תביעה ותביעה שכנגד שעילתן ביחסי שכירות בין הצדדים טענות התובע ביום 21.7.11 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו שכרו התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים") את דירת הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") במושב אבן ספיר 24 בירושלים (להלן: "הדירה"). תקופת השכירות נקבעה לשנה החל מיום 1.8.11 ועד ליום 31.7.12 ודמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 2,200 ₪. כמו כן, במעמד חתימת ההסכם שילמו התובעים לנתבע דמי פקדון בסך של 2,500 ₪ וסוכם כי סכום זה יושב להם בתום תקופת השכירות. התובעים טוענים כי הם עולים מרוסיה ואינם קוראים את השפה העברית וכי ההסכם נחתם לאחר שמהות תוכנו הובהרה להם על ידי המשכיר. ואולם, לאחר מכן התברר לתובעים כי הנתבע הסתיר מהם סעיפים בהסכם אשר נערך על ידיו וכי לא ידעו על קיומם ולא הסכימו להם. כך, עם כניסת התובעים למושכר נאמר להם על ידי הנתבע כי הדירה ראויה למגורים ומצבה מצוין. ואולם, בחלוף מספר חודשים, קירות המושכר כוסו ברטיבות, פטריות ועובש בעקבותיהם סבלו התובעים מריח של רטיבות ועובש בלתי פוסק וחייהם בדירה הפכו לסיוט. כן סבלו התובעים בחודשי החורף מהפסקות תדירות בחשמל שבעקבותיהן נהרסו מספר מוצרי חשמל של התובעים. התובעים פנו לנתבע בבקשה לפנות את המושכר, אך לטענתם זה חייב אותם למצוא שוכר חלופי או לשלם את דמי השכירות עד סוף השנה, וזאת בהתאם לסעיף 32 להסכם השכירות. מאחר שלא היה באפשרות התובעים למצוא שוכר חלופי לדירה שאינה ראויה למגורים, נאלצו התובעים להתגורר בדירה עד סמוך לתום תקופת השכירות. בנוסף, במהלך התקופה סבלו התובעים ממסכת הצקות של הנתבע ובכלל זה מכתבים שנשלחו אליהם נלקחו על ידי הנתבע ובשל כך הוגשה תלונה למשטרה. בהסכמת הנתבע, סיימו התובעים את תקופת השכירות ביום 19.7.12, כאשר התובעים שילמו את מלוא דמי השכירות עבור חודש זה. התובעים פנו לנתבע להשבת דמי הפיקדון ששילמו בסך של 2,500 ₪, אך זה סירב להשיבם לידיהם. בתביעתם דורשים התובעים את השבת דמי הפקדון בסכום של 2,500 ₪; החזר דמי שכירות בגין שימוש בדירה בחודשי החורף בסכום של 5,000 ₪ וכן פיצוי בגין נזקים לרכוש התובעים בשל בעיות בחשמל ונזקי רטיבות בסכום של 1,500 ₪. טענות הנתבע הנתבע טוען כי התובעים באו כשוכרים חלופיים, במקום שוכרים קודמים, אשר היו גם הם עולים מרוסיה. עובר לחתימת ההסכם, הקריאו השוכרים הקודמים לתובעים את הסכם השכירות בתרגום לרוסית, התובעים שאלו את הנתבע שאלות וקיבלו תשובות. התובעים הסכימו לכל סעיפי ההסכם אשר נכתב בצורה קלה וברור. בנוסף, היה באפשרות התובעים להיעזר בייעוץ של עורך דין ככל שהיו סבורים שיש צורך בכך. התובעים ביקרו בדירה מס' פעמים וראו כי מצבה טוב ואף אישרו זאת בחתימתם על ההסכם. לטענת הנתבע, העובש והרטיבות לו טוענים התובעים מקורם במחדלם, שכן זה נגרם מאדי אמבטיה ואטימת פתחים. אילו היו התובעים משאירים אוורור באמבטיה