טען ששנמנע ממנו לבצע קניה בשופרסל, בטענה שמבצע "קניה סיטונאית". לטענתו, קנה מוצרים "במגבלות הרשת", קרי, את הכמות המותרת במבצע הקנייה שפורסם בדיוור אליו, ולא מעבר לכך, ובמקרה כזה אין הנתבעת רשאית למנוע ממנו את ביצוע הקניה, או כדבריו: "אם אני קונה במגבלות הרשת אתה לא יכול לזרוק אותי מהחנות". 2. בכתב התביעה טען התובע כי ביום שישי 07.09.12 (להלן: "יום שישי") הגיע לקופה, המתין לתורו ואז סירבה הקופאית להעביר את מוצריו בקופה. מנהל הסניף נקרא למקום, והוא טען שהתובע הינו סיטונאי ורכישתו היא של "עגלה סיטונאית" והודיע לתובע שלא יאפשר לו לקנות עוד באותו סניף. התובע לדבריו יצא מהחנות בבושת פנים. לפי התיאור בכתב התביעה, התובע חזר ביום שני 10.09.12 (להלן: "יום שני") מצויד במכשיר הקלטה, והפעם פנה ביוזמתו למנהל הסניף והודיע לו שאם יימנע ממנו בשנית לבצע רכישה, הוא יזמין משטרה. כאשר חזר מנהל הסניף על עמדתו "לפיה, לא יאפשר לתובע לבצע שום קניה בסניף, 'אפילו של מוצר אחד' ", כך תיאר התובע, הוא פנה לחנות, הניח מוצרים שנדרשו בעגלתו, אך עוד בטרם הגיע לקופה, הודיע לו מנהל הסניף שהקופאית לא תעביר את המוצרים בקופה שכן מדובר ב"עגלה סיטונאית", ולמקום הגיעה גם סגנית המנהל שאף היא ניסתה לשכנע את התובע לצאת מהסניף ללא ביצוע רכישה. לטענת התובע, שוטר שהוזמן למקום הודיע לו שאין באפשרותו לסייע לתובע, הציע לתובע להגיש תלונה ואף הודיע לתובע שהוא מוכן להעיד על ההתרחשויות שראה. התובע עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה, בשל כך שהנתבעת פיתתה אותו להגיע לחנות באמצעות פירסום מבצעים, וגרמה לו לצאת בבושת פנים מהחנות לאחר שביזבז את זמנו באיסוף המוצרים והמתנה בתור לקופה, והוא דרש פיצוי בסך של 30,000 ₪. 3. בכתב ההגנה השיבה הנתבעת כי יש איסור לבצע בסניף רכישה סיטונאית, דבר המקובל ברשתות השיווק השונות, כי התובע פעל בצורה חריגה ולא סבירה ובניגוד לנוהלי הנתבעת, וכי התנהגותו היתה מתגרה וקנטרנית ולא כפי שקונה סביר היה נוהג בנסיבות העניין. לטענת הנתבעת אין לתובע בנסיבות אלה להלין אלא על עצמו. 4. במעמד הדיון, מנהל סניף הנתבע אישר שמנע מהתובע לבצע קניה סיטונאית, אך "לא היה מצב שהעלבתי לקוח" והציג תמונה בטלפון הסלולארי שלו, של השלט המוצב בכניסה לחנות עליו רשום באותיות גדולות: אין מכירה סיטונאית. התובע ציין בעדותו שהוא בעל בית קפה, וחזר על טיעוניו. 5. בעת הדיון השמיע התובע את הקלטה השיחה שביצע בביקורו השני, והגיש לאחר הדיון (ביום 20.06.13) תמלול של ההקלטה. בשיחה - וכך עולה גם מהתמלול - הבהיר התובע עם הגיעו לקופת החנות ביום שני כי הוא מתכוון לבצע קניה סיטונאית שנאסרה עליו בביקורו הקודם, וביקש לקרוא למנהל. כאשר הגיע מנהל הסניף אמר לו התובע: "אני הייתי ביום שישי ולא נתת לי לקנות. לאחר שהתייעצתי עם עורך דין, אני ממלא עכשיו עגלה וקונה בדיוק במגבלות מה שמותר... ואסור לך להגיד לי לא לקנות... אז תכתוב לי בבקשה שאתה לא מרשה לי לקנות ." בהתאם להערה שנרשמה בפרוטוקול, בעת שמיעת ההקלטה התרשמתי כי מנהל הסניף לא הרים את קולו ולא דיבר בטון מעליב אל התובע. 