תביעה כספית, בעילה נזיקית של מצג שווא, כנגד הנתבעת בעקבות זכייתו במכרז של בית המכס באשדוד, בה מוצעים למכירה טובין מסוג סב"ן (סחורה בלתי נדרשת) של המכס. התובע עותר לפיצוי בגין נזקים והוצאות שנגרמו לו בשל השתתפותו במכרז והצעתו לרכוש טובין משני סוגים: כאלה שהוגדרו בחוברת המכרז בפריט 9444745 "14 קר' תיקים כ 8,900 יח' " (להלן: "התיקים") וכאלה שהוגדרו בפריט 9439944 "כ 26 ק"ג תכשיטים שונים" (להלן: "התכשיטים"). התובע טען כי בדיעבד התברר כי היו 22.3 ק"ג תכשיטים בלבד, וכי ה"תיקים" היו 1,703 ארנקים ו- 245 חבילות שקיקי בד. לגישת התובע, מאחר והסחורה שהתקבלה בפועל שונה מהותית מתיאורה בחוברת המכרז, הוא זכאי לבטל את העסקה ולקבל פיצוי בגין כל הוצאותיו ונזקיו הנובעים מהשתתפותו במכרז וזכייתו, לרבות החזר תשלום הוצאותיו בגין אחסון הסחורה שבה זכה. 2. לטענת התובע, הנתבעת נהגה ברשלנות חמורה ושיטתית, בהטעיה מכוונת בהגדרת הפריטים ופירסום שגוי בתיאור הפריטים המוצעים, וכן בהתנהלות בחוסר תום לב לאחר שהעלה טענותיו האמורות. עוד טען התובע, בתגובתו (הארוכה) לכתב ההגנה, כי חוזה המכרז הינו חוזה אחיד, וכי תנאיו מקפחים ולכן יש להביא לביטול החוזה. 3. הנתבעת טענה כי התובע "בילה" שעות ארוכות בסימון תכולת הארגזים המכילים את הסחורה בה זכה בתמורת הצעותיו; כי התובע השתתף במכרז בידיעה שהטובין מוצעים בהם במצבם "as is"; כי מקור הטובין אינו ידוע לנתבעת והיא אינה מתחייבת על תכונות או רכיבים מדוייקים; וכי היה בידי התובע להתריע על אי התאמה, ככל שנמצאה כזו, מיד עם קבלת הסחורה ולפני יציאתו מתחום מקום האיסוף. 4. במהלך הדיון הציג התובע בפני בית המשפט דוגמאות של שקיקי הבד שהיו בארגזים המכילים את התיקים והוגש עותק קריא וברור של כתב התביעה על נספחיו, לרבות תמונות הסחורה כפי שהוצגה למציעים. לאחר הדיון הגיש התובע בקשה לשלם תוספת אגרה כדי להעמיד את תביעתו על הסכום המקסימלי שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. לנוכח תוצאת פסק הדין, הבקשה אינה רלבנטית עוד. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "החוק"), "חוזה אחיד" הוא: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" סעיפים 3-4 לחוק קובע מהו "תנאי מקפח" כך: "3. בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח). 4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי; ..." 7. אני מקבלת את הטענה כי המכרז הוא חוזה אחיד. התובע סבור שיש לראות בחוזה המכרז כולו חוזה מקפח, וזאת ככל הנראה לנוכח הסעיפים שפורטו בכתב ההגנה, סעיפים 7.3, 7.4 ו- 9.1 לתנאי המכרז, הקובעים (בהתאמה) כי הנתבעת אינה אחראית לתיאור הטובין; כי הנתבעת לא יוצרת מצג אודות נתוני הטובין; וכי טעות או פגם במסמכים, בתיאור או בנתוני הטובין אינם עילה לביטול ההצעה או עילה לתביעה. ייתכן והתובע רואה כמקפח גם את סעיף 9.2 לתנאי המכרז, הקובע כי במקרה של סטיה ממסמכי המכרז רשאי המכס -אך לא חייב - להתאים את המחיר שישולם, לכמות שנמצאה בפועל. 