תאונת דרכים, בצומת בנימינה, מכיוון דרום לצפון נתבעות 2 ו-4 הן חברות הביטוח המבטחות את היונדאי והטויוטה, בהתאמה. 2. גרסאות שלושת הנהגים באשר למיקום המדויק ולאופן בו ארעה התאונה, הן כדלהלן: לטענת התובעת נהגת המאזדה, בעודה עומדת בצומת, בעצירה מוחלטת, כשברמזור שבכיוון נסיעתה דולק אור אדום, התנגשה היונדאי בחלקה האחורי של המאזדה, בעוצמה רבה. בעוד שבכתב התביעה טענה התובעת כי "אין היא יודעת ואין לה היכולת לדעת את נסיבות התאונה", שהיתה "תאונת שרשרת" בה היתה מעורבת גם הטויוטה, בעדותה בבית המשפט טענה היא שהיונדאי פגעה בה לאחר שהטויוטה פגעה בה וכדבריה: "הוא דפק אותי אחרי שהיא דפקה אותו...". יחד עם זה, גרסתה לא היתה עקבית, שכן בעדותה הראשית אמרה: "קבלתי מכה ואחר כך עוד מכה...", לשאלות נציג נתבעת 2 אישרה שהטויוטה פגעה ביונדאי לפני שזה פגע בה ולשאלותיו של נציג נתבעת 4, השיבה כי "הרגישה שתי מכות, אחת אחרי השניה". נתבע 1 נהג היונדאי, טוען כי רכבו נפגע מאחור על ידי הטויוטה וכי כתוצאה מכך נהדפה היונדאי קדימה, לעבר המאזדה. כך טען הוא בעדותו בבית המשפט וגם בטופס ההודעה לחברת הביטוח (נ/3) - "רכב עצר ברמזור צהוב. עצרתי מאחוריו. רכב נוסף הופיע מאחורי, לא הספיק לבלום, פגע בי והדף אותי לכיוון הרכב הקדמי". נתבעת 3, נהגת הטויוטה, מודה כי היא אכן פגעה ביונדאי מאחור ואולם לטענתה, היא לא הדפה אותה לעבר המאזדה, אלא "הצטרפה לתאונה קיימת" שארעה קודם לכן בין היונדאי למאזדה: "...היא עצרה והוא עצר ואני פשוט "נישקתי" אותו...". בטופס הודעתה לחברת הביטוח, מיום 11.3.12 (דהיינו כ- 3 שבועות לאחר התאונה), דיווחה נתבעת 3 כך: "עמדתי שלישית ברמזור. התחלף הרמזור לירוק ואמבולנס חתך את הרמזור מהצד, לפני הרכב הראשון ברמזור. הרכב הראשון נאלץ לעצור עצירה פתאומית ונוצרה תאונת שרשרת. השני נכנס בראשון ואני נכנסתי בשני.... אני לא שמרתי מרחק, אך אני אשמה רק לגבי הנזק לרכב השני. הרכב השני קודם נכנס בראשון ורק אח"כ אני נכנסתי בו". בעדותה בבית המשפט, בתשובה לשאלותי, אישרה נתבעת 3 כי לא ראתה את פגיעת היונדאי במאזדה וכי למעשה היא מניחה שכך היה: "לשאלה אם ראיתי את הפגיעה של נתבע 1 אשר פגע בתובעת אני משיבה שלא. אני ראיתי אותו עומד ואז נכנסתי בו. לשאלת בית המשפט איך אני יודעת שנתבע 1 נכנס בתובעת, אני משיבה שאני מניחה ככה...". 3. בתום שמיעת עדויותיהם של שלושת הנהגים, ביקש בעלה של התובעת, אשר נכח באולם בית המשפט במהלך מסירת עדויות אלה, לומר את דברו גם כן. הבעל, שעובדת הימצאותו במאזדה בשעת התאונה, לא היתה ידועה לבית המשפט, כמו גם לנתבעים ונציגיהם קודם לכן, אמר: "אשתי עמדה ברמזור אדום, נתבע 1 בא במהירות, התנגש בה ורק לאחר מכן התנגשה בו נתבעת 3...". 