לדעת הנתבעים, נסעה התובעת בנתיב המשתלב לתוך נתיב נסיעת המשאית ובמקום להשתלב בזהירות עשתה זאת בחוסר זהירות ופגעה במשאית: 1. א. התובעת נסעה בנתיב הימני ומשאית, שהייתה נהוגה בידי הנתבע נסעה בנתיב השמאלי ובעת שהמשאית ניסתה לחזור לנתיב הימני - פגעה המשאית ברכב התובעת ותוך כדי כך, נגרר רכב התובעת כמה עשרות מטרים עד שהמשאית עצרה ומכונית התובעת נעצרה בגדר הפרדה. התובעת סבורה, שהנזק שנגרם למכוניתה הוא באחריות הנתבע ולכן הוגשה תביעה זו נגד הנתבע 1, שהוא בעל המשאית, נגד הנתבע ונגד המבטחת של המשאית - הנתבעת 3 (להלן:"המבטחת"). הנזק הנתבע על ידי התובעת, בתביעה זו, הוא בסכום של 13,811 ש"ח, הכולל בחובו נזק ממשי לרכב בסך 12,861 ש"ח, ושכ"ט שמאי בסך 950 ש"ח. ב. הנתבעים ביקשו לדחות את תביעת התובעת, משום שלדעתם, אחראית התובעת לגרם התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבה. לדעת הנתבעים, נסעה התובעת בנתיב המשתלב לתוך נתיב נסיעת המשאית ובמקום להשתלב בזהירות עשתה זאת בחוסר זהירות ופגעה במשאית. עוד נטען, על ידי הנתבעים, שהתובעת לא נתנה זכות קדימה למשאית, שהייתה בכביש הממשיך ישר ובזמן שהתובעת ניסתה להשתלב, היא סטתה מנתיב לנתיב וכך פגעה במשאית. 2. התובעת העמידה בצורה נכונה את השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה, כאשר אמרה, שהשאלה היא, איפה התבצעה התאונה: האם בעת שהיא התקרבה למשאית ואז קיבלה את המכה ברכב או שהמשאית התקרבה אל רכבה ואז קיבל רכב התובעת את המכה. (עמ' 5 לפ',ש' 10- 12). 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני קובע, שהעובדות והנסיבות מצביעות על אחריות משותפת של שני המעורבים בתאונה, ברם לאחר שקילת העובדות ועדויות הצדדים, אני קובע, שאחריותו של הנתבע היא גבוהה יותר מזו של התובעת ולכן, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את רשלנותה התורמת של התובעת בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התרשימים שהגישו התובעת מזה (ת/1) והנתבע מזה (נ/1) הם למעשה ההסבר המשכנע לקרות התאונה ותמיכה למסקנת האחריות המשותפת של שני המעורבים בתאונה זו. לאור עדויות הצדדים ולאור התרשימים הנ"ל, אני קובע, שאכן התאונה אירעה תוך כדי השתלבות שני כלי הרכב, כאשר הנתבע - אשר נסע משמאל למכונית התובעת- לא הבחין כלל במכונית התובעת ותוך ניסיון להשתלב לימין, פגע ברכב התובעת. ב) מדו"ח השמאי שהגישה התובעת עולה, שלרכבה היו שני מוקדי נזק: בצד השמאלי - הצד בו פגעה המשאית- נפגעו כנף אחורית שמאלית, פח סף שמאלי, דלת שמאלית וקדמית אחורית ואילו בצד ימין, נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי, דלת תא מטען נלחצה ופנס אחורי ימני. לשאלת נציג הנתבעים, מסבירה התובעת כיצד וממה נפגע גם החלק הימני של רכבה. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 16- 18). מאופן הפגיעה בצד השמאלי של רכב התובעת עולה, שרק התקרבות יתר של שתי המכוניות זו אל זו, יכלה לגרום נזק לכל אורך מכונית התובעת. ב. א) אני מקבל את טענת התובעת, שבטרם קרות התאונה, היא אכן נסעה בנתיב הימני, כשם שאני מאמין לה שהמשאית נשאה בנתיב השמאלי. התובעת העידה, שהיא ראתה את המשאית מתקדמת לכיוונה ואף ראתה שהנתבע מטה את המשאית לכיוון הנתיב הימני ואז פגעה המשאית ברכבה. אם התובעת ראתה כל זאת- לא שמעתי מה אמצעי זהירות נקטה התובעת על מנת להימנע מפגיעת המשאית תוך התקדמותה לכיוון רכב התובעת. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 12- 15). ב) אני מקבל את טענת התובעת, שהמשאית פגעה ברכבה, בעת שהוא התקרב לנתיב ימני וכדבריה, שני הרכבים נסעו צמוד אחד לשני, הנתבע המשיך לנסוע ישר כשהרכב של התובעת מאונך אליו. (ראה עדות התובעת בעמ' 2 לפ',ש' 16- 17). תיאור זה של התובעת, אכן מאשש את מסקנת בית המשפט, שרק נסיעת הרכבים תוך התקרבות יתר זה אל זה - וסטייתו של הנתבע לנתיב הימני- היא זו אשר גרמה לתאונה ולכן, במקרה זה חייבת לחול האחריות על שני המעורבים בתאונה. ג) הרשלנות התורמת, שיש לייחס לתובעת, נובעת מכך, שהיא לא שמה לב למשאית בעת שהיא ניסתה להשתלב לימין, שכן לדברי התובעת, היא ראתה את המשאית פעם אחת, בעת שהיא הייתה בנתיב השמאלי ורחוק ממנה. כפי שעולה מעדות התובעת, היא ראתה את המשאית, רחוק ממנה והיא סימנה את המקום במספר 3 בתרשים ת/1 וראתה את המשאית עוד יותר רחוק, במקום שסימנה במספר 4 בתרשים ת/1 ומעניין לציין את המשך עדותה של התובעת לפיה, גם כאשר הגיעה עם רכבה במקום ההשתלבות במספר 2 בתרשים, הייתה עדיין המשאית מאחוריה. (עמ' 5 לפ', ש' 19- 22). מרישום הנתיבים בשני התרשימים עולה, שהתובעת הייתה חייבת להבחין במשאית גם בעת שהנתבע התכוון לסטות ימינה ועצם העובדה, שהיא ראתה המשאית רק פעם אחת או באותם מקומות שסימנה בתרשים ת/1 - כל זה מוכיח, שהתובעת לא שמה לב מה קורה עם המשאית בהמשך הדרך, וזה גם מוכיח, שהתובעת לא הייתה ערנית לנעשה משמאלה. התובעת אמרה תחילה, שהיא ראתה את המשאית פעם אחת, כשהוא היה רחוק ממנה, ברם לאחר שאלת נציג הנתבעים, השיבה התובעת, שהיא ראתה את המשאית, שהוא היה קרוב אליה ולאחר מכן, אומרת התובעת, שהמשאית החלה לצמצם ורק בעת שהמשאית פגעה במכוניתה היא ראתה את המשאית והתובעת מסכימה, שאז כבר היה מאוחר מדי. (עמ' 3 לפ',ש' 5- 7 וש' 10- 11, עמ' 4 לפ',ש' 1- 4 ועמ' 5 לפ',ש' 24- 25). ג. א) אחריותו של הנתבע, עולה מעדותו וגם מהתרשים שהוא שרטט בבית המשפט ולאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע, מול עדותה של התובעת ולאור הנסיבות - כפי שעלו מעדויות אלו, קבעתי שאחריותו של הנתבע גבוהה יותר, משום שהוא נהג במשאית והוא מאשר, שהוא נסע בנתיב השמאלי, כאשר בנתיב הימני נסעה התובעת ואם כך, היה חייב הנתבע להבחין ברכב התובעת. ב) מעדותו של הנתבע עולה, שהוא הבחין ברכב התובעת ממש בעת ההתנגשות עצמה. הנתבע מאשר, שהוא לא ראה את רכב התובעת. (עמ' 4 לפ',ש' 7- 10 וש' 16). הנתבע ניסה לתאר בפני בית המשפט, שלאור המכה ברכב התובעת ולאור העובדה, שרכב התובעת הסתובב - לאחר המכה- ועמדה מול המשאית מסיק הוא, שהאחריות רובצת על התובעת, ברם לאור העובדות, כפי שהועלו לעיל, אין אני מקבל סברה זו ואני קובע, שהיות והנתבע נהג בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ולא הבחין כלל שמימינו נוסע רכב התובעת - תוך השתלבות פגע ברכב התובעת וכתוצאה מכך, נהדף או נגרר רכב התובעת גם לאחר הפגיעה. 4. א. לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור העובדה, שהנתבע נסע מבלי לשים לב כלל למה שנעשה מימינו וגם אם אקבל את גרסתו, שהאירוע אירע תוך השתלבות - גם אז אני קובע, שמירב האחריות רובצת על הנתבע ואילו לתובעת יש לייחס רק רשלנות תורמת, משום שגם היא התקרבה יתר על המידה אל המשאית וראתה המשאית רק פעם אחת ולא שמה לב לכך, שהמשאית כבר הגיעה עד אליה תוך פניית המשאית לנתיב שלה ואז אירועה התאונה. ב. גם אם אקבל את טענת נציגת הנתבעים, שהתאונה אירעה תוך השתלבותה של התובעת לנתיב הנסיעה של רכב הנתבע, גם אז יש לבחון את עדותו של הנתבע, שגם ממנה עולה, שהוא רצה להשתלב ובעת ההשתלבות כלל לא ראה את רכב התובעת ואין ספק, שרכב התובעת היה שם- אחרת לא הייתה מתרחשת תאונה. 5. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את תרומת רשלנותה של התובעת אני קובע בשיעור של 30% ובהתאם לחלוקת אחריות זו על הנתבעים לפצות את התובעת. ב. א) התובעת תובעת בתביעה זו את סכום הנזק שנגרם לרכבה, ברם הסכום הנתבע בגין הנזק הוא סך של 12,861 ₪, אך אין מקום לשלם לתובעת סכום זה, משום שנזק זה לא תוקן וגם לא ניתן לתיקון משום שרכב התובעת הוכרז כאובדן כללי ולכן, העריך השמאי את הסכום שעל התובעת לקבל לפי ערכו של הרכב בהתחשב בנתונים אותם העלה בדו"ח שצורף לכתב התביעה והשמאי קבע מחיר סופי של הרכב, שזהו גם סכום הנזק בסך 10,664 ₪. בנוסף לכך, הוכיחה התובעת את הסכום ששילמה לשמאי בסך של 1,000 ₪ ולכן גובה הנזק שנגרם לתובעת הוא: 11,664 ₪. ב) התובעת גם צרפה לכתב התביעה תעודות רפואיות שונות ואישורי מחלה, אך אין לכל אלה משמעות כלשהי לגבי מהות התביעה, יען כי תביעה זו איננה בעניין נזקי גוף או כל הכרוך בכך. ג. א) על כן, אני מחייב את הנתבעים - כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד- לשלם לתובעת סך של 8,165 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 12.12.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. תאונת דרכיםמשאית