לאחר המקלחת היה נמנע העובש. אשר לטענת התובעים בדבר הפסקות חשמל וקפיצת הנתיך, הרי גם זה נעוץ באשמת התובעים. כך, התובעים התקינו במקלחת בהתקנה חובבנית ומסוכנת חימום מים חשמלי ובנוסף, הפעילו התובעים מכשירי חשמל רבים בו זמנית. פעולות אלה גרמו לקפיצת הנתיך החשמלי, אף שאספקת החשמל היתה חזקה מן המקובל. טענת התובעים כי בשל כך נהרסו מוצרי חשמל רבים אינה נכונה, שכן מעולם לא הועלתה בזמן אמת והתובעים אף לא הציגו ראיה לתיקון מכשיר חשמלי כלשהו. מה גם שקפיצת נתיך אינה גורמת לקלקול מכשירי חשמל. יתר על כן, הנתבע ביקש לשלוח חשמלאי אל הדירה על מנת להגדיל את עוצמת החשמל. ואולם, התובעים סרבו לשתף פעולה וליתן לחשמלאי להיכנס אל הדירה על מנת לבצע את העבודות. רק לאחר שהודיע הנתבע לתובעים כי אם לא יאפשרו לחשמלאי לבצע את עבודות התיקון, יחויבו לשאת בעלות ימי עבודתו, הסכימו התובעים לאפשר לחשמלאי להיכנס דרך החלון. עבור עבודת החשמלאי שילם הנתבע סך של 5,648 ₪ לחברת החשמל. עוד טוען הנתבע, כי התובעים הפרו את הסכם השכירות. כך התובעים הרעישו, השתלטו על שטחים שאינם שלהם, נטלו עציצים בדירה וביצעו עבודות וקידוחים בניגוד להסכם. פניות הנתבע לתובעים לא נענו. הנתבע שלח לתובעים מספר מכתבים ובתגובה קיבל מכתבי איום. לאור התנהגותם של התובעים, ביקש הנתבע מהתובעים להגיע להסכמה על מועד פינוי מוקדם, אך התובעים סירבו לכך. זאת ועוד, התובעים החליפו את מפתחות הדירה ומנעו מהנתבע להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, על אף הבטחת הנתבע כי לא ייכנס לדירה ללא תיאום מראש עמם. כן טוען הנתבע, כי על אף הבטחת התובעים כי יפנו את הדירה ביום 20.7.12, בפועל החזירו לנתבע את מפתחות הדירה ביום 31.7.12. אשר לסכום הפקדון, טוען הנתבע, כי על-פי הסכם השכירות סכום זה יושב לתובעים רק לאחר הגעת כל חשבונות ההוצאות ובניכוי כל סכום שהשוכרים יהיו חייבים עקב פיגורים, הוצאות ונזקים. ואולם, התובעים לא שילמו עבור הוצאות החשמל, המים והגז לחודשים אפריל, מאי, יוני ויולי 2012 והנתבע נאלץ לשלם זאת במקומם. סכום זה עומד על סך של 965 ₪. אשר לתשלום הנתבע עבור התקופה בה שהו התובעים בדירה, הרי שהתובעים יכלו לעזוב את הדירה, אך לא עשו כן, אף שהנתבע הציע זאת להם. התובעים אף לא עשו פעולה להקטנת הנזק בגין העובש מן הקירות. עוד טוען הנתבע, כי התובעים גרמו לנזקים לקירות הדירה, לסתימה בביוב, שברו מזלף מים באמבטיה, פירקו רשתות בחלונות והשאירו דירה מלוכלכת. עלות נזקים זו מסתכמת לטענתו בסכום של 5,000 ₪. בשל המצב הגרוע של הדירה, לא היה יכול הנתבע להשכיר את הדירה ובנוסף התובעים לא אפשרו לנתבע להציג את הדירה לשוכרים פוטנציאלים. בשל כך הושכרה הדירה רק בחלוף חודשיים וחצי מיום הפינוי. במסגרת התביעה שכנגד, דורש הנתבע תשלום עבור הוצאות החשמל מים הגז אשר שילם במקום התובעים בסך של 965 ₪; תשלום עבור הנזקים בדירה בסכום של 5,000 ₪; תשלום עבור הפסד דמי שכירות