תביעה בגין נזק לטלויזיה שאינו מכוסה במסגרת האחריות תמצית העובדות 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע לפיצוי בסכום של 5,400 ₪, עלות מסך הטלוייזיה שהיה ברשותו ואשר ניזוק. התובע טען כי 7 חודשים לאחר שנרכש המסך כמתנה עבורו בסיום שירותו הצבאי, בשעה שצפה בטלוויזיה העומדת על מתקן על המזנון בביתו, נעלמה התמונה ולאחר מכן גם הקול נעלם. התובע הזמין שירות מהנתבעת, ולדבריו הנציג שהגיע ארז את המסך והוא נלקח למעבדה, ולאחר מספר ימים הוחזר המכשיר ונמסר לו שיש נזק פנימי כתוצאה מפגיעה פיסית במוצר, שאינו מכוסה במסגרת האחריות. התובע טען שמאז נרכש המסך לא נגרם לו נזק על ידו ואין כל נזק חיצוני או "סימן מבחוץ" שיכול להצביעה על פגימה במסך, וכי אם נמצא בבדיקת המעבדה שיש נזק פנימי, אפשר וזה נגרם לאחר שהמסך נלקח מביתו. 2. לטענת הנתבעת, בדיקת המסך במעבדה העלתה כי הנזק נגרם כתוצאה משבר פנימי, בשל מכה ו/או נפילה ו/או חבטה על המכשיר, וכי נזק זה אינו מכוסה באחריות. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את הודעת המייל שהתקבלה מהמעבדה, לפיה "בבדיקת המכשיר במעבדה נצפה שבר פנימי בפנל מסך אשר נגרם עקב מכה." דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו - 2006. תקנות אלו קובעות תקופת אחריות מינימאלית של שנה, במהלכה על היצרן או היבואן החובה לתקן כל ליקוי ופגם בממכר לאחר מכירתו. החריג היחיד לחובה זו מצוי בתקנה 2(ג) לפיה פטור היצרן מחובתו האמורה, במקרה ש"הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן". הנטל להוכיח את קיומו של החריג מוטל על היצרן. 7. תקנה 8 קובעת כי במקרה והיצרן הוכיח כי קלקול המוצר נגרם בשל רשלנות הצרכן, הוא רשאי לדרוש תמורה בעד התיקון או ההחלפה של המוצר. 8. זכויות הצרכן על פי חוק הגנת הצרכן והתקנות שהותקנו על פיו הן קוגנטיות, היינו, הצרכן אינו יכול לוותר עליהן (ואם ויתר - אין תוקף לוויתור זה). לפיכך, אם אין בידי הנתבעת להוכיח כי הקלקול במסך מקורו בנזק מכוון שגרם הצרכן - אזי מוטל על הנתבעת לתקנו, ואם לא תוכיח שהנזק נגרם בשל רשלנות התובע, עליה לשאת בהוצאות התיקון. מקום שלא ניתן לתקן את המוצר, על הנתבעת להחליפו, וזאת ללא תשלום מצד הצרכן. 9. במקרה דנן, עדותו של התובע היתה מהימנה עלי ומנגד הנתבעת לא הוכיחה כי התובע גרם לנזק במסך במכוון או ברשלנות. הנתבעת לא דאגה להתייצבות הנציג שאסף את המכשיר מבית התובע, שיכול היה להעיד על מהות התקלה שמצא, על הסיבה בעטיה בחר לקחת את המכשיר למעבדה ולא לבדוק אותו במקום, ועל נסיבות העברתו למעבדה שיהיה בהם כדי לקבוע כי המכשיר לא נפגע במהלך הובלה זו. בעניין זה אפנה לעדות התובע, לפיו: "אני הייתי בבית כשבאו מהמעבדה. באו עם שק וארזו את הטלוויזיה ולקחו אותה וזהו." הנתבעת אף לא הביאה לעדות את הטכנאי שבדק את המכשיר במעבדה, שיכול היה להבהיר אם ניתן היה להבחין בפגיעה חיצונית כלשהי במסך, שיהיה בה כדי לסתור את טענת התובע כי לא היה נזק כזה. 10. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]). כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". לאור האמור, העדרם של העדים האמורים מטעם הנתבעת, פועלת לחובתה. סוף דבר 11. התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע את עלות המכשיר שניזוק, בהתאם לקבלה שצורפה לכתב התביעה, בסך של 5,400 ₪. 12. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט ואת שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבותה של אשת התובע להעיד, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,800 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצלה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 14. הנתבעת רשאית לקחת את המכשיר נשוא התביעה בתוך 10 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצלה, בתאום מראש עם התובע ועל חשבונה. לא תדאג הנתבעת לקחת את הטלוויזה בתוך המועד האמור, תיחשב כמוותרת על זכותה לעשות כן, והתובע יכול לעשות בה כרצונו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. טלויזיה