6. התובע הגיש תמונת תקריב (באיכות ירודה) של עגלת הקניות כפי שהיתה לטענתו ביום שני. התרשמתי כי בתמונה נראית עגלה ובה 6 קופסאות גדולות של קפה נמס, 6 קופסאות גדולות של שקיות תה, מספר בקבוקי שתייה ודגני בוקר. דיון והכרעה 7. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן. 8. בפתח הדברים אציין כי לאחר שמיעת השיחה ועיון בתמלול עולה כי התיאור שבכתב התביעה אינו מדוייק, בלשון המעטה. מדברים שצוטטו בסעיף 5 לעיל עולה כי - בניגוד לאמור בכתב התביעה - התובע לא פנה ביוזמתו למנהל הסניף בטרם ביצע את הקניה וכי המנהל לא הודיע לו בטרם הגיע לקופה שלא יורשה לבצע קנייה. מהי רכישה סיטונאית? 9. בחוקים שונים, כמו גם במילון אבן שושן, ניתן למצוא הגדרה למונח סיטונאי. כך, בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, מוגדר "סיטונאי" כ"מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מוצר לקמעונאי." כאשר "קמעונאי" מוגדר שם כ"מי שעסקו או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לצרכן." הגדרה דומה קיימת בחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952, שם מוגדר "סיטונאי" כ"מי שעסקו או חלק מעסקו מכירת טובין מתוצרת זולתי למי שאינו צרכן". במילון אבן שושן המונח "סיטונאי" מוגדר כך: "סוחר בקיבולת גדולה... המזמין סחורות בכמויות גדולות ומוכרן לקימעונאים." 10. אלה הגדרות עוסק שהוא בבחינת סיטונאי, ועל פיהן בעל בית קפה, שמוכר מוצרי מזון ושתיה לצרכנים, אינו סיטונאי אלא לכל היותר קמעונאי, ואף לא ברור שכך הוא, שכן הוא מוכר בעיקר שירות, ולא "טובין". 11. עם זאת, ההוראה - והשלט הברור בכניסה לחנות - לפיה לא תתאפשר "רכישה סיטונאית" צריכה להתפרש באופן המקובל אצל הבריות, ואין צורך להגדיר את התובע כסיטונאי על מנת לבחון את עילת תביעתו. לגישתי, רכישת מספר מצומצם של מוצרים, כל אחד מהם בכמות גדולה יחסית לרכישה רגילה של משק בית ממוצע, יהווה "רכישה סיטונאית". למעלה מן הצורך אציין כי אין בתמונה (שתוארה בסעיף 6 לעיל) כדי להוות ראיה אובייקטיבית לתוכן עגלת הקניות בעת שהתובע הגיע לקופה, שכן נראה לכאורה שהתמונה צולמה ברחבי החנות ולא בסמוך לעמדת הקופאית. האם איסור על רכישה סיטונאית הוא מוצדק? 12. ברת"ק (מחוזי באר שבע) 48531-11-11, אלה כהן נ' מגה קמעונאות בע"מ [17.01.2012] (להלן: "פרשת כהן נ. מגה") קבע בית המשפט המחוזי בתיק שעניינו בנסיבות דומות, ולפיכך יובאו להלן חלקים נרחבים מפסק הדין שניתן באותו מקרה: "המבקשת, המנהלת עסק המשמש גם לממכר מצרכי מזון (לדבריה, חלוקה לנזקקים לרבות מכירה פרטית) בבית שמש, תבעה את המשיבה, בטענה כי המשיבה הפרה חוזה שכרתה עמה בדמות מכירת תווי קניה אותם סירבה