טענו שהתברר שהרכב שנמכר להם הוא יד שנייה למרות פרסום שהוא יד ראשונה 1. א. התובעים רכשו מהנתבע רכב מסוג סובארו שנת ייצור 2000. לטענת התובעים, הצהיר התובע בעת מכירת הרכב, גם תלה שלט על הרכב ואף פרסם מכירת הרכב באינטרנט, שהרכב הוא יד ראשונה, בעוד שהתברר לתובעים שהרכב שנמכר להם הוא יד שנייה. התובעים מסיקים מטענות אלו, שאילו אכן היה נמכר להם הרכב כיד ראשונה, אזי הם היו יד שנייה, אך היות והרכב נמכר כיד שנייה- התובעים הם כבר יד שלישית. ב. רק משום שהתובעים נתנו אמון בדברי הנתבע ובצורת הצגת הרכב בפניהם, החליטו לרכוש את הרכב בידיעה שהרכב הוא יד ראשונה, אך לא חשבו, שהנתבע: "ירמה אותנו בצורה כל כך שפלה. רמאות ושקר.." (ראה האמור בכתב התביעה). עוד טוענים התובעים, שהם שילמו מחיר מחירון מלא של יד ראשונה ולאחר שגילו את שגילו, ביקשו הם מהנתבע לבטל העסקה או להשיב להם ההפרשים בין יד ראשונה ויד שנייה וכן לשלם להם עבור עוגמת הנפש - אך הנתבע סירב לדרישתם. ג. על כן ולאור הטענות שהעלו לעיל, הגישו התובעים תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם להם סך של 4,500 ₪ - שהוא סכום ההפרש בין יד ראשונה ובין יד שנייה וכן עבור עוגמת נפש. 2. הנתבע סבור שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שלטענתו, כבר בפגישה הראשונה הוצגו לתובעים בשקיפות היסטוריית הרכב מיום רכישת הרכב על ידי סבו ובאותה פגישה אף הוצגו להם מסמכי הרכב, תוך הבהרה, שלאחר פטירת הסבא נשאר הרכב לשימוש המשפחה והיה בשימושו העיקרי של הנכד מר X. (להלן:"X") עוד מוסיף הנתבע, בין היתר, הטענות הבאות: א. טרם הקנייה הציע הנתבע לתובעים לגשת למוסך מוסמך לבדוק היסטוריית הטיפולים של הרכב ולמיטב ידיעת הנתבע, עשה זאת התובע וקיבל דו"ח טיפולים מהיום הראשון. במהלך המו"מ שוחחו התובעים פעמים מספר עם X ולכן, לא הייתה לתובעים כל הפתעה ולא נסתר מהם מאומה בכל הקשור ברכב שנרכש על ידם. ב. עוד מציין הנתבע, שבפועל גם לא נגרם לתובעים נזק כלשהו, משום שגם אם הרכב נמכר להם כיד שנייה, גם אז לא שילמו יותר ממחיר מחירון של רכב יד שנייה. 3. לאחר שבחנתי טענות התובעים מזה וטענות הנתבע מזה, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות - זאת מהנימוקים הבאים: א. התובעת הגישה כתב תביעה מבלי לצרף אליו מסמך כלשהו, אשר יכול לסתור את טענות הנתבע, הן בדבר טיב הרכב שנמכר והן בטענה, שהרכב שנמכר הוא אכן יד ראשונה. ב. א) אני מקבל את עדותה של התובעת, שאכן כל הפרסומים אותם פרסם התובע הצביעו על היות הרכב יד ראשונה. גם הנתבע אישר בבית המשפט, שאכן על שלט הפרסום היה רשום גם המחירון וגם היות הרכב יד ראשונה. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 9- 10). ב) העד מטעם התובעת, מר יוסף שריקי - חבר אחיה של התובעת- העיד מטעם התובעת וכנראה שהתובעת רצתה להיעזר בו על מנת להוכיח את פרסום הרכב כיד ראשונה, ברם העד העיד בהגינותו, שבעצם הוא לא זוכר כלום, לא זוכר פרטים שהיו רשומים בשלט, לא יודע איזה שנה הרכב וגם לא זוכר אם היה רשום איזה יד הרכב. (ראה עדותו בעמ' 3 לפ',ש' 2- 6). ג) עד נוסף אשר העיד מטעם התובעת הוא, אחיה מר יורם שמואל (להלן: "מר שמואל"), אך עד לא נראה לבית המשפט עד אובייקטיבי, שכן מר שמואל - מבלי להעיד בבית המשפט על מומחיותו בענייני רכבים החל לקבוע ולהסיק מסקנות משלו וכך, כבר בתחילת עדותו קבע - ללא כל הוכחה- שלאחר