תביעה שעניינה אי-השלמת עבודות רובה וליטוש שיש שהזמין התובע מאת הנתבע. טענות התובע התובע טוען, כי במהלך חודש מאי 2012 נערך בינו לבין הנתבע הסכם בעל פה לביצוע עבודות רובה וליטוש שיש בביתו של התובע. הוסכם בין הצדדים, כי עם תחילת העבודה ישלם התובע לנתבע סך של 8,000 ₪; בסיום השלב השני של העבודה שכולל גמר ליטוש ורובה לכל השיש, לרבות מקלחות, מדרגות, שולחן קיר, מסך ושיש במטבח, יקבל הנתבע מהתובע סכום נוסף בסך 8,000 ₪ ; ובגמר העבודה (הפוליש) ישלם התובע לנתבע סכום נוסף בסך 4,000 ₪, ובסה"כ 20,000 ₪. עפ"י המוסכם, העביר התובע לנתבע בתחילת העבודה את התשלום הראשון בסך 8,000 ₪, ולאחר מכן העביר אליו את התשלום השני לאחר שקיבל הודעה מהנתבע ביום 17.5.12 כי האחרון סיים את שלב העבודה השני, וזאת באמצעות שיק ע"ס 8,000 ₪. למחרת, ביום 18.5.12, גילה התובע להפתעתו כי הנתבע לא השלים את ביצוע העבודה של השלב השני וכי הרובה במרפסת, במדרגות, במטבח ובכניסה למקלחות, לא בוצעה. בשלב זה, השיק אשר מסר התובע לנתבע חזר מסיבה טכנית בשל אי התאמה בין פירוט הסכום לספרות שנרשמו בשיק. עקב כך, הודיע התובע לנתבע כי הואיל ולא השלים את השלב השני של העבודה, כאמור, לא יעביר אליו התובע את יתר התשלומים המוסכמים, ובתגובה לכך, קרע הנתבע את השיק. לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר להמשך העבודה, כאמור, התערב דודו של התובע, יוסף אבו רג'ב (להלן: "יוסף") במטרה לגשר בין הצדדים ולסיים את הסכסוך ביניהם. עקב כך, נערכה פגישה בנוכחותו של יוסף, במסגרתה הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, לפיה ישלם התובע לנתבע באמצעות שיק דחוי סך ל 8,000 ₪, ובתמורה לכך התחייב הנתבע להגיע אל ביתו של התובע ולהשלים את העבודות. הנתבע הגיע, כפי שהוסכם בין הצדדים, לביתו של התובע ובאותו מעמד מסר אחרון לנתבע סך של 8,000 ₪ במזומן לאחר שקיבל את בחזרה השיק שחולל, לידיו. בסוף היום, גילה התובע כי שלב הרובה עליו הסכימו הצדדים לא בוצע. התובע פנה מידית לנתבע שהבטיח כי ישלים את העבודה בשלב האחרון של הפוליש והקריסטל. בתחילת חודש ספטמבר 2012 הסתיים שלב הצביעה וביתו של התובע היה מוכן לאכלוס. עקב כך, הזמין התובע את הנתבע על מנת לבצע את עבודת הפוליש הסופית לפני מעבר התובע לביתו. ברם, בין הצדדים סוכם על דחיית השלב האחרון של העבודה לתקופה של שבועיים, היינו לסוף חודש 09/12. לטענת התובע, הנתבע לא עמד בלוח הזמנים ולא הגיע לביתו במועד המוסכם בכדי להשלים את השלב השלישי והאחרון בעבודה. פניותיו החוזרות והנשנות של התובע אל הנתבע שיבוא וישלים את העבודה סורבו ע"י האחרון אשר דרש תוספת בתשלום לצורך החזרה להמשך העבודה. עקב כך, נאלץ התובע להביא אנשי מקצוע חלופיים להשלמת העבודה. התובע טען, כי נגרם לו נזק המוערך על ידו בסך של 16,129 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: עבור רכישת חומר רובה בסך של 2,000 ₪; עבודות רובה שבוצעו ע"י עובד מהשטחים שתועדו ע"י התובע במצלמה בסך של 1,800 ₪; הזמנת עבודות הברקה מבעל מקצוע אחר בסך של 4,329 ₪; הפסד ימי עבודה בסך 3,000 ₪; עוגמת נפש בעקבות העיכוב שנגרם לתובע בכניסה לביתו בסך 5,000 ₪. מסכום זה קיזז התובע את יתרת התשלום שהוא חב לנתבע עפ"י ההסכם בסך 4,000 ₪, ובסה"כ 12,129 ₪. טענות הנתבע ראשית, טוען הנתבע בכתב הגנתו כי דין התביעה כנגדו להידחות מחמת העדר יריבות בינו לבין התובע. הנתבע אינו חולק על כך, שפירטי ההסכם סוכמו ישירות עמו וכי הוא ביצע את העבודות בפועל בביתו של התובע, אך טוען כי ההתקשרות הייתה בין התובע לבין קבלן בשם פאדי ח'מיס, אחיו של הנתבע שאצלו הוא עובד כשכיר. הנתבע אינו חולק על התמורה המוסכמת בסך 20,000 ₪, אולם טוען כי מלוא התמורה בגין העבודה שביצע עבור התובע טרם שולמה לו, ועליה יש להוסיף את רכיב המע"מ. עוד טוען הנתבע, כי הזמנת העבודה כללה עבודות רובה וליטוש עבור שיש רצפת ביתו של התובע ורובה אפוקסית לחדרי אמבטיות, שירותי אורחים וחדר כביסה. בניגוד לגרסת התובע, ההסכם לא כלל עבודות בחדר מדרגות, קיר מסך, קיר שולחן ושיש מטבח שהיו אמורות להתבצע לקראת ההכנות לאכלוס ביתו של התובע ולא בזמן ביצוע עבודות הרובה והליטוש ובתמורה לקבלת תוספת תשלום בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. חרף האמור, טוען הנתבע כי הוא ביצע את שתי העבודות הנ"ל עבור התובע במחווה של רצון טוב ומבלי שקיבל מהאחרון את תמורתן. הנתבע דוחה את טענת התובע, כי הוסכם על שלבי עבודה ותנאי תשלום כמצוין בכתב התביעה, וטוען כי סוכם בין הצדדים שסכום העסקה ישולם בחלקים לפי התקדמות העבודה. לטענתו, התובע לא עמד בחלקו בהסכם ולא שילם לנתבע את תמורת העבודות שביצע עבורו, וכי פניותיו של הנתבע בדרישות תשלום נדחו ע"י התובע באמתלות שונות. לשיטת הנתבע, הטעות הטכנית שארעה בשיק שמסר לו התובע ע"ס 8,000 ₪ אינה אלא מעשה מכוון המלמד על ניסיון התובע להתנער מתשלום. הנתבע מודה, כי קיבל מהתובע את תמורת השיק שחולל במזומן, וזאת לאחר שביצע את העבודות שהיו חסרות בשלמותן בביתו של התובע. הנתבע אינו מכחיש, כי התנהל מו"מ בין הצדדים בסיועו של יוסף לסיום הסכסוך שניטש ביניהם באשר לחוסר בעבודות. ברם, הנתבע חולק על טיב ההסכמות שהתובע טוען כי הושגו בין הצדדים. לשיטת הנתבע, הוסכם בין הצדדים כי התובע ישלם לנתבע במזומן סכום של 8,000 ₪ ובתוספת מע"מ במקום השיק שחולל. למחרת הפגישה, הגיע הנתבע יחד עם עובד נוסף לביתו של התובע והשלימו את החוסר בעבודות. בתמורה לכך, קיבל הנתבע מאת התובע סך של 8,000 ₪ במזומן, אך ללא רכיב המע"מ בסך 1,360 ₪ שהבטיח התובע להשלימו בקרוב. לטענתו, העבודות שהתחייב הנתבע לבצע עד לאותו מועד בוצעו כמוסכם ועל הצד הטוב ביותר, והראיה לכך - התובע לא פנה אל הנתבע החל ממועד זה, היינו מחודש 05/12 ועד לשלב השלישי והאחרון של העבודות בחודש 09/12, ולא השמיע כל טרוניה ביחס לעבודות ולמשך 4 חודשים. הנתבע מודה, כי עפ"י ההסכם הוא התחייב להשלים את עבודות פוליש-קריסטל (ולא עבודות אחרות נוספות) בשלב האחרון של ההסכם בסוף חודש 9/12. עוד מאשר הנתבע, כי התובע נעתר תחילה לבקשתו ומועד ביצוע העבודות הנ"ל נדחה למשך שבועיים. אולם, בהמשך חזר בו התובע מהסכמה זו ובקש מהנתבע להתייצב בביתו ולבצע את העבודות הנותרות לאלתר. הנתבע לא היה יכול להיענות לבקשת התובע בשל התחייבויות עבודה קודמות. עקב כך, החלו להגיע לטלפון הנייד של הנתבע שיחות בלתי מזוהות ובהן איומים על חייו וגופו שהנתבע סבור כי התובע עומד מאחוריהן. בשל איומים אלה, החליט הנתבע שלא לשוב להמשך העבודה בביתו של התובע ולא השלים את העבודות שנותרו. לטענת הנתבע, התובע הוא זה אשר חייב לו כספים בגין העבודות שביצע עבורו ולא שולמה לו תמורתן במלואה, וכי התביעה דנן אינו אלא ניסיון של התובע להתחמק מתשלום חובותיו אלה. הנתבע פירט בכתב ההגנה את הסכומים שנותר התובע חייב כלפיו בסך של 16,955 ₪. באשר לנזק הנתבע, הנתבע חולק על הסכומים הנקובים בתביעה וטוען, כי הם לא הוכחו כדבעי. דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בכתובים ושקלתי את עדויות הצדדים וראיותיהם, אני מחליטה לקבל את התביעה חלקית, כפי שיפורט. בפתח דבריי אציין, כי בכתב התביעה ציין התובע כי הפגישה הראשונה בה נערכה ההתקשרות בין הצדדים וסוכמו תנאיה, הוקלטה ותועדה במסרטה נסתרת, בהיות התובע חוקר פרטי במקצועו. תיעוד, הקלטה או תמלול לפגישה האמורה כלל לא צורף ע"י התובע, לא לכתב תביעתו ולא בשלב מאוחר יותר, זאת לאחר שהנתבע התנגד בכתב הגנתו לקבילותה של ראיה שכזו, כיוון שההקלטה תועדה ללא ידיעתו או הסכמתו. לפיכך, כל שמצוי בפניי בנוגע לפרטי ההתקשרות בין הצדדים ותנאיה הוא טענותיהם של הצדדים ועדויותיהם, והדבר נובע ממחדלם של שני הצדדים, שלא ראו נכון לעגן את הסכמותיהם במסמך מפורט בכתב או יותר נכון לערוך חוזה כדבעי, על מנת למנוע מחלוקות עתידיות ביניהם, כפי שקרה בנסיבות המקרה שלפנינו. אדרש תחילה לטענת הנתבע בדבר העדר יריבות בינו לבין התובע. אין בידי לקבל טענה זו, שכן כפי שהנתבע בעצמו מודה פרטי ההתקשרות סוכמו עמו, העבודה בפועל בוצעה על ידו והתמורה בגינה נתקבלה לידיו. הנתבע אישר כי לקבלן, ח'מיס פאדי, לא הייתה כל מעורבות לא בכריתת העסקה בין הצדדים, ואף לא בביצוע העבודות מושא ההסכם. לגופו של עניין: במהלך הדיון בפניי חזר התובע על עיקר הטענות שבכתב התביעה וציין, בין היתר, כי סכום העסקה עמד כאמור על סך 20,000 ₪ כולל מע"מ (עמ' 2, ש' 17), מתוכם שולם לנתבע 16,000 ₪, ואילו היתרה בסך של 4,000 ₪ לא שולמה בשל אי-השלמת העבודות בהתאם להסכם ביניהם (שם, ש' 18). התובע פירט בעדותו בפניי את העבודה שבוצעה בפועל, וכן העבודה שטרם הושלמה, לפי שלביה (שם, ש' 