ביום 23/4/12, בשעות הבוקר, אירעה תאונת שרשרת בכביש היציאה מג'סר אל זרקא. בתאונה זו היו מעורבים שלושה רכבים, ולפניי שתי תובענות אשר הוגשו בגין נזקים שנגרמו באותה תאונה. רכבו של מר נשאת (להלן: "נשאת"), היה הרכב הראשון בשיירת הרכבים, ובהתאמה נפגע רכב זה בחלקו האחורי בלבד; רכבו של מר יוסף (להלן: "יוסף") היה הרכב השני בשיירת הרכבים, ובהתאמה נפגע הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי; רכבו מר מוחמד (להלן: "מוחמד") היה הרכב השלישי בשיירה והוא נפגע בחלקו הקדמי. באשר לעובדות אלו אין מחלוקת בין הצדדים. אין גם מחלוקת כי מוחמד לא שמר מרחק מספיק מיוסף, בשים לב לתנאי הדרך ולמהירות הנסיעה, ועל כן פיצתה חב' הראל, מבטחת רכבו, את יוסף על נזקיו במוקד האחורי, ואת החלק היחסי בגין שכר טירחת השמאי מטעמו. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת למעשה לשאלה, מה קדם למה? האם פגע רכבו של יוסף ברכבו של נשאת תחילה ולאחר מכן נפגע רכבו של יוסף מרכבו של מוחמד, או שמא, נהדף רכבו של יוסף אל עבר רכבו של נשאת בשל פגיעתו תחילה על ידי רכבו של מוחמד? במסגרת הדיון שהתקיים לפניי העידו הן שלושת הנהגים המעורבים באירוע, והן אביו של מוחמד, אשר ישב ברכבו במועד התאונה. בנוסף, הוצגו בפניי אסמכתאות בדמות הודעות שהוגשו לחברות הביטוח על ידי נשאת ועל ידי מוחמד, חוות הדעת המתייחסת לנזקים שנגרמו לרכבו של מוחמד, ואישור חברת הראל (להלן: "הראל") בנוגע לתשלום שהעבירה ליוסף. מעבר לכך הונחו לפניי במסגרת כתבי הטענות, דו"חות השמאות של יתר הרכבים, הודעה לחברת הביטוח של יוסף, אישורי אי הגשת תביעה וכיוצ"ב. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, נחה דעתי כי התיאור הנכון של נסיבות האירוע הוא כדלקמן: התובע, נשאת, התקרב אל עבר הגשר הצר המוביל אל ולתוך ג'סר אל זרקא, וזיהה כי הגשר איננו פנוי, שכן רכב נוסע לכיוון הכפר וחוסם את המעבר. על כן, עצר נשאת את רכבו והמתין עד לחלוף הרכבים הנוסעים בכיוון ההפוך. עוד עומד נשאת וממתין, חש לפתע פגיעה חזקה מאחור, אשר נגרמה על ידי יוסף, ומיד לאחר מכן טלטול נוסף בשל פגיעת רכבו של מוחמד ברכבו של יוסף. בהתאמה אני קובעת כי יש לאמץ את גירסת התובע כפי שהובאה במסגרת הדיון לפניי כלשונה, ויש להעדיפה על פני כל גירסה אחרת. הגעתי למסקנה כי זו הגירסה הנכונה, הן בשל התרשמותי מאופן מסירת עדותו של נשאת בביהמ"ש, ולאחר שהתרשמתי כי נשאת מסר גירסה מפורטת, בהירה, ותוך כוונה להיצמד לפרטים המדוייקים, בהתאם לשאלות שנשאל. נשאת הותיר באופן מסירת עדותו בפניי רושם מהימן. גירסתו זו של נשאת מצאה תמיכה גם בגירסת מוחמד, אשר למעשה חזר על אותם נתונים באופן מדוייק, בכל הנוגע לאופן הפגיעה ברכבו של נשאת. לא נעלם מעיני כי הגירסה שמופיעה בטופס ההודעה על תאונת הדרכים של נשאת, נ/1, איננה זהה לזו שנמסרה על ידו במהלך הדיון לפניי, ואולם, עיון בטופס ההודעה מלמד לכאורה על כך שחלק מהפרטים באותה הודעה נכתבו בכתיבה אחת במעמד החתימה על גבי טופס ההודעה ובעט אחד, ואילו פרטים נוספים הופיעו במועד אחר ככל הנראה, שכן אלו נרשמו לכאורה בכתב יד שונה ובעט אחר. נסיבות מילוי הטופס לא הובאו באופן מדוייק, שכן לשיטתו של נשאת, את הטופס מילא סוכן הביטוח, הטופס נחתם על ידו, והמשך הטיפול נעשה על ידי סוכן הביטוח. ראוי לציין, כי נ/1 איננו הטופס המקורי, כי אם צילום של אותו טופס, ואילו הטופס המקורי לא הוצג לפניי, אף שלכאורה זה מצוי בשליטתה של