תביעה נגד חברת רהיטים לפניי תביעה להחלפת מוצר ולחלופין לביטול עסקת רכישת שולחן ולקבלת פיצוי כספי. לשיטת התובעת רכשה מאת הנתבעת שולחן אוכל וכסאות, ואולם בניגוד לבקשתה לרכוש שולחן וכסאות שיתאימו זה לזה באופן שניתן יהיה להניח 4 כסאות בכל צד של השולחן, סיפקה הנתבעת שולחן וכסאות שאינם עומדים בהגדרה זו, ומכאן תביעתה. יצויין כי עובר לביצוע העסקה היו בבעלותה של התובעת 6 כסאות, להם רצתה להתאים שולחן אוכל ושני כסאות נוספים, אשר יעמדו בהגדרה האמורה מעלה. בהתאמה, פנתה התובעת אל הנתבעת וביצעה אצל זו הזמנה של שולחן אוכל, וייצור שני כסאות נוספים זהים לכסאות שברשותה. לאחר שהגיע שולחן האוכל לביתה התברר כי השולחן אמנם תואם את הכסאות שברשותה, כך שארבעה כסאות נכנסים בכל צד, אלא שהנתבעת הודיעה כי לא תוכל לבסוף לייצר את שני הכסאות הנוספים, ובמצב דברים זה נאלצה התובעת להזמין שומונה כסאות אחרים, זהים זה לזה, אשר יתאימו להגדרה שניתנה כאמור. בהגיע הכסאות לביתה התברר כי בניגוד להגדרת העסקה המקורית - לא יכולים ארבעה כסאות מן הדגם החדש לעמוד זה לצד זה ליד צידו של השולחן, שכן הכסא הרביעי מתנגש עם רגלי השולחן. מכאן תביעתה של התובעת. הנתבעת גרסה מנגד כי התובעת קיבלה בדיוק את שהזמינה, ואף חתמה על תעודות המשלוח. לשיטתה אין ממש בטענות התובעת, ו-4 כסאות ברוחב של 45 ס"מ יכולים להכנס לצד שולחן באורך של 2 מטר ללא כל קושי. בהתאמה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. בנוסף טענה הנתבעת כי ניסתה לבוא לקראת התובעת ושלחה נציג אל ביתה של התובעת, אלא שזה אישר כי אין כל קושי, ואף הציע פתרונות שלא על דעת הנתבעת, אשר לא התקבלו על ידי התובעת בשל העובדה שזו מעוניינת בביטול העסקה מטעמים הקשורים בה, וללא כל קשר לטענות נושא הדיון כאן. לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי הגדרת העסקה מלכתחילה ולאורך כל הדרך היתה כי ארבעה כסאות יעמדו זה לצד זה בכל צד של השולחן, וכי הגדרה זו היא העומדת בבסיס ההתקשרות בין הצדדים. כמו כן נחה דעתי כי השולחן והכסאות שסופקו לבסוף אינם עומדים בתנאי בסיסי זה, כפי שניתן להתרשם מן התמונות שהציגה התובעת במהלך הדיון, וכי הקושי נעוץ במיקום ורוחב רגלי השולחן, המתנגשים בהכרח עם אחד הכסאות. יובהר כי נציג הנתבעת שהגיע לביתה של התובעת (במהלך הדיון התברר כי מדובר ביצרן השולחן) לא הגיע להעיד לפני ביהמ"ש, ובהתאמה טענות הנתבעת משל אין ממש בטענה נותרו בעלמא, וללא ראיות לתמיכה. כאן המקום לציין כי במכתב תשובה, ששלחה הנתבעת לתובעת ואשר צורף לתיק שלפניי, טענה הנתבעת כי בביקור הנציג צולמו על ידו תמונות המעידות על כך שאין ממש בטענה, אלא שאף תמונות אלו לא הוצגו לפני ביהמ"ש, ולמעשה לא הובאה כל גירסה עובדתית סותרת מטעם הנתבעת בסוגיה האמורה. בהתאמה ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי אין התאמה בין ההגדרה של העסקה שנערכה בין הצדדים לבין אופן ביצועה הלכה למעשה, וכי הכסאות והשולחן, במתכונתם הנוכחית אינם תואמים את ההגדרות שבבסיס ההתקשרות דנן. עוד נחה דעתי כי התובעת פנתה חזור ופנה אל הנתבעת כדי לוודא מבעוד מועד כי השולחן