תביעה לפיצויי דוגמא בגין חיוב עבור שירותי אינטרנט. כמו כן, מונח בפניי כתב הגנה מטעם בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "נתבעת 1") וכן פרוטוקול הדיון מיום 17.10.13. להלן טענות התובע: ביום 4.1.11 התקשר התובע עם בזק החברה הישראלית לתקשורת (להלן: "נתבעת 2") בהסכם לאספקת שירותי אינטרנט בחבילה הכוללת שירותי תשתית האינטרנט וספק האינטרנט (כשמה "בנדל"). ההתחברות בוצעה ב-23.1.11 וכללה התחייבות לשנה. לטענתו, בעת ההתקשרות ניתנה לו האפשרות לבחור בספק האינטרנט והוא בחר בנתבעת 1 כזו היא. השיחה נוהלה כשיחת ועידה בה, לטענתו, נאמר לו ע"י נציגה מטעם נתבעת 2 כי התשלומים יבוצעו לחברת בזק בלבד (הנתבעת 2) וכי ההתחשבנות בין הנתבעות תעשה באופן פנימי. לטענתו, מעבר לכך לא נתן הסכמתו לבזק בינלאומי לחייב את כרטיס האשראי שבבעלותו. טוען התובע כי במהלך השנה הראשונה לשירות בוצעו חיובים שוטפים מכרטיס האשראי ע"י נתבעת 2 הן בגין שירותי תשתית והן בגין שירותי ספק. טרם סיום שנת ההתחייבות, בדצמבר 2011 , עקב מעבר דירה, יצר הוא קשר עם נתבעת 2 וביקש להפסיק התקשרותו לקבלת שירותי אינטרנט. בשל כך שילם קנס. בחודש מרץ, לאחר בדיקה שגרתית של חיובי כרטיס האשראי נכח התובע כי נתבעת 1 מחייבת את כרטיס האשראי בבעלותו בגין שירותי ספק. לאחר שיצר קשר עם חברת האשראי, התברר לו כי קיים חיוב נוסף בגין השירותים אשר יחויב בחודש העוקב. לאור זאת, לטענתו, פנה לנתבעת 1 אשר נציגה מטעמה השיבה כי מנוי האינטרנט חודש באופן אוטומטי. למרות הסבריו כי מעולם לא היה לקוח של נתבעת 1 תשובתה הייתה כי אין אפשרות לבטל את החיוב העתידי מכיוון שהוראה הועברה כבר לחברת האשראי. לטענת התובע, באותו היום פנה לחברת האשראי לבטל את החיוב העתידי ובמקביל פנה למשרד התקשורת. אדם בשם מאיר בן בסט, מכהן כמנהל תחום הפיקוח על השירות לצרכן במשרד התקשורת, פנה לנתבעת 1 ביום 21.3.13 באמצעות דואר אלקטרוני ודרש התייחסותה הכתובה. לאחר פנייתו של מר בן בסט , טוען התובע, יצרו עמו קשר נציגים מטעם נתבעת 1 ונשלח צ'ק בסך 51.41 ₪ בגין הסכום שנגבה מחשבונו. לאחר פנייה נוספת מטעם משרד התקשורת אל נתבעת 1 התקבלה תגובתה הכתובה. קרי, 8 חודשים לאחר פניית התובע למשרד התקשורת, שם, טוען התובע, לא התייחסה נתבעת 1 לחיוב כרטיס האשראי ללא הסכמה ואישור התובע או כל התייחסות באשר לחיובים שנעשו לאחר ביטול העסקה עם בזק. להלן טענות נתבעת 1: נתבעת 1 טוענת כי המדובר בשני שירותים שונים, תשתית וספק, הניתנים ע"י שני גופים שונים; תשתית שניתנת ע"י בזק חברה לתקשורת בע"מ (להלן: נתבעת 2) ושירותי גישה לאינטרנט הניתנת ע"י ספקית כמוה, באמצעות ציוד שונה וייעודי. ברי, ביטול שירות אצל נותן התשתית , נתבעת 2, אינו מבטל את השירות שניתן ע"י הנתבעת 1. לטענתה, דוגמא לכך היא העובדה שגם אם מנוי מבטל את התשתית עדיין יכול להשתמש באינטרנט ע"י שם משתמש וסיסמא שקיבל בכל מחשב אחר במקום אחר. נתבעת 1 ונתבעת 2 הינן חברות נפרדות בעלות אישיות משפטית נפרדת אשר מציעות שירותים שונים. כך בהתאם לתנאי הרישיון שהוענק לבזק ע"י משרד התקשורת קיימת חובת הפרדה מבנית בין בזק לחברות הבת שלה, ובכלל זה בין בזק לנתבעת 2 , הכוללת הפרדה מלאה בכל הקשור להנהלה, למערכת העסקית, למערכת הכספים וכדומה. על-פי הרישיון דנן אסור לחברת בזק להעביר כל מידע אודות לקוחותיה לנתבעת 2 . לטענת הנתבעת, התובע הצטרף לשירותים במסגרת "חבילת באנדל" - זו מאפשרת ללקוח להתקשר באמצעות ספק התשתית גם עם ספק הגישה (ולהיפך), במסגרת אותה חבילת גלישה. התשלום במסגרת חבילה זו , לטענת הנתבעת, נעשה תחילה במאוחד לספק אליו פנה הלקוח, שדואג להעברת התמורה לספק הנוסף. כך, טוענת הנתבעת, קרה במקרה הנדון. על פי תנאי החבילה, טוענת היא, התובע לא משלם תשלום ישיר לנתבעת 1 בשנה הראשונה, התשלום מתבצע דרך חברת בזק, לאחר שנה התשלום מתפצל. לטענת הנתבעת, דברים אלו הובהרו לתובע במסגרת השיחה המשולשת. במעמד הצטרפות התובע לחבילת הגלישה, מסר הוא פרטי זיהוי רבים , לרבות ת.ז , שמו המלא, כתובתו ומספר מלא של כרטיס האשראי שלו, בהתאם נציגת השירות של נתבעת 1 עימה שוחח עדכנה את כל הפרטים הנדרשים במחשבי החברה. מיד לאחר ההצטרפות אל חבילת הגלישה, טוענת נתבעת 1, נשלח לתובע מכתב הצטרפות בו פורטו כל פרטי ההתקשרות , בדבר מחיר השירות לאחר סיום תקופת ההתחייבות וכן האופן בו ניתן לבטל העיסקה. ברי, התובע ידע מה תנאי החבילה אליה הצטרף וכי בתום השנה הראשונה התשלום מתפצל. הנתבעת 1 טוענת כי התובע פנה לנתבעת 2 וביקש להתנתק מהחבילה , ואף נדרש לשלם פיצוי בגין סיום טרם תום תקופת ההתחייבות, אך בשום שלב לא פנה אליה בבקשה דומה . מכיוון שכך, המשיכה לספק לו את השירות. לטענתה, בהעדר בקשה מפורשת לביטול החבילה, היא איננה רשאית לנתקו. עוד טוענת נתבעת 1 כי מתן השירות כרוך בעלויות לא מבוטלות , כאשר לא התקבלה אצלה כל הודעת ביטול מטעם התובע, המשיכה לספק השירות תוך שהדבר מסב לה עלויות. לפיכך, התובע לא היה זכאי להשבת הכספים ששילם בגין שירות שסופק לו ואותו לא טרח לבטל. ביום 21.3.12 פנה התובע לראשונה לנתבעת 1, לטענתה, בע"פ, והלין על כך שביקש להתנתק משירותי בזק קודם לכן. באותה נשימה , טוענת היא, לא חלק על כך שלא פנה אליה עד אותו יום. עוד באותה פנייה נותק התובע מהשירות והיא לא גבתה ממנו כל תשלום בגין התקופה שתבוא אחרי. לטענתה, לפנים משורת הדין, מס' ימים לאחר פנייתו זיכתה היא את התובע במלוא הסכום שנגבה ממנו לאחר בקשת הניתוק , למרות שהשירותים סופקו לו במלואם, מה שהסב לה נזק. דיון והכרעה: עסקינן בתביעה אשר הסעד המבוקש בה הוא פיצויי דוגמא מכח ס' 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"): 31"א (א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק)בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים" אילו מההוראות המפורטות בסעיף 31א חלים במקרה דנא? האם מדובר בעסקה מתמשכת או עסקה לתקופה קצובה? במקרה דנן , ועל כך לא חולק התובע, בכדי לסיים את