חב' מנורה מבטחים (להלן: "מנורה"), המבטחת הן את רכבו של נשאת והן את רכבו של יוסף, ועל כן יכולה היתה בנקל יחסית להמציא את הטופס המקורי לעיונו של ביהמ"ש. במסגרת אותו טופס, תוארו נסיבות המקרה כך: בעט אחת צויין: "בכניסה לג'סאר עצרתי את רכבי לתת זכות קדימה לרכבים ממול עמדתי. רכב מסוג מאזדה מס' 76719-27 לא שמר מרחק ופגע ברכבי מאחור." ובעט האחר צויין: "בגלל שנהדף אלי מרכב שמספרו 8632057". עיון בטופס כפי שהוצג לפניי מעלה כאמור את התחושה לפיה נערכו שינויים בטופס לאחר חתימתו, שינויים בדמות הטיית האשם לתאונה מכתפיו של יוסף לכתפיו של מוחמד. רושם זה מעלה את החשש שמא התערב מאן דהוא בניסוח ההודעה על התאונה משיקולים כאלה ואחרים, ומכל מקום יש בו כדי ללמד כי גירסתו המקורית, הראשונית והמיידית של נשאת בנוגע לנסיבות האירוע היא כמתואר על ידו בתשובה לשאלות ביהמ"ש ולא כפי שמשתמע מטופס ההודעה במתכונתו הסופית. התרשמות זו מביאה אותי למסקנה, כי התיאור הראשוני שניתן על ידי נשאת הוא התיאור המדוייק והנכון של נסיבות האירוע ועל כן ראוי לאמצו. נוסף על כל אלו בחנתי גם את ההודעה שהוגשה על ידי יוסף לחברת הביטוח, ואת ההודעה שהוגשה על ידי מוחמד, ומשתי אלו עולה לכאורה, כי עצירתו של נשאת הפתיעה את יוסף, כי הלה לא היה ערוך לעצירה וכי לשיטתו מדובר היה בבלימת חירום. גירסה זו, העולה מטופס ההודעה של יוסף איננה מתיישבת עם העדות שמסר לפניי, במסגרתה טען כי כאשר התקרב אל הגשר ראה את נשאת עומד ונותן זכות קדימה לרכבים על הגשר, ולכן עצר "כרגיל" במרחק כ - 2 עד 3 מטרים מאחורי נשאת וכך עמד כדקה עד חצי דקה (ראה עמ' 5 לפרו', מול השורות 1-9). שינוי זה בגירסתו של יוסף יש בו כדי לתמוך דווקא בגירסת נשאת בנוגע לנסיבות האירוע, וכדי לעורר סימני שאלה בנוגע למהימנותו של יוסף וליכולתו של ביהמ"ש להסתמך על דבריו. אציין, כי עדותו של יוסף בכללותה נראתה בלתי מהימנה, מגמתית ולא ראויה לאמון. כך, למשל, טען יוסף בתשובה לשאלות ביהמ"ש, כי לא זו בלבד שהיה בעצירה מוחלטת מאחורי רכבו של נשאת שעה שנפגע מרכבו של מוחמד, אלא שעצר במרחק של כ - 2 או 3 מטרים מאחורי רכבו של נשאת, רגלו היתה על דוושת הבלמים ומעצור היד היה אף הוא משוך, לאור העובדה שהיו בירידה. לו היה ממש בגירסה זו, הרי ממילא חזקה שפגיעתו של מוחמד ברכבו של יוסף, לא היתה גורמת כל נזק לרכבו של נשאת, שהרי רכבו של יוסף לא היה אמור לזוז כלל ולכל היותר תזוזה מינורית, כזו שלא היתה מביאה אותו להתקדם כ - 3 מטרים קדימה ולפגוע פגיעה כלשהי ברכבו של נשאת. גם אביו של יוסף, אשר העיד לפניי, הותיר רושם של מי אשר מבקש לחזור (בערבית ובאופן שלא אפשר תרגום לפרוטוקול) על גירסה אחת ויחידה אותה שינן לקראת הדיון. בהתאמה, קשה היה לחלץ מפיו, ולאו דווקא בשל קשיי שפה ובעיות שמיעה, מה היו הנסיבות המדוייקות של האירוע, ולהתרשם אל נכונה מה קרה בזמן אמת. מכל האמור נחה דעתי כאמור, כי נסיבות האירוע היו כאלו שנשאת עצר את רכבו, לאחר מכן התנגש בו יוסף ומיד לאחר מכן נפגע רכבו של יוסף ונהדף פעם נוספת אל עבר רכבו של נשאת, על ידי מוחמד. נשאלת אם כן השאלה מהי מידת האחריות שיש להשית על יוסף ועל מוחמד לנזק שנגרם לרכבו של נשאת? יוסף, בעדותו לפני ביהמ"ש גרס, כאמור, כי ראה את רכב נשאת כשהוא במצב של עמידה. יחד עם זאת, לא יכול היה להשיב תשובה ברורה האם הבחין ברכבו של מוחמד נוסע מאחוריו בראי אם לאו, ונותרה תחושה כי הלה איננו יודע לתאר במדוייק את הנסיבות בסמוך