1. בתאריך 6.7.11, בצומת "אליאנס" בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין קטנועו של הנתבע. אין חולק על כך שבכיוון נסיעת התובע בצומת מוצבים שני רמזורים בזה אחר זה, וכי הנתבע נכנס אל הצומת משמאל לכיוון נסיעת התובע. 2. לטענת התובע, מדובר בתאונה שארעה בשל העובדה שהנתבע חצה את הצומת כשברמזור שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום, בעוד הוא עצמו נכנס אליה כשברמזור השני בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק. 3. בסעיף 4 לכתב תביעתו מציין התובע כי ביום 27.9.12 ניתן ע"י כב' השופט שרעבי פסק דין בתא"מ 4737-04-12, במסגרתו חוייב כבר הנתבע בתשלום לחברת הביטוח "מנורה מבטחים בע"מ" המבטחת את רכבו (להלן: "חברת הביטוח"). התובע מוסיף וטוען כי עוד בטרם ניתן פסק דין זה, הוא קבל מחברת הביטוח מנורה סכום של 8,199 ₪ בגין נזקי אותה תאונה. 4. במסגרת התביעה הקודמת, טענה חברת הביטוח כי בהתאם לחבותה על פי פוליסת הביטוח של התובע אצלה, היא שילמה לו סכום של 11,759 ₪ והעלתה כנגד הנתבע טענות זהות לאלה שמעלה נגדו התובע בתביעה זו בכל הנוגע לאחריותו לתאונה. מנגד טען הנתבע, כפי שהוא טוען גם כעת, כי הוא זה שנכנס אל הצומת כשברמזור שבכיוון נסיעתו דלק האור הירוק. 5. כב' השופט ח. שרעבי שמע את גרסאותיהם של שני הנהגים, שהיו מיוצגים באותו הליך על ידי עורכי דין אשר חקרו אותם בחקירות ראשיות ונגדיות. בנוסף לכך, נשמעה עדותה של הגב' מרים שרמן, נוסעת שישבה ברכבו של התובע בעת התאונה, ואשר תמכה בגרסתו. בפסק הדין, אשר ניתן במסגרת סעיף 79א. החליט כב' השופט שרעבי לקלבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבע בתשלום סכום של 7,500 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד. 7. בתביעתו הנוכחית, עותר התובע לפיצוי בגין הפרשי הנזק - ניכויי כינון, השתתפות עצמית, אבדן ימי עבודה, הוצאות משפטיות ועוגמת נפש, שנגרמו לו לטענתו באותה תאונה. דיון והכרעה 8. במסגרת הדיון שהתקיים בפני, שמעתי את עדויות הצדדים בכל הנוגע לנסיבות התאונה, וצפיתי בסרטון שצולם על ידי הנתבע עובר לדיון בבית המשפט - סרטון המלמד על כך שנכון להיום (אך לא בהכרח בעת התאונה), גם לאחר שברמזור הראשון בכיוון נסיעת התובע מתחלף האור לירוק, האור ברמזור הבא שבכיוון נסיעתו עדיין אדום, כך שמי שנוסע בכיוון זה חייב לעצור ברמזור השני, לפני שהוא ממשיך בנסיעתו ישר. בנוסף לכך, בהסכמת הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון שהתקיים בתא"מ 4737-04-12 הנ"ל. 9. מכיוון שהצדדים בשתי התביעות אינם זהים ולנוכח העובדה שבשעתו ניתן על ידי כב' השופט שרעבי פסק דין על דרך פשרה וללא נימוקים במסגרת סעיף 79א., הרי שלא מדובר ב"מעשה בית דין" ולכן אתייחס להלן אל מכלול הראיות בתיק שבפני, ואל התמונה העולה מהן: גרסת התובע בכל הנוגע לאופן חצייתו את הצומת תוך שהוא עובר את שני הרמזורים שבדרכו, לוקה לטעמי בחוסר עקביות מסוים: בעוד שבטופס הודעתו לחברת הביטוח אודות התאונה, הוא כתב בשעתו: "בעת עצירה ברמזור אדום הראשון, המתנתי עד שהתחלף לירוק, התחלתי בנסיעה מרמזור אליאנס השני לכיוון בית חולים הלל יפה...", בעדותו בפני כב' השופט שרעבי, טען הוא כי הרמזור הראשון בכיוון נסיעתו (ליד מפעל אליאנס) היה אדום ולכן הוא נעצר וכי כשהתחלף האור לירוק, הוא החל לנסוע ישר לכיוון בית החולים ועד שהגיע אל הכביש הראשי, התחלף האור ברמזור השני, לירוק. לעומת זאת, בעדותו בפני, אמר התובע: "ברמזור השני האטתי כי היה אדום ובינתיים עד שהגעתי התחלף לירוק ואז המשכתי בנסיעה". לגרסת הנתבע, הנראית על פניה עקבית יותר בשתי ההזדמנויות שבהן העיד בבית המשפט, היה זה הוא שנסע בירוק, כשלטענתו "ראה את התובע בזווית העין, כשהוא ממשיך לנסוע ולא עוצר ברמזור השני" ואז התנגש בו. הגב' מרים שרמן, אשר ישבה ברכבו של התובע בעת התאונה, העידה בזמנו בפני כב' השופט שרעבי (ולא הובאה לעדות בדיון