תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב עקב נפילת ענפי עץ פיקוס על גג הרכב בעת שחנה בסמוך למדרכה בשטח שיפוטה של העירייה. רקע ותמצית טענות הצדדים: התובע טען בתביעתו כי ביום 15.8.12 נפל עץ על גג רכבו מסוג דייהו, שנת ייצור 1999, מס' רישוי 9851016 (להלן: "הרכב"), בעת חנייה על כביש בשטחה של הנתבעת, עיריית קריית ביאליק (להלן: "הנתבעת" או "העירייה"). כתוצאה מנפילת העץ, נגרמו נזקים לרכב (להלן: "התאונה"). התובע פנה ביום 4.9.12 בכתב לנתבעת בדרישה כי תפצהו בגין נזקיו, אולם דרישתו נדחתה במכתב העירייה מיום 17.10.12. התובע טוען כי העירייה הפרה את חובת הזהירות כלפיו שעה שלא פעלה לגיזום העץ הנמצא בתחום אחריותה, ולכן חבה בנזקים שנגרמו לו בשל התאונה על פי עוולת הרשלנות. העירייה לא חלקה על העובדה שענף של העץ נעקר ממקומו, נפל על הרכב וגרם לנזקים, אך כפרה באחריותה לתאונה, וטענה כי העובדה שהעץ נמצא בשטח שיפוטה אין בה כדי להטיל עליה אחריות לתאונה. לטענתה, גם אם מוטלת עליה חובת זהירות מושגית לתחזק עצים בשטחה, הרי שלא מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שכן לא נגרם כל סיכון סביר שניתן היה לצפותו. נטען כי מדובר בעץ איתן שהסבירות שייפול לפתע באופן עצמאי אינה עולה על הדעת; מה גם שהעץ נפל ביום קיצי, נטול רוחות וגשמים, ועצים סמוכים באזור לא קרסו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי רכב פגע בחוזקה בעץ תוך כדי נסיעה וגרם לנפילתו, שכן במכתב התובע לנתבעת מיום 4.9.12 לעיל, ציין התובע כי "הנזק נגרם עקב רשלנותו של הנהג הפוגע". ראיות הצדדים: מטעם התובע העידה כלתו, נעמי קריכלי. כן הוגשה חוות דעתו של השמאי מודי בן אבי, לפיה נגרם לרכב נזק בחלקו הקדמי, האמצעי והאחורי בסך של 10,904 ₪, והרכב הוכרז כ- "רכב באובדן גמור" מיום התאונה. כמו כן, צורפו תמונות צבעוניות של הרכב ממקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה ומדגימות את הפגיעה ברכב, ת/1; הודעה למבטחת הרכב על מקרה ביטוח לרכב, לפיה "הרכב היה במצב חניה ונפל על הרכב עץ"; אישור אי הגשת תביעה למבטחת מיום 28.8.12 בגין התאונה; וטופס העדר תביעות במהלך 3 שנים אחרונות, מיום 28.8.12. מטעם הנתבעת העידו הנציג מטעמה, שלום לוינזון, וגנן העיר, דוד שמריהו. כלתו של התובע העידה כי היא זו שנהגה ברכב למקום עבודתה ביום התאונה, שהיה יום חם, ובשעה 07:55 החנתה את הרכב מתחת לעץ על אף "שהיה פראי שהענפים הגיעו לגג הרכב" (פרו', עמ' 1, ש' 14), מאחר שלא מצאה מקום פנוי אחר לחנית הרכב, ועלתה למקום עבודתה. לטענתה, בשעה 10:00 או בסמוך, התקשרה אליה חמותה ואמרה לה שהמשטרה הודיעה לה שנפל עץ על הרכב. הכלה ירדה למקום מיד יחד עם המנהלת שלה, והבחינה בנזק שנגרם לרכב. בנוגע למכתב התובע מיום 4.9.12 שבו צוין "הנהג הפוגע", טענה כלתו של התובע כי אינה יודעת כיצד הגיע לידי העירייה מכתב זה, שכן "אני לא ראיתי שום רכב פוגע בסביבה" (פרו', עמ' 1, ש' 19-18). נציג הנתבעת, שלום לוינזון, העיד כי עסקינן בעץ מסוג פיקוס שנפל בחודש אוגוסט. לדברי הנציג, אין סיבה שענף גדול של העץ יקרוס