תביעה כספית על סך של 3,469 ש"ח בגין אי תיקון קלקול במכשיר טלויזיה אשר רכשה התובעת מן הנתבעת, חברת רשת עולם הקולנוע (2007) בע"מ-סניף כרמיאל, ובגין אי החזרת המכשיר. הנתבעת שלחה במסגרת התביעה הודעה לצד ג', לחברת אלקטרוניקה רייבי 2002 בע"מ, שהינה היבואן של מכשיר הטלויזיה, ולחברת שרותי רטפון (1998) בע"מ-חברה המספקת את שירותי התיקונים למכשירים אשר מייבא היבואן הנ"ל. א. העובדות אשר אינן במחלוקת התובעת רכשה ביום 10.5.12 אצל הנתבעת מכשיר טלויזיה אל.סי.די 40 אינצ', תוצרת סוני, ושילמה תמורתו סך של 2,199 ₪ (כולל מע"מ). כמפורט בחשבונית הרכישה כפי שצורפה לכתב התביעה, ניתנה אחריות בסיסית לשנה בגין הטלויזיה. בהתאם לתעודת האחריות אשר נמסרה לתובעת עם מכשיר הטלויזיה, וצורפה לכתב התביעה, נרשם כי הינה ל-"24 חודש מתאריך-ראה סעיף 3...". כמו כן, נרשם כי היבואן הינו: "אלקטרוניקה רייבי 2002 בע"מ" (להלן: "צד ג' 2"), וכי השירות הינו באמצעות "שרותי רטפון (1998) בע"מ" (להלן: "צד ג' 1"). אקדים ואציין כי בענייננו, בהתאם לתעודת האחריות אשר צורפה לכתב התביעה, נרשמה צד ג' 2 כיבואן הרלוונטי, וכמו כן במסגרת כתב הגנתה של צד ג' 2, הוצגה על ידה חשבונית אשר עליה הסתמכה בנוגע לעסקת מכירת המכשיר נשוא ענייננו. אמנם לא נרשם מספר סידורי רלוונטי על גבי החשבונית-דבר אשר באחריותה לרשום, אלא רק דגם המכשיר, אך לא נסתרה ואף לא הוכחשה ע"י צד ג' 2 הטענה לפיה מכשיר הטלויזיה נשוא ענייננו נרכש ממנה, וכי היא היבואן הרלוונטי. ב. טענות הצדדים בכתבי בי-הדין בהתאם לגרסת התובעת, לאחר שהטלויזיה הפסיקה לפעול באופן פתאומי ומסיבה אשר אינה ידועה לה, כחמישה חודשים לאחר רכישתה, פנתה לצד ג'1, אשר לקחה את הטלויזיה לתיקון במעבדה; ואולם, צד ג' 1 הודיעה לתובעת כי היבואן אינו מאשר את התיקון שכן "אינו מכיר ואינו מייבא טלויזיה שכזו", ומשכך החזירה לתובעת את הטלויזיה ללא תיקונה. בעקבות זאת, פנתה התובעת אל מנהל הנתבעת-אשר קישרה אותה אל מעבדת שירות (אשר שמה אינו מפורט בכתב התביעה-ב.ז). ואולם, הטלויזיה לא תוקנה עד כה ואף לא הוחזרה לתובעת. לטענת התובעת, הנתבעת מתחמקת מאחריותה לתיקון הטלויזיה בהתאם לכתב האחריות. במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת כי הטלויזיה סופקה לתובעת במצב תקין וללא כל דופי, וכי היות והתקלה בה התגלתה במועד מאוחר יותר-יש לפעול בהתאם לתעודת השירות והאחריות אשר סופקה עם הטלויזיה, אשר לפיה צד ג' 1 אחראית לתיקונה והיא הכתובת הנכונה ובעל הדין המוצדק לתביעה. בהתאם לגרסת הנתבעת, היות שהיא אינה יצרן הטלויזיה או היבואן, אלא "צינור שיווק בלבד", אין לה כל אחריות בנסיבות העניין לתיקון המכשיר. הנתבעת שלחה הודעות צד ג' לשני צדדים שלישיים כמפורט בסעיף 2 לפסק דין זה. במסגרת כתב ההגנה להודעת צד ג' מטעם צד ג' 1, טענה האחרונה כי היא אמנם מבצעת תיקונים ושירותים אשר להם התחייבה צד ג' 2-היבואן של מוצרי אלקטרוניקה לרבות מסך