בסכום של 5,500 ₪; תשלום עבור ביצוע עבודות החשמל בסכום של 5,648 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 5,000 ₪, וזאת בניכוי סכום הפיקדון בסך של 2,500 ₪. בתשובה לטענות הנתבע, טוענים התובעים כי הרטיבות בדירה נגרמה בשל מיקומה מתחת לאדמה, במקום בו יש מעט אוויר, ועקב בעיות איטום חמורות שהוזנחו במהלך שנים רבות. לו היתה הנתבע נוהג בתום לב, לא היה צובע את הדירה ומכסה את כל הליקויים טרם כניסת התובעים. הנתבע הציג בפני התובעים מצג כי הכניסה ראויה למגורים בעוד שבפועל לא היה כך. כך גם הסתיר הנתבע מהתובעים את העובדה כי קיים ליקוי במערכת החשמל של הדירה. הנתבע אף התעלם מבקשות התובעים לתיקון הליקויים בדירה. עוד טוענים הנתבעים כי דאגו לנקות את הדירה טרם תקופת השכירות לשביעות רצון הנתבע, אשר אישר את הנקיון. אשר לטענות הנתבע לגבי תשלום לחברת השמל, טוענים התובעים כי זה נעשה לצורך התאמת הדירה למגורים סבירים, דבר שהיה על התובע לעשות טרם כניסת התובעים למושכר. דיון והכרעה טרם אתייחס לטענות הצדדים בנוגע להפרת הסכם השכירות, אדון תחילה בטענת התובעים כי לא קראו והבינו את תוכנו של הסכם השכירות. דין טענה זו להידחות. כידוע, לא בנקל יקבל בית המשפט טענה כי חותם המסמך לא ידע והבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חותם וכי הנטל להוכיח טענה זו הוא כבד. בנסיבות העניין, לא עמדו התובעים בנטל זה. בפני התובעים עמדה האפשרות להיוועץ במי מטעמם לצורך תרגום ההסכם עובר לחתימתו. בנסיבות בהן אין המדובר בהסכם מורכב ובלתי ניתן להבנה, הרי שאיני מקבלת את טענתם של התובעים כי לא הבינו על מה הם חותמים ועל כן תוכן ההסכם מחייב את הצדדים. האם הפר הנתבע את הסכם השכירות? התובעים טוענים כי הנתבע לא גילה כי יש עובש בקירות וכי לא גילה כי מערכת החשמל בעייתית. הנתבע מכחיש זאת וטוען כי פגמים אלה לא היו עובר למגוריהם של התובעים בדירה ומערכת החשמל אף תוקנה. אכן, אין חולק כי מערכת החשמל תוקנה על ידי חשמלאי מטעם הנתבע. אשר לעובש, הרי שהתובעים מודים כי זה לא היה קיים עם כניסתם לדירה וככל הנראה נוצר במהלך התקופה בה התגוררו בדירה. הנתבע הבהיר לתובעים כיצד יש לטפל בעובש. יתר על כן, מעדותו של הנתבע, אשר היתה אמינה עלי ואף מחליפת המכתבים שהוחלפה בין הצדדים במהלך תקופת השכירות, עולה כי הנתבע הציע לתובעים להסכים על מועד לפינוי מוקדם של הדירה, מבלי צורך במציאת שוכרים חלופיים, אך התובעים לא נענו להצעתו. לפיכך, איני מקבלת את גרסת התובעים כי הנתבע כפה עליהם להשיאר בדירה וכי התנה את עזיבתם במציאת שוכרים חלופים. התובעת אף הודתה בעדותה כי לא ניסתה למצוא למצוא שוכרים חלופיים. בנסיבות אלה, כאשר התובעים הם שבחרו להישאר בדירה, חרף העובש והרטיבות, הרי שהם אינם זכאים לקבלת פיצוי בגין דמי השכירות ששילמו בתקופת החורף. אשר למערכת החשמל, הרי שהנתבע שלח חשמלאי מטעמו על מנת להגדיל את עוצמת החשמל בדירה והתובעים לא הוכיחו את טענתם