הצדדים ועיקרי הטענות התובע עותר לחייב את הנתבעות בפיצוי בסך של 31,900 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לו ולבני משפחתו, כתוצאה מרשלנותן של הנתבעות, בעטיה החמיצו הוא ובני המשפחה טיסה למיאמי. לטענת התובע רכש כרטיסי טיסה עבורו ועבור בני משפחתו, מאת הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1, לטיול לארצות הברית. התובע ביקש להגיע למיאמי. בהעדר טיסה ישירה, טסו התובע ובני משפחתו לרומא, ומשם היו אמורים לעלות על טיסת המשך למילאנו ומשם למיאמי. טיסת ההמשך מרומא למילאנו, עליה היו אמורים התובעים לעלות, יצאה 55 דקות לאחר שנחת המטוס, אשר הגיע מישראל, ברומא. בהגיעם לנמל התעופה בן גוריון, אירעה תקלה אצל הנתבעת 2, ולא ניתן היה ליתן בידי התובע את כל חמשת הכרטיסים לעליה על המטוס בטיסת ההמשך, אלא ארבעה בלבד, תוך שנאמר לו כי ברומא יקבל לידיו את הכרטיס הנוסף, כל זאת כאשר משך הזמן בין הגעת הטיסה מישראל לרומא, לבין מועד המראתה של טיסת ההמשך למילאנו הינו כאמור, 55 דקות בלבד. לדברי התובע בעת שהגיע לרומא נאמר לו לגשת לטרמינל G. הסתבר שטרמינל G מרוחק מאד, ויש להגיע אליו באמצעות רכבת. כאשר הגיעו התובע ובני משפחתו לטרמינל G נאמר להם כי עליהם להגיע לטרמינל B. אלא שבשל המרחקים בין השערים, החמיצו התובע ובני משפחתו את הטיסה למילנו, ואת טיסת ההמשך למיאמי. לטענת התובע נאלץ לרכוש כרטיסי טיסה לכל בני המשפחה, בעלות של 28,787 ₪, וכן לשלם עבור לינה בברלין ובניו יורק בסך של 1,355 ₪. עוד עותר התובע לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 2,000 ₪, בגין אבדן שני ימי טיול, ובסה"כ 32,452 ₪. לדברי התובע, לאחר שהחמיץ את הטיסה, פנה לנציגת איסתא, שירן, אשר הבהירה כי עליהם לרכוש כרטיסים חדשים. בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי בהיותה הסוכנת, אין עליה כל אחריות לאיחור. הנתבעת 2 טענה כי בשל תקלה בלתי צפויה, במערכת הבידוק הממוחשבת, לא ניתן היה לבצע לבתו של התובע הליך בידוק עד ליעד הסופי, ולכן בוצע לה בידוק עד לנמל התעופה במילאנו. בנסיבות אלה נמסר לתובע כי כרטיס העלייה למטוס, לטיסה ממילאנו למיאמי, יונפק עבור בתו ברומא או במילאנו. הנתבעת 2 מכחישה את הטענה לפיה התובע ובני משפחתו הופנו לשער שגוי, ואם נעשתה הפניה שגויה, הרי שזו לא נעשתה על ידי נציג מטעמה, אלא על ידי עובד שדה התעופה, או עובד חברת תעופה אחרת. מספרי שערי העלייה למטוסים השונים מוצגים על המסכים בנמל התעופה, כך שהתובע ובני משפחתו יכולים היו לדעת כי שער העלייה למטוס נמצא בטרמינל B ולא בטרמינל G זמן הקישור המינימלי לטיסה מרומא למילאנו הועמד על פרק זמן של 45 דקות, כך שדי בפרק זמן של 55 דקות. הנתבעת 2 טוענת כי אין קשר סיבתי בין התקלה לבין האיחור של כל בני המשפחה לטיסה, שכן לכולם היו כרטיסי עליה לטיסה למילאנו. הנתבעת 2 טענה כי לתובע אשם תורם, וכי יש לייחס אחריות לנתבעת 1, שכן היא זו שהזמינה עבור התובע ועבור בני משפחתו טיסת קישור, אשר יצאה חמישים וחמש דקות לאחר שנחתה הטיסה מישראל. בדיון שהתקיים ביום 6.10.13 העיד התובע והעידה אשתו. לדבריהם כאשר הגיעו לטרמינל G ונאמר להם כי עליהם להגיע לטרמינל B עשו את הדרך במהירות האפשרית וכדברי אשת התובע "רצנו כמו מטורפים" אך החמיצו את הטיסה. בחקירתה הנגדית את התובע ביקשה נציגת הנתבעת 2 לטעון כי נאמר להם להגיע לטרמינל B ולא לטרמינל G. נציגתה הנתבעת 2 טענה כי נאמר להם בארץ, כי כרטיסי העלייה למטוס, יימסרו להם