ההתקשרות בעסקה לקבלת שירותי האינטרנט, על התובע היה להודיע על כך מראש לצד השני, הרי כך פעל הוא עם נתבעת 2. התובע היה מודע שכל עוד לא הודיע על רצונו לביטול העסקה, זו תימשך. למעשה אם כך מדובר "בעסקה מתמשכת". לעניין זה יפים הם דבריי כב' השופט יהודה פרגו בת"צ(ת"א) 29832-10-10 סירקין נ' נטוויז'ן 013 ברק בע"מ, ( 3.2.13): "בעל קו טלפון באמצעות בזק או תשתית אלחוטית אחרת (כדוגמת הוט), כך גם המתקשרים באמצעות מכשירים סלולריים ניידים, באמצעות ספקי תקשורת שונים (כדוגמת סלקום, פלאפון, אורנג' ואחרים); כמו גם מקבלי שירות בטלוויזיה בכבלים (כדוגמת הוט, יס ואח') אינם מתקשרים, או צריכים להתקשר כל שנה או תקופה אחרת, כדי לחדש את ההתקשרות עם הספק. מדובר ב"עסקה מתמשכת" שכל עוד לא הודיע הלקוח/הצרכן על רצונו להתנתק מן הספק והשירות הניתן על ידו, השירות נמשך ויש לשלם עבורו. כך הם פני הדברים גם עת מדובר בשירותי גלישה באינטרנט הניתנים באופן משולב ע"י ספק שירותי תשתית (כדוגמת בזק, הוט ואח') וע"י ספקי שירותי תוכן (כדוגמת בזק בינלאומי, נטוויז'ן, ברק ואח')." אם כך הדבר ומדובר בעסקה מתמשכת שנרקמה בין הצדדים, עסקינן בשאלה האם בוצעה הפרה על -פי ס' 31א(א)(2ב) לחוק: "(2ב) ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד - והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף;" סעיף 13ד(א) לחוק קובע כי "צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת ביטול באמצעות אחד מאלה, לפי בחירת הצרכן )בחוק זה - הודעת ביטול(: (1) בעל פה - בטלפון או בהודעה בעל פה במקום העסק; (2) בכתב - בדואר רשום, או בדואר אלקטרוני או פקסימיליה, אם יש לעוסק." התובע לא טען כי פנה לנתבעת 1 מיד עם פנייתו לנתבעת 2 באשר לניתוקו מהשירות. טענתו העיקרית הייתה כי ברגע שביקש מנתבעת 2 להתנתק היה על נתבעת 1 לנתקו מיידית. איני מקבל טענה זו. במה דברים אמורים? התובע התקשר עם נתבעת 2 דרך "חבילת באנדל" בה מקבל הצרכן את שירותי התשתית והתוכן ב"מחיר מוזל". הצרכן משלם תשלום אחד, במקרה הנ"ל לספק שירותי התשתית, הכולל גם את שירותי התשתית וגם את שירותי התוכן, וספק שירותי תשתית משלם לספק שירותי התוכן את אשר מגיע לו. בתום אותה תקופה, השירותים נמשכים ועל הצרכן לשלם בנפרד לכל אחד מספקי השירות - ספק שירותי התשתית וספק שירותי התוכן - עבור השירותים הניתנים על ידו. ברי, הצרכן יוצר קשר חוזי עם שתי ספקיות נפרדות. הדבר נהוג ומקובל בכל שירותי התקשורת, לרבות אינטרנט. על ניתוק הקשר החוזי ניתן ללמוד מתקנה 48 לתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"א-1985 שקובעת כי: "מקבל אדם שירות בזק מבעל רישיון מיוחד הנותן את השירות באמצעות רשת החברה, [החברה היא בזק על פי תקנה 1 לתקנות בזק-ההוספה שלי- א"ל] אין בקבלת השירות כאמור כדי יצירת יחסים חוזיים בין האדם האמור ובין החברה." זאת ועוד, ס' 9.7 להסכם ההתקשרות בין הצדדים מבהיר האמור "השירותים תלויים בצדדים שלישיים (כגון חברת