לטענתה לא הייתה לה כל כוונה לקבל על עצמה את האחריות לשיפוץ, מה עוד שכאשר נכנסה לדירה היה ברור לה שהשיפוץ כבר בוצע ולכן התביעה כנגדה צריכה להידחות ולו רק בשל כך. הצדדים התייצבו לדיון. התובעים העידו וכן העידו הילי וחן וכל העדים נחקרו. הצדדים סיכמו בעל פה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהצדדים הגישו וראיתי את התמונות שהגישו הנתבעות, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות. להלן אנמק את החלטתי. החוזה נוסח על ידי התובעים ונוסח באופן מעורפל ולא מחייב דיו וכך ניסוח שכזה עומד כנגד התובעים שעליהם נטל ההוכחה ובוודאי כאשר הם מנסחי החוזה. לו רצו התובעים להבטיח שהשיפוץ יכלול, כפי שציינו בכתב התביעה, "איטום הגג והחלפת ארון מטבח תחתון", צריכים היו לציין זאת במפורש בחוזה. משלא ציינו זאת במפורש והסתפקו בביטוי הכללי "שיפוץ", הרי שהוא נתון לפרשנות, כאשר הילי והשוכר הנוסף פרשו ביטוי זה כהבנתם. התובע העיד בדיון כי סיכם עם השוכרים בעל פה איזה שיפוץ צריך לעשות (או עמ' 3 שורות 22-23), אולם משלא ציינו דברים אלה במפורש בהסכם, הרי שמדובר בטענה בעל פה כנגד הסכם בכתב. יתר על כן, בלתי מתקבל על הדעת כי שוכרים ששוכרים בית לשנה אחת בלבד ישקיעו בבית מעבר לנדרש למגורים שלהם במשך שנה אחת (בחוזה אין אפילו סעיף אופציה לשוכר להארכת תקופת המגורים). בלתי סביר לצפות משוכר לשנה אחת, כי ישקיע בשיפוצים כמו בעל הדירה. הסביר הוא שההשקעה היא קוסמטית ומיועדת לרווחת השוכר למשך שנת השכירות, מבלי שיבוא בטענות לבעל הדירה על ליקויים ובעיות שיתגלו בדירה. לא נעלם מעיני כי נקבע בהסכם כי "דמי השכירות הם מופחתים" בשל התחייבות השוכרים לשפץ את הבית. יחד עם זאת, לא הוכח בכמה כסף הופחתו דמי השכירות, כך שניתן יהיה להעריך את סכום השיפוץ המתבקש. נטל ההוכחה לעניין זה על התובעים. יתר על כן, בדיון העיד התובע כי הדירה הושכרה קודם לכן בסך של 4,000 ₪ לחודש בעוד שהנתבעות שילמו 7,000 ₪. מכאן ששכר הדירה לנתבעות עלה ב- 3,000 ₪ לחודש. התובעים הסבירו ששכר הדירה לדייר הקודם היה נמוך מכיוון שהוא היה חבר שלהם, שהם נתנו לו לגור שם כ"טובה" כיוון שלא היה לו איפה לגור (עמ' 3 שורות 28-29). יחד עם זאת הדבר לא מנע מהתובעים לתבוע את הדייר הקודם בסיום השכירות (ראו עמ' 4 שורה 4-5) ולכן קיים ספק עד כמה החברות בין הצדדים אכן השפיעה על שכר הדירה של הדייר הקודם. לפיכך בהעדר נתונים ברורים בכמה הופחת שכר הדירה, אם הופחת בכלל, ובהתחשב בכך ששיפוצים אכן בוצעו ככל שהנתבעות נזקקו להן, הרי שאני קובעת כי השיפוצים שבוצעו בדירה, כפי שיפורט בהמשך, די בהם ולא מוטלת על הנתבעות כל חובה נוספת. לכך יש להוסיף, כי השתכנעתי כי נעשה שיפוץ, אשר שיפר את מראה הדירה ומצבה וזאת הן על פי התמונות, אשר הוגשו על ידי הנתבעות ולעניין זה אין טוב ממראה עיניים, והן מהצעת המחיר שנתן מר שתיוי מטעם התובעים ובו ציין כי נעשה על ידי הנתבעות איטום חלקי של הגג. למען הסר ספק אציין כי נתתי אמון בעדותן של הנתבעות כי התמונות שהגישו משקפות את מצב הדירה "לפני" ו"אחרי" השיפוץ בעוד שהתובעים טענו כי כלל לא בוצע שיפוץ וכי יש להם תמונות, אך הן לא הוצגו. יתר על כן, בכתב ההגנה מופיע פירוט של הפעולות שבוצעו בדירה במסגרת ה"שיפוץ" ונראה כי הן עמדו בתנאי ההסכם. הפירוט מופיע בסעיף 5 לכתב ההגנה וכולל איטום הגג במספר דרכים, זיפות הגג, שיוף קירות, טיח, ציפוי המטבח, נקוי פסולת מהגן וכו'. כאמור, גם מר שתיוי כתב בהצעת המחיר שלו בסעיף 1 כי "נעשה איטום חלקי". מכאן שעבודת שיפוץ מסוימת בוודאי בוצעה. לכך יש להוסיף כי לו אכן היו התובעים סבורים כי השיפוץ אין בו די, היה עליהם לפנות במכתב עורך דין מסודר מיד בתום החודשיים הראשונים ולהתריע בפני הנתבעות, כי השיפוץ אינו ראוי ולכן יש לפנות את הדירה או להגדיל את שכר הדירה. דבר זה לא נעשה, והנתבעות הוסיפו להתגורר בדירה עד חודש ספטמבר בלא כל פנייה מהתובעים בעניין השיפוץ ורק לאחר שהנתבעות עזבו את הדירה הוגש כתב התביעה. אשר להצעת המחיר שהגיש מר שתיוי, אשר העיד מטעם התובעים, הרי שזו לא יכולה להוות בסיס לדרישת השיפוצים, משום שהיא ניתנה רק לאחר שהנתבעות יצאו מן הבית ולכן אינה יכולה לפרש מה התכוונו הצדדים בביטוי "שיפוץ" בהסכם. ממילא הוא לא יכול היה להעיד מה היה מצב הדירה לפני שקבלו אותה הנתבעות ולאחריה. משדחיתי את התביעה לגופה, אין עוד צורך להתייחס לטענת חן לעניין מעמדה השונה כמי שחתמה על ההסכם בשלב מאוחר שלאחר השיפוץ. יחד עם זאת אציין כי על פניו נראה סביר כי מי שנכנס לדירה לאחר שבוצע בה שיפוץ יכול לסבור כי אינו אחראי עוד לנושא השיפוץ. מכל האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם והיא נדחית. סוף דבר התביעה נדחית. התובעים ישלמו הוצאות בסך של 750 ₪ לנתבעת 1 ולנתבעת 2. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. חוזה שכירותחוזהשכירותשיפוצניקשיפוציםדמי שכירות