שיסופק לה אמנם יעמוד בתנאים שנקבעו, וכי שינתה את הזמנתה המקורית בהתאם להמלצות הנתבעת ויצרן הרהיטים מולו היא עובדת, על מנת לוודא קיומה של התאמה מלאה כאמור, הבהירה כוונתה היטב לנתבעת והסתמכה על המלצותיה ושיקול דעתה המקצועי של הנתבעת לשם השגת המטרה. כן שוכנעתי כי התובעת פנתה לנתבעת בהזדמנות הראשונה מיד לאחר קבלת הכסאות לביתה (אשר סופקו כחודש וחצי לאחר אספקת השולחן בשל הצורך בהזמנת שמונה כסאות תחת שני הכסאות שהוזמנו בתחילה), והלינה על אי ההתאמה. נדמה כי אין חולק שהנתבעת שלחה את יצרן השולחן לביתה של התובעת לבחינת הטענה. הנתבעת טענה במסגרת כתב ההגנה כי נציגהּ בחן את הטענה וגילה כי אין בה ממש, אולם נציג זה לא הגיע לדיון ולא נחקר אודות הטענה. בהתאמה אף לא הגיע זה כדי להעיד על ההצעה שהציע לתובעת ועל התנגדותה, כפי שמתוארת בכתב ההגנה. לשיטת הנתבעת סירבה התובעת לפתרון המוצע (בדמות צמצום רוחב רגל השולחן) בשל רצונה לבטל ההזמנה ללא כל קשר לעילת אי ההתאמה, בשל העובדה שהשולחן אינו לטעמה. לשיטת התובעת ובן זוגה (אשר נחקר אף הוא) סירבה התובעת לפתרון זה משום שבכך היתה משתנה חזות השולחן, והרהיט, שכיום תואם את טעמם, היה משתנה אז באופן שאינו לטעמם עוד. במהלך הדיון שנערך לפניי הגיעו הצדדים, בהמלצת ביהמ"ש, להסכמה לפיה יערך נסיון להחלפת הכסאות לכסאות המתאימים לשולחן שהוזמן, כך שיכנסו 4 כסאות בכל צד, בשים לב למבנהו של השולחן הקיים - והכל בשים לב לכך שהתובעת אישרה כי השולחן הקיים תואם את טעמה האישי, ובשים לב לכך שבמועד הזמנת השולחן במתכונתו הנוכחית אישרה הנתבעת ואישר יוצרו כי ניתן להניח 4 כסאות זה לצד זה לצד שולחן בדגם שסופק, באופן התואם את הגדרות העסקה כאן - ואולם נראה כי נסיון ליישום דברים אלו לא צלח, והתובעת הודיעה על כך לביהמ"ש וביקשה כי ינתן פס"ד בהתאם לתביעה ולראיות שנשמעו, בטענה כי הנתבעת לא שיתפה פעולה לביצוע האמור. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את הטענות נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה ולהורות על ביטול עסקת רכישת השולחן ועל השבה הדדית, תוך חיוב הנתבעת בפיצוי התובעת ואבהיר - כאמור, נחה דעתי כי בבסיסי העסקה עמדה הגדרת אופן העמדת השולחן והכסאות; כמו כן נחה דעתי כי השולחן והכסאות שסופקו בפועל אינם תואמים את ההזמנה במובן זה שאינם מקיימים את התכונות שנדרשו בהתאם להגדרת העסקה כאמור; נחה דעתי כי התובעת הודיעה לנתבעת אודות אי ההתאמה מיד לאחר שהתגלתה, וכי בדקה את העמדת הכסאות לצד השולחן מיד עם אספקתם, באופן שניתן לקבוע כי מילאה את חובתה לבדוק את המוצר המסופק לה מיד עם אספקתו, ולהודיע אודות אי ההתאמה באופן מיידי; הנתבעת ביקשה לטעון כי לא ניתנה לה ההזדמנות לתקן את אי ההתאמה, ואולם לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי התנגדות הנתבעת היתה לביצוע שינויים בעיצוב השולחן באופן שיגרום לגריעה מעיצובו המקורי. יחד עם זאת, נדמה כי התובעת נכונה היתה למצוא פתרון אחר בדמות החלפת הכסאות לכסאות שיתאימו לשולחן שנרכש או בדמות החלפת השולחן לשולחן אחר, שיתאים להגדרה, ובעניין זה נדמה