תביעה בגין תלונות על טיול מאורגן 1. התובעים יצאו לטיול מאורגן לארה"ב באמצעות הנתבעת בין הימים 14.6.12- 6.7.12 ושילמו בעד טיול זה סך של 48,000 ₪. מאחר ולטענת התובעים, הייתה להם אכזבה גדולה לאין שיעור בטיול זה, הגישו הם תביעה זו בבקשה לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 32,000 ₪ כפיצוי על מה שחוו- לדעתם בטיול זה. ה"אכזבה גדולה לאין שיעור" הנטענת על ידי התובעים ושבגינה משתיתים התובעים תביעה זו, באה לידי ביטוי בהעלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) הובטח לתובעים, שמספר המשתתפים בטיול יהיה 32 איש בעוד שבפועל היו בקבוצה 41 אנשים, כולל המדריך, שהיה יחיד ללא עוזר. ב) ביום שישי, עת הגיעו התובעים לטיסה מוושינגטון לאורלנדו ועלו למטוס בסביבות השעה 08.00 ולאחר 15 דקות הודיעו לנוסעים, שיש תקלה והתבקשו לרדת מהמטוס והודע להם שמנסים לתקן התקלה עד שעה 16.30. לאחר מכן, הגיעה ידיעה, שיש בעיות במזג האוויר והטיסות לאורלנדו נדחו ושהטיסה תחודש קרוב לכניסת השבת. לטענת התובעים, היות והטיול הוא טיול מסורתי, נבצר מהם לטוס על מנת שלא לחלל השבת וכך ישבו התובעים משעות המוקדמות של הבוקר בשדה התעופה והמתינו לטיסה הבאה - דבר אשר גרם להם סבל רב עד שעה 17.00. ב. א) עקב ביטול הטיסה חזרו התובעים למלון אותו עזבו באותו בוקר יום שישי בוושינגטון עקב הסערה לא היה להם חשמל ולא היה להם אוכל ונשארו כל השבת סגורים במלון ללא אפשרות יציאה החוצה. עקב ביטול הטיסה הפסידו התובעים 3 ימי טיול, שכן ביום שישי היו מתוכננים הנוסעים לבקר באפקוט וביום ראשון בדיסני וורלד. ב) בוושינגטון היה צריך הסיור להתחיל בביקור במוזיאון השואה, אך המדריך, מר חברון פרי (להלן: "המדריך"), החל את הסיור במוזיאונים בסדר הפוך ורק בסוף הגיעו למוזיאון השואה.לטענת התובעים, לא ווידא המדריך מה שעות הפתיחה והסגירה של מוזיאון השואה ולכן, בעת שהגיעו אליו, הוא כבר היה סגור והייתה לתובעים אכזבה גדולה ותחושת פספוס. ג. א) בתי המלון לא היו כפי שהובטח לתובעים. הובטח להם מלון בדרגת תיירות טובה, אך בפועל היו המלונות באורלנדו ובלוס אנג'לס מתחת לכל ביקורת ואף לא בדרגת מוטלים זולה. המצעים לא הוחלפו, החדרים היו מלוכלכים ומקקים הסתובבו בחדרים. ב) עוד מלינים התובעים על כך, שלתובעת היו כאבי שיניים ולמרות שביקשה מהמדריך למצוא עבורה רופא שיניים - הוא לא דאג לכך וכנראה, שהוא לא דאג מחוסר ידע מספיק. עוד טוענת התובעת, שרכשה תיק חדש ומיוחד במינו בעלות של 100 דולר והיא שכחה אותו באוטובוס ומייד פנתה אל המדריך וביקשה ממנו להתקשר לנהג ולבקש ממנו לשמור על התיק, משום שממילא היה צריך אוטובוס זה לחזור בעוד יומיים ולקחת אותם. לטענת התובעת, סרב המדריך בטענה, שאין לו מספר הטלפון של נהג האוטובוס. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא, לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. לתובעים לא הובטח מספר משתתפים בקבוצה, אלא בעת שנרשמו נאמר להם שעד להרשמתם נרשמו 32 אנשים. באשר לטענת התובעים על דחיית הטיסה, טוענת הנתבעת, שאין להטיל עליה אחריות אם קרתה תקלה למטוס או אם נדחתה הטיסה בשל סערה או אם לא היה חשמל או אם התובעים לא יכלו לצאת מהמלון. מכל מקום, נטען על ידי הנתבעת, שהיא עשתה כל שביכולתה