8, לכאורה, סעיף 4(1) לחוק קובע חזקה לפיה התניות הקובעות פטור מאחריות הינן תנאים מקפחים, שכן אלמלא קיומם, היה התובע זכאי להעלות טענות בדבר הטעייה, מצג שווא, ואי התאמה. עם זאת, כפי שפסק בית המשפט העליון בע"א 6916/04, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [18.02.2010]: "תניה בחוזה האחיד העונה על אחת מאותן חזקות הקיפוח, יועבר נטל הראיה לספק... ובענייננו לבנק, כי במכלול תנאי החוזה ונסיבותיו המיוחדות ההתניה אותה מבקש הוא להתנות על הוראות הדין (ככל שמדובר בהוראות דיספוזיטיביות) הינה מוצדקת וסבירה ברמה השוללת את אופיה המקפח." מכאן, שלא מדובר בחזקה חלוטה, אלא בחזקה הניתנת לסתירה, ובמקרה דנן, אני סבורה שבהתאם לדברים שנטענו בסיכום טענות הנתבעת, היא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה לסתור חזקה זו. 9. במקרה המיוחד של מכרז, החוזה אינו כולל קביעה של מחיר הטובין. במילים אחרות, התמורה בחוזה ההתקשרות לא נקבעת על ידי המכס אלא על ידי המציע. המציע יכול לשקול את מידת ה"קיפוח" שבפטור מאחריות ואת הסיכון הקיים בשל באי הוודאות, ולתמחר את אלה, כמו גם את הפטור מאחריות, בחישוב הסכום המוצע על ידו. בכך, נשלל האופי המקפח של הסרת האחריות. 10. העובדה שהתובע חזר והשתתף במכרזי המכס פעם אחר פעם מעלה כי היו לו הזדמנויות רבות לקרוא ולהעמיק בתנאי המכרז, ולהבין את משמעותם. ככלל, יש להניח שמדובר בעסקאות המניבות רווח לתובע, שאם לא כן היה נמנע מהגשת הצעות, במיוחד לאחר שנתקל בעבר במקרים שבהם לטענתו מצא אי התאמה. אציין כי גם באותם מקרים קודמים של אי התאמה שנמצאה לדבריו, בחר שלא לוותר על זכייתו בשל חוסר כדאיות כלכלית - לאור ההוצאות הכרוכות בהצעה ובאיסוף הטובין. 11. התובע, שידע והכיר את הסעיף הפוטר את המכס מאחריות, בחר לחזור ולהגיש הצעות למכרזי המכס. התובע לא נמנע מהשתתפות במכרז לנוכח הסעיף הפוטר את הנתבעת מאחריות, ולא פנה לנתבעת בבקשה לתקן או לשנות את נוסח הסעיף. בכך הביע התובע את דעתו כי למרות הסיכון הרב, הוא מצא כדאיות בהגשת הצעות. 12. הסיכון הטבוע בעסקאות מסוג זה הוא המניב את הרווחים הגבוהים, ויש להניח שבמרבית המקרים "זכה" התובע בשל חישוב מתאים ושקלול הצעתו בהתאם לרמת הסיכון. התובע סבור כי הוא רשאי וזכאי ליהנות מהרווחים בזכיות שאותן מימש ואשר זכה בהכנסות בגינן (במקרים בהם פעל לתימחור הסיכון באופן נכון והצעת מחיר זולה עבור הטובין) ובפעמים הבודדות שבהן התממש הסיכון במלואו או ברובו, הוא מתקומם כנגדו. לעניין זה אציין כי התובע ציין בכתב התביעה (שהוגש בחודש ינואר 2013) כי "לפני כחצי שנה התחילתי בבניית עסק אשר מתבסס על קניית סחורה במכרזים", ובמועד מתן עדותו 5 חודשים לאחר מכן, העיד כי "השתתפתי בעשר-עשרים מכרזים" וכי "בכל אחד מהמכרזים היו מספר זכיות". מדובר אם כן בבעל עסק שבזמן קצר יחסית השתתף וזכה במכרזי הנתבעת, מספר רב של פעמים, ובמצב דברים זה אני מניחה שהוא מבין את הליך המכרז, ויודע להעריך את המשתנים שיכולים להשפיע על הכנסתו הצפויה, ואת הסיכון והסיכוי הקשורים במהותו של ההליך. 13. התובע מפרט את התמחור שלו, והוא הבהיר שהתמחור שביצע לפני מתן הצעתו מבוסס על מחירים נמוכים של שקלים בודדים לפריט. נראה כי בתמחור כזה - שהוא בשליטתו הבלעדית של התובע - נלקח בחשבון הסיכון שבאי הוודאות הטבוע באופן אינהרנטי בהליך. אם בדיעבד הסתבר לתובע כי הסיכון (במקרה בודד או במספר בודד של מקרים מכלל עשרות הזכיות שזכה בהן) היה גדול משסבר, אין לו להלין אלא על עצמו. 14. ר' לעניין זה פסק הדין בת.