בתביעתו לתשלום סך של 31,488 ₪, טוען התובע כי לאחר התאונה נגררה הטויוטה אל ביתו שבחדרה, נבדקה כעבור יומיים על ידי שמאי ולאחר מכן נגררה מהמקום על ידי הנתבעת. מאז, כך לטענת התובע, חלפו כחודשיים שבמהלכם התעלמה הנתבעת מפניותיו בדרישה לתשלום פיצויים בגין נזקי התאונה ורק לאחר מכן "נשלח מכתב הנתבעת שדוחה את דרישת התובע לפיצויים בנימוקים שקריים שאין להם אחיזה במציאות ובניגוד לתנאי הפוליסה". 4. התובע מוסיף וטוען כי בהמשך התעלמה הנתבעת גם מבקשותיו להשיב את הטויוטה לידיו ורק לאחר כ- 4 חודשים הודיעה לו כי עליו לפנות את שרידי הרכב בעצמו וכך הוא עשה בסופו של דבר (באמצעות רכב גרר). 5. את סכום התביעה מסביר התובע בגובה נזקי הטויוטה על פי דו"ח שמאי, גרירתה ממגרש הנתבעת כאמור, אבדן ימי עבודה, הוצאות מימון לרכישת רכב אחר ועוגמת נפש. טענות הנתבעת 6. בכתב ההגנה שלה טענה הנתבעת כי חקירה שבוצעה על ידי חוקר מטעמה מעלה שבעת התאונה נהג בטויוטה אדם אחר ולא בנו של התובע, רפי. לטענתה, בדווחו כי רפי הוא זה שנהג ברכב, הפר התובע את הוראות סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח, שכן מדובר בנסיון להכשלת בירור החבות והטעיה באשר לפרטים שמסר. במצב דברים זה, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף. הראיות 7. הראיות בתיק זה נשמעו והונחו בפני במהלך שלוש ישיבות. בתחילת הישיבה הראשונה, הציע נציג הנתבעת כי רפי ייבדק בפוליגרף וכי אם יימצא דובר אמת בשאלה האם הוא אכן נהג בטויוטה בעת התאונה, כי אז תשלם הנתבעת לתובע את מלוא נזקיו. נציג הנתבעת ציין כי בשל מחלה קשה ממנה סובל החוקר שניהל את חקירת התאונה מטעמה, הוא הפסיק לעבוד כחוקר ולכן לא הובא לעדות. עוד ציין נציג הנתבעת כי בכוונתה לזמן לעדות את נהג המאזדה. התובע אשר בדק עם בנו רפי את האפשרות לבדיקת פוליגרף שתוצאותיה תכרענה את התביעה, הודיע כי רפי מסרב לכך ומבקש להעיד. 8. בעדותו טען התובע כי הטויוטה שייכת לרפי וכי הוא עצמו מבוטח בגינה אצל הנתבעת, בשל העדר תביעות המוזיל את הפוליסה שלו. יצויין כי רשיון רכב שילמד על זהות הבעלים של הטויוטה לא צורף לכתב התביעה. לטענת נציג הנתבעת התובע ובנו ביצעו בה את העברת הבעלות לאחר התאונה, ורפי אישר בעדותו כי מדובר ב"רכב שהיה רשום קודם לכן על שם חברה השייכת לחבר שלו" . 9. בעדותו תיאר רפי את התרחשות התאונה, כך: "התאונה היתה בחודש פברואר, הייתי בכפר יונה, חזרתי משם, פניתי ימינה ו- 200 מ' לפני צומת רופין, הרמזור היה עדיין ירוק, הבחור שלפני עצר, היה יום מעונן, הכביש היה טיפה רטוב, אני נכנסתי בו מאחור. עמדנו בצד הכביש ליד תחנת האוטובוס בקשתי ממנו להזמין משטרה, הוא סרב, היתה לו איזה סיבה, לפי דעתי הוא שתה אלכוהול, הוא לא אמר לי, אני חושב. זה היה בסיבות 16:30, הוא אמר שהרכב לא שלו ובקש שאעשה טובה. נתן לי פרטים, אני נתתי לו פרטים. אני הייתי לבד ברכב". לשאלות נציג הנתבעת, השיב רפי כי מדובר ברכב ששייך בעיקר לו וכי חוץ ממנו אף אחד לא נוהג בו. לשאלה מדוע הוא מתנגד לבדיקת פוליגרף, השיב: "אני כלכלן ובאופן עקרוני אני לא אבדק. זה לא מכובד שאני אבדק". רפי הוסיף כי אחרי שהם חנו בצד, נהג המאזדה צילם בטלפון את תעודת הזהות שלו ואמר: "...וזו הסיבה שאני לא מוכן להיבדק בגלל שאני מלאתי את כל מה שהיה צריך למלא מבחינתי". 