על מנת להתגבר על ההפרעה בלוח הזמנים בעקבות אותה תקלה או אותה סערה. ב. א) הנתבעת דוחה את טענת התובעים שלא היה מה לאכול, משום שהסוכן המקומי של הנתבעת דאג למזון בשפע, שאף הספיק עד סוף השבוע ואף מעבר לכך. ב) הנתבעת מכחישה הטענה, ששונה סדר הטיול והטענה היא, שהטיול בוצע על פי התוכנית בעזרת מדריכה מקומית דוברת עברית, אך מאחר ונוצר רווח זמן, החליטה הקבוצה- לפי המלצת המדריכה- לבקר קודם במוזיאון הטבע, שלא היה כלול בתכנית - אך זאת לאחר שהמדריכה ווידאה טלפונית שמוזיאון השואה היה פתוח בשעה מאוחרת יותר, אך בסופו של יום, בעת שהגיעו למוזיאון השואה, הסתבר שרק זמן קצר קודם לכן הוחלט לסגור את המוזיאון מוקדם יותר. עם זאת, מציינת הנתבעת, שנתאפשר לקבוצה ביקור חלופי במוזיאון השואה בפילדלפיה. ג. באשר לטענת התיק שנשכח באוטובוס, משיבה הנתבעת, שהתובעת כלל לא הייתה בטוחה אם אכן שכחה התיק באוטובוס. עם זאת ציינה הנתבעת, שהמדריך הצליח לאתר את מספר הטלפון של הנהג רק למחרת - זאת באמצעות הסוכן המקומי- ולאחר שיחה עמו, השיב הנהג שהוא לא הבחין בשום תיק שנשאר באוטובוס. 3. א. א) לאור טענות התובעים ולאור תגובת הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובבית המשפט, השאלה היא, האם כצעקתם של התובעים והאם יש הצדקה - בהתחשב באירועים המפורטים על ידי התובעים- לקבל את תביעתם ולחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 32,000 ₪. ב) את התשובה לכך, אוכל לקבוע כבר עתה, שהסכום הנתבע על ידי התובעים הוא סכום מוגזם ביותר, ללא יחס עם האירועים שאותם הם מתארים - גם אם נמצא שאירועים אלה נכונים ובית המשפט התרשם, שיש בתביעת סכום זה כדי להצביע על מגמתיות כל התביעה והיא: שהתובעים יקבלו החזר של קרוב ל-67% מהטיול ועל ידי כך, לצמצם לעצמם את עלות הטיול, שעלה 48,000 ₪. ג) מגמה נוספת, להגשת תביעה בסכום כזה, יכולה בהחלט להשתמע מעדות התובע, המעיד:" לא רק אנחנו, יש קרוב ל-20 איש שתובעים את החברה הזאת, עוד מעט יגישו תביעות. אני בקשר איתם. (ראה בעמ'1 לפ',ש' 18- 19, ההדגשה שלי- ג.ב.). ציון זה הוא אך ורק, כדי להצביע על מגמתיות, אך אין בהערה זו כדי להשליך על ההכרעה הסופית של פסק דין זה, שכן בנימוקי פסק הדין נלקחים בחשבון אך ורק עובדות רלוונטיות לתביעה זו והיות וכל תביעה נשקלת לגופה, על בית המשפט לדון ולהחליט בשאלה העיקרית, האם העובדות שהעלו התובעים בתביעה מצדיקות הענקת פיצוי כלשהו לתובעים. ב. להגינותו של התובע ניתן לומר, שביום הדיון, הוא עצמו הגיע למסקנה, שהסכום שתבע הוא מוגזם ולטענתו תבע את הסכום, משום שזה הסכום שהוא יכול לתבוע בבית משפט זה ומשום שאין הוא יודע מה סכום הוצאות תידרשנה אם יצטרך להגיע עוד פעם לאפקוט והוסיף התובע ואמר:" 75 דולר שהציעו לנו פיצוי, זה סתם עשו מאיתנו צחוק". (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 21). לטענה זו, עלי להשיב לתובע בשלושה אלה: ראשית, אם התובעים נקבו כך בסכום התביעה, רק כדי להיצמד לסכום המרבי שניתן לתבוע בבית משפט זה, מה היה קורה, אם סמכות בית משפט זה הייתה בסכום גבוה יותר? שנית, הנסיבות אשר גרמו לתובעים - יחד עם כל הקבוצה- להגיע לאפקוט, אינן שנויות במחלוקת ונסיבות אלו מצביעות על כך, שלא הנתבעת היא האחראית לאי הגעתם לאפקוט, אלא