חלוקת עמלות בין מתווך עצמאי לסוכנות תיווך, 50%-50% רקע 1. בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה היה הנתבע בעל סוכנות תיווך "רימקס יתרון" בפרדס- חנה (להלן: "הסוכנות"). 2. בימים 2.12.09 ו- 1.2.10 התקשרו ביניהם הנתבע והתובעים (בהתאמה) בהסכמים שבמסגרתם התחייבו התובעים לבצע עבור הסוכנות שירותי תיווך, כקבלנים עצמאיים (להלן: "ההסכם"). סעיף 10 להסכם קובע כי "בתמורה לכל התחייבויותיו של הסוכן על פי הסכם זה וכל עוד הסכם זה בתוקף, ישלם המשרד לסוכן שכר טרחה מתוך העמלות בהתאם לתנאים ובמועדים המפורטים בנספח ג' המצורף להסכם כחלק בלתי נפרד ממנו". סעיף 1 לנספח ג' קובע כי: "חלוקת העמלות בין הסוכן למשרד תהיה ביחס של 50%-50%, דהיינו: 50% מהעמלה המתקבלת עבור העסקה תועבר על ידי המשרד לסוכן; 50% מהעמלה המתקבלת עבור העסקה נשארת בידי המשרד". טענות הצדדים 3. בעדותו בדיון הראשון שהתקיים בפני בתביעה זו, הסביר תובע 1 כי הסכום הכולל של התביעה - 24,943 ₪ מורכב מאלה: א. 24,099 ₪ עמלה שלא שולמה בגין עסקה שנעשתה בנכס של קרוב משפחתו של הנתבע (להלן: "עסקת שטהל"). ב. 4,031 ₪ המהווים 25% מעמלה בגין מכירת נכס אשר גוייס על ידי התובעים ונמכר לאחר שהם סיימו את עבודתם עם הסוכנות (להלן: "עסקת ארליך"). ג. 813 ₪ בגין עלות של 10 מודעות פרסום עליהן שילמו התובעים מראש ובעת סיום עבודתם קבלו בגינן החזר של 50% בלבד (להלן: "מודעות הפרסום"). 4. בדיון נוסף שהתקיים בתיק זה, בעקבות בקשת התובעים להעיד עד שיתמוך בטענתם בכל הנוגע לעסקת ארליך ולאחר שעדות העד נשמעה, קבלו הצדדים את המלצתי בעקבותיה התחייב הנתבע לשלם להם סכום של 2,015 ₪ המהווים 12.5% מהעמלה שהגיעה להם (כשבמקביל התחייב גם העד אשר מכר בסופו של דבר את הנכס, להעביר אליהם סכום זהה, כך שבסופו של דבר הם יקבלו את הסכום שלטענתם מגיע להם - 4,030 ₪). 5. כך, נותרה לפתחי ההכרעה ביחס לסכומים הנתבעים בגין עסקת שטהל ומודעות הפרסום. "עסקת שטהל" 6. אין חולק על כך שהנכס נשוא עסקה זו, שייך היה לקרוב משפחה של הנתבע, מר גדי שטהל, וכי הנתבע היה זה שהחתים אותו על טופס התיווך, אשר סעיף 4 בו קובע כי דמי התיווך שהלקוח מתחייב לשלמם יעמדו על 1.5% + מע"מ ממחיר המכירה (ולא יפחתו מ- 10,000 ₪). לטענת התובעים, הנתבע נתן להם לשווק את הנכס תוך הבטחת בלעדיות בייצוג הבעלים, והם אלה ששמו עליו שלט שקנו, פרסמו אותו בעיתון, פנו אל הועדה כדי להזמין את תיק הנכס, חיברו בין המוכר לקונה ואף קבלו את עמלת הקונה. למרות זאת, כך לטענתם, סרב לבסוף הנתבע לתת להם את חלקם בעמלת המכירה. לגרסת הנתבע, הטוען כי לא מגיעה לתובעים עמלה כלשהי בגין מכירת נכס זה, היה זה הוא שייצג את בעל הנכס במכירתו. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, טען הנתבע כי בהתאם להוראות ההסכם ביניהם, העבירו אליו התובעים את דמי התיווך שקבלו מהקונים וקבלו מחצית מהעמלה ואילו ביחס לדמי התיווך ששילם המוכר אין להם זכות כלשהי, שכן הם לא היו צד בהתקשרות עמו, אלא הוא- הנתבע, היה זה שהחתימו על טופס הזמנת שירותי התיווך ואשר עמד בקשר עמו. הנתבע טוען כי דומה הדבר למצב בו המוכר היה משלם דמי תיווך לסוכנות אחרת, ומבקש להדגיש כי בעסקאות שבהן מייצגים מתווכים שונים את הצדדים לעסקה, גובה כל אחד מהם דמי תיווך אך ורק מן הצד שאותו הוא מייצג ואין הוא זכאי לדמי תיווך מהצד האחר. מעבר לזה, כך לטענת הנתבע, אפילו היתה לתובעים זכות כלשהי לקבלת חלק בדמי התיווך מאת המוכר, הרי שזו פקעה עם סיום התקשרותם עמו וזאת בהתאם להוראת סעיף 11(ה) להסכם. בעדותו בבית המשפט, אישר הנתבע כי התובעים "אכן הביאו את הקונה" וטען כי הדבר קרה לאחר שתובע 1 "התחנן בפניו שיתן לו לשווק את הנכס הזה". לשאלתי במה שונה מקרה זה ממקרה דומה שהוצג בפני ע"י התובעים (והמכונה "עסקת מאור") שבו שילם להם התובע את עמלת המכירה, השיב הנתבע: "...