הטלויזיה אל. סי. די תוצרת סוני, נשוא תביעה זו, ואולם-כי בנסיבות העניין לא אושר התיקון ע"י היבואן, בנסיבות כדלקמן: צד ג' 1 פירטה כי התובעת פנתה אל מוקד השרות שלה בתאריך 2.10.12, ולאחר שטכנאי מטעמה התייצב ביום 4.10.12 בבית התובעת, ובדק באופן יסודי את מכשיר הטלויזיה על כל מערכותיו, עלה כי יש צורך להעבירו לתיקון במעבדה, ולפיכך העבירו הטכנאי לתיקון במעבדה. צד ג' 1 הוסיפה וטענה כי בתאריך 5.10.12 פנתה אל צד ג' 2 ודיווחה לה כי המוצר נמצא בתיקון במעבדת השירות, ואולם, נתבקשה ע"י האחרונה לא לבצע כל תיקון במכשיר ולהחזירו לתובעת, וזאת היות ותעודת האחריות אשר סופקה ע"י הנתבעת לתובעת, אינה מקורית לכאורה. צד ג' 1 טענה כי בעקבות זאת הוחזר על ידה מכשיר הטלויזיה לתובעת, וזאת ביום 17.10.12. בהתאם לגרסת צד ג' 1, ככל שישנה אחריות הרי כי הינה רובצת על היבואן, קרי צד ג' 2. במסגרת כתב ההגנה להודעת צד ג' אשר הוגשה מטעם צד ג' 2, טענה האחרונה כי מכשיר הטלויזיה נשוא התביעה נרכש ממנה ע"י החברה "וי. איי. פי סחר אלקטרוניקה בע"מ" (להלן: "חברת וי. איי. פי"), ביחד עם מסכים נוספים, בתאריך 23.4.12 (לפי חשבונית שצורפה נרכשו בסה"כ באותה רכישה 222 מסכים, ביניהם 71 מן הסוג נשוא התביעה), במחיר של 2,550 ₪ ליחידה (כולל מע"מ), וזאת לטענתה, ללא תעודת אחריות. לטענת צד ג' 2, חברת וי איי פי זייפה את תעודת האחריות ומשכך הורתה לצד ג' 1 שלא לבצע התיקון. צד ג' 2 הוסיפה וטענה כי האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת, אשר ידעה כי צד ג' 1 אינה נותנת שירות למכשיר נשוא התביעה, וכי הודיעה למנהל המכירות של הנתבעת בחודש 10/2012 כי חברת וי. איי. פי רכשה את כל המכשירים, ובכללם המכשיר נשוא התביעה, ללא תעודת אחריות. ג. דיון במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 23.4.13 התייצבו התובעת ומנהל סניף כרמיאל של הנתבעת (באותו מועד הנתבעת טרם נשלחו ההודעות לצדדי ג'). הצדדים חזרו על טענותיהם בכתבי הטענות. כמו כן, הבהיר מנהל סניף הנתבעת כי לאחר שהטלויזיה הוחזרה לתובעת ניסתה הנתבעת לסייע לה באמצעות שירות של חברה אחרת, "וגם הם לא הצליחו לתקן". בנוסף, הבהיר כי הנתבעת רכשה את מכשיר הטלויזיה "מיבואן אחר" (ראה עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 24-26). באותו דיון הוריתי כי הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה מלא ובמאמץ של הנתבעת לפתור את הבעיה, ובהתאם, כי יודיעו בהודעה משותפת כיצד פעלו ומהי ההסכמה ביניהם. הצדדים לא הגיעו להסדר, וביום 30.4.13 נתקבל עדכון מטעם התובעת לפיו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעת תשלח הודעת צד ג' בתוך 30 יום כנגד: היבואן (צד ג' 2); הסוחר-חברת וי. אי פי (כנגדה לא נשלחה הודעת צד ג'-ב.ז); נותן האחריות בפועל (צד ג' 1). כאמור, בהתאם להסכמה זו נשלחו בפועל ההודעות לשני צדדי ג' כפי אשר פורט לעיל, ולהם בלבד. בהמשך להודעה זו, קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 5.11.13. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 5.11.13, התייצבו: התובעת, נציג הנתבעת, נציג צד ג' 1 ונציג צד ג' 2. ולאחר שהליך גישור אליו הופנו הצדדים במעמד הדיון לא צלח, נשמעו עדויות הצדדים בפניי כפי שיפורט להלן. נציג הנתבעת העיד כי לא רכש את המסכים ישירות מצד ג' 2, אלא מחברת וי. איי. פי. חשבונית הרכישה הוגשה וסומנה נ/1. כפי שהעיד, הנתבעת נהגה לרכוש סחורות רבות מחברת וי. איי. פי, ו"מעולם לא היתה בעיה". כמו כן, טען כי לא ניתן למכור סחורה ללא אחריות. יש לציין כי לא הוגשה כל בקשה לצרף את חברת וי. אי. פי כנתבעת ולא נשלחה לה הודעת צד ג'. כשנשאל נציג הנתבעת על ידי ביהמ"ש מדוע לא נשלחה הודעת צד ג' לחברה הנ"ל, השיב כי "אנחנו לא עובדים איתו יותר. וגם לטעמי זה לא רלבנטי הוא לא נותן השירות". נציג צד ג' 2 העיד כי במסגרת "עיסקה גדולה" שנערכה בין צד ג' 2 לחברת וי. איי. פי באפריל 2012, ובהתאם לרצון הלקוח, אשר רצה "מחיר זול וללא אחריות", נמכרה לחברת וי. איי פי סחורה ללא אחריות. כפי שהעיד, הדבר "מקובל בענף שלנו שאנחנו מוכרים ומשווקים אחרים והם קונים את האחריות מחברות שירות (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 19-20). בהמשך העיד כי חברת וי.אי. פי קונה מהרבה יבואנים ועל כן לא מחייב כי מכרה לנתבעת את המוצר אשר נרכש מצד ג' 2 (ואולם כפי שקבעתי בסעיף 5 לעיל, צד ג' 2 הינה היבואן הרלוונטי לענייננו). נציג צד ג' 2 חזר וטען כי תעודת האחריות זויפה ע"י החברה וי. אי. פי, וכמו כן הוסיף כי תמוה בעיניו שהסחורה נמכרה לנתבעת בשיעור זול בכ-25% מן המחיר בו מכרה צד ג' לחברה וי. אי. פי את הסחורה הרלוונטית. נציג צד ג' 1 ביקש למחוק את האחרונה מן התביעה, בהיעדר אחריות מצידה. בהתאם להחלטתי שניתנה בתום הדיון, בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומי הנתבעת. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 12.11.13, ובמסגרתם סקרה הדין הרלוונטי אשר לאורו, בהתאם לגרסתה, האחריות רובצת בנסיבות העניין לפתחה של צד ג' 2. המסגרת הנורמטיבית בהתאם לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") הוגדרו בחלק ההגדרות, בין היתר: "'עוסק'-מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן" "'נכס-טובין, מקרקעין, זכויות..." "'עסקה-מכירת נכס או מתן שירות" "'צרכן-מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" בהתאם לסעיף 18 א' לחוק הגנת הצרכן, נקבע כי "השר... רשאי בתקנות, לחייב יצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי של טובין או שירותים, לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות לעניין זה לרבות באלה- ... (5) מתן תעודות אחריות, תוכנן, ואיסור התנאה בתעודות כאמור על זכויות הצרכן לפי דין. התקנות הרלוונטיות אשר הותקנו מכח הסעיף הנ"ל בחוק הגנת הצרכן הינן תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"). במסגרת "פרק א': פרשנות" לתקנות הנ"ל, הוגדרו בסעיף 1, בין היתר: "'טובין'-"מוצרי חשמל, אלקטרוניקה..ובלבד שמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 ₪" "'תעודת אחריות'-מסמך המפרט את חיובי היצרן ואת חיובי העוסק שמכר טובין לצרכן, כלפי הצרכן, בדבר תקינות הטובין ומתן השירות לאחר מכירתם". "'תקופת האחריות'"-תקופה של שנה מיום מסירת הטובין לצרכן, בכפוף להוראות תקנה 5". במסגרת פרק ג' לתקנות: "תעודות אחריות", נקבע: "12. יצרן יצרף לטובין הנמכרים לצרכן תעודת אחריות בשפה העברית..." "13. (א) עוסק המוכר טובין לצרכן חייב למסור לו תעודת אחריות מאת היצרן במעמד מסירת הטובין וכן לציין על גבי התעודה את פרטיו ואת תאריך הרכישה". (ב) עוסק יאפשר לצרכן לעיין בתעודת האחריות עוד לפני השלמת העסקה. "14. (א) בתעודת האחריות יצוינו - (1) שם הטובין, תיאורם, מספרם הסידורי, אם קיים, שם הדגם ושנת הייצור; (2) תאריך רכישת הטובין ופרטי העוסק שמכר את הטובין לצרכן; (3) פרטיו המלאים של היצרן: שמו, כתובתו, מספר זהות/מספר תאגיד שלו, שמו המסחרי, מספר טלפון ופקסימילה וכן כל פרט אחר המאפשר לצרכן לפנות ליצרן לשם קבלת שירות; (4) הכתובות ומספרי הטלפון של תחנות השירות האמורות בתקנה 9(א). (ב) בתעודת אחריות יפורטו, כמו כן, חיובי היצרן והסייגים לחיוביו על פי פרק ב'. (ג) בתעודת אחריות לא יתנה יצרן על זכויות הצרכן לפי כל דין. בהתאם לתקנה 18, הרלוונטית לענייננו, נקבע כי "בטובין מיובאים יראו את מי שייבא אותם כיצרן לענין תקנות אלה". בהתאם לתקנה 19, שכותרתה: "אחריות של עוסק שמכר טובין לצרכן", נקבע: "זולת אם נאמר אחרת בתקנות אלה, יחולו על עוסק שמכר לצרכן טובין במחיר העולה על 400 שקלים חדשים, כל החיובים המוטלים בתקנות אלה על יצרן טובין, כאשר אין אפשרות לאתר את היצרן". בהתאם לתקנה 21, נקבע כי "אין להתנות על הוראות תקנות אלו, אלא לטובת הצרכן". ד. הכרעה בהתאם להוראות הדין אשר נסקרו לעיל, אין כל ממש בטענת הנתבעת לפיה הינה בגדר "צינור שיווק בלבד", טענה אשר עומדת בניגוד לחוק הגנת הצרכן והתקנות אשר הותקנו לפיו, ויש בה כדי להפכם ל"אות מתה", במידה והייתה מתקבלת. יש לציין כי מעיון בתעודת האחריות כפי אשר צורפה לכתב התביעה, עולה כי לא נערכה כדין ובניגוד לתקנה 14 לתקנות כפי שצוטטה לעיל, לא פורטו בה פרטים רבים, כגון, בין היתר: תאריך הרכישה; פרטי הנתבעת- שהינה העוסק אשר מכר את המכשיר לתובעת; שנת ייצור המכשיר; פרטים מלאים של היבואן-צד ג' 2: בכלל זה חסרים מספר החברה, כתובתה ודרכי התקשרות עימה. כפי שניתן להיווכח, תעודת האחריות הינה לקונית, מכילה אך כללים על סוג המכשיר, הדגם, וכמו כן מספר סידורי של המכשיר- בכתב יד. יתר השורות בתעודה לא מולאו ונותרו ריקות, ויש לזקוף עובדה זו לחובת הנתבעת, כי התעודה לא נערכה כדין. ברי כי אין הנתבעת יכולה לצאת ידי חובה ע"י מסירת תעודה המתיימרת להיות תעודת אחריות, ללא הפרטים הנדרשים בהתאם לדין, לרבות כתובות רלוונטיות של החברות המודפסות על התעודה, וכשנראה על פניו כי התעודה היא אינה תקינה, כפי אשר יפורט עוד בהמשך. יתר על כן, היות ובהתאם לתקנה 13 (א) לתקנות, כאמור לעיל, על הנתבעת מוטלת חובה למסור לצרכן תעודת אחריות (מאת היצרן, או היבואן- כאשר המדובר בטובין מיובאים כפי ענייננו), הרי כי היה עליה להקפיד לבדוק את תקינותה ומקוריותה של תעודת האחריות, מול היבואן אשר מכר את הטובין לחברת וי. איי. פי-בנסיבות העניין צד ג' 2-זאת בפרט כאשר רכשה את המכשיר מחברה אחרת אשר סיפקה תעודת אחריות על שם החברה היבואנית צד ג' 2,כאמור לעיל, אשר ממנה נרכש המכשיר. בנסיבות העניין הנתבעת לא פעלה בהתאם לחובתה, ולא הראתה אחרת. בנסיבות ענייננו לא הוגשה תביעה ואפילו לא זומן לעדות ע"י הנתבעת (ו/או צדדי ג') נציג רלוונטי מן החברה וי. איי. פי ולא נשלחה הודעת צד ג' כנגדה. בנסיבות העניין, לא הוכח כי תעודת האחריות זויפה (טענה אשר מטילה אשם פלילי, ומטיבה זה מחייבת נטל הוכחה מוגבר העולה על נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי), אם לאו. ואולם, בנסיבות ענייננו, כפי שאפרט בהמשך, אף אם לא נמסרה תעודת האחריות ע"י צד ג' 2, אלא זויפה ע"י מי מטעמה של חברת וי. איי פי, או בכלל, איך בכך בנסיבות העניין כדי לאיין את אחריות הנתבעת (ו/או את אחריות צד ג' 2-כפי שתידון בהמשך), שכן היה עליה לוודא כי הינה מוסרת תעודת אחריות תקינה וערוכה כדין. בנסיבות העניין, על אף כי לא הוכחה הטענה כי זויפה תעודת האחריות, הרי כי, כפי שיפורט להלן, ניכרים פגמים בתעודת האחריות, באופן שהיה אמור להדליק נורה אדומה אצל הנתבעת באשר לתקינותה ו/או מקוריותה של תעודת האחריות, ולחייבה לבדוק תקינותה ומקוריותה, דבר שלא נעשה על ידה. כמו כן, כאמור לעיל, תעודת האחריות לא נערכה על ידי הנתבעת כדין, בניגוד לתקנה 14 לתקנות, ומכאן כי לא עמדה הנתבעת בחובתה ועליה לשאת באחריות לכך בנסיבות העניין. יש לציין כי יש בפגמים הנראים על גבי תעודת האחריות, כפי שיפורטו להלן, כדי להעיב על תום ליבה של הנתבעת-שכן היו אמורים להדליק אצלה נורה אדומה באשר לתקינות התעודה ו/או מקוריותה: א. אין על גבי תעודת האחריות חותמת ו/או חתימה של החברה היבואנית הרשומה על התעודה-היא צד ג' 2, ואף לא מספר הרישום (ח.פ) של החברה. ב. העובדה כי נרשם בתעודת האחריות כי הינה ל-24 חודשים (מעבר לתקופת האחריות הבסיסית (לשנה) בהתאם להגדרת "תקופת האחריות" בתקנות)- בניגוד לתקופת האחריות כפי שנרשמה על גבי החשבונית שמסרה הנתבעת לתובעת-"אחריות בסיסית לשנה", מעוררת תמיהה באשר להתנהלות הנתבעת, וכמו כן, אף לאור זאת היה על הנתבעת לוודא ביתר שאת את תקינות התעודה מול היבואן הרלוונטי ששמו מתנוסס על תעודת האחריות-והיא צד ג' 2, ואת תקופת האחריות שניתנה בפועל, על כל הכרוך בכך, ומשלא פעלה כן-אין לה להלין אלא על עצמה ועליה לשאת באחריות כלפי התובעת אשר ניזוקה כתוצאה ממחדלה זה. כפי שאפרט להלן, אף אם זויפה בענייננו תעודת האחריות שלא בידיעתה של הנתבעת, הרי כי כאמור לעיל, היה עליה למסור תעודת אחריות תקינה, דבר שלא נעשה על ידה, ולא בדקה כלל את תעודת האחריות, אשר אף לא נערכה על ידה כדין. תעודת אחריות הינה בגדר הסדר חוזי המגן על הצרכן. בהתאם לתקנה 21 לתקנות, כאמור לעיל, נקבע כי אין להתנות על תקנות אלו, אלא לטובת הצרכן. ומכאן, הנתבעת הייתה חייבת למסור לתובעת תעודת אחריות תקינה ומקורית מאת היצרן, וכפי שיידון בהמשך, באחריות צד ג' 2-היבואן הרלוונטי- לצרף לטובין הנמכרים לצרכן תעודת אחריות כדין. זאת ועוד. החובה עפ"י תעודת האחריות הנה חוזית והיא חלה במקביל ובנוסף לחובות מהדין הכללי, היינו על פי דיני הנזיקין וכן מכוח חובות המוכר על פי חוק המכר, תשכ"ח - 1968. בהתאם לסעיף 41 לחוק הגנת הצרכן: "חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו". וראה לעניין זה בר"ע (י-ם) 621/08 מחסני חשמל נ' מוסא באגלי. בנסיבות העניין, במחדלה של הנתבעת לבדוק את תקינותה של תעודת האחריות אשר נמסרה לתובעת, והיעדר נקיטת אמצעי זהירות סבירים על ידה למניעת מסירת תעודת אחריות שאינה תקינה ו/או מזויפת, וכמו כן בכך שמסרה תעודת אחריות שאינה ערוכה כדין ושאינה חתומה לנתבע, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות כלפי התובעת, והיות ובשל מחדלה לא תוקן המכשיר בהתאם להוראות הדין עד כה, על הנתבעת לשאת בנזקי התובעת, שנגרמו כתוצאה ממחדלה זה. יש לציין כי אף אם לא הייתה נמסרת כלל לתובעת תעודת אחריות, הרי כי לא היה בכך כדי לאיין את אחריות הנתבעת, שכן בכך הייתה מפרה את הוראות התקנות, וכפי שנקבע בהן- אין להתנות עליהן אלא לטובת הצרכן. על הנתבעת לעמוד בחיוביה בהתאם לחוק הגנת הצרכן והתקנות שהותקנו לפיו. זאת ועוד, הוראות אלו אינן שוללות כאמור את חובותיה בהתאם להוראות דין אחרות, כגון חובותיה ע"פ חוק המכר. כפי שנפסק: "במישור הצרכני שבין המוכר לרוכש נועדה תעודת האחריות ליתן הטבה או תרופה בידי הרוכש ביחס למעמדו המשפטי על פי חוק המכר תוך שחרורו מהנטל להוכיח את אי ההתאמה כל עוד הינו מצוי בתקופת האחריות ובכפוף להיקפה" (ראה ת"ק (ב"ש) 35282-04-13 יעקב מלכי נ' רשת עולם הקולנוע (2007) בע"מ (ניתן ביום 22.9.13, ) והאסמכתאות שם: א. דויטש, מעמד הצרכן במשפט, 490-491 (תשס"ג) ); כפי שנפסק בת.א (חיפה) 10560/05 סקוברוניק גלית נ' צ'מפיון מוטורס ישראל בע"מ: "...מוכר אחראי לפגמים בייצור. תעודת האחריות אינה תעודת אי אחריות, והיא נועדה להיטיב את מצבו של הרוכש ולא להרע אותו, וכך יש לפרשה. הטבת מצבו של הרוכש מתבטאת על ידי כך שהרוכש אינו חייב להוכיח שהתקלה נובעת מפגם בייצור, אלא כל תקלה בתקופת האחריות תתוקן על ידי המוכר. זו המשמעות הסבירה שניתנת לתעודת האחריות..." בנוסף, אין העוסק יוצא ידי חובתו במסירת תעודת אחריות לצרכן. כך למשל, המחוקק ראה לנכון להטיל על עוסק (שמכר לצרכן טובין במחיר העולה על 400 שקלים