תביעה בגין אי קבלת זיכוי על ציוד של חברת הוט בפניי תביעה כספית ע"ס 208.60 ₪ שעניינה בהחזר כספי המגיע לתובע מאת הנתבעת ואשר לא שולם במועדו. גרסת התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה התובע לקוחה של הנתבעת וקיבל ממנה שרותי כבלים. עקב העתקת מקום מגוריו, ביקש התובע ביום 14.06.12 להתנתק משירות הנתבעת ולהחזיר את הציוד השייך לה, זאת בשל חוסר יכולתה של הנתבעת לספק את השירותים במקום מגוריו החדש של התובע מחמת העדר תשתיות. התובע ביקש, כי טכנאי מוסמך מטעם הנתבעת יגיע לדירתו על מנת לנתק את הציוד ולהשיבו לנתבעת. למועד הראשון שתואם בין הצדדים ביום 18.06.12 לא הגיע טכנאי מטעם הנתבעת, ואילו במועד השני שהציעה הנתבעת היה מאוחר ממועד המעבר של התובע למקום המגורים החדש. אי-לכך, סוכם בין הצדדים כי הציוד ייאסף ע"י טכנאי הנתבעת מכתובתו החדשה של התובע. חרף הסיכום האמור, מעולם לא הגיע טכנאי מוסמך מטעם הנתבעת לביתו של התובע לאסוף את הציוד שנמצא ברשותו. עקב כך, ובשל איומיה של הנתבעת כי יינקטו הליכים כנגד התובע בגין אי החזרת הציוד, נאלץ התובע להשיבו בעצמו והשאירו בתחנת השירות הקרובה לביתו. על אף שאי-איסוף הציוד כאמור, היה נעוץ במחדליה של הנתבעת, סירבה האחרונה להעביר לתובע זיכוי כספי המגיע לו ממנה בסך 208.60 ₪ בתואנה כי הוא ממאן להשיב את הציוד שברשותו. עוד קיזזה הנתבעת מן ההחזר הכספי המגיע לתובע סך של 108.30 ₪ בגין החזר הטבת הצטרפות, אף שסיבת הניתוק מקורה בחוסר יכולתה של הנתבעת לספק את השירות לתובע במקום מגוריו החדש. כל פניותיו של התובע אל הנתבעת בדרישה כי תזכה את חשבונו בסכום האמור, לא נענו. מכאן התביעה שבפניי, במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך האמור. גרסת הנתבעת בכתב ההגנה מאשרת הנתבעת, כי התובע פנה אליה בחודש יוני 2012 וביקש להפסיק את ההתקשרות עמה עקב מעבר למקום מגורים חדש שאין בו תשתית של הנתבעת לאספקת השירותים. עוד מודה הנתבעת, כי המועד שתואם עם התובע להגעתו של טכנאי מטעמה למעונו הקודם לאסוף הציוד היה מאוחר למועד המעבר. לפיכך, סוכם עם התובע כי אגב הניתוק הוא ישיב את הציוד באופן עצמאי לתחנת השירות הסמוכה לביתו החדש. הנתבעת טוענת, כי התובע השאיר את הציוד ברשותו משך למעלה מ- 6 חודשים בטרם השיבו לנתבעת, ולכן פעלה הנתבעת נגדו לצורך גביית חוב שנוצר עקב אי החזרת הציוד. הנתבעת מודה, כי לתובע הייתה יתרת זכות בסך 100.26 ₪, אולם היא לא הועברה אליו בשל קיומו של חוב ע"ש התובע בגין אי החזרת הציוד, כאמור. עקב פניות הנתבעת, החזיר התובע את הציוד ביום 21.12.12, אולם עקב הנחתו בתחנת שירות של חברת "הוט מובייל", שהינה חברה חיצונית ואינה בקשר יומי-יומי עם הנתבעת, נודע לאחרונה על השבת הציוד רק ביום 20.01.13. בין לבין, הועבר הטיפול בעניין החוב שנוצר אגב אי החזרת הציוד, לטיפולו של עו"ד אשר פנה אל התובע בדרישה לתשלום החוב האמור, בטרם יינקטו נגדו הליכי גבייה. לאחר שנוגע לנתבעת כי הציוד הוחזר ע"י התובע היא פנתה ביום 23.01.13 אל עוה"ד מטעמה והודיעה לו על השבת הציוד, וביום 29.01.13 נסגר התיק נגד התובע. לאחר החזרת הציוד שלחה הנתבעת ביום 03.02.13 את הזיכוי אל התובע בכתובתו החדשה. לטענתה, ההמחאה חזרה ונשלחה בשנית ביום 05.05.13. הנתבעת טוענת כי האיחור בהעברת ההחזר הכספי נעוץ במחדלו של התובע אשר עיכב בידיו את הציוד והשיבו לידיה רק כעבור 6 חודשים ממועד הניתוק. אי-לכך, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה וחיוב התובע בהוצאות משפט. דיון ומסקנות בדיון שהתקיים בפניי התייצבו התובע ונציגת הנתבעת, גב' יעל בינדמן, אשר חזרו על גרסאותיהם שבכתבי הטענות. אחר שקילת העדויות ובחינת הראיות שהונחו בפניי, אני מחליטה לקבל את התביעה במלואה, כפי שיפורט להלן: הנתבעת מודה שקיים לזכות התובע סכום כספי שהיה עליה לשלמו. ברם, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגובה הזיכוי הכספי המגיע לתובע, וכן ביחס לסיבת העיכוב במשלוחו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע ביקש לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת אגב העתקת מקום מגוריו, מכיוון שלנתבעת אין תשתיות לאספקת השירותים במקום מגוריו החדש. עוד אין חולק, כי הנתבעת הייתה נכונה לשלוח טכנאי מוסמך מטעמה לביצוע הניתוק ואיסוף הציוד השייך לה ממעונו הקודם של התובע, אולם המועד שהוצע על ידה היה מאוחר למועד המעבר שלח התובע. עקב כך, סוכם עם התובע כי יחזיר את הציוד באופן עצמאי לתחנת השירות הקרובה למקום מגוריו החדש. לטענתה, השבת הציוד התעכבה ובפועל הוחזר אליה הציוד ע"י התובע רק ביום 21.12.13, למעלה מ- 6 חודשים מהמועד בו ביקש התובע להתנתק משירותיה. כיוון שהציוד הושאר ע"י התובע בסניף חברת "הוט מובייל" בטבריה, עודכנה הנתבעת בדבר החזרת הציוד רק ביום 23.01.13, והזיכוי הועבר לתובע ביום 03.02.13. עקב העיכוב האמור, נוצר חוב כספי ע"ש התובע בגין אי החזרת הציוד שמנע מהנתבעת להעביר לתובע את הזיכוי הכספי המגיע לו. מנגד, טוען התובע כי סוכם בינו לבין הנתבעת כי איסוף הציוד ייעשה ע"י טכנאי מטעמה שיגיע למקום מגוריו החדש. משלא נעשה הדבר, נאלץ התובע להחזיר בעצמו את הציוד והוא הושאר בסניף של חברת "הוט מובייל" בטבריה הקרוב למקום מגוריו. בנקודה זו, אני מעדיפה את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעת. אני נותנת אימון מלא בגרסת התובע בנוגע לסיכום שנערך בין הצדדים בקשר לאופן החזרת הציוד של הנתבעת לידיה. גרסה זו נתמכה בפניות בכתב של התובע אל הנתבעת בסמוך למועד בקשת הניתוק מיום 14.06.12. בפניותיו אל הנתבעת מהתאריכים 20.06.12 (ת/1) ו- 18.11.12 (ת/2) מתריע התובע בפני הנתבעת על אי הגעת טכנאי מטעמה לאיסוף הציוד שנמצא ברשותו חרף הבטחותיה לעשות זאת. הנתבעת לא הוכיחה, כי השיבה לפניותיו של התובע ואף לא חלקה על טענתו, כי חובת האיסוף מוטלת עלי כתפיה. תימוכין נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא בעדות נציגת הנתבעת אשר אישרה, כי המועד שתיאמה הנתבעת עם התובע לאיסוף הציוד היה ביום 21.07.12, היינו במועד המאוחר למעבר התובע לביתו החדש (עמ' 3, ש' 8-9). עוד אישרה נציגת הנתבעת בעדותה, כי לפי מדיניות הנתבעת איסוף הציוד מביתו של לקוח לאחר הניתוק מתבצע ע"י משמר השטח ללא עלות (שם, ש' 11-12). מכאן, שטענת הנתבעת כי סיכמה עם התובע שהשבת הציוד לאחר הניתוק תיעשה באופן עצמאי עומדת בניגוד למדיניות זו. התרשמתי, כי התנהלות הנתבעת בנושא איסוף הציוד גבלה בסחבת, כאשר סיבת אי האיסוף הייתה קשורה לסדר עבודתה של הנתבעת וסדר העדיפויות שלה שאינם מעניינו של התובע. הראיה לכך - פעולת הניתוק בוצעה ע"י הנתבעת לאחר מועד המעבר של התובע, כאשר האחרון כבר לא היה במעונו הקודם. משקבעתי, כי איסוף הציוד היה צריך להיעשות ע"י טכנאי מוסמך של הנתבעת, כמוסכם בין הצדדים, וטכנאי לא הגיע לביתו החדש של התובע לצורך כך, הרי שלא היה מקום לחייב את התובע בגין אי החזרת הציוד וגם לא הייתה כל הצדקה לאיחור בהעברת הזיכוי הכספי לתובע, משך כשנה ממועד בקשת הניתוק. בהקשר זה יוזכר, כי התובע הגיש את תביעתו ביום 13.12.12, היינו 6 חודשים ממועד בקשת הניתוק ולאחר שכל פניותיו אל הנתבעת לקבלת ההחזר הכספי, לא נענו. טענת הנתבעת, כי המחאת הזיכוי נשלחה תחילה אל התובע ביום 03.02.13 אך חזרה ונשלחה בשנית ביום 05.05.13, כלל לא הוכחה. באשר לגובה הזיכוי הכספי, התובע צירף לכתב התביעה חשבונית של הנתבעת (ב'1 ו- ב'2) המלמדת, כי שיעור הזיכוי הכספי עמד ע"ס 208.60 ₪. מסכום זה הפחיתה הנתבעת סך של 108.36 ₪ בגין החזר הטבת הצטרפות. דעתי היא, כי הואיל והניתוק נתבקש ע"י התובע בשל חוסר יכולתה של הנתבעת לספק את השירותים במקום מגוריו החדש, הרי שלא היה מקום לחיוב התובע בהחזר הטבת ההצטרפות. לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 208.60 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 250 ₪. בשוקלי את עניין ההוצאות לקחתי בחשבון, כי בתיק דנן ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת, ואשר בוטל בהסכמת התובע. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. טלויזיה