באותו החודש שכן "מדובר בעצים תקינים ואיתנים" (פרו', עמ' 1, ש' 23), והעץ "מסועף וגדול" (שם, ש' 25). לפיכך, טען נציג הנתבעת כי נפילת ענף העץ ארעה כתוצאה מפגיעת רכב בעץ או מפגיעת משאית עוברת או מפגיעת זרוע של משאית. עוד העיד הנציג כי "אנו גוזמים את העצים. ... למשל עכשיו לקראת הסתיו יש תקופה שגוזמים ויודעים מה לעשות. כל 8 מטרים קיים עץ כזה." (פרו, עמ' 1, ש' 27-25). אולם, לשאלת בית המשפט אם נציג הנתבעת יוכל להציג תכנית עבודה שממנה ניתן יהיה ללמוד מתי טופל העץ או האזור נשוא התביעה, השיב הנציג "שאני צריך לבדוק" (פרו', עמ' 2, ש' 2). דוד שמריהו, גנן העיר והאחראי על כל נושא הגיזום בקרית ביאליק, העיד בדבר מאפייניו של עץ הפיקוס: "מיוחד בו שהוא נותן נוף מאד גדול ושהוא מלכלך היום. מבחינת יציבות - זה עץ בן החזקים שיש לנו בארץ. המערכת של השורשים שלו היא מאד חזקה. לגבי הענפים - אני עוד לא נתקלתי מניסיוני 16 שנה בענף, שעץ כזה קורס. ... לפי ניסיוני עץ פיקוס אם כבר קורס, הוא לא נשבר, הוא מתקפל, זה עץ חלבי... העצים האלה גדלים בקצב מאד מהיר" (פרו', עמ' 2, ש' 14-8). באשר לסיבת נפילת העץ, העיד הגנן כי: "אני הגעתי למקום ואני גם ראיתי את הגב' שם, הסתכלתי על העץ, הסתכלתי על המצלמות שהיו בבניין ממול. לא נתנו לנו לגשת למצלמות. לא ראינו את סיבת הנפילה במצלמות, אבל לפי ניסיוני עץ פיקוס אם כבר קורס, הוא לא נשבר, הוא מתקפל, זה עץ חלבי ושם הוא תלוש. לפי התמונות, רואים שהעץ תלוש. ... אנו גוזמים אותם מידי שנה לפני תקופת החורף. בחודש אוגוסט סביר להניח שאין רוחות." (פרו', עמ' 2, ש' 15-10). באשר לתוכנית עבודה שממנה ניתן ללמוד מתי טופל העץ או האזור נשוא התביעה, העיד גנן העיר כי "אני יכול לחפש ולראות האם טיפלנו בעץ הזה לפי פניות מוקד שנה שעברה. אין תוכנית עבודה מסודרת. יש לנו 17,000 עצים. זו העיר עם הכי הרבה עצים בארץ. אנחנו עובדים רחוב רחוב לפי רמת הדחיפות" (פרו', עמ' 2, ש' 18-16). דיון והכרעה: לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. כידוע, עוולת הרשלנות כוללת את היסודות הבאים: חובת זהירות; התרשלות; ונזק שנגרם כתוצאה מן ההתרשלות [ראו: ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985) (להלן: "עניין גורדון")]. אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של העירייה כמחזיקה ו/או כבעלים של מקרקעין [השוו: ע"א 7008/09 עבד אל-רחים נ' עבד אל-קאדר, פסקה 20 ( 7.9.2010); ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני, פסקה 12 ( 14.12.2006)]. חובת העירייה לפעול לגיזום העצים המצויים בשטחה נלמדת ממספר סעיפים בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות" או "הפקודה"). לפי סעיף 235 לפקודה, מחויבת העירייה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב; לפי סעיף 249(9) לפקודה, בסמכות העירייה לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי; לפי סעיף 249(29) לפקודה, על העירייה לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העירייה, בריאות הציבור והביטחון בו. נקודת המוצא היא, אפוא, קיומה