גם התובעים מאשרים את העובדה, שעקב ביטול הטיסה - לא ביקרו באפקוט ולא בדיסני וורלד. (ראה סעיף 5 לכתב התביעה). לכן, ידעו התובעים שהטיסה בוטלה בשל הסערה ולא בשל רשלנות או אחריות הנתבעת ולכן, אין להם לתובעים מה להלין על הנתבעת, כאשר שאלת ביטול הטיסה אינה בשליטת ובאחריות הנתבעת. שלישית, התובע טען, שרק הציעו להם 75 דולר החזר התשלום אותו שילמו בעד הביקור באפקוט בעוד שבמהלך הדיון הוברר, שלא רק הציעו, אלא התובעים קיבלו החזר סכום זה. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 16- 17). 4. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות בתיק זה ולאחר שגם שמעתי את הגב' אסתר זיני, העדה מטעם התובעים (להלן:"גב' זיני"), שאל עדותה אתייחס להלן בנפרד, אני מחליט לקבל התביעה באופן חלקי בלבד -זאת מהנימוקים הבאים: א. התובעים לא רק הגזימו בסכום התביעה וביקשו על ידי כך לצמצם עד מאד את הוצאות הטיול שלהם, אלא גם הגזימו בתיאור העובדות, אשר בחלק הארי מתיאור עובדות אלו, אין ולא יכלה להיות שליטה או אחריות כלשהי לנתבעת. אני לא מקבל את טענת התובעים - וטענה זו גם לא הוכחה- שבשלב כלשהו משלבי ההרשמה הובטח להם שבקבוצה אליה הם משתייכים יהיו רק 32 נוסעים ולא יותר ובנוסף לכך, לא הוכח וגם לא נטען בפני, מה נזק נגרם לתובעים מכך שהיו 41 נוסעים במקום 32 נוסעים. ב. הן מכתב התביעה והן מעדותו של התובע עולה, שהתובעים הפסידו ימים ובכתב התביעה אף צוין שהתובעים הפסידו 3 ימים, אך יחד עם זאת, מסכימים גם התובעים, שהפסד ימים אלה לא נבע בשל רשלנות ו/או אחריות הנתבעת, שכן שני גורמים - משמעותיים מאד- הם הם אשר גרמו לעיכוב בטיסה: א) הגורם הראשון הוא, התקלה במטוס שנבעה, לטענת התובע, מנזילת שמן (עמ' 2 לפ',ש' 3), אשר נמשכה זמן ובוודאי שאין להטיל על הנתבעת את האחריות לתקלה זו, שכן אין המטוס או זמן התיקון התקלה באחריות או בשליטת הנתבעת. לעניין זה מעיד התובע, שהמדריך ידע שהתקלה תתוקן מאוחר יותר משעה 16.30 ונכנסת השבת והתובעים לא יוכלו לטוס, אך התובעים לא הוכיחו שהמדריך ידע מתי תתוקן התקלה ואיני מניח, שהמדריך גם יכול היה לדעת שעה מדויקת לתיקון התקלה. זאת ועוד, לאור המשך עדותו של התובע, גם אין נפקא מינה לשאלה אם המדריך ידע או שלא ידע, משום שלדברי התובע:" כשסוף סוף, אמרו לנו ב-16.30 שיש טיסה, עמדנו בכניסה ליד השרוול, פתאום הודיעו לנו שיש סערה והטיסה תידחה, למתי, לא יודעים..." (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ', ש' 5- 8). לכן, העולה מעדותו של התובע ומהנסיבות, שלעיכוב או לביטול הטיסה אין לייחס אחריות למדריך או לנתבעת. ב) הגורם השני הוא, הבעיות במזג האוויר, שבגינן נדחו הטיסות ליעדים אליהם היו צריכים להגיע התובעים. (ראה בסעיף 4 לכתב התביעה וראה גם עדותו של התובע בעמ' 2 לפ',ש' 6- 8). אין להניח, שהתובעים היו מעוניינים לטוס למרות הסערה ולמרות מזג האוויר, שמנע מהמטוסים לטוס וההחלטה אם לטוס- אם לאו, אינה נתונה בידי הנתבעת, שכן גם התובע הסכים, שאותה סערה שהייתה לא תלויה באף אחד ומייחס אותה לכוח עליון. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 10- 11). לא מובנת טענת התובעים, שבעקבות הסערה נותק זרם החשמל ושהם לא יכלו לצאת מהמלון. הרי התובעים בעצמם נותנים את הסיבה לניתוק החשמל ולהיעדר אפשרות לצאת מהמלון והסיבה היא תנאי מזג האוויר ומה להם להלין בעניין זה על הנתבעת? ג. לאור האמור לעיל, הרי טרונייתם של התובעים על כי נשארו בשדה התעופה בזמן התקלה במטוס ולאחר מכן כתוצאה מתנאי מזג האוויר, אין להפנותה כלפי הנתבעת. יחד עם הטענות הנ"ל, מעלים התובעים טענות נוספות, שבעת היותם בשדה התעופה, הם היו זרוקים מבלי שנציג מטעם הנתבעת ידאג למחסוריהם, מזונם ולדברי התובע, בקושי הייתה להם שתייה. לעניין טענה זו משיבה הנתבעת, שהסוכן המקומי דאג לנוסעים למזון בשפע ואילו המדריך העיד בבית המשפט, שאכן מנהלת שדה התעופה דאגה לכבד את הנוסעים במשקה, פירות ולדבריו, יש לקחת בחשבון שהתובעים לא יכלו לאכול כל אוכל שאינו כשר. אני מקבל את טענת הנתבעת ואת עדות המדריך, שלא הוכח בפני, שהתובעים נזנחו בשדה התעופה וכלל לא דאגו להם. ד. התובעים גם הלינו על היעדר הטיפול מצד המדריך בתלונת התובעת על תיק ששכחה באוטובוס ובעניין זה, אני מחליט כדלקמן: א) התובעת כלל לא הוכיחה שרכשה תיק ומה עלות התיק, שכן התובעת לא הציגה קבלה על רכישת התיק. גם אם רכשה תיק ואם לדעתה היה מדובר בתיק מיוחד במינו, או כל כך חשוב לה (ראה סעיף 9 לכתב התביעה ועמ' 3 לפ',ש' 10- 11), מוטב היה לתובעת שתשמור עליו ובעצם השכחה באוטובוס תרמה התובעת לגרם הנזק בגין איבוד התיק. אין בית המשפט שולל כליל את טענת התובעת, שהיא אכן רכשה תיק ואני מאמין לתובעת, שאכן פנתה אל המדריך והלינה בפניו, שהיא שכחה התיק באוטובוס, שכן גם גב' זיני שמעה שיחה זו בקשר לתיק הנשכח וגם המדריך העיד על כך (ראה עדותה של גב' זיזי בעמ' 2 לפ',ש' 23- 26), אך בעוד שהתובעת מעידה, שהמדריך לא טיפל בעניין בטענה, שאין לו מספר הטלפון של הנהג, העיד המדריך, שאכן לא היה לו את מספר הטלפון, משום שזה היה אוטובוס ליום אחד בלבד - בניגוד לטענת התובעת, שהאוטובוס היה צריך לחזור לאחר מספר ימים. ב) התובעת העידה, שאכן האוטובוס חזר לאחר מספר ימים ואז המדריך כן יצר עמו קשר טלפוני והיא התפלאה כיצד פתאום יש למדריך את הטלפון של הנהג. (ראה עדות המדריך בעמ' 5 לפ',ש' 18לעומת עדות התובעת בעמ' 3 לפ', ש' 13- 16). התובעת לא הוכיחה, שאכן אותו אוטובוס עם אותו נהג חזר אליהם לאחר מספר ימים ומכל מקום, גם לאחר שחזר אותו נהג והתובעת שאלה אותו בקשר לתיק - השיב הנהג שלא ראה תיק באוטובוס. (ראה עדות התובעת בעמ' 3 לפ',ש' 20- 22). אני מקבל את טענתו של המדריך, על המאמצים שעשה על מנת לאתר את הנהג ולשאול אודות התיק של התובעת - אם כי מאמצים אלו לא הצליחו להחזיר התיק לתובעת. ה. באשר לתלונת התובעת על היעדר טיפול מצד המדריך, לדאוג לה לקבל טיפול שיניים, טוען המדריך, שהתובעת כלל לא פנתה אליו בעניין זה. אני לא מקבל את טענתו של המדריך, שהתובעת לא פנתה אליו בעניין זה ואני מאמין לתובעת, שאכן ביקשה מהמדריך למצוא רופא שיניים, שכן כפי שעלה מטענות התובעת, היה זה מקרה חירום והטיפול עצמו לא היה צריך לקחת זמן רב, אלא מדובר בהדבקה בלבד וזהו שעתו של המדריך, לעזור לנוסע במצוקה. אגב, לא נטען ולא הוכח, כיצד הסתיים עניין טיפול השיניים של התובעת, האם המצב נשאר כמו שהיה בעת התלונה עד סוף הטיול או שבשלב כלשהו הסתדר עניין הטיפול והכל עבר בשלום. ו. א) באשר לטענת התובעים בדבר טיב המלונות, לא