א. (מחוזי ירושלים) 6385/04 ש. שרבט ושות' חב' לבניין והשקעות בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל [01.02.12], שם נפסק: '38. הלכה ידועה לעניין תקיפת המכרזים, היא כי אדם אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר למעשה על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. במילים אחרות - המבקש לתקוף מכרז בשל פגם בתנאיו נדרש לעשות כן בהקדם האפשרי ובטרם יגיש הצעתו. פעמים רבות נפסק כי מציע, הסבור כי נפל פגם במכרז אך אינו טוען נגדו אלא לאחר היוודע לו תוצאות המכרז, יהיה מנוע מלהישמע בטענת הפגם, זאת מטעמי ההגינות והשוויון כלפי מציעים אחרים, לרבות מציעים פוטנציאליים (ראו: בג"ץ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' משרד התחבורה (נבו); בג"צ 5377/90 לוי נ' עיריית אשדוד (נבו); ע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק נ' מדינת ישראל (נבו); בר"ם 6571/05 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' עיריית תל- אביב (נבו), בע"מ 4 לפס"ד; ראו גם: ש' הרציג דיני מכרזים (מהדורה שניה, תשס"א, כרך א') 202-201)). מכאן שבבחינת קל וחומר לגבי חוזה שנחתם לאחר המכרז ואף צורף למכרז כנספח (ס' 7.1 למכרז), ונבחן לפי שהוגשה ההצעה, אין ביד התובעת לבוא לאחר מכן להלין על תנאיו. בהתאם לכך, אין ביד התובעת לטעון, בדיעבד ולאחר חתימת החוזה כי החוזה הינו חוזה אחיד שתנאיו מקפחים וטעונים ביטול. די בכך כדי להביא לדחיית את טענות התובעת בעניין הקיפוח. 39. הנתבע גם הציג באופן משכנע את הרציונאל מאחרי רמת הסיכון בחוזה זה לפיו גם ניתן להפיק רווחים משמעותיים, וטען כי החוזה מעניק הזדמנות משמעותית למציע ההצעות למכרז... לאור האפשרות לזכות ברווחים עצומים תוך השקעה נמוכה באופן יחסי, יש היגיון בכך שהסיכון במימוש אותו החוזה אינו קטן, שכן, מדובר בחוזה שיש בצידו סיכוי לרווח ניכר כאשר האופציה מתממשת... לאור הוראותיו הברורות של החוזה לא ניתן לטעון כי הסיכון "הפתיע" את התובעת. התובעת ידעה עליו כבר במועד הגשת ההצעה על המכרז - הוראות החוזה מביעות בבירור את הסיכון שבהתקשרות ומדגישות את התוצאות האפשריות במידה והתכנית שעל תכנונה תשקוד התובעת, לא תאושר. תוצאה זו היא קודם כל - אי השבת הסכום ששולם עבור קבלת (להבדיל ממימוש) האופציה." ההדגשות במקור - ר.ה.] 15. לאור האמור, אין צורך לדון בטענות התובע הנוגעות להטעיה בתיאור הטובין. עם זאת ולמעלה מן הדרוש, אעיר הערות אלה: א. תצוגת הסחורה מדברת בעד עצמה. התובע ראה את התצוגה, אשר תמונות שלה צורפו לכתב התביעה, ואשר מוסכם כי לא היו בה תיקים גדולים. בנסיבות אלה, החלטתו להעריך כי קיימים בין הטובין תיקים גדולים בכלל, ובשיעור של 70% בפרט, אינה ברורה. ב. הטובין אשר התובע מתאר כ"ארנקים" עשויים להיקרא "תיקים" על ידי אחרים. אותם תיקים קטנים, או ארנקים, הם מוצרים הדומים לתיאורם בחוברת המכרז. ג. אני מקבלת את הטענה כי שקיקי הבד אינם בבחינת "תיקים", וכי יש סטייה של ממש בכמויות, בכל צורת ספירה שהיא. ד. הפער במשקל התכשיטים בין התיאור במכרז לבין זה שנמדד על ידי התובע אינו מהותי, בשים לב לסוג ההתקשרות, ונראה כי לא בכדי התמקדו טענות התובע בעיקר בנושא התיקים. ה. עתירת התובע להביא לביטול "החוזה המקפח", היינו, חוזה המכרז, משמעה ביטול ההליך הקיים היום, ממנו מתפרנס התובע מאז הקים את עסקו, כאשר כלל לא ברור שניתן לקיים הליך מכרז בתנאים הקיימים, שאין בו סעיף של פטור מאחריות למקיים המכרז. סוף דבר 16. התביעה נדחית. למרות דחיית התביעה, בנסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. מכרזמצג שוואנזיקיןמכס