של חובת זהירות מושגית של העירייה ביחס לנזקים הנגרמים בשל מפגעים ומטרדים המצויים בשטח המוחזק או הנשלט על ידה (ואין חולק כי העץ דנן היה מצוי בשטח ציבורי בבעלות הנתבעת ובחזקתה). אולם, לא די בקביעת קיומה של חובת זהירות מושגית, ויש לבחון גם את קיומה של חובת זהירות קונקרטית. חובת זהירות קונקרטית מתעלת את החובה המושגית לנסיבות הפרטיקולאריות של המקרה, ובוחנת אם בנסיבות הייחודיות של המקרה יכול וצריך היה אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק [עניין גורדון, עמ' 130-128; ע"א 3580/06 יוסף נ' מדינת ישראל, פסקה 80 ( 21.3.2011); ע"א 8835/07 ‏‏רם-שן שירותים והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקאות י"ח-י"ט ( 8.12.2010); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, פסקה 33 ( 4.1.2009)]. בפסק דינו המפורט והמנומק של כב' השופט יצחק עמית בעניין נפומניאשיץ [ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 22.7.2004), נקבע כי קיימת חובת זהירות מושגית של עיריית חיפה שחויבה בנזקים שנגרמו לתובעת לאחר שענף של עץ אקליפטוס קרס ופגע בה ביום סוער. לדוגמאות נוספת, ראו: ת"א (שלום חי') 1358/05 גנסקו נ' עיריית נשר (לא פורסם, 13.12.2007); ת"ק (שלום חד') 24778-04-10 כהן נ' עירית חדרה ( 15.3.2011) שם נקבע כי מוטלת אחריות על העיריה בגין נפילת עץ בתחומה, וזאת מכוח חובתה המוגברת על פי פקודת העיריות ומכוח היותה הבעלים על פי סעיף 41 לפקודת העיריות. אין חולק כי רכב התובע נפגע בשל קריסת ענף, ביום חם וקיצי. מעיון בתמונות, ת/1, עולה כי מדובר היה בעץ לא גזום, שגדל פרא, ואשר ענפיו ועלוותו משתרכים כמעט עד פני המדרכה. לא הוכחו קיומו של אירוע מזג אוויר קיצוני וחריג או נסיבות שאינן תלויות בצדדים או כח עליון אשר השפיעו על נפילת העץ, וכפי שנקבע בת"א (שלום ת"א) 120516/00 אליצור נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ( 2.8.2005): "נפילת חלק מהעץ, ללא אירוע חיצוני נראה לעין שהשפיע על העץ, יוצרת הנחה של קיומה של רשלנות קונקרטית של הנתבעת, באשר אין דרכו של עץ ליפול מעצמו ביום קיץ בהיר ומכאן שנטל השכנוע עובר על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה.נ" (שם, פסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט דוד גלדשטין). ואולם, גם אם ניתן לחלוק על הקביעה כי נטל העברת השכנוע עבר לנתבעת, די לי בכך שעץ באחריות הנתבעת ובשליטתה, גדל פרא, לא נגזם, וגרם לנזק בשל קריסת ענף, ביום קייצי, כדי לקבוע שהתובע עמד בנטל הבאת הראיות הראשוני, ובכדי להעביר את נטל הבאת הראיות לנתבעת לשכנעני כי נקטה באמצעים סבירים שימנעו את קריסת העץ. וראו פסק דינו של כב' השופט יגאל גריל, ס. נשיא, בע"א (מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (לא פורסם, 30.1.2013) (להלן: "עניין כלל"), שם נאמר: "משעמדה המערערת בנטל ההוכחה הראשוני, וממנו עולה כי העץ שנפל על מכונית מבוטחה של המערערת הוא עץ אורן, שהיה מצוי בחורש של עצי אורן גבוהים בתחום השטח הציבורי של המשיבה, מקום בו מצויים עוברי אורח, ובסמוך לכביש