מספר חודשים כאשר הביט ברישיון הוא הגיע למסקנה, שהרכב אינו יד ראשונה אלא יד שנייה. מר שמואל גם קבע, שעצם העובדה שרשום יד ראשונה, זה לא אומר שהרכב אכן יד ראשונה וזו טעות, אלא יד שנייה ועוד החליט מר שמואל לעבור הלאה ולקבוע שהתובעים הם יד שלישית. (ראה עדותו בעמ' 2 לפ', ש' 20 ואילך). ד) מעורבותו של מר שמואל, לא הסתיימה בקביעות פסקניות הנ"ל, אלא החליט גם ליצור קשר עם הנתבע, אך מה שהוא זוכר - זה לא את השיחה עצמה- אלא זוכר שבסופה של השיחה הייתה טריקת טלפון. הנתבע מסביר בבית המשפט, כיצד התנהלה אותה שיחה והוא מעיד ששפת השיחה הייתה בוטה, גסה והוא מאשר, שכתוצאה מאופן ניהול השיחה, הוא השיב שהוא לא מוכן לדבר ברמה כזאת. 0עמ' 3 לפ, ש' 25- 27). גם עם X דיבר מר שמואל, אך גם X החל להתווכח ומר שמואל הדגיש את דברי X בסופה של השיחה, אשר אמר:" טוב אז האוטו יד שנייה, כולה הבדל 500 ₪ כל הסיפור". (עמ' 2 לפ',ש' 24- 27). ג. א) אני מאמין לנתבע, שאכן מכר את הרכב בשקיפות, תוך מסירת כל הפרטים הרלוונטיים ולא הוכח בפני, שהמו"מ למכירת הרכב נוהל בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת או שהוצג מצב שלא תאם את הרישום ברישיון הרכב. גם אם תמצי לומר, שהנתבע אכן פרסם הרכב כיד ראשונה, אין בכך כדי לסתור את הרשום ברישיון הרכב. מרישיון הרכב, אשר צילום הימנו הוגש במהלך הדיון עולה, שרשום בו: "בעלים קודמים 01" ועצם הרישום הוא הקובע, שהרכב הוא אמנם יד ראשונה ואילו התובעים הם יד שנייה ולא שלישית- כטענתם. ב) אין להוציא מכלל אפשרות שהרכב היה בשימוש של יותר מאדם אחד ממשפחת הנתבע, ברם גם אם כך הם פני הדברים, עדיין לא שונה הרישום ברישיון הרכב ולא עולה כלל מהרישום ברישיון רכב שהרכב שנמכר לתובעים "עבר ידיים" ולא נותר עדיין כרכב שנמכר כיד ראשונה. ג) התובעים מצהירים, שנאמר להם על ידי הנתבע, שהרכב היה בשימוש X וכמו כן מאשרים התובעים שנאמר להם שהרכב בבעלות המשפחה. ד. א) מר שמואל, העיד גם, שנעשתה עסקה שלא בתום לב ושהתובעים לא היו קונים את הרכב אם הרכב לא היה יד ראשונה. (עמ' 2 לפ',ש' 27- 28). כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח בפני, שהנתבע הסתיר פרטים מהתובעים בעת מכירת הרכב ובנוסף לכך, יש לציין שבעת שהתובע רכש את הרכב, הוא חתם ביום 6.7.12 על "הסכם מכירת רכב" ובו הצהיר התובע, שהוא החליט לא לבדוק את הרכב במכון והוא קונה אותו AS-IS. AS-IS כולל גם הסכמה לרישום ברישיון הרכב, כפי שראה אותו הרוכש - התובע. מעניין לציין, שאם אכן מר שמואל מתמצא ומעיון ברישיון רכב - למרות שרשום שם "בעלים 01" הוא מסיק שהרכב הוא יד שנייה והתובעים הם כבר יד שלישית - מעניין מדוע לא נעזרו התובעים במר שמואל בטרם רכשו את הרכב על מנת שתהא עוד עין צופיה על פני רישיון הרכב? ב) זאת ועוד, בעת רכישת הרכב ובעת שהתובע שחתם על ההסכם הנ"ל, הוא היה מודע או היה צריך להיות מודע לכך, שהמוכר איננו הנתבע אלא שהנתבע חתם בשם "אווה גרינולד" ולכן, ידע התובע- כבר בעת חתימת ההסכם- שהנתבע עצמו אינו הבעלים של הרכב והבעלים של הרכב היא "אווה גרינולד", שהיא הרשומה ברישיון עצמו כבעלים של הרכב וכבעלים 01. ברישיון הרכב כתוב אמנם שם הבעלים "צפורה גרינולד" אך לא נאמר ולא הוכח, שלא מדובר באותם בעלים. 4. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ומחייב את התובעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. פרסום