נטען כי על אף שטרם נמצא דייר חלופי, הודיעה השוכרת כי בכוונתה לעזוב בימים הקרובים, והדירה פונתה בפועל, לפני תום חודש אוקטובר 2011. התובע טוען כי, לאחר שגילה שהנתבעת נתנה לבנק הוראת ביטול לגבי ההמחאה שנמסרה לו ע"ח חודש נובמבר אותה שנה, פנה אליה מספר פעמים וביקש ממנה לעמוד בהתחייבויותיה, אולם נתקל בסירוב מוחלט. התובע עותר, אם כן, לתשלום סך של 22,000 ₪ בגין 10 חודשי שכירות, מחודש נובמבר 2011 ועד לחודש אוגוסט 2012, וכן לתשלום סך של 978 ₪ בגין חיובי חשמל ומים שנצברו לחובתה של הנתבעת במהלך התקופה בה התגוררה בדירה. בנוסף, עותר התובע לפיצויים, בין היתר, בשל הפסד שעות עבודה, שיפוץ הדירה והחזרתה למצבה הקודם, עגמת נפש, בסך כולל של 6,656 ₪ (סעיפי משנה ג'-ח' בסעיף 4 לכתב התביעה). הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי, אין כל תוקף להסכם השני שנעשה בע"פ ואין להפעיל עליו את תנאי ההסכם הראשון. לטענתה, מספר ימים בלבד לאחר שמסרה לתובע את ההמחאות, הודיעה על רצונה לעזוב את הדירה, נוכח המצב האישי והכלכלי אליו נקלעה, כאשר בפועל פונתה הדירה בסוף השבוע הראשון של חודש אוקטובר 2011. היות וכך, ולאור העובדה שהודעתה נעשתה תוך זמן סביר, ביקשה מהתובע שישיב לה את ההמחאות, אך כאשר נתקלה בסירוב, נאלצה לבטל אותן, שכן לדבריה, לא זכאי התובע לתשלום בגין התקופה שלאחר עזיבתה. עוד מוסיפה הנתבעת כי, עשתה מאמצים רבים על מנת למצוא דייר חלופי, ואכן נמצאו שוכרים פוטנציאליים, אך התובע, משיקוליו הוא, סרב לכך. התקיים בפניי דיון ביום 26.6.13 בו נשמעו עדויות הצדדים. יצוין כי, מיד בתחילת הדיון הציע התובע כי, בכפוף לתשלום דמי השכירות וחיובי המים והחשמל, יוותר על ראשי הנזק המפורטים בסעיפי משנה ג' עד ח' שבסעיף 4 לכתב התביעה. דיון ומסקנות: סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב". סעיף 79(א) לחוק הנ"ל מסייג את דרישת הכתב המהותית, כך שהתחייבות לעשות עסקת שכירות, לתקופה שאינה עולה על 5 שנים, אינה טעונה מסמך בכתב. בענייננו, אין חולק כי הצדדים הסכימו בע"פ להאריך את ההסכם הראשון לתקופה נוספת של 12 חודשים. הנתבעת העידה בפניי כי, נתנה לתובע את הסכמתה לכך, אף מסרה לו 7 המחאות ע"ח דמי השכירות. לפיכך ולאור סעיף 79(א) הנ"ל, אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה ההסכם שבע"פ נעדר תוקף מאחר ולא מתקיימת דרישת הכתב. אינני מקבל אף את טענת הנתבעת לפיה, לא נתנה הסכמתה להארכת ההסכם באותם התנאים. אומנם, ההסכם הראשון אינו כולל סעיף אופציה להאריך את ההסכם לתקופה נוספת באותם תנאים, אולם שוכנעתי כי הסכמתה מתפרשת מעצם העובדה שמסרה לתובע המחאות לטובת דמי שכירות לתקופה נוספת. כמו כן, אף לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים, פעלה הנתבעת בהתאם לתנאי ההסכם הראשון על ידי ניסיונותיה למציאת דייר חלופי. לפיכך, יש לקבוע כי תנאי ההסכם השני הם כפי שהועלו על הכתב בהסכם הראשון. סעיף 5 להסכם הראשון קובע, בין היתר, כי "במידה ויודיע השוכר על סיום ההסכם קודם לתקופה הקבועה ו/או יפנה את הנכס טרם מועד סיום ההסכם, יחויב במלוא תשלום השכירות עד תומה". כמו כן, הוסכם בסעיף 16 כי "במהלך תקופת השכירות רשאי השוכר להציע למשכיר שוכר אחר במקומו ובלבד שהוא יקבל הסכמת המשכיר לכך ויגרום לחתימת חוזה חדש בין השוכר החדש לבין המשכיר..." לאור תנאי ההסכם כאמור, היות ובפועל לא נמצא דייר חלופי לדירה, חרף המאמצים הרבים שנעשו על ידה לשם כך, על התובעת מוטלת החובה לתשלום בגין 10 חודשי שכירות אשר לא שולמו על ידה. עם זאת, לאור עדותו של התובע לפיו במהלך קיץ 2012 נכנס דייר חלופי לדירה, לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין התקופה בה התגורר בפועל דייר חלופי. התובע לא ציין מועד מדויק מתי החל הדייר להתגורר, אף לא צורף על ידו הסכם השכירות החדש שלכאורה נכרת, כאשר הלכה פסוקה היא שאי צירוף ראיה הנמצאת בהישג ידו של בעל דין, עומדת בעוכריו. על כן, מצאתי לנכון לחשב את דמי השכירות שעל הנתבעת לשלם לתובע, אך החל מחודש נובמבר 2011 וכלה בחודש מאי 2012 סך הכול עבור 7 חודשים, זאת מאחר שנוכחתי כי התובע לא עשה ככל שלאל ידו על מנת להקטין את נזקיו (פרסום המודעה באינטרנט נעשה על ידו רק ביום 1.5.12). אשר לחיובי המים והחשמל, היות ומעדות הנתבעת עולה כי, היא מסכימה לשלם לתובע את תשלומי המים והחשמל כפי שחושבו על ידו, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 978 ₪ בגין ראש נזק זה. לגבי יתר הנזקים, נוכח קביעתי כאמור, ולאור הסכמת התובע לוותר על כך, אין מקום לפסוק לו פיצויים בגין ראשי הנזק המפורטים בסעיפי משנה ג'-ח' בסעיף 4 לכתב התביעה. אעיר כי, בכל אופן לא הייתי נעתר לפסוק פיצויים בגינם שכן הם לא הוכחו על ידי התובע. אשר על כן, התביעה התקבלה בחלקה. אני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 16,378 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום , אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ , שישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל. מקרקעיןשכירות