בו נוסעים כלי רכב, וכי העץ פגע וגרם נזק לרכב והמערערת פיצתה את מבוטחה לפי הפוליסה, היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על-ידי או בפיקוח איש מקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי." (שם, פסקה ס'). הנתבעת לא עמדה בנטל המונח לפתחה להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים למניעת הנזק שנגרם לתובע. לא הוכח שהעירייה עיצבה מדיניות מסודרת לגיזום עצים; לא הוכח שהעירייה ערכה תכנית עבודה מסודרת או קבעה סדרי עדיפויות בעניין זה; וכל זאת על אף שלטענתה, בשטחה נטועים 17,000 (!) עצים, יותר מאשר בכל עיר אחרת. הנתבעת לא בחנה ובדקה את סוגי העצים הדורשים בדיקה או פיקוח יתר, ולא הראתה כי היא פועלת בהתאם לתוכנית עבודה מסודרת לגיזום עצי העירייה בכלל ועצי הפיקוס בפרט, תכנית שמטרתה, כפי שציין כב' השופט גריל בעניין כלל, להקדים תרופה למכה באמצעות מעקב, פיקוח, גיזום וטיפול בעצים לפני נזק לגוף או לרכוש. דווקא לאור דבריו של הגנן כי עץ הפיקוס הינו עץ מסועף וגדול, כמו גם לאור דבריו של נציג הנתבעת כי "העצים האלה גדלים בקצב מאד מהיר" (פרו', עמ' 2, ש' 14-13), מצופה היה שהנתבעת תקצה משאבים שיאפשרו ביקורת וסריקה יזומה של עצים מסועפים וגדולים מעין אלו, הנוטים להתפשט במהירות. ואולם, לא זו בלבד שלא הוכח על ידי הנתבעת כי בוצעו פעולות יזומות כאמור, אלא גם שהנתבעת, גם לא הראתה תוכנית עבודה שנתית לטיפול בעצים בכלל ובעצי פיקוס בפרט, ואף לא הראתה מתי לאחרונה טיפלה בעץ או באיזור נשוא התובענה. לשאלת בית המשפט אם נציג הנתבעת יוכל להציג תכנית עבודה שממנה ניתן יהיה ללמוד מתי טופל העץ או האזור נשוא התביעה, השיב נציג הנתבעת "שאני צריך לבדוק" (פרו', עמ' 2, ש' 2). ולדברי גנן העיר, לא קיימת כלל תכנית עבודה מסודרת, תוך שהוא מוסיף וטוען כי : "אני יכול לחפש ולראות האם טיפלנו בעץ הזה לפי פניות מוקד שנה שעברה." (פרו', עמ' 2 , ש' 16), היינו: מדבריו עולה כי הטיפול נעשה לפי פנייה פרטנית המופנית למוקד על ידי התושבים, ולא על פי תכנית עבודה ולוח זמנים קבוע. וזאת, על אף שהגנן העיד כי עסקינן בעיר בה קיימים 17,000 עצים, שככזו הינה "העיר עם הכי הרבה עצים בארץ" (פרו', עמ' 2, ש' 17). אמנם, גנן העיר טען כי: "אנו עובדים רחוב רחוב לפי הדחיפות", ואולם, כיצד ניתן להתייחס לטענה זו ברצינות כאשר אין תכנית עבודה וכאשר לא הוצגו הקריטריונים לקביעת הדחיפות?! כפי שציין כב' השופט עמית בעניין נפומניאשיץ, בפסקה 32: "נקודת המוצא היא שעל העירייה אחריות כבעלים וכמחזיק ואילו לטענת העירייה יש לפטור אותה מאחריות בשל שיקולי מדיניות של אילוצים תקציביים. הנטל על העירייה לסתור את "חזקת החובה" של אחריותה כמחזיק וכבעלים, אך כפי שנראה להלן היא לא הניחה תשתית לעמוד בנטל זה" - דברים קולעים היפים גם למקרה שבפנינו. ויפה לענייננו גם פסק הדין שניתן בת"ק (שלום כ"ס) 1389-11-10 תאשמע נ' עיריית כפר סבא ( 13.4.2011) (להלן: "עניין תאשמע"), שם נדונה תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובעים כתוצאה מנפילת עץ פיקוס גבוה על הרכב בעת