היקפה של תעודת אחריות לתיקון נזילה בדירת מגורים טענות התובע על פי המתואר בכתב התביעה, התובע הינו בעליה של דירת מגורים בחיפה. לדברי התובע, כאשר נתברר לו בחורף של סוף שנת 2008, כי ישנה חדירת מים מכיוון גג ביתו, הזמין את הנתבע כבעל מקצוע, לצורך טיפול בבעיית הנזילה. לדברי התובע, הנתבע איתר את מקור הנזילה בגג הבניין, גבה תשלום בסך 9,900 ₪ כולל מע"מ, והעניק אחריות (לגבי נוסחה ומהותה אעמוד בהמשך) לנושא הנזילות, לתקופה של 5 שנים ממועד סיום העבודה, חודש נובמבר 2009. מציין התובע, כי בחורף של סוף שנת 2010 ובשנה שלאחריה, היו חדירות מים נוספות מתקרת הבית לבית מגוריו, ובהתאם הוזמן הנתבע לתקן הטעון תיקון בהקשר זה. וכך יצא, שבסוף שנת 2012, (9.11.2012) ובטרם חלוף 5 שנים ממועד ביצוע העבודות, פנה התובע לנתבע פעם נוספת בשל חזרתה של חדירת המים. כאשר התובע לא נענה משך שבוע שלם, לדבריו, שלח לנתבע מכתב התראה על אי קיום התחייבותו למתן האחריות, ונתן לו ארכה נוספת, בת שבוע נוסף, לתקן הטעון תיקון. משנענתה הפעם פנייתו של התובע כי הנתבע טוען שמדובר בחדירת מים מחלק אחר של הגג, ולאחר מכן לא הגיע כלל לבצע התיקון, טוען התובע כי הינו זכאי לקבל את מלוא כספו בחזרה (9,900 ₪), וכן טוען הוא לזכאות לפיצוי בגין נזקיו (צביעת הדירה בשל נזקי רטיבות) בסך 3,000 ₪ + מע"מ, נזק לריהוט בסך 1,500 ₪, ופיצוי בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לו (והוערכה ב- 3,000 ₪). טענות הנתבע הנתבע מצדו, אישר כי אכן העניק לתובע את השירותים אשר מתוארים בכתב התביעה, ואישר כי ניתנה אחריות לנזילות למשך תקופה של 5 שנים מסיום ביצוע העבודות; לגישתו, היה ברור לו כי תעודת האחריות נוגעת לרכיב אשר תוקן על ידו, ולא לחלקים אחרים של הגג, ובחורף של סוף שנת 2010 והחורף שלאחריו, הגיע לטפל בבעיה - ואולם כאשר נתבקש בסוף שנת 2012 לטפל בנושא הרטיבות, הסביר לתובע כי נזקי הרטיבות אינם נוגעים לגג הרעפים אשר הותקן על ידו, והבהיר כי לגישתו אין לו אחריות או חבות בנוגע לאיטום גג הבטון אשר לא נבנה ולא הותקן על ידו - וחרף זאת ניסה לסייע בפתרון הבעיה. בכל הנוגע לאובדן הקשר שבין הצדדים, ציין הנתבע כי צירוף מקרים הביא לכך כי בעת שהיה אמור להגיע אל בית התובע בחודש נובמבר 2012, אירעה לו תאונת דרכים, ולאחר מספר ימים נותק הקשר בשל מתיחות שבין הצדדים. הגדרת המחלוקת - מתן האחריות בדיון אשר נערך בפני, הסכימו הצדדים שאין ולא היה ליקוי בעבודת התקנת גג הרעפים, וכי נזקי הרטיבות בשנת 2012 מקורם בחדירת מים אשר מקורה בגג הבטון (ששטחו כ- 8 מ"ר) ולא בגג הרעפים, ולמעשה נחלקו בשאלת חובת תיקון הנזילות על בסיס האחריות אשר ניתנה, ובשאלת היקף הנזקים. התובע צירף לכתב התביעה כנספח "א" העתק של חשבונית מס שמספרה 759, מועדה 25.11.2009 (מועד סיום העבודות). בחשבונית המס תוארו העבודות אשר בוצעו: "1. פינוי רעפים + קולטי שמש שניזוקו מרוחות. 2. השלמת רעפים + הרכבת תעלת פח לניקוז המים. 3. הרכבת קולט שמש חדש". בתחתית חשבונית המס נרשם "חשבונית זאת מהווה אחריות לנזילות מים מהגג ל- 5 שנים". והאחריות בהקשר זה, הייתה בלתי מסויגת לחלוטין. היא לא הוגבלה לאחריות לנזקים מעבודות שביצע הנתבע; היא לא הוגבלה לחלקים מסוימים מהגג; היא לא הכילה כל הגבלה המכילה הפניה לגג הרעפים. הנתבע ציין בכתב הגנתו, כי היה לו ברור שהאחריות הינה לגג הרעפים, ואליו בלבד. ואולם, אם הדבר ברור כשמש, מדוע לא נרשם הדבר? ייאמר כי תיאור העבודות אינו נוגע אך