שהתקיים בפני), כי התובע עצר לפני הרמזור הראשון וכי ברמזור השני "היה ירוק והוא עבר". אף אם יש בגרסה זו כדי להתיישב עם גרסת התובע בשלביה הראשונים, הרי שאין היא תואמת באופן מלא את גרסתו בפני, שכן העדה לא התייחסה כלל אל האור האדום ברמזור השני, כשהתובע נסע לקראתו לאחר שעבר את הרמזור הראשון. אף אחד מהצדדים לא הציג בפני את תכנית הרמזורים בצומת נכון למועד התאונה, כפי שלדעתי צריך ואפשר היה לעשות. יחד עם זה, תכנית הרמזורים כפי שהיא נראית בסרטון שהוצג בפני על ידי הנתבע, מתיישבת בעיקרה עם גרסת התובע אשר אף לפיה, מדובר בשני רמזורים שמופעי האורות בהם אינם מקבילים. על פי חוות דעת השמאי שהוגשו, ניזוק רכבו של התובע בחלקו השמאלי (קדמי ואחורי) ואילו הקטנוע בו נהג הנתבע, ניזוק בחלקו האחורי. הנתבע אישר כי בעת התאונה היתה לו פוליסת ביטוח חובה בלבד וכי הוא הציע לתובע שיפעיל את פוליסת הביטוח שלו ו"כך יוכלו שניהם לצאת מזה בלי בית משפט". בעדות בבית המשפט הסביר זאת בכך שהתובע "היה אשם במאה אחוז אבל הוא לא אמר את זה". בעוד בעדותו בבית המשפט טען התובע כי קבל מחברת הביטוח שלו סכום של 8,199 ₪ בלבד, הרי שמהראיות שצורפו לתיק שהתנהל בפני כב' השופט שרעבי, כמו גם מסכום התביעה שהוגשה נגד הנתבע על ידי חברת הביטוח עולה כי זו שילמה לתובע סך כולל של 11,759 ₪. 10. על פי החוק וההלכה הפסוקה, גם כשמדובר בצומת מרומזר, עדיין על כל נהג הנכנס אליו, לנקוט משנה זהירות ולוודא שהוא יכול לחצות את הצומת בבטחה גם אם בכיוון נסיעתו מופע הרמזור ירוק. תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 קובעת כי: "לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל, אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך הלאה ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי זכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית וכי נוהג רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות" (ר' ע"א 553/73 וערעור שכנגד שלה אליהו נ' סלח חנחן ואח'). 11. התמונה המצטיירת מכלל הראיות, היא שהתובע חצה את הצומת מבלי שהבחין בקטנוע שהגיע משמאלו עד שזה התקרב אליו והתנגש בו. זאת, בעוד הנתבע מאשר כי הבחין בתובע קודם לכן "בזווית עינו", אך לא הספיק למנוע את ההתנגשות. לדעתי, שני הנהגים - כל אחד על פי חלקו, לא עמדו בחובת הזהירות המוטלת עליהם לוודא כי ניתן לחצות את הצומת בבטחה. אני מתרשמת כי התובע נכנס אל הצומת לאחר שעבר את האור הירוק שנדלק ברמזור הראשון שבכיוון נסיעתו ולא עצר לפני הרמזור השני, על אף שככל הנראה האור הירוק טרם נדלק בו באופן מלא, ואילו הנתבע הגיע משמאלו במהירות שלא התאימה לתנאי הדרך (אף אם אניח שהאור ברמזור שבכיוון נסיעתו היה ירוק) ולכן לא הצליח למנוע את ההתנגשות. על פי חוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובע, ניזוק רכבו בצדו השמאלי - קדמי ואחורי (ולא רק בחלק האחורי כי שטען בשעתו בא כוחו בדיון שהתקיים בפני כב' השופט שרעבי). 12. לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שווה, כך ש- 50% ממנה יוטלו על התובע ו- 50% הנותרים יוטלו על הנתבע. הגם שהתובע צרף לתביעתו אישורים בדבר תשלום שכר טרחת עורך דין אשר סייע לו בהכנת תביעה זו ואישור רואה חשבון לגבי שווי יום עבודה שלו, אני מחליטה לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לרכיבים אלה, שכן אבדן 7 ימי עבודה בעקבות התאונה לא הוכח ואף נראה מוגזם מאוד על פניו ואילו שכר טרחת עורך דין איננו מהווה רכיב נזק מוכר בבית משפט לתביעות קטנות המיועד להתדיינות בין צדדים שאינם מיוצגים. מאחר וסך כל שאר הרכיבים המוכחים (למעט עגמת נפש שאין בדעתי לפסוק במקרה זה) עולה כדי 3,923 ₪ (ניכוי כינון, והשתתפויות עצמיות), ישלם הנתבע לתובע את חלקו היחסי בסך 1,961.50 ₪ בתוספת הוצאות בסך 300 ₪, בסה"כ 2,261.50 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםצומתנזק לרכב