נסיעה. כב' השופטת רחל קרלינסקי הביעה דעתה כי: "ברי, כי החלטתה של רשות מקומית להותיר בשטח שיפוטה עצים מסוג זה, מצריכה מנגד הקצאת משאבים המתאימים לטיפול בהם ובדיקתם על מנת למנוע הישנות מקרים כאמור. חובת העירייה ליתן על כך את הדעת ולהתאים את פעולותיה כנדרש לרבות עריכת בדיקות אשר יכולות לאתר מחלות של העץ או כל חולשה אחרת הפוגמת ביציבותו. מיותר לציין כי הותרת עצים כאמור בתחום שיפוטה של הנתבעת מחד ואי נקיטת פעולות מתאימות מנגד משכללת צפיות לגרימת נזק. ודוק, מדובר בנזק שיכול לגרום אף לנטילת חיי אדם." (שם, פסקה 9). הנתבעת תולה את יהבה במכתב הדרישה של התובע לעירייה מיום 4.9.12, שם ציין התובע כי "הנזק נגרם עקב רשלנותו של הנהג הפוגע". ואולם, מכתב זה נשלח, כפי הנראה, באמצעות סוכן הביטוח של התובע ולא על ידי התובע עצמו. ואולם, הובהר בעדותה האמינה מאוד של כלתו של התובע כי היא עצמה לא ראתה כל רכב פוגע. גם הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה לביסוס טענתה כי היה במקום רכב פוגע, ויש להניח כי המונח "הנהג הפוגע" שורבב בטעות למכתב הדרישה משום שזהו הנוסח של מכתבי הדרישה, שנוהגים לשלוח סוכני הביטוח בגין תאונות דרכים שגרמו נזקי רכוש. מכאן, שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי הנזק לרכב נגרם בשל פגיעת רכב אחר. ואולם, גם אם אצא מנקודת מוצא, לפיה משאית שעברה היא זו שגרמה לתלישת ענף מן העץ, אין בכך כדי לשלול את אחריותה של הנתבעת. להיפך! עסקינן בעצים גדולים ומסועפים שהנתבעת נטעה באזור תעשייתי המשופע בתנועת משאיות וכלים כבדים, ודווקא משום כך מצופה היה שהנתבעת תוודא שבאזורים כאלו, באופן מיוחד, ייגזמו העצים כהלכה ובתדירות מספקת בכדי למנוע היתקלות של משאיות ו/או רכבים גדולים בענפים סוררים. הנתבעת יכולה וצריכה הייתה לצפות כי גיזום בתדירות שאינה מספקת, במיוחד כשמדובר בעצים מסועפים המתפשטים במהירות, עלול לגרום למשאיות ורכבים גבוהים אחרים, להיתקל בענפים ולגרום לקריסתם. שיקולי מדיניות אין בהם לפטור את הנתבעת מחבות בנזיקין כלפי התובע. אדרבה, במקרה שבפנינו שיקולי צדק מתקן ופיזור הנזק מושכים לעבר קביעה בדבר חיוב העירייה לשאת בנזקי התובע. ויפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט עמית בעניין נפומניאשיץ בנוגע לשיקולי מדיניות בהיבט הכלכלי-הרתעתי בהטלת אחריות על הרשות המקומית: "מנקודת המבט של ההשקפה הכלכלית-הרתעתית, הטלת אחריות על העיריה, עשויה לתמרץ את הרשות המקומית שלא להתעלם מהסכנות הנובעות מעצים מסוג זה, או מסוג אחר המועד לפורענות. הניתוח הכלכלי של דיני הנזיקין, הידוע כנוסחת "לרנד הנד", עניינו ב"הוצאות מניעה" ו"תוחלת נזק". אך נוסחה זו אינה יפה בהכרח לקביעת סטנדרט ההתנהגות בכל מקרה של רשלנות - א. פורת "רשלנות ואינטרסים" עיוני משפט כד (תשס"א) 275. יש מקרים - והמקרה שבפנינו נופל לטעמי לקטיגוריה זו - בהם קביעת הסבירות של פעולת המזיק, מבטאת מדיניות משפטית רחבה יותר של "אשמה חברתית", של שיקולי צדק מתקן (לפני מעשה ואחרי מעשה) לניזוק, ושל שיקולים של פיזור הנזק. שיקולים רחבים אלו, עומדים בבסיס איזון