תביעה כספית להחזר הוצאות ועוגמת נפש. כמו כן בפניי מונחים כתב הגנה של נתבעות 1 ו-2 וכן פרוטוקול הדיון מיום 9.7.13 עם תיקונו המאושר. להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים: התובע טוען כי מיקרוגל שרכש הפסיק לפעול כראוי. מאחר ותק' האחריות נסתיימה , פנה הוא לחנות ממנה רכש את המיקרוגל, "סופר אבי בע"מ" . זו הפנתה אותו ל"שירות של קופר" שניתן על-ידי נתבעת 2. לטענתו, כשפנה לנתבעת 2 הוסבר לו כי השירות ניתן אך רק על-ידי נתבעת 1 וכן ניתנו לו חלופות לבחירה: לפרק בעצמו את המיקרוגל מהמסגרת ולהביאו למשרדי הנתבעת 2 בראש העין שזו תדאג להעבירו למעבדת נתבעת 1 ממנה יקבלו הצעת מחיר (ללא חיוב) או להזמין טכנאי לבית התובעים מטעם נתבעת 1 בתשלום. באותה חלופה נאמר לו כי הטכנאי יגיע לביתם מצויד בחלקי חילוף ויבדוק את המיקרו, היה ויסתבר כי ניתן לפתור את הבעיה יתקן הטכנאי את המיקרו במקום ללא חיוב נוסף, למעט אם יהא צורך בהחלפת חלקים וכי אז ישלמו התובעים בעדם, היה ויסתבר שלא ניתן לפתור הבעיה במקום הטכנאי יפרק את המיקרו מהמסגרת ויעבירו למעבדה בחיפה שם יקבלו התובעים הצעת מחיר (ללא חיוב נוסף ). התובע פנה לחלופה הראשונה והזמין טכנאי מטעם נתבעת 1, על כך שילם 280 ₪. בעת ביקורו, לטענת התובעים, הטכנאי לחץ על כפתור או שניים מכפתורי ההפעלה של המיקרוגל והודיע כי יש להחליף את המגנוטורון והוסיף שמחירו 900 ₪ והחלפתו נעשית במעבדה בחיפה. עוד טוענים הם כי הטכנאי טען בפניהם כי רכישת מיקרוגל חדש תקנה שנה אחריות בעוד החלפת מגנוטורון מקנה שלושה חודשי אחריות בלבד וכי לאורך תק' האחריות ערך רב, בייחוד נוכח ההפרש הקטן בין מחיר מיקרו חדש לבין מחיר המגנוטורון. באותו מעמד נקבע כי התובע יחשוב על כך ובמידה ויחליט להחליף החלק הגעת הטכנאי תעשה ללא חיוב נוסף, למעט מחיר המגנוטורון . בחשבונית תשלום אף נרשם "בדיקה למיקרו-לקוח יחשוב". לאחר בדיקות ובירורים, החליטו התובעים לרכוש מיקרוגל תואם מאותה חנות אותה הרכיבו במקום בו שהה המיקרוגל הישן. את הישן העבירו לביתו של אבי התובעת, לטענתם, כדי לשמור אותו למקרה שיזקקו לחלקי חילוף כלשהם בעתיד. באותו מקום אכסון, פגשו את גיס התובעת וסיפרו לו את הסיפור לגבי המיקרו והוא, לטענת התובעים מומחה (חובב) בפירוק ותיקון דברים, פרק את המיקרוגל הישן, ניקה את הלכלוך שהצטבר בו ואבחן כי התקלה נבעה בשל פיוז שרוף. לאחר חיפוש רב אחר פיוז שיותאם למיקרוגל מצאו התובעים את הפיוז ורכשו אותו. לאחר הרכבת הפיוז, טוענים התובעים, המיקרוגל שב לתפקוד מלא. התובעים טוענים כי בשל רשלנות הטכנאי שלא טרח לפרק את המיקרוגל מהמסגרת ולבדקו וכן בשל אבחונו החד משמעי כי התקלה נובעת בשל פגם במגנוטורון נאלצו לרכוש מיקרוגל חדש. לטענתם, נתבעת 1 אשר שלחה את הטכנאי לבית התובעים אחראית גם היא באחריות שילוחית לנזק שנגרם לתובעים. לא זאת אף זאת, טוענים התובעים, נתבעת 2 אחראית גם כן למעשי הטכנאי היות והינה יבואן המיקרוגל ועל כן יש להתייחס אליה כיצרן המיקרוגל לכל דבר לפי תקנה 18 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו- 2006 