חדשים-כפי ענייננו)- את כל החיובים המוטלים בתקנות על היצרן- כאשר אין אפשרות לאתר את היצרן. לא זאת בלבד, אלא שאף הנתבעת, בהתנהגותה, ראתה עצמה אחראית למחדלה, ולראיה, הפנתה את התובעת למעבדת שירות אחרת (אשר שמה לא נמסר), לצורך ביצוע התיקון. ואולם, כאמור, עד היום לא תוקן המכשיר. ברי כי התובעת סמכה ידיה על הנתבעת- עימה התקשרה, כי תספק לה עם המכשיר תעודת אחריות תקינה ותקפה מאת היבואן, ועל מנת לעמוד בחובתה כלפי התובעת היה על הנתבעת לוודא כי כך אכן נעשה, ביחס למכשיר נשוא ענייננו בפרט, וביחס לכלל המכשירים הנמכרים על ידה, בכלל, וכמו כן לפעול בהתאם לכלל חובותיה וכדין. על הנתבעת לוודא ביחס למכשירים שהינה משווקת מי היבואן הרלוונטי ממנו נרכשו, בהתאם לתיאור המכשירים ומספריהם הסידוריים, ולוודא כי אותו יבואן צירף למכשירים תעודות אחריות תקינות ותקפות, ולהקפיד כי תעודת האחריות ערוכה כדין, ומכילה את כלל הפרטים הנדרשים בהתאם לדין. לפיכך, לאור מחדלה של הנתבעת במסירת תעודת אחריות כדין, והעובדה כי לאור מחדלה נדחה התובעת ע"י צדדי ג' ולא קיבלה שירות, על הנתבעת לשאת באחריות במקרה זה כלפי התובעת. מערכת החיובים שבין הנתבעת לצדדי ג' בנסיבות ענייננו הוגשה התביעה רק כנגד הנתבעת, אשר הגישה הודעת צד ג' כנגד היבואן (צד ג' 2) וכנגד חברת השירות (צד ג' 1), לפיה, במידה ותחויב בפיצוי, על צדדי ג' לשפותה, בשל אחריותן לביצוע התיקון, ומכאן כי יש לדון במערכת החיובים שבין הנתבעת לצדדי ג'. כאמור בתקנה 12, על היצרן או על היבואן-כאשר מדובר בטובין מיובאים-כאמור בתקנה 18) לצרף לטובין הנמכרים לצרכן תעודת אחריות. לא ניתן לעקוף תקנה זו ע"י מכירת טובין "במחיר זול וללא אחריות", באופן אשר מקפח את זכות הצרכן לקבל תעודת אחריות מן היצרן/היבואן הרלוונטי, ובאופן אשר יש בו כדי להפוך את חוק הגנת הצרכן והתקנות הרלוונטיות, אשר הותקנו לפיו ונסקרו לעיל, ל"אות מתה". אמנם בענייננו נמכרו הטובין ע"י צד ג' 2 ליבואן אחר ולא לעוסק ו/או לצרכן ישירות, ואולם אין בכך כדי לאיין את אחריותה של צד ג' 2, שכן היא והיא בלבד צריכה לספק את תעודת האחריות למוצר שיובא על ידה, ולתקנו ללא תמורה בנסיבות בהן נמכר לצרכן והתקלקל במהלך תקופת האחריות, בעצמה או באמצעות אחר מטעמה, בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות, שעל פיה: "יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה" כמו כן, בהתאם לתקנה 5(א) לתקנות:"חיוב היצרן לפי תקנות אלה מתחילים עם מסירת הטובין בפועל לצרכן". בנסיבות ענייננו, נמכר המכשיר, שיובא ע"י צד ג' 2, לצרכן (התובעת) ומכאן כי נושאת באחריות לתיקונו במהלך תקופת האחריות, ללא תמורה, אף אם בפועל תעודת האחריות שסופקה לתובעת אינה מקורית ולא סופקה על ידה. בנסיבות העניין, נושאת צד ג' 2 באחריות כלפי התובעת, ואף אם יצאה נפסדת מכך שביצעה עסקה זולה, או בכלל, אין לה להלין אלא על עצמה-שכן היה עליה לספק תעודת אחריות עם הטובין שמכרה, ואין במחדלה לעשות כן כדי לגרוע מאחריותה ואין לגלגל האחריות על הצרכן. באשר לאופן ביצוע התיקונים, כפי שנקבע בהתאם לתקנה 6 לתקנות: "(א) תיקון קלקול בטובין בתקופת האחריות יחזיר את הטובין למצב שבו היו אלמלא הקלקול, בכפוף להוראת תקנה משנה (ב). (ב) היה תיקון הטובין בתקופת האחריות כרוך בהחלפת חלקים בהם, יהיו החלקים המחליפים מקוריים וחדשים. (ג) לא מילא היצרן אחר הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב), יספק לצרכן טובין חדשים, זהים או מסוג ואיכות דומים ושווי ערך, או ישיב לו את התמורה ששילם בעדם, לפי בחירת היצרן. אשר על כן, ובבחינת מחדליה של הנתבעת, מחד, ומאידך מחדליה של צד ג' 2, הנני מקבלת את ההודעה לצד ג' 2 בחלקה, ודוחה את ההודעה לצד ג' 1. בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, הוטלה אחריות הן על העוסק והן על היבואן, ובנסיבות העניין אני סבורה כי יש לחלק האחריות ביניהן, באופן שעל הנתבעת תוטל אחריות בשיעור 70%, ועל צד ג' 2 תוטל אחריות בשיעור 30%. על הנתבעת ועל צד ג' 2 לפעול בהתאם לדין ולא לראות לנגד עיניהן השאת רווחים גרידא. באשר לצד ג' 1, בהיותה חברת השירות אשר מבצעת תיקונים ושירותים אשר להם התחייבה צד ג' 2, ולא ביצעה את התיקון לאור הוראת צד ג' 2, הרי כי הנני דוחה את הודעת צד ג' כנגדה, והנתבעת תשלם לצד ג' 1 הוצאות בסך של 300 ₪ בתוך 30 יום מהיום. סיכומו של עניין התובעת תבעה את הסך של 3,469 ₪ המורכב מן הסכומים כדלקמן: סך של 2,199 ₪ בגין החזר מחיר הטלויזיה; סך של 170 ₪ בגין החזר מנוי ל"הוט" (85 ₪ לחודש, בגין חודשיים); סך של 700 ₪ בגין "פיצוי לתובעת ולמשפחתה בגין שלילת היכולת להנות משידורי טלויזיה"; סך של 400 ₪ בגין בזבוז זמן, טלפונים, פניות מרובות והכנת התביעה. הנני מקבלת את התביעה בנוגע לרכיבים שנתבעו בגין החזר מחיר הטלויזיה-בסך של 2,199 ₪, והחזר הסכום ששולם בגין מנוי ל"הוט"-סך של 170 ₪. היות והטלתי אחריות על הנתבעת בשיעור 70%, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,658 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,700 ₪ בגין הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות העניין. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. לאור קבלת ההודעה לצד ג' 2 בחלקה-והטלת אחריות עליה בשיעור 30%, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשלם לתובעת את הסך של 710 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשלם לתובעת סך של 800 ₪ בגין הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות העניין. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. ההודעה לצד ג' 1 נדחית. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' 1 הוצאות בסך של 300 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. לבעלי הדין עומדת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה. טלויזיהקולנוע / תיאטרון