ברומא או במילנו, וכי התובעים הם אלה שטעו. הנתבעת 2 לא זימנה מטעמה כל עד. לאחר הדיון, הגישה נציגת הנתבעת 1 תמליל שיחה בין אביו של התובע לבין גב' שירן, ממנה עולה כי אביו של התובע לא ידע לתאר את התקלה, וידע רק לומר שבנו ובני משפחתו החמיצו את הטיסה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2, ולהידחות כנגד הנתבעת 1. אין מחלוקת כי התובע לא קיבל את כרטיס העלייה למטוס, ממילאנו למיאמי, עבור בתו, בשדה התעופה בן גוריון. מבחינה עובדתית מקובלת עלי עדותם של התובע ושל אשתו, לפיה עת הגיעו לשדה התעופה ברומא, נאמר להם לגשת לטרמינל G, על מנת לקבל את כרטיסי העלייה למטוס, עבור בתו של התובע, לטיסה ממילאנו לארה"ב, ורק שם הפנו אותם לטרמינל B. מקובל עלי כי המרחק הרב והצורך להשתמש בשירותי הרכבת הפנימית, לא אפשר הגעתם של התובע ובני המשפחה לשער הנכון במועד. הנתבעת 2 לא זימנה כל עד מטעמה לעניין זה, ולא צירפה לכתב ההגנה כל תרשומת שנערכה ביום המקרה, ברומא. הנתבעת 2 לא זימנה כל עד מטעמה, על מנת להוכיח כי עשתה מאמץ לסייע לתובע שלא יחמיץ את הטיסה מרומא למילאנו, עובדה הפועלת לרעתה. ברגע שהתגלתה התקלה בארץ, היה על נציגת הנתבעת בארץ, להודיע לנציגיה ברומא אודות התקלה, ולוודא שאכן ניתן להנפיק שם את הכרטיס, או להפנות את התובע ובני משפחתו ישירות לדלפק במילאנו. גרסתה של נציגת הנתבעת 2, לפיה הפנו את התובע לרומא או למילאנו מעידה על רשלנות ואף אדישות, מצד נציגי הנתבעת 2 כלפי האפשרות שבני המשפחה יאחרו את הטיסה מרומא למילאנו. על נציגת הנתבעת בארץ היה לשים לב למשך הזמן הקצר באופן יחסי, אשר בין נחיתת המטוס ברומא, לבין המראת הטיסה למילאנו, ולא לצפות כי התובע ובני המשפחה ייגשו לדלפק הנכון, ימתינו ויבררו היכן עליהם לקבל את כרטיס העלייה למטוס. היה על נציגת הנתבעת ברומא, אשר הפנתה את התובע ובני משפחתו לשער G לוודא כי אכן יוכלו בני המשפחה לקבל את כרטיס העלייה למטוס, לטיסה ממילאנו למיאמי, בדלפק G. לו הייתה מתקשרת, הייתה נמנעת, קרוב לוודאי, התקלה. לא הוכח כי בעת שהגיעו התובע ובני משפחתו לטרמינל G, התקשר נציג הנתבעת להודיע לנציג בטרמינל B כי בני המשפחה מאחרים. לא הוכח כי לא ניתן היה להמתין להם, ולא הוכח כי לא ניתן היה להעלותם על טיסה אחרת מרומא לארה"ב. למעשה הוכח כי הנתבעת לא עשתה כל מאמץ לסייע לתובעים, בהיותם בשדה התעופה ברומא, להגיע במועד למילאנו, או להגיע בדרך אחרת לארה"ב, וזאת למרות שאין כל מחלוקת שמקור התקלה, במחשבי הנתבעת 2. בנסיבות המתוארות לא מצאתי כי יש מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת, ואף לא לנתבעת 1, שכן לא היה עליהם לצפות כי הנתבעת 2 לא תמסור בידי התובע כרטיסי עלייה למטוס לטיסות ההמשך, ובוודא שלא לצפות אדישות נציגי הנתבעת 2 לאפשרות שבני המשפחה יחמיצו את טיסת ההמשך. באשר לתביעה כנגד הנתבעת 1, מעיון בתמליל השיחה, אשר הוגש לאחר הדיון, לא ניתן להסיק כי התובע דיבר בעצמו, עם נציגת הנתבעת, אלא אביו. מכל מקום אביו לא תיאר בפני הנציגה כלל את נסיבות המקרה, כך שלא יכולה הייתה לנסות ולפתור את הבעיה, אלא להזמין טיסות חדשות, במהירות האפשרית. התובע צירף חשבוניות על סך של 1,355 ₪ עבור לינה בברלין ובניו יורק. אני מעמידה את הפיצוי בגין אבדן שני ימי טיול על דרך האומדן, על הסך של 1,000 ₪. לאור כל האמור תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 31,142 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםארצות הברית (ארה"ב)