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן"). עוד מוסיפים התובעים כי תקנה 9 לתקנות הנ"ל מחייבת את נתבעת 2 לקיים תחנת שירות לפחות בכל אחת מהערים ירושלים, ת"א , חיפה וב"ש ונתבעת 2 לא עונה על תקנה 9 מאחר ואין לה תחנת שירות בת"א. לא כל שכן 15 ק"מ מכתובת החנות בה נרכש המוצר כדרישת התקנות. כמו כן, טוענים התובעים כי נתבעת 2 הייתה צריכה כיצרן לספק להם חלפים מקוריים עד 2015 בהתאם לתקנה 3 (ג) לתקנות לעיל. הנזק לו טוענים התובעים מתבטא ברכישת מיקרוגל חדש ובזמן שבזבזו על חיפוש הפיוז , פירוק והרכבת המיקרו הישן ועוגמת נפש שנגרמה לו עקב המתואר להלן. מנגד , טוענת נתבעת 1 , הטכנאי שמגיע לביקור בבית הלקוח לתיקון מוצרי חשמל קטנים כמו מעבד מזון או מיקרוגל עושה בדיקה כללית של המכשיר ואין לו אישור לפתוח את המכשיר במקום מאחר ומדובר בהרבה חלקים קטנים ולכן מציעים הם שירות חינם למעבדה כולל החזרתו לבית הלקוח היה ולא יסכים לתיקונו. בדיקתו הכללית של הטכנאי, לטענת נתבעת 1, העלתה כי המגנטרון ניזוק ולכן הודיע לתובעים כי עליהם לקחת את המכשיר לבדיקת מעבדה בחיפה וכי עלות המגנטרון הוא 900 ₪. טוענת נתבעת 1 כי הטכנאי אפשר לתובע לחשוב על זה ואף התחייב להגיע שוב מחיפה לתל אביב לקחת את המיקרוגל לבדיקת מעבדה ולהחזירו אך התובע לא חזר עם תשובה לכן הסיקה נתבעת 1 כי החליט לא לתקנו. למרות שתקופת האחריות על המכשיר חלפה, לטענתה, הציעו לתובע לקחת המכשיר למעבדה על חשבונם. אם המכשיר היה מגיע למעבדה והייתה מתגלית תקלה אחרת ממה שאובחן כמובן שהיו מודיעים זאת לתובע. עוד טוענת נתבעת 1 כי התובע כלל לא אפשר לה לבדוק את המכשיר במעבדה , גם הצעת היבואן, נתבעת 2, להביא את המכשיר אליהם לאחר שהתובע פירקו והיא תעבירו לידיה נענתה בשלילה. נתבעת 1 טוענת, התרעמות התובעים היא על בדיקת הטכנאי שלשיטתם נעשתה לא באופן מקצועי אך לא כך הדבר, בדיקת הטכנאי נעשתה בהתאם לנהוג אצלם ואצל נותני שירות כמוה. לטענתה, עצם העובדה כי סירב התובע לקבל את הצעת נתבעת 1 לבדוק את המיקרוגל ובכך לאתר את הבעיה לא מאפשרת לה להתגונן כראוי מפני התביעה מאחר ונמנעה ממנה האפשרות לבדוק האם התקלה, לה טוען התובע, אכן הייתה ואם מה שגיס התובע טוען שתוקן אכן תוקן. לכן, לטענתה, אין באפשרותה לסתור את גרסת התובע לתיקון שטוען שביצע במיקרוגל ויש בכך אי שיוויון מהותי. עוד טוענת היא כי המחיר שגובים הם בגין הגעת טכנאי הינו מחיר סביר ואין לתובע כל סיבה להתרעם על כך מה גם שהציעה הנתבעת לתובע החזרת עלות הביקור בתוספת שנה אחריות למיקרוגל הישן אך זה סירב לקבלם. לטענת נתבעת 1 עלות מכשיר מיקרוגל חדש הייתה נחסכת מהתובע לו היה מיטיב לשלוח את המיקרוגל לבדיקת המעבדה שהוצעה לו ללא עלות כמו גם החזרת המיקרוגל לביתו. לא הייתה לו כל מניעה לעשות כן שהרי הנתבעת אפשרה לו לבדוק את המוצר במעבדה ללא עלות. לטענתה, הסכומים המופרזים אותם מבקשים התובעים מעידה כי תביעתם קטרנית ולשם התעשרות שלא כדין. נתבעת 2 טוענת כי הינה יבואנית של מכשירי חשמל. כאשר לקוח רוכש מוצר ממוצריה מקבל אחריות חינם לשנה אחת. את האחריות רוכשת היא מחברות שירות חיצוניות עצמאיות, כמקובל בתחום מוