תאונת דרכים בחניון אולם הכדורסל נוקיה (לשעבר יד אליהו): רקע וצדדים עניינה של התביעה בתאונת דרכים מיום 27.01.12 במגרש חנייה צמוד לאולם הכדורסל נוקיה. לטענת התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), נפתח שער יציאה אחד בלבד בשעת התאונה ולכן הייתה צפיפות שהובילה לעיכוב ביציאתם של מאות הרכבים שחנו בחניון. התובע טען כי הנתבע 2 (להלן: "בגס") ביקש להשתלב בטור שהוביל ליציאה מהחניון לפני רכב התובע וסטה למסלול נסיעת התובע ופגע ברכב התובע בחלקו הימני-אחורי. התובע עתר לפיצוי בסך 3,064 ₪ בגין נזק ישיר ו- 3,000 ₪ כנזק בגין ביטול זמן ועוגמת נפש. לטענת הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), בגס יצא לכיוון היציאה ממתחם החנייה, כשרכב התובע משמאלו, ולאחר שהבחין ברכב אחר שחנה - עצר את רכבו, אך רכב התובע המשיך בנסיעה תוך סטייה לנתיב רכב הנתבע ובכך גרם לתאונה. לחילופין טען הנתבע כי יש אשם תורם לתובע, בשל סטייתו לנתיב רכב הנתבע. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ודרש כי התובע יחוייב בפיצוי בסך 2,723 ₪ בגין נזק לרכב ושכ"ט שמאי, ו- 1,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש וטרחה. בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה העידו שני הנהגים, וכן בנו של התובע. בסיום הדיון הוברר כי ישנו עד נוסף, עד אובייקטיבי, שהיה במקום התאונה, לבקשת הנתבע נקבע מועד נוסף לדיון. לדיון השני התייצב העד, מר נתן אפרתי, שאינו מכיר את הצדדים וראה את האירוע ממקום ישיבתו ברכבו (משמאל לרכבי הצדדים) באותו מגרש חניה. מר אפרתי תיאר את נסיבות התאונה. לפי עדותו, שהיתה בתחילה החלטית, הרכבים המעורבים היו זה לצד זה, הסביר כי הרכב שהיה מימין נסע ופגע ברכב שהיה בעמידה משמאל. העד סבר כי הרכב בו נהג הנתבע היה הרכב "הנפגע", שהיה משמאל לרכב התובע. בחקירתו הנגדית הובהר - ועניין זה היה מוסכם על שני הנהגים המעורבים - כי רכב התובע הוא הרכב שהיה משמאל, והנתבע נהג ברכב הימני. העד השיב בחקירתו הנגדית כי ייתכן וטעה בעדותו, ואפשר שהרכב השמאלי הוא שפגע בזה הימני. העד הבהיר שהוא משוכנע כי לאחר האירוע היה זה הנתבע שפנה אליו, שאל אם ראה את התאונה וביקש את פרטיו. דיון והכרעה 5. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן הסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, עיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו בשני כלי הרכב ובמסמכים האחרים שצורפו לכתבי הטענות או הוגשו לבית המשפט ושמעתי את הנהגים והעדים, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן: ראשית, נראה כי עדותו הראשונית של העד היתה ברורה, ועדות זו היתה כי הרכב הימני הוא שסטה ופגע ברכב השמאלי שהיה בעמידה. עדות זו מקובלת עלי. לאחר שהוברר לעד כי משמעות עדותו היא שהנתבע פגע בתובע - עלה היסוס בגרסתו, שכן ידע שהנתבע הוא שפנה לבקש את פרטיו. ייתכן שהעד לא יודע בוודאות ולא ידע גם בזמן האירוע, איזה נהג היה ברכב הפוגע ואיזה ברכב העומד, והוא הסיק כי מי שפנה לבקש את פרטיו הוא הנפגע, ואילו הנהג האחר הוא האשם בתאונה. שנית, אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבע היה קצת מאחורי רכב התובע: הנזק ברכב התובע הוא בחלקו הימני-אחורי, והפגיעה ברכב הנתבע היא בחלק הקדמי שמאלי. עיון בתמונות הנזק שנגרם ברכב הנתבע מעלה כי ליד מכסה המנוע (הנראה בתמונות 3 ו- 5 בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד) נראית פינה מורמת מכיוון החזית, ונזק זה תואם למנגנון הפגיעה המתואר על ידי התובע, לפיו רכב הנתבע היה בתנועה קדימה ביחס לרכב התובע. שלישית, בתמונות הנזק ברכב התובע נראה נזק מעל הצמיג האחורי מימין כשריטה המעמיקה מכיוון אחורי לכיוון קדמי, ובנזק זה יש כדי להעיד על כך שהרכב האחר היה בנסיעה קדימה ביחס לרכב התובע. רביעית, העד מטעם התובע היה ברור ועקבי, ותמך באופן מלא בעדות התובע. אמנם, העד הוא בנו של התובע, אך הוא גם עורך דין בהכשרתו ולא היה נוכח באולם בעת עדות התובע ובשים לב לאלה מצאתי כי אין להטיל דופי בעדותו, התומכת בעדות התובע. חמישית, שוכנעתי מעדות העד כי היתה רק יציאה אחת פתוחה אליה נסעו כל כלי הרכב בחניון. מהתמונות והמפה ת/1 עולה כי זו היתה ממוקמת בפינה הדרומית-מזרחית, היינו, משמאל למקום נסיעת הצדדים, וגם עובדה זו תומכת בטענת התובע כי לא היתה כל סיבה שיסטה לכיוון ימין. 7. לאור מכלול האמור, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ודין התביעה שכנגד להידחות. 8. הנזקים: התובע הוכיח כי שילם השתתפות עצמית בנזק בסך 395 ₪, דמי כינון בסך 118₪, והשתתפות עצמית לירידת ערך בסך 1,199 ₪. התובע לא צירף אסמכתאות לטענה כי בפועל התייקרה הפרמיה ששילם בחידוש הפוליסה בסכום מסויים זה או אחר, בשל ביטול הנחת העדר תביעות. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ובהעדר אסמכתא כלשהי אין בידי לקבל את הטענה להפסד זה. יתרה מזו, מאחר וקיבלתי את התביעה וקבעתי את אחריות הנתבע לאירוע, יש אפשרות שהמבטחת של התובע תגיש נגד הנתבע (והמבטחת שלו) תביעת שיבוב, וככל שהמבטחת תפוצה בסכום הנזק בו נשאה, לא תהיה התייקרות בעלות הפוליסה של התובע. בהתאם, אני קובעת כי הנזק בגינו זכאי התובע לפיצוי הוא בסכומים שהוכחו - 1,712 ₪. סוף דבר 9. אני קובעת כי הנתבע הוא האחראי לתאונה, ולפיכך התביעה מתקבלת (בחלקה) והתביעה שכנגד נדחית. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הסכום שפסקתי לטובת התובע ממועד הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, את התייצבות התובע לשני דיונים והתייצבות בנו למתן עדות, ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום נכון ליום מתן פסק הדין, על סך של 2,100 ₪. סכום זה בא בנוסף לחיוב הנתבע בהוצאות התייצבות התובע לדיון נוסף, בהתאם להחלטתי מיום 21.04.13. 10. הנתבע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 250 ₪ להבטחת שכר התייצבות העד מטעמו. מאחר שהעד לא ביקש שכר עבור התייצבותו, המזכירות תעביר לתובע את הסכום שהופקד בקופת בית המשפט על ידי הנתבע. הנתבע ישלם לתובע את הפרש הפיצוי שנפסק, בסך 1,850 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. תאונת דרכיםחניון