כי נגרמו נזקים למכשירי החשמל שברשותם או לבגדים, כפי שהם טוענים. אשר להשבת דמי הפקדון, הרי שבהתאם לסעיף 9 להסכם השכירות זה כפוף לתשלום כל סכום שהשוכרים יהיו חייבים עקב פיגורים, הוצאות ונזקים. התובעים אינם חולקים כי לא שילמו הוצאות חשמל, גז ומים לחודשים אפריל 2012 ועד יולי 2012. בהתאם לחישוב שערך הנתבע, ואשר פורט בעדותו שהיתה אמינה עלי, עומד סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה בגין דמי השכירות שעל התובעים לשלם לנתבע על פי הסכם השכירות, על סך של 965 ₪. סכום זה רשאי הנתבע לקזז מדמי הפקדון. אעבור עתה לדון ביתר הנזקים הנתבעים במסגרת תביעה שכנגד, להם טוען הנתבע. כך, הנתבע טוען לנזקים להם גרמו התובעים בדירה. במהלך עדותו של הנתבע בדיון התברר כי עיקר הנזק לו טוען הנתבע הוא העובש אשר נוצר בקירות, אשר לטענתו נגרם בשל העובדה שהתובעים לא דאגו לאוורור בדירה. טענה זו אין בידי לקבל. לא הוכח כי התובעים עשו שימוש שאינו סביר בדירה, ולא ניתן לייחס את העובש שנוצר בדירה למחדל או לנזק שנגרם על ידם. התובעת אף העידה כי דאגה לנקות את העובש ככל אשר ביכולתה אך לא הצליחה להעלימו לגמרי. כך גם הנזקים הנטענים בסכום של 5,000 ₪ עבור שיפוץ ונקיון להם טוען הנתבע לא נתמכו בקבלות או מסמכים, כך שהנתבע לא הוכיח את תביעתו בעניין זה. אשר לסכום הנתבע בגין תשלום לחברת החשמל, הרי שהנתבע לא זכאי לדרוש סכום זה מהתובעים, שכן מדובר בתיקון שנעשה בדירה, הכולל הגדלה של עוצמת החשמל בדירה, שאינו בשל נזק שנגרם על ידי התובעים, ומכאן שבהתאם לסעיף 18 להסכם השכירות, על הנתבע לשאת בעלותו. אשר לטענת הנתבע, כי בשל מצבה של הדירה, לא יכול היה הנתבע להשכיר את דירתו משך חודשיים וחצי, הרי שטענה זו לא הוכחה אף היא. ראשית, הנתבע לא צירף הסכם שכירות המעיד מתי בפועל השכיר את הדירה. יתר על כן, הנתבע עצמו העיד כי שיפוץ ונקיון הדירה ארכו שבועיים בלבד. ואולם, משקבעתי כי זה לא נגרם בעטיים של התובעים, הרי שאין מקום לחייבם בהשבת דמי שכירות עבור התקופה בה שיפץ הנתבע את הדירה. ואולם, מעדותו של הנתבע, אשר היתה אמינה עלי, עולה כי הנתבעים מנעו ממנו להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאלים משך שהותם בדירה, ועל כן בשל כך חל עיכוב בהשכרת הדירה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להאריך את העיכוב בתקופה של שבועיים ועל כן יש לחייב את התובעים להשיב לנתבע מחצית דמי שכירות, בשל העיכוב שגרמו לו, העומד על סך של 1,100 ₪. סכום זה רשאי הנתבע לקזז מסכום הפקדון שהופקד בידו. יוצא אפוא שהנתבע רשאי לקזז מדמי הפקדון סך של 2,065 ₪ ומכאן שעליו להשיב לידי התובעים את יתרת הפקדון בסכום של 435 ₪. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעים סך של 435 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הסכום ישולם בתוך 30 יום. לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. שכירותתביעה שכנגד