לקבל. לטענתה... לאחר שליקטה מוצרים ועמדה בקופה בסניף "מגה בול" באשדוד, הגיע מנהל הסניף ודרש מהקופאית לבטל את העסקה. המבקשת, שנאלצה לצאת מהסניף בבושת פנים, סורבה גם בניסיונה לרכוש מוצרים בסניף "שפע שוק" באשדוד, אליו פנתה לאחר שיצאה מסניף "מגה בול". לשיטת המבקשת, בכך שהמשיבה סרבה לכבד את תווי הקניה שמכרה לה, היא הפרה את החוזה עמה, הפלתה אותה ... והתנהגה באופן לא חוקי ... לפיכך, תבעה המבקשת בביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד ודרשה את פיצויה בסך 30,000 ₪... בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, קיבל את עמדת המשיבה, דחה את תביעת המבקשת וחייבה לשלם הוצאות ... נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני. 2. המבקשת חזרה בבקשתה על הטענות שהועלו גם בפני ביהמ"ש קמא, תוך שהוסיפה, כי בית המשפט פסק בניגוד להלכות שיצאו מבית המשפט העליון וכי פסיקתו בלתי מוסרית ונוגדת את תקנת הציבור; ... 5. ... יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את עדותו של נציג המשיבה, שנתמכה בתמונות, על פני עדותה של המבקשת. ועוד; בית המשפט התייחס באופן מפורש למדיניות המשיבה בדבר מכירת מוצרים ליחידים אל מול מכירה סיטונאית ומצא, כי המשיבה הוכיחה, שהמבקשת ביצעה רכישות סיטונאיות, ולכן בדין מנעה ממנה להשלים את הרכישה. ויודגש, כי המבקשת העידה שמדיניות זו של המשיבה ידועה לה (והיא אף הייתה זו שהגישה תמונה של שלט המוצג בכניסה לסניף והמצהיר על מדיניות זו), ועל כן, טענותיה בעניין זה (שהועלו בבקשה) מוטב היו לולא הועלו. בצדק גם נקבע, כי לא מדובר בהפליה לרעה, כפי שנטען, אלא באבחנה מותרת, שנעשתה בשל פעולותיה של המבקשת עצמה." מהאמור לעיל נובע כי אין מניעה עקרונית לאסור ביצוע רכישה סיטונאית, והדבר אינו מנוגד לדין ואינו הפליה לרעה. 13. במקרה דנן, הקנייה הראשונה שביקש התובע לבצע היתה ביום שישי, והתובע לא פירט מהם המוצרים שביקש לבצע, ובאיזה כמויות. אני מקבלת את טענת התובע כי ביום שישי נמנעה ממנו הרכישה על פי הוראות יזומות של הקופאית ולאחר מכן מנהל הסניף, אלא שאין בידי כל דרך לקבוע אם התובע אכן ביקש לבצע קניה חריגה (כפי שנעשה בפרשת כהן נ. מגה) או קניה מצומצמת יותר כפי שנראים המוצרים בעגלת הקניות ת/4. 14. בביקורו השני של התובע, ביום שני, כאשר ביקש לבצע קניה - כלל לא הוכח כי היתה נמנעת ממנו הרכישה באופן יזום על ידי עובדי הנתבעת. במקום לנסות ו"לעבור" בקופה, לשלם עבור המוצרים ולצאת מהחנות, יזם התובע את הדיון בשאלה אם הוא יכול לבצע את הקניה בכך שמיד בתחילתה של השיחה (כפי שעולה מהתמלול) ביקש לקרוא למנהל הסניף וכנשאל מה הבעיה הצהיר בפני הקופאית כך: "יום שישי הייתי פה, מלאתי עגלה והוא אמר לי שאסור לי להוציא אותה, כי אני סיטונאי. אז היום באתי לפה ואני אומר לך עוד פעם שאני ממלא עגה, ואני רוצה לראות שהוא שוב לא ייתן לי להוציא אותה, כי אסור לכם לעשות את זה לפי החוק. אז אני מבקש שתקראי לו בבקשה... אז תקראי בבקשה למנהל וגם תזמיני משטרה, כי אני מעקב פה את הקופה..." 