19-26 ועמ' 3, ש' 1-7). עוד מסר התובע בעדותו, כי לאחר פגישת הפישור שנערכה בנוכחותו של יוסף, נאות הנתבע לשוב להמשך העבודה, וכנגד זאת קיבל מאת התובע סך נוסף של 8,000 ₪ במזומן, מעבר לסך של 8,000 ₪ שקיבל בתחילת העבודה. כנגד התשלום הנ"ל, קיבל התובע לידיו חזרה את השיק שחולל מאת הנתבע. ברם, בכך לא בא הסכסוך בין הצדדים לכדי סיום, שכן התובע טוען שבשלב זה הסתבר לו כי העבודה לא בוצעה כדבעי, וכלשונו: "הוא לא השלים את העבודה באופן חלקי. הוא לא השלים את שיש האוניקס במטבח, חלק מהעבודות במפרסת הפנימית ואת חדר המדרגות שלא השלים והיה בשירותי הורים עוד שיש שהיה צריך לעשות שם רובה והוא לא עשה" (עמ' 3, ש' 8-14). עוד ציין התובע במהלך עדותו, כי הוא הסכים לבקשת הנתבע לדחות את ביצוע העבודות החסרות לשלב האחרון של ההסכם (שם, 15-16). ההסכמה האמורה הייתה הסיבה לכך, שהתובע לא יצר כל קשר עם הנתבע עד לחודש ספטמבר 2012, או אז הגיע מועד ביצוע השלב האחרון של ההסכם. עוד מוסר התובע בעדותו, כי בחודש ספטמבר 2012 הוא חידש את הקשר עם הנתבע וביקש ממנו לבוא ולהשלים את העבודות החסרות עפ"י ההסכם. לטענתו, הנתבע דחה את המשך העבודה באמתלות שונות ולא נאות להגיע לביתו של התובע לצורך השלמת העבודות הנותרות בהתאם להסכם. אגב כך, נאלץ התובע לשכור את שירותיו של איש מקצוע אחר מהשטחים לצורך ביצוע העבודות החסרות. התובע צירף לעיוני מאות עמודים המתעדים את השיחות שיצר עם הנתבע במהלך תקופת ההתקשרות (ת/5). עיון במסמכים הנ"ל מעלה, כי התובע יזם שיחות לטלפון הנייד של הנתבע בין החודשים מרץ-מאי 2012. מחודש מאי ועד חודש ספטמבר 2012 לא התקיימו שיחות יזומות מהתובע לנתבע. בתאריך 15.9.12 נשלחה לנתבע הודעת מסרון, ויום למחרת יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבע. שיחה נוספת בוצעה ביום 19.9.12. ביום 22.9.12 נשלחה הודעת מסרון אל הנתבע ושיחה אחרונה בוצעה ביום 25.9.12. נתונים אלה מחזקים את גרסתו של התובע בדבר ניסיונותיו להשיב את הנתבע להמשך ביצוע העבודה בביתו. לתמיכה בגרסתו, הציג התובע תמונות צבעוניות (ת/1) המתעדות את מצב הנכס נכון ליום 3.10.12. מעיון בתמונות הללו ניתן להבחין, כי עבודות הרובה לא הושלמו כדבעי במספר מקומות בביתו של התובע, כגון חדרים, מקלחונים, מטבח, מרפסת, המבואה של הבית והמדרגות החיצוניות בכניסה לבית. כמו כן, בחלק מהתמונות הנ"ל קיים תיעוד צילומי של עבודות רובה שבוצעו ביום 05.10.12 ע"י עובד אחר, זולת הנתבע, בכל המקומות בבית שכבר פורטו לעיל, יומיים לאחר צילום התמונות המתעדות את המצב שלפני. דומני, כי די בתמונות אלו על מנת לחזק את גרסתו של התובע בדבר שכירת שירותיו של עובד אחר לצורך השלמת העבודות שהיה על הנתבע לבצע עפ"י ההסכם. חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא בעדותו של יוסף שאין חולק על כך, שהלה ניסה לפשר בין הצדדים בניסיון להביא את