הוכח בפני, שהתובעים לא קיבלו את המלונות שהוזמנו על ידם או על ידי הנתבעת. מר אמנון חדד, נציג הנתבעת העיד בבית המשפט, שלאור האיחור בהגעת הנוסעים מפאת התקלה במטוס ותנאי מזג האוויר, היה צריך המלון להיערך למצב זה, שהיה מצב חדש ולכן, עבור אותו זמן שהנוסעים לא הגיעו למלון נגרמו גם לנתבעת נזקים כספיים, שכן בין אם הגיעו בזמן ובין אם לאו, היה על הנתבעת לשאת בתשלום עבור המלון שכבר הוזמן, אך הוא מכחיש טענת התובעים, שבהגיעם למלון לא היה להם מה לאכול. מר חדד מאשר, שאכן ארוחות לא ניתנו, בשל האיחור בהגעה, אך הנוסעים קיבלו סנדוויצ'ים, עוגות וכל מיני מאכלים אחרים והמדריך עשה כל המאמצים לארגן המשך הטיול באוטובוס וגם דאג לסנדוויצ'ים.(ראה עדות מר חדד בעמ' 4 לפ'). גם המדריך מפרט בבית המשפט, על התנהגות המלון בכל הנוגע לקבלת הנוסעים ולאוכל שדאג לספק לנוסעים. (עמ' 5 לפ',ש' 7- 10). ב) גב' זיני העידה מטעם התובעים, אך לא התרשמתי מעדותה שהיא עדות אובייקטיבית, שכן עלה מעדותה "ריח" של הכנה תביעה חדשה מטעמה. גב' זיני גילתה בעדותה מעורבות אישית והפנתה את עדותה לכיוון האירועים שאירעו גם לה, תוך הבעת אי שביעות רצון אישית שלה, כאשר מגמת עד בבית המשפט צריכה להיות, מסירת עדות לבית המשפט בדבר העובדות הנוגעות לתביעה עליה היא מעידה ולא להפוך עדות זו עדות אישית, כמו: "אני עצמי מאד נפגעתי.." ותוך העלאת טענות נגד המדריך, שהתובעים עצמם לא העלו בכתב התביעה, כגון:" המדריך התייחס לאנשים מבוגרים כמו ילדים. אני יכולה לתת דוגמא...אחד הנוסעים...קרא בפלאפון על איזה משחק כדורגל ואמר את התוצאה של המשחק, אז המדריך אמר לו, זה מעניין את התחת". (עמ' 2 לפ',ש' 15- 18 וש' 21). מה לעניין זה עם תביעת התובעים - אם לא העצמת פרטים שלא לצורך ושלא נוגעות כלל לתביעה זו. אגב, הגם שכך טוענת גב' זיני נגד המדריך, צרפה הנתבעת 2 מסמכים של נוסעים אחרים, אשר הביעו הערכתם על עבודתו ועל ההדרכה המקצועית של המדריך. ג) זאת ועוד, בהתייחס לביקור במוזיאון השואה, העידה גב' זיני כאילו שהיא התובעת בתיק זה ולא הפנימה את העובדה, שהיא - למעשה- באה להעיד במשפט המתנהל בין התובעים ובין הנתבעת, שכן כך העידה גב' זיני בעניין זה: " ...אנחנו מאד רצינו לראות את זה, בחיים שלי אני לא אסע שוב לארה"ב, נסיעה אחת מאד יקרה לי, רציתי לראות את המקום הזה וזה הוחלף למקום אחר, שאין מה להשוות בכלל..., (עמ' 2 לפ',ש' 27- 29). 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, הגעתי למסקנה, שלמעט חוסר שיתוף הפעולה של המדריך עם התובעת ולעזור לה לקבל הטיפול המתאים בשיניה - אין מקום לקבל את תביעת התובעים, בכל הנוגע ליתרת פריטי העובדות הנטענות על ידם - הכל כפי שפורט לעיל. באשר לחוסר טיפול המדריך בתלונת התובעת בדבר הצורך בטיפול בשיניה בזמן אמת, אין ספק שבגין כך, נגרמה לתובעת עוגמת נפש וקושי באכילה ולכן בגין כך על הנתבעת לפצות את התובעת. על כן, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באופן סולידארי, פיצוי עבור הפריט הנ"ל (הנוגע להיעדר טיפול בשיניים) בסך 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית, מהנימוקים שפורטו לעיל ולמעט הסך הנ"ל - אין צו להוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נופשטיול מאורגן (תביעות)