12. באשר לשיחתו עם החוקר מטעם הנתבעת, טען רפי כי זה ניסה לשכנעו למסור גרסה שקרית בנוגע לאופן התרחשות התאונה: "הוא בא אלי אחרי שבוע, עשרה ימים, ישב איתי, נתתי לו את כל הפרטים, אחרי זה הוא חזר אלי ואמר לי: "בוא תגיד שמישהו אחר נהג ואני אדאג שעד יום א' תקבל את הכסף". אמרתי לו מה אתה רוצה שאני אשקר? אני מעדיף לא לשקר ולא לקבל כסף. הוא ישב איתי באוטו, אתה יכול לשאול אותו. הוא רצה שאני אשקר כנראה כדי לתפוס אחוזים מזה...". 13. בעקבות דברים אלה, הובא החוקר מר שמעון אנגל לעדות וזאת על אף מצב בריאותו הקשה (להלן: "החוקר"). החוקר הכחיש מכל וכל את טענות רפי כלפיו באמרו כי "לא היו דברים מעולם", תאר את מהלך החקירה בה הוא נפגש הן עם רפי והן עם נהג המאזדה והגיש את דיסק החקירה (נ/3), דו"ח החקירה (נ/2), עדות של רפי (נ/1) וצילום תעודת הזהות שלו (נ/4). 14. בישיבה נוספת ואחרונה, העיד גם נהג המאזדה, מר סרגיי דונצוב (להלן: "נהג המאזדה"). בעדותו, אשר במהלכה התרשמתי מתיאוריו העקביים, הזהירים והמדוייקים - על אף הלחץ שהופעל עליו מטעם התובע בעת שזה הפנה אליו את שאלותיו - טען נהג המאזדה כי מיד לאחר שהטויוטה פגעה ברכבו, עצר הבחור שנהג בה אחרי תחנת האוטובוס הממוקמת מיד לאחר הרמזור, יצא מהטויוטה והלך לכיוון תחנת דלק סמוכה. כעבור כעשר דקות הגיע אל המקום רפי (אותו זיהה נהג הטויוטה בוודאות, באולם בית המשפט), אמר לו כי הוא בעל הטויוטה ונתן לו לצלם את תעודת הזהות שלו. נהג המאזדה הכחיש בתוקף את טענת רפי לפיה הוא סרב להתקשר אל המשטרה מכיוון שהיה שתוי וטען בתוקף כי הוא עצמו הודיע למשטרה על התאונה, אלא שזו לא הגיעה אל המקום לאחר שהשיב לשאלת השוטר, כי אין במקום נפגעים בנפש. וכך, חזר נהג המאזדה ואמר הן בעדותו והן בהשיבו לשאלות בית המשפט, התובע ונציג הנתבעת: "...הנהג של הטנדר אחרי שהצבע ברמזור עבר לירוק, הוא עצר ועמד אחרי תחנת האוטובוס, יצא מהאוטו וחשבתי שהוא הולך לכיוון שלי ואני ניסיתי לנסוע והצלחתי לעבור את הרמזור, כדי לא לעמוד בצומת, נסעתי לכיוון הטנדר איפה שהוא עמד. כשהגעתי לשם הוא כבר הלך לכיוון תחנת דלק. אחרי זה הגיע עוד אוטו ומשם יצא בן אדם והוא אמר שהוא בעל הרכב, שאני לא אדאג, שהכל יהיה בסדר... ... לשאלת בית המשפט האם הבן של התובע, רפי שועה, שנמצא באולם הוא זה שהתנגש בי, אני משיב לא, זה היה מישהו אחר... אם הבן של התובע אמר שהוא נהג באוטו אני משיב שזה לא נכון... ... בעל הרכב הגיע כעבור 10 דקות... אני עמדתי שם בעשר דקות האלה כי חיכיתי לבעל הרכב (המאזדה - ר.ס.מ)... את הנהג ראיתי שהוא הלך מהרכב שלו ברגל לכיוון תחנת הדלק ולא אחרי. בעל הרכב הגיע עם מישהו והם אחר כך עזבו את המקום... לשאלה האם אני יכול זהות את הנהג אני משיב שהבן אדם שבא אחרי התאונה עם האוטו השני, אמר שהוא בעל האוטו, זה הבן אדם שיושב פה (מצביע על בנו של התובע) איתו החלפתי פרטים...." בתשובה זהירה, אחראית והגיונית לשאלות חוזרות של התובע בדבר האפשרות שרפי הוא זה שנהג בטויוטה ואשר גם הגיע לאחר מכן אל מקום התאונה ברכב האחר, השיב נהג המאזדה: "לא נראה לי...אני אמרתי קודם שבא רכב, הרכב השלישי (הנוסף) והבן אדם שיצא ממקום הנהג הוא האדם הזה (מצביע על בנו של התובע) מתי הוא יכל לקחת רכב אם הוא היה קודם בתוך האוטו פגע בי? האוטו שבא זה היה אוטו פרטי..." 15. לשאלות התובע האם בשיחתו עם החוקר הוא אמר לו שנהג הטויוטה היה ערבי, השיב נהג המאזדה כי החוקר ניסה לבדוק איתו האם הוא היה ערבי וכי הוא השיב לו כי אינו בטוח והוא לא יכול לדעת. ואכן, עיון בדו"ח החוקר מלמד על כך שהחוקר כתב כי בתשובה לשאלה שלו השיב לו נהג המאזדה: "ברכב השני נהג בחור ערבי, אני לא בטוח במאה אחוז שהוא ערבי אבל אני חושב שכן". דיון ומסקנות 16. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים ועיינתי בכל הראיות שהוגשו לי בתיק זה, שוכנעתי כי מי שנהג בטויוטה בעת התאונה, לא היה רפי, אלא אדם אחר (אם משום שמי שנהג בה בפועל היה בן פחות מ-30 ובכך לא עמד בתנאי הפוליסה ואם משום שמדובר בתאונה מבויימת שנועדה לצורך הונאה של חברת הביטוח). ואלה נימוקי: א. גרסת נהג המאזדה נשמעה לי מהימנה ומשכנעת - מדובר בגרסה עקבית והגיונית ולא מצאתי סיבה כלשהי לכך שהוא ימציא סיפור לפיו אדם אחד נהג ברכב בעת התאונה ואדם אחר הגיע אל המקום כעשר דקות מאוחר יותר ומסר לו את פרטיו. ב. גרסתו של רפי לקתה בפגמים שעיקרם בתוספות מאוחרות וגם בחוסר התאמה לדברים שנמסרו ע"י נהג המאזדה בקשר לשלב בו ארעה התאונה - בהודעה שמסר לחוקר מטעם חברת הביטוח (נ/1) טען רפי כי בעת התאונה היה לבדו בטויוטה, וכי מיד לאחר מכן עצר בתחנת האוטובוס ועזר לנהג המאזדה לדחוף את רכבו. בעדותו בבית המשפט, לא הזכיר רפי כלל את העזרה בדחיפת המאזדה. זאת, בעוד לטענת נהג המאזדה הגיע רפי אל המקום כעשר דקות לאחר התאונה, ברכב אחר ובחברת אדם נוסף. בעדותו בבית המשפט טען רפי לראשונה כי נהג המאזדה סרב להזמין משטרה וכי לדעתו הא שתה אלכוהול. זאת, בעוד בשיחה עם חוקר חברת הביטוח הוא אמר: "לא היתה מעורבות של משטרה ולא של אמבולנס", הא ותו לא. בעדותו בבית המשפט טען רפי לראשונה כי חוקר חברת הביטוח הציע לו לשקר ושמישהו אחר נהג ברכבו בעת התאונה. לטעמי, טענה חמורה כמו זו - לו היתה נכונה היא - אמורה היתה לעלות בכתב התביעה שהגיש אביו של רפי כנגד חברת הביטוח שמטעמה פעל אותו חוקר - כמו גם בהתכתבויות של התובע עם חברת הביטוח, קודם להגשת התביעה. העובדה שהדבר לא נטען כבר אז, מלמדת על כך שמדובר בהמצאה של רפי, אשר נולדה בעקבות טענות הנתבעת בכתב ההגנה מהן עולה כי במהלך החקירה הסתבר שבעת התאונה נהג ברכב אדם אחר. ג. גרסתו של רפי בכל הנוגע לשלב של החלפת הפרטים עם נהג המאזדה הינה גרסה מפורטת התואמת את גרסתו של האחרון באופן המלמד על כך שרפי אכן הגיע אל המקום לאחר התאונה ושוחח עמו (למעט הטענה בדבר סירוב נהג המאזדה להזמין משטרה - עניין שגם לגביו גרסת נהג המאזדה אמינה יותר בעיני). זאת, בעוד בכל הנוגע לתאונה עצמה - גרסתו של רפי היא גרסה לקונית החוזרת על עצמה, כדקלום. ד. גם בנושא הבעלות על הטויוטה מסר רפי גרסאות שונות - בעוד שבשיחה עם חוקר חברת הביטוח הוא טען כי מדובר ברכב שנמצא ברשותו כחצי שנה וכי קנה אותו מסוחר תמורת 52,000 ₪ ולא עשה העברת בעלות עד יום אחר התאונה, מבלי שהיתה לכך סיבה מיוחדת, הרי בעדותו בבית המשפט הוא טען כי הרכב היה רשום קודם לכן על שם חברה השייכת לחבר שלו וכי יש לו יפוי כח מיום הרכישה (יפוי כח כזה לא הוצג בפני וחברה - כידוע - אינה רשאית להגיש תביעות בבית משפט לתביעות קטנות). 17. לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב גם בכך שבמועד התאונה לא היה הרכב רשום על שם התובע ולא הוצגה בפני כל ראיה להוכחת בעלותו עליו בפועל ביום התאונה (על אף שאין מחלוקת על כך שפוליסת הביטוח היתה רשומה על שמו), הנני מחליטה לדחות את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים. רכב