4. ראיות נוספות שהוגשו לצורך ההכרעה בתיק זה הן הראיות בדבר הנזקים שנגרמו לכל אחד מכלי הרכב: מחוות דעת השמאי ביחס למאזדה ומהתצלומים המתעדים את מצב כלי הרכב והנזקים בה וביונדאי מיד לאחר התאונה (נ/1א'-ד'), עולה שפח הדופן האחורי שלה ניזוק, נזק המוערך על ידי השמאי ב- 3,500 ₪ לפני מע"מ (לא הוגשו ראיות בדבר תיקון הרכב). מחוות דעת השמאי ביחס ליונדאי (נ/2) והתצלומים הנ"ל עולה כי היונדאי ניזוקה הן בחלקה הקדמי שהתנגש בחלק האחורי של המאזדה והן בחלקה האחורי, נזק המסתכם להערכת השמאי שבדק אותה, בסכום של כ- 20,000 ₪. מטעם נתבעות 3 ו-4, נהגת הטויוטה והחברה המבטחת אותה, לא הוגשו ראיות בנוגע לנזק. לטענת נציג נתבעת 4, הנזק לטויוטה היה מינורי והיא העדיפה לשלם השתתפות עצמית ולא להפעיל את הפוליסה. 5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת עדות בעלה של התובעת, עיינתי בטפסי הודעותיהם של נתבע 2 ונתבעת 3 לחברות הביטוח ובראיות לגבי הנזקים שנגרמו למאזדה וליונדאי, אני מתרשמת כי ספק אם התובעת עצמה יודעת בוודאות האם היונדאי פגעה בה בטרם נפגעה בעצמה על ידי הטויוטה, אם לאו. זאת, לנוכח הפער הקיים כאמור בין גרסתה בכתב התביעה לבין הדברים שאמרה בבית המשפט. 6. למעשה, גם נתבעת 3 אישרה בהגינותה כי טענתה בדבר פגיעת היונדאי במאזדה קודם לפגיעת הטויוטה בה, הינה מסקנה שלה ולא למעלה מזה. ואולם, לנוכח הדברים הברורים שאמר בעלה של התובעת, אשר על אף ששמע את גרסתה, לא התאים את דבריו לדבריה, ובהתחשב בכך שהיא עמדה על כך שרכבה נפגעה פעמיים, מסקנתי היא שהיונדאי אכן פגעה במאזדה בטרם נפגעה בעצמה על ידי הטויוטה, אלא שמיד לאחר מכן, בעקבות פגיעת הטויוטה בה, נדחפה היא פעם נוספת לעבר המאזדה ופגעה בה שוב. 7. הנני קובעת אם כן כי הנזק העיקרי שנגרם למאזדה, הינו תוצאה של פגיעת היונדאי בה וכי אחריות הטויוטה לנזקיה, קטנה היא הרבה יותר. לפיכך אני מוצאת כי על הנתבעים 1 ו-2 לשאת ב - 75% מן הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מתאונה זו ולשלם לה ביחד ולחוד, סך של 3,075 ₪ (מתוך 4,100 שהם סכום הערכת השמאי - 3,500 ₪ + 600 ₪ שכר טרחתו ששולם) בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 3,375 ₪. נתבעים 3 ו-4 יישאו, ביחד ולחוד, ב- 25% מן הנזק שנגרם לתובעת, דהיינו 1,025 ₪ בתוספת 100 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 1,125 ₪. שאר רכיבי הנזק הנתבע, לא הוכחו. סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. 8. למען הסדר הטוב אציין כי בבחינת מצבו העדכני של ההליך המקביל אשר לטענת נתבעים 3 ו-4 תלוי ועומד בת"א 23460-10-12 בבית משפט השלום בתל אביב (ר' סעיף 9 לכתב הגנתם), מצאתי כי ביום 22.7.13 החליט בית המשפט על הפסקת התובענה בהתאם להוראת תקנה 154 לתקנות סד"א. על כן, לא מצאתי כי יש מקום לעכב את מתן פסק הדין בתביעה המונחת בפני. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. משפט תעבורהתאונת דרכיםשאלות משפטיותתאונת שרשרתצומת