ורק לגג הרעפים, אלא גם לתעלת ניקוז ולקולט השמש, ולפיך אין זה ברור שהאחריות הינה מוגבלת או מסויגת. במסגרת הדיון אשר נערך בפני, העיד הנתבע וציין בדיעבד, "כל חטאי שלא סייגתי בחשבונית שהאחריות היא אך ורק לגג הרעפים" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 18). לאור זאת, ניתן לראות את ציפייתו של התובע לקבלת שירות ואחריות בגין הנזילות מהגג, על בסיס חשבונית המס, כציפייה סבירה ולגיטימית בנסיבות העניין. התובע ציין כי הנתבע לא הוזמן כמומחה לרעפים אלא בשל בעיית הנזילות, ואף לא היה מודע לכך כי התובע אינו מומחה לנושא האיטום (סעיף 13 לכתב התביעה, עמ' 3 לפרוטוקול שורה 23), ובכל מקרה, עניין האחריות לא הוגבל לגבי חלקי הגג, סוג העבודה או סוג האיטום אשר בוצע. צירופם של הציפייה הלגיטימית מכח נוסח האחריות, הודיית הנתבע כי ככל הנראה האחריות מנוסחת בלשון נרחבת מאוד ולא מסויגת, ומכלול הנסיבות, מצביעים על כך כי התוצאה המשפטית הנכונה בהקשר זה, הינה כי הנתבע העניק אחריות בגין הנזילות ללא סייג, לתקופה שמנובמבר 2009 ועד נובמבר 2014. וככל שהנתבע לא תיקן את בעיית חדירת המים בשלהי 2012, הרי שהפר את חובתו מכח חשבונית המס, אשר יש לראותה כתעודת האחריות. שאלת הנזק לאחר שקבעתי כי החובה מכח תעודת האחריות שיש לראותה כחוזה בין הצדדים, יש לבחון שיעור הנזק האמיתי והנכון אשר נגרם לתובע מאי קיום ההתחייבות החוזית. התובע טען בהקשר זה, כי שילם לבעל מקצוע אחר סכום של 9,000 ₪, לצורך טיפול בנזילות, ואולם קבלה המעידה על התשלום לא צורפה. הנתבע מצדו הביא הצעת מחיר לאיטום הגג ביריעות ביטומניות, והעיד כי עלות איטום הגג (אשר שטחו כ- 8 מ"ר, ועל כך הצדדים אינם חלוקים), מגיעה כדי 65 ₪ למ"ר בצירוף מע"מ, ולא יותר מכך (ובנוסף עלות נוספת בסך 700 ₪ + מע"מ של התקנת מדחסים על הגג לאחר האיטום). בנוסף טען התובע לנזקים הנוגעים לעלות צביעת הקירות בשל נזקי הרטיבות (אולם לא הובאה כל ראיה לגבי תשלום אשר בוצע), ונזק לריהוט (בנוגע אליו לא הובאו אסמכתאות), ויוצא כי מעבר לעלות איטום הגג (אשר ניתן לכמתו, פחות או יותר), יתר הטענות נוגעות לנזק שבאומדנה בלבד, לרבות שאלת עוגמת הנפש והטרחה אשר הייתה מנת חלקו של התובע. לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי במסגרת האומדן של הנזקים אשר נטענו אולם לא הובאו לגביהם אסמכתאות, יש לנהוג כמנהג בית הלל, בכל הקשור לחיובו של הנתבע. בכל הנוגע לעלות האיטום (אשר מתברר כפעולה מחויבת ביצוע גם לדעת הנתבע, אשר העניק אחריות בלתי מסויגת לנושא הנזילות), הרי שעלות ביצוע עבודות איטום גג הבטון מגעת כדי 1,427₪ (כ- 8 מ"ר, 65 ₪ למ"ר + מע"מ, 700 ₪ + מע"מ להתקנה מחודשת של שלושה מדחסים). בכל הנוגע ליתר נזקיו של התובע, הואיל ואכן מדובר באומדן, ציין הנתבע כי לגישתו עלות הצביעה מגעת כדי 1,000 ₪ לכל היותר, בעוד התובע טען לנזקים המגיעים כדי 3,000 ₪ + מע"מ, וסבורני כי עמדתו של הנתבע מקובלת עלי (אציין כי ככל שהנזק תוקן כדברי התובע, לפחות הצורך בצביעה החוזרת נחסך ממנו), קרי, 1,000 ₪ + מע"מ. לגבי הנזק לריהוט, איני פוסק דבר, שכן לא הובאה ראיה לנזק או להחלפת/תיקון הריהוט. לאלו אוסיף סך גלובלי של 800 ₪ בגין הטרחה, אובדן הזמן, עגמת הנפש, אגרות ששולמו בתובענה והוצאות ההליך. בסה"כ אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 3,397 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תשלומו בפועל. נזקי מיםמסמכיםתעודת אחריות / תקופת אחריותנזילה