הערכים והאינטרסים שעל בית המשפט לעשות בבואו להחליט אם להטיל אחריות על הרשות אם לאו. שחרורה של הרשות מאחריות יותיר את הנזק על כתפי התובעת-הניזוקה, למרות שהרשות היא מפזרת הנזק הטובה יותר, ובדרך כלל מי שיכולה לשקול טוב יותר את אופי הסיכון. סיכוני הפעילות של העיריה - במקרה שלפנינו: נטיעת עצים ותחזוקתם - הם סיכונים שנוצרו לתועלת הציבור ולרווחתו, ועקב כך צודק הוא שהציבור יישא בנזקי התרשלותה, ולא הפרט שנפגע באופן מקרי. מטעמים אלו, תהא זו מדיניות משפטית ראויה, להעתיק את מרכז הכובד משאלת קיומה של חובת זהירות לשאלת ההתרשלות. לכן, אפילו אם שיקולי ההרתעה שבבסיס הגישה הכלכלית, מערערים במידה מסויימת את הצורך בהטלת אחריות, נראה כי הטלת אחריות במקרה דכאן, היא חיונית ורצויה באיזון הכולל של צדק והרתעה. לדידי, קיים טיעון חזק של צדק לפיו לא ראוי שהפרט - התובעת במקרה שלפנינו - ישלם מחיר קידומו של אינטרס חברתי אחר, אם בכלל, במיוחד מקום בו הרשות הציבורית היא המזיקה שנהגה בהתרשלות - פורת, ספר השנה תשנ"ו לעיל, פורת, ספר השנה תשנ"א לעיל בעמ' 263-264. פורת וכן פורת "רשלנות ואינטרסים" עיוני משפט כד (תשס"א) 275, עמ' 295-296 ועמ' 308-311." (עניין נפומניאשיץ, פסקאות 42-41). סיכומו של דבר, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את "חזקת החובה" שנדונה בסעיף 32 לפסק דינו של כב' השופט עמית בעניין נפומניאשיץ. משעבר נטל הבאת הראיות לנתבעת, לא עמדה הנתבעת בנטל זה. הנתבעת לא קבעה תכנית עבודה מסודרת ונהלים ברורים, על בסיס יעוץ מקצועי עם אגרונום מוסמך לגבי בקרה ומעקב תקופתיים וטיפול יזום בעצים בתדירות שתיקבע לפי שיקולים מקצועיים ובפיקוח של איש מקצוע (ראו: פסקה ס"ד לפסק דינו של כב' השופט גריל בעניין כלל), ולכן אני קובעת כי התובע הוכיח את רשלנותה של הנתבעת, וזכאי לפיצוי בגין נזקיו. יחד עם זאת, ראיתי לייחס אשם תורם גם לתובע. אין מדובר בענייננו בנסיבות שבהן לא יכולה הייתה כלת התובע להפעיל שיקול דעת ולהבין כי הרכב עלול להינזק בשל קריסת ענף מהעץ שמתחתיו בחרה להחנות את הרכב, כאשר אף לשיטתה, היה העץ "פראי שהענפים הגיעו לגג הרכב" (פרו', עמ' 1, ש' 14). אומנם, כלתו של התובע טענה בעדותה כי המקום בו חנתה היה "המקום היחידי שהיה פנוי לחניה" (שם, ש' 13). אולם, אני סבורה שהיה באפשרותה למנוע את הנזק שנגרם אם הייתה ממשיכה לתור אחר מקום חניה אחר, ומחנה את הרכב במקום חניה שאין מעליו עץ הגדל פרא, גם אם משמעות הדבר, שהחניה תהא מרוחקת יותר ממקום עבודתה. לפיכך, אני מעמידה את האשם התורם בתיק זה על שיעור של 20%. סוף דבר: לאור כלל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע 80% משווי הרכב, היינו: סך של 8,724 ₪ צמוד ממועד הגשת התביעה ועד היום. לסכום זה יתווסף שכ"ט שמאי בסכום סביר של 1,000 ₪ כולל מע"מ להיום (וזאת, משלא הוצגו קבלה או חשבונית בגין התשלום), וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪. לא ראיתי בנסיבות העניין לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום. עץ פיקוסרכבפיצוייםרכב חונהגגנפילת עץ על רכבנפילהנזק לרכב