בנכס של מאור אני פניתי לאלכס (תובע 2) ופרגנתי לו ובקשתי ממנו לייצג אותי עבור הנכס הזה והבטחתי לו שיקבל את חלקו ונתתי לו. בנכס השני לא בקשתי מהם, הם בקשו ממני שאני אפרגן להם ואתן להם לשווק את הנכס והסכמתי. לטענתי ההבדל הוא ביוזמה, זכותי כבעל משרד (להחליט - חסר בפרוטוקול) אם אני מוכן לשלם להם או לא. אני אמרתי להם שאני מייצג את המוכר, הדוד שלי, ורק אני פונה אליו ואני מדבר איתו, מדובר על אי הבנה ביני לבינם. אני לא מוכן לשלם להם לא על פי החוק ולא על פי המצפון שלי". לכך השיבו התובעים: "זה נכון שזה נכס של הדוד שלו והוא החתים אותו. לא היה לו שלט לשים על הבית. הוא היה חייב לשים שלט ולפרסם. אנחנו פרסמנו והשלט היה שלנו, כך הגיעו אלינו הקונים. הקונים לא היו מגיעים ללא השלט שלנו... ..אנחנו אלה שנפגשנו עם כל הקונים הפוטנציאליים ושיתפנו פעולה עם המתווכים האחרים כי היה לנו ברור שנקבל עמלה גם מצד המוכרים". דיון והכרעה 7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי טענותיהם ובהסכם ההתקשרות ביניהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה בענין זה, להתקבל בחלקה. ואלה נימוקי: בהסכם, התחייבו התובעים לבצע שירותי מכירות ותיווך במקרקעין מטעם משרדו של הנתבע בלבד ועבור לקוחותיו של משרד זה בלבד (ר' סעיף 3(ה) וסעיף 5(ג) להסכם). את הזכות לשווק את הנכס שבמחלוקת (דהיינו לבצע בפועל את הפעולות מטעם המוכר, מלבד החתמתו על ההסכם לקבלת שירותי תיווך) קבלו התובעים מהנתבע. לטעמי, אין זה משנה אם הדבר נעשה לאחר שהם בקשו ממנו לשווק את הנכס והוא נעתר לבקשה ולא היה זה הוא שפנה אליהם בבקשה כי יעשו כן. סעיף 3 (4.3) לנספח ד' של ההסכם קובע כי: "במקרה שהסוכן ביצע עסקה שהזכיין היה שותף לה כסוכן (הפנייה או שיתוף פעולה עם הסוכן לגבי אותו לקוח), יהיה הזכיין זכאי לחלקו בעסקה כזכיין ולחלקו בשארית העמלה כסוכן, כמו כל סוכן אחר. לדעתי, סעיף זה, החל על מצבים אליהם בקש הנתבע להתייחס כשטען שהוא שימש בעסקה זו "כמו סוכנות אחרת", מתייחס רק למקרים בהם הזכיין-הסוכן ייצג את אחד מהצדדים לעסקה באופן מלא - דהיינו, הביא את המוכר, החתים אותו על טופס שירותי התיווך ושיווק את הנכס בפועל (שלט, פרסום וכיו"ב) ואילו הסוכן האחר ייצג אך ורק את הצד השני - הקונה. משלא נסתרה טענת התובעים לפיה הם היו אלה שביצעו את השיווק בפועל (בנוסף על הבאת הקונים) והיא אף אושרה על ידי הנתבע, ומשאין מחלוקת על כך שהם העבירו אל הנתבע את דמי התיווך שקבלו מהקונה ולאחר מכן קבלו ממנו 50% מהעמלה, הרי שאין בסיס לטענת הנתבע לפיה הם אינם זכאים לדבר בשל העובדה שהתקשרותם עמו פקעה, מה עוד שלא הוכח לי כי מועד חתימת העסקה היה מאוחר למועד סיום ההתקשרות. 8. לאור כל האמור לעיל אני סבורה שהתובעים זכאים ל- 25% מדמי התיווך שקיבל הנתבע מהמוכר. מכיוון שלטענת התובעים, שלא נסתרה על ידי הנתבע ואשר נתמכת בחשבוניות שהוגשו לו בגין חלקם בעמלת התיווך לגבי הקונים בעסקה זו, עמד סכום המכירה של הנכס על 2,770,000 ₪, הרי ש- 25% מדמי התיווך שהם 1.5% מסכום המכירה, עומדים על 10,387 ₪. מודעות הפרסום 9. לתמיכת טענתם בעניין זה, צרפו התובעים לכתב התביעה הודעת מייל ששלח אליהם הנתבע ביום 16.11.11 בה הזכיר להם להכין עבורו שיקים ע"ס 2,440 ₪ עבור 10 מודעות פרסום ב"יד 2" . התובעים טוענים כי בסיום התקשרותם עם הנתבע, הוא החזיר להם את מחצית הסכום בלבד (1,220 ₪) וכי מכיוון שהם השתמשו במודעות ששווין 407 ₪, מגיעה להם היתרה בסך 813 ₪. 10. בהעדר ראיה כלשהי לשימוש שנעשה בפועל במודעות כנטען, הנני קובעת כי התובעים לא הוכיחו תביעתם בעניין זה. סוף דבר 11. התביעה מתקבלת בחלקה באופן שהנתבע ישלם לתובעים ביחד, את הסכומים כדלקמן: א. 2,015 ₪ בגין חלקם בעסקת ארליך. ב. 10,387 ש"ח + מע"מ בגין חלקם בעסקת שטהל. סכומים אלה בתוספת 500 ש"ח הוצאות משפט ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. תיווךעצמאים