בזק)..". מכאן, שאכן ומדובר בשתי חברות שונות המספקות שירותים שונים. אך האם הובהר לתובע בעת התקשרותו שמתקשר הוא עם שתי חברות נפרדות? שוכנעתי כי אכן הדבר הובהר לתובע , שהרי אם היה אמת בדבריו והתקשרותו בוצעה רק לגבי נתבעת 2 לא היה צורך להעלות את נתבעת 1 לשיחה. עצם העלתה לשיחה מסירה כל ספק בדבר התקשרות עם שתי חברות. נניח ולמרות העלתה לשיחה שבין הצדדים נוצר ספק בלבו בדבר היותן חברות נפרדות, מכתב שנשלח לתובע מטעם נתבעת 2 והתובע לא טען כנגדו, שולל זאת, שהרי נרשם ברחל בתך הקטנה כי "החל מחודש 13 מחיר חבילת הגלישה בבזק בינלאומי יעמוד על 75.9 ₪ כולל מע"מ והתשלום לחברת התשתית יבוצע בנפרד" (ר' נספח 4 לכתב ההגנה). לאור זאת, עניינו רואות, כי הובהר לתובע שלאחר 12 חודשים החיוב יהא נפרד. מכאן, שלא נותר ספק בדבר שירות שניתן ע"י שתי חברות נפרדות והכף נוטה לכך שהתובע היה מודע לעובדה שמתקשר הוא עם שתי חברות לרכישת שירות אינטרנטי. מאידך גיסא, האם בעת ההתקשרות הובהר לתובע באשר לאופן ההתנתקות כאשר מעוניין הוא להתנתק מהשירות הנרכש? חבילת אינטרנט מעין זו- חבילת באנדט, אותה רכש התובע , יש בה כדי להטעות צרכנים לחשוב כי כשם שמספיקה פנייה לאחד מהספקיות כדי להתחבר באמצעותה לשתי החברות כך מספיקה פנייה לאחת מהן לשם התנתקות משתיהן. לכן , על הספקיות להבהיר בפניי צרכן המבקש להתחבר לשירותן את אופן ההתנתקות, בד ובד כשמדובר בהתקשרות דרך חבילה כזו. עיון בהסכם ההתקשרות שצירפה נתבעת 1 לכתב ההגנה, והתובע לא חלק עליו, מגלה כי אכן מופיע סעיף המבהיר האמור; " 4.3 הסכם זה יעמוד בתוקפו עד למסירת הודעת הלקוח על סיום התקשרותו." האם הסעיף דנא מספיק דיו כדי להבהיר לתובע שעליו להודיע על רצונו להתנתק גם לנתבעת 1? ככל שמדובר בצרכנים הדיוטים שאינם משתהים לקריאת הסכמים עם חברות גדולות כגון; בזק, הוט ובתוכם בזק בינלאומי ראוי הוא שבעת ההתקשרות עם הצרכן , עוד בשיחה שבין הצדדים, יבהירו נציגיהן את אופן ההתנתקות וכי על מנת להתנתק על הצרכנים להודיע לשתי החברות בנפרד או למצער יבהירו זאת במכתב כמו הוא שנשלח לתובע לאחר התקשרותו. מאחר ועסקינן בתובע שהינו עו"ד וחזקה עליו להתייחס להסכמים ביתר שאת מצרכן הדיוט, מספיק הסעיף הנ"ל כדי להוות הבהרה מעין זאת. לפיכך, בהעדר הודעת ביטול מטעם התובע לנתבעת 1 אפילו בע"פ לא יכלה היא לדעת על רצונו. רק במרץ 2012, ועל כך אין מחלוקת , התובע פנה לנתבעת 1 בבקשה לבטל העסקה עימה. השאלה שנשאלת היא , האם נתבעת 1 פעלה בהתאם להוראות הדין מיום שנודע לה על הביטול המתבקש? מרגע הודעת הביטול לא המשיכה היא לחייב את התובע בתשלומים והפסיקה לספק לו את השירות המבוקש , מכאן שאף איננה נכנסת בגדרי ס' 31א(א) 2(ב) לחוק. לא זאת אף זאת, זיכתה נתבעת 1 את התובע בשל חודש שחויב לאחר הודעת ביטול העסקה עם נתבעת 2 , מס' ימים לאחר פנייתו אליה. לגבי נתבעת 2 לא הוכח בפניי שזו פעלה באופן פסול. לאור האמור התביעה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)פיצויים