בעיני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי התובעת מנעה ממנה תיקון אי ההתאמה, כאשר נמנעה מלזמן את יצרן השולחן, אשר נשלח על ידה כנציגהּ, להעיד על השיחות שנערכו בינו לבין התובעת בעניין ועל תגובתה להצעות הפתרון שהוצעו לה. מכל האמור, נחה דעתי כי הנתבעת כשלה במילוי חובותיה בהתאם להסכם שבין הצדדים, וכי אי ההתאמה שנפלה בממכר מזכה את התובעת בתרופות על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. נסיון לאכוף את החוזה שבין הצדדים בדרך של החלפת הכסאות באחרים להתאמתם לשולחן ולהגדרות שבבסיס ההתקשרות לא צלח, ונראה כי מתן צו לאכיפת החוזה יצריך פיקוח נוסף של ביהמ"ש, או של לשכת ההוצאה לפועל. משכך, אני סבורה כי אין מקום ליתן בנסיבות העניין צו לאכיפת ההסכם, ויש להורות על ביטולו. בהתאמה, אני קובעת כי יש להורות על ביטולו של החוזה שהופר על ידי הנתבעת. משנראה כי די בביטול חלק מן החוזה שבין הצדדים (המכיל שני חלקים לענייננו - האחד נוגע להזמנת השולחן, והשני לאספקת הכסאות) - אני מורה על ביטול חוזה הזמנת השולחן בלבד, ובמקביל אני רואה לנכון להורות על השבה הדדית בכל הנוגע לחלק זה של החוזה, וכן על חיוב הנתבעת בפיצוי התובעת בשל הפרת החוזה, כשיעור נזקיה. התובעת לא הראתה מהו שיעור הנזק שנגרם לה, ומטענותיה עלה כי נזקהּ העיקרי הוא בהעדר הנאה מן המוצר שרכשה בשל האנדרלמוסיה שהוא יוצר לשיטתה בביתה. בהתאמה אני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה על דרך האומדנה ולהעמידו על סך של 1,000 ₪. מכל האמור, אני מורה כדלקמן - הנתבעת תשיב לתובעת את תמורת השולחן. בהעדר ראיה לעניין שוויו של השולחן, ומשטופס ההזמנה מכיל מחיר כולל הן לשולחן והן לפריטים נוספים (שני כסאות וספה), וכן בשים לב לכך שבטופס הזמנת שמונה הכסאות זוכתה התובעת בסך של 600 ₪ בגין שווי שני כסאות שהוזמנו בהזמנה המקורית, אני רואה לנכון לקבוע כי שווי השולחן עומד על סך של 5,000 ₪ (כטענת התובעת בתביעתה), וזהו הסכום אותו נדרשת הנתבעת להשיב לידי התובעת; בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בגין הפרת ההסכם בסך של 1,000 ₪, כמפורט מעלה; כמו כן אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בגין ההליכים כאן לטובת התובעת בסך של 750 ₪; את כל הסכומים הנקובים מעלה נדרשת הנתבעת לשלם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דיני זה לידיה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. התובעת תשיב השולחן לידי הנתבעת. הנתבעת תהא רשאית לאסוף את השולחן מבית התובעת בתיאום טלפוני של 3 ימים מראש, ובלבד שתקיים במקביל את חיוביה הכספיים כמפורט לעיל. על התובעת חלה חובה לשתף פעולה בתיאום מועד לנטילת השולחן מביתה, ובלבד שהנתבעת תפנה לתיאום מועד לקבלת השולחן בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דיני זה. לא תפנה הנתבעת לתאם מועד לנטילת השולחן כאמור בתוך המועדים האמורים - יראו בה כמי שזנחה זכותה לקבלת השולחן, והתובעת תהא רשאית לעשות בו כרצונה ללא קשר לזכותה של התובעת לקבלת הסכום הנקובים מעלה. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. רהיטים (תביעות)