הסכסוך ביניהם לידי סיום. במהלך הדיון מסר יוסף כי "הבנתי שהתובע שילם לנתבע 16,000 ₪ ונותרו 4,000 ₪ אבל הנתבע לא השלים את העבודה, את זה הבנתי משניהם. הנתבע היה אצלי בעבודה ודיברנו על זה שהוא ישלים את העבודה בבית התובע" (עמ' 5, ש' 1-13). בחקירתו הנגדית, שלל יוסף מכל וכל את גרסת הנתבע אודות איומים שהשמיע כלפיו התובע, בציינו כי "לא יודע אם הוא איים עליך או לא. יכול להיות שאמרת לי אבל אני לא זוכר מאה אחוז מה שקרה שם. מה שאני יודע שהתובע כעס עליך כי לא סיימת את העבודה בבית". עוד הוסיף יוסף בהקשר זה כי : "אתה אמרת לי שהתובע איים עליך שיפנה למס הכנסה כי עשית אצלו עבודה ולא מסרת קבלה, אבל איומים של הריגה, אני לא זוכר" (שם, ש' 16-28). לא נעלם מעיני כי יוסף הינו קרוב משפחתו של התובע, אך מצאתי ליתן בו אימון, זאת משלא חלק הנתבע למעשה על האמור בעדותו של יוסף אודות המגעים שהיו בין הצדדים ואשר הבשילו לכדי הסכם חדש, ולפיו התחייב הנתבע לשוב להשלמת העבודה בביתו של התובע. לאור עדויות וראיות התביעה שנסקרו עד כה, ואשר מצאתי בהן תמיכה למכביר בגרסתו של התובע, עובר הנטל אל שכמי הנתבע להוכיח את גרסתו הנגדית. הנתבע פירט, בין היתר, בעדותו את העבודות שסוכמו בינו לבין התובע: "מה שאני הייתי צריך לעשות עשיתי, הייתי צריך לעשות עבודות ליטוש ועשיתי אותה בצורה טובה ביותר, גם מקלחות וגם מדרגות, היו חסרים כמה אריחים במקלחות והרצף היה צריך להגיע. גם רובה במדרגות עשיתי וגם ליטוש במדרגות בתוך הבית וגם ליטוש במדרגות מחוץ לבית וגם רובה, אלו דברים שלא היו מוסכמים במחיר של 20,000 ₪ גם הקיר שיש לו בבית, שני עמודי שיש, הוא ביקש שאבריק אותם יותר, אמרתי לו שזה מצריך יותר זמן וחומר, זו עבודת ליטוש ולא הברקה והוא צריך להוסיף עוד כסף" (עמ' 6, ש' 24-29). הנתבע הודה במהלך הדיון, שנשארה עבודה שלא בוצעה ותוארה על ידו, כך: "נשאר להבריק את הרצפה בפוליש קריסטלים ומה שהיה חסר בזמן שעבדתי, כמה אריחים היו חסרים במקלחות ומה שריצף מעל שיש המטבח. את זה אמרתי שאתן לו מתנה ממני זה לפני שקרה הבלגן" (שם, ש' 30-32 ועמ' 7, ש' 1-4). הלכה פסוקה היא, כי לעיתים הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר- פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפני בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצדו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ (27.7.2008)). בענייננו, למעט עדותו שהינה כידוע עדות בעל דין יחידה, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות, לא הביא הנתבע ראיות להוכחת גרסתו. כך למשל, לא טרח הנתבע לתעד את העבודות שבוצעו על ידו על מנת להראות, כי הוא קיים את חלקו בהסכם וביצע את העבודות כדבעי ובהתאם למוסכם. יתרה מכך, הנתבע ציין בעדותו שהוא מנהל יומן עבודה, ברם לא טרח להציגו בפני בית המשפט. עוד ציין הנתבע בכתב ההגנה, כי