לרגע הפגיעה. ההודעה שהגיש לחברת הביטוח ציינה כי לשיטתו עצר נשאת בפתאומיות ועל כן הוא עצר מאחוריו; נוצר הרושם משל ביקש יוסף לשפר את גירסתו כאשר אימץ חלק מגירסתו של נשאת בנוגע לנסיבות התאונה וציין כי ראה אותו עומד ועל כן עצר עצירה רגילה מאחוריו. מכל אלו התרשמתי, כי יוסף לא הבחין ברכבו של נשאת מבעוד מועד, ובודאי לא שמר מרחק ראוי מרכבו של נשאת ועצר במרחק עצירה סביר כמתבקש, ובהתאמה, אני סבורה הפגיעה שפגע ברכבו של נשאת היתה פגיעה קשה וחזקה. נשאת העיד, כי בזמן אמת, בשעה שהיה כאמור בעצירה מוחלטת (גירסה שמצאתי לנכון לקבל אותה, כאמור מעלה), חש לפתע חבטה חזקה מאחור, וזמן קצר לאחריה חש את רכבו מתנדנד פעם נוספת, ככל הנראה כתוצאה מהפגיעה של מוחמד ביוסף (ר' עמ' 3 לפרו' ש' 28-29). מוחמד הודיע לחברת הביטוח כי נסע בשיירת רכבים, הרכב שנסע לפניו "פגע ברכב מקדימה" ואז הוא עצמו פגע ברכב של יוסף. בחקירתו לפניי חזר למעשה מוחמד על אותה גירסה ממש, והתרשמתי כי אמנם לא צפה את העצירה, כי ללא ספק לא שמר מרחק מספיק ועל כן לא יכול היה לראות את הרכבים שלפני רכבו של יוסף, וכי נסיונו לבלום נעשה מאוחר יותר ובאופן שגרם לפגיעה ברכבו של יוסף. מוחמד טען שהוא ויוסף נסעו במהירות איטית למדי, אך ידע להעריך באיזו מהירות נסעו. נשאת לעומתו, טען כי הוא הבחין ברכבו של יוסף כאשר הוא נסע לכיוונו, כאשר ראה אותו בראי ממרחק נוסע במהירות לעברו. כאמור, נשאת הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש ומצאתי לנכון לאמץ את עדותו במלואה, לרבות לעניין מהירות הנסיעה של יוסף, ובהצטבר נתון זה למידת הנזק שנגרמה לחלקו האחורי של רכבו של יוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי אף מוחמד עצמו נסע במהירות גבוהה למדי, התואמת את מהירות נסיעתו של יוסף, ומכאן הנזק שנגרם לרכבו של יוסף מאחור. במצב דברים זה, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש להשית על יוסף אחריות בשיעור של 70 אחוז לנזקים שנגרמו לרכבו של נשאת, ועל מוחמד, אשר לא שמר מרחק מספיק ובהתאמה לא יכול היה להבחין ברכבו של נשאת מבעוד מועד, ולהאט נסיעתו למניעת פגיעה ברכבו של יוסף, בשים לב לעצירה הצפויה, אני רואה לנכון להשית 30 אחוז מנזקיו של נשאת. בהתאמה אני קובעת, כי יש להשית על מוחמד אף 30 אחוז מהאחריות לנזקים שנגרמו לרכבו של יוסף במוקד הקדמי. בנסיבות העניין אני מורה כדלקמן: אני מחייבת את מנורה (הנתבעת 2 בתיק 563-11-12), לשלם לנשאת (התובע באותו תיק) סך של 2,707.25 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה נגדה, 1/11/12, ועד יום התשלום בפועל. אני מחייבת את הראל (הנתבעת 1 בתיק 563-11-12) לשלם לנשאת (התובע באותו תיק) סך של 1,160.25 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה נגדה, 1/11/12, ועד יום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את מוחמד (הנתבע 1 בתיק 50723-10-12) ואת הראל (הנתבעת 2 באותו תיק) ביחד ולחוד, לשלם ליוסף (התובע באותו תיק) סך של 627 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה נגדם, 29/10/12, ועד יום התשלום בפועל. הראל תישא בהוצאות התובע, נשאת, בסך של 300 ₪. מנורה, תישא בהוצאות התובע, נשאת, בסך של 700 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, ובשים לב לתוצאה, אינני עושה צו להוצאות לטובת מי מיתר בעלי הדין. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. רכבתאונת דרכיםנזקי רכוש