15. מהדברים שטען התובע מיוזמתו ולצורך הקלטת השיחה, טען כאמור לעיל טענה ממנה משתמע שהוא סיטונאי, כי היה בחנות ביום שישי ואז "מלאתי עגלה". מכאן אני סבורה שלא עלה בידי התובע להוכיח כי המוצרים שצילם ביום שני בעגלה ת/4 דומים בכמותם ובהיקפם לאלה שהיו בעגלה ביום שישי. 16. לאור האמור, התובע לא הוכיח כי הסירוב לאפשר לו קניה ביום שישי, של עגלה מלאה ברכישה שנחזתה להיות רכישה סיטונאית, היתה בלתי צודקת בנסיבות העניין, או כי מניעת הרכישה היתה בלתי חוקית, כפי שנטען על ידו. 17. הסירוב לבצע את הרכישה ביום שני היתה, כך התרשמתי, בעקבות הכרזתו של התובע כי הוא סיטונאי, כי ביקש בעבר לבצע קניה של "עגלה מלאה" וסורב, וכי הוא חוזר כדי לדרוש לבצע קניה כזו למרות שזו נמנעה ממנו בביקורו הקודם. לאור דברים אלה אני מקבלת את עמדת הנתבעת, כי מדובר בהתנהגות מתגרה. בפסק הדין בת"ק (תביעות קטנות חדרה) 37942-10-11, דולגין נ' שופרסל בע"מ [26.01.12], נקבע כי התובע אינו זכאי לפיצוי בשל המניעה לבצע רכישה, ונפסק פיצוי בסכום שאינו גבוה בשל העלבתו. נפסק באותו עניין כי: "... מכאן שהתובע אינו זכאי לפיצויים בשל כך שנמנעה ממנו האפשרות לרכוש מוצרים כלל (להבדיל מאלו שבהנחה), אלא הוא זכאי לפיצויי רק בשל כך שנאמרו כלפיו מילים פוגעניות, כאמור... לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות האירוע, לרבות התנהגות הנתבעת ומידת העלבון שיכול היה לחוש התובע, מצאתי לפסוק לו סך של 2,500 ₪. אין מדובר במילה פוגענית באופן אובייקטיבי מובהק, אלא בנסיבות בהן נאמרה, מצאתי, שיש בכך לפגוע בתובע, אולם במידה שאינה גבוהה." 18. כאמור בהערה שנרשמה בפרוטוקול הדיון, לא שוכנעתי כי מנהל הסניף העליב את התובע או פנה אליו באופן בלתי ראוי, השיחה נערכה במשרדו של המנהל ולא בנוכחות קהל הקונים, והתובע הוא שהצהיר בקול רם בפני הקופאית (וכל מי שהיה בסביבתה) כי הוא ביקש לבצע קניה ביום שישי וסורב "כי אני סיטונאי". בנסיבות אלה, אין בדעתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה. סוף דבר 19. לאור מכלול האמור, דין התביעה להידחות. 20. לדיון הראשון שנקבע בתיק זה לא התייצבה הנתבעת, והיא אף לא הגישה עד אותו מועד כתב הגנה, ולכן ניתן כנגדה פסק דין, בהעדרה. בעקבות בקשת הנתבעת, בוטל פסק הדין, לאחר שהופקדו על ידה הוצאות התובע בסך 700 ₪, בקופת בית המשפט. לאור דחיית התביעה מחד גיסא, ומתן פסק דין בהעדר הנתבעת שבוטל מאידך גיסא, אינני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות משפט לטובת הנתבעת, ואלה ישולמו באמצעות החזרת הפקדון לנתבעת. סכום הפיקדון שהופקד על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט, יוחזר לנתבעת. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. לקוחותסיטונאות