הוא השלים את העבודות וביצע תיקונים ביחד עם עובד נוסף. חרף האמור, נמנע הנתבע מלהביא את העובד למתן עדות. משלא הונח בפניי הסבר למחדלים ראייתיים אלה, החזקה בדבר הימנעות מהבאת עד או ראיה, שרירה וקיימת כלפי הנתבע ופועלת היא לחובתו. כפי שכבר צוין לעיל, הנתבע הכחיש את גרסת התובע, לפיה קיבל לידיו סך של 16,000 ₪ בתמורה לעבודות החלקיות שביצע. הנתבע דבק בגרסתו, לפיה שולם לו סך של 8,000 ₪ במזומן בלבד, חלף השיק שחולל מסיבה טכנית (עמ' 6, ש' 32 ; עמ' 7 12-13 ועמ' 8 ש' 1-4). מנגד, הביא התובע ראיות בעל פה ובכתב המעידות על ביצוע תשלום נוסף בסך של 8,000 ₪. בעניין זה, נשמעה עדותו של העד, מר זכריה סווידאן, שמסר כי "הייתי בנסיעה עם התובע ברכב, שנינו חוקרים פרטיים שעובדים יחד, הוא נכנס לבנק למשוך כסף מזומן ונסענו יחד למרכז דוטש ושם הוא פגש את הנתבע, מסר לו את הכסף, אני ספרתי 8,000 ₪ במזומן, זה היה בחודש אפריל 2013 אם אני לא טועה" (עמ' 4, ש' 18-20). עד זה נחקר ע"י הנתבע, אך עדותו כלל לא נסתרה. חיזוק נוסף לגרסת התובע אודות התשלומים שבוצעו לנתבע ניתן למצוא בתדפיס דפי חשבון שהציג התובע. מעיון בתדפיס (ת/3) עולה, כי ביום 5.4.2012 בוצעה משיכת מזומנים מחשבונו של התובע בסכום של 12,000 ₪. לפי פלט השיחות (ת/5), יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבע בתאריכים 2 ו- 3 לחודש אפריל 2012, לפני ביצוע המשיכה, וכן בתאריכים 13.4.12 ו- 10.5.12 לאחר ביצוע המשיכה. לא זו אף זו, אני נותנת אימון בעדותו של התובע, כי שילם לנתבע סכום נוסף בסך 8,000 ₪ עם תחילת העבודה לאחר שהוכח בפניי כי הנתבע הנפיק בחודש ספטמבר 2012 חשבונית בגין תשלום שהעביר אליו התובע בחודש מאי 2012. עובדה זו מהווה נדבך נוסף לחוסר המהימנות שניתן לייחס לגרסת הנתבע ואופן התנהלותו אל מול התובע. כבר עמדנו על כך, שהנתבע טוען כי הסיבה בעטיה לא שב להמשך העבודה אצל התובע נעוצה באיומים על חייו שקיבל, לטענתו, מהתובע. למעט עדותו של הנתבע, שהינה כאמור עדות יחידה, לא הובאו ראיות התומכות בגרסה זו. חרף חומרת האיומים, כטענתו, לא טרח הנתבע להגיש תלונה במשטרה נגד התובע, ללא שסיפק נימוק משכנע למחדל זה, דבר האומר דרשני. אף שטוען הנתבע, כי התובע חייב לו כספים בגין העבודה שביצע עפ"י ההסכם, נמנע הנתבע מלהגיש כנגד התובע תביעה, בין נפרדת ועצמאית ובין בגדר ההליך דנן כתביעה נגדית, ללא שניתן לכך הסבר המניח את הדעת. מחדלו זה של הנתבע פועל לרעתו ונוטל את מהימנות גרסתו. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה התמורה המוסכת אינה כוללת מע"מ, שכן עדות זו עומדת בסתירה לרישום בחשבונית היחידה שהנפיק הנתבע בגין העבודה מושא התובענה, ולפיה הסכום ששילם התובע לנתבע בסך 8,000 ₪ כולל את רכיב המע"מ בשיעור 17% והעומד ע"ס 1,162 ₪. על יסוד המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובע השכיל להוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי וכי הנתבע היפר את ההסכם ביניהם שעה שסירב להמשיך את העבודה. מכאן, נעבור לבחינת שאלת הנזק. החזרת המצב לקדמותו הינו עקרון על החל לא רק בדיני החוזים אלא גם בדיני הנזיקין. הכלל היסודי של שומת הנזק אשר הותווה בפסיקה היא להשיב לקדמותו את מצבו של הצד שזכותו הופרה, קרי, לפצותו בכסף באופן בו יהא מצבו על אף ההפרה כאילו לא הופר החוזה (ע"א 1/62 כרמי, עו"ד נ' שעשוע, פ"ד טז(2) 1190 (1962)). על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים. לא די לו לנפגע, כי יוכיח, שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק אלא עליו גם להוכיח מהו הסכום שהוציא כדי להסיר את הנזק (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ (27.7.2008)). התובע העיד, כי הביא שני אנשי מקצוע חלופיים להשלמת העבודות שנטש הנתבע. עוד העיד, כי עבודות הרובה בוצעו ע"י עובד מהשטחים בתמורה לתשלום סך של 1,800 ₪. התובע הניח לפתחו של בית המשפט קבלה על רכישת החומר של הרובה בסך של 2,000 ₪, עם הוכחה בדבר ביצוע התשלום בתאריכים 1.10.12 ו- 4.10.12. עוד הביא התובע תמונות צבעוניות המתעדות פועל המבצע את העבודה של הרובה ביום 5.10.12, קרי לאחר רכישת החומר. יחד עם זאת, בהעדר הוכחה על ביצוע תשלום בגין העבודה שבוצעה ע"י העובד החלופי, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין מלוא הסכום האמור, ותחתיו אני פוסקת לתובע סך של 1,000 ₪, על דרך האומדנה. עוד אני פוסקת לתובע סך נוסף של 2,000 ₪ בגין עלות החומר שנרכש לצורך השלמת העבודה. באשר לעבודות פוליש-קריסטל, התובע הודה בעדותו כי היה נכון להעביר לנתבע תוספת תשלום בגין עבודות אלו (עמ' 3, ש' 17-25). ברם, בפועל עבודות אלו לא בוצעו משום שהנתבע נטש את העבודה ולא שב לביתו של התובע להשלמתה. לאור עדותו זו של התובע, לא ניתן לומר כי העבודות הללו נכללו מראש בהסכם שנכרת בין הצדדים, ולכן אין הנתבע חייב בביצוען ללא תוספת תשלום בגינן. לפיכך, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עבודות אלו. לעניין הסעד של אובדן ימי עבודה, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה בהעדר הוכחה. בהתייחס לפיצוי בגין עוגמת נפש, מדובר בפיצוי אשר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. על כן, בהתחשב בנסיבותיו של תיק זה ולאור העיכוב והטרחה שהיו מנת חלקו של התובע עקב סירובו של הנתבע לסיים את העבודה, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש על דרך האומדנה בסך של 1,500 ₪. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה, חלקית, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,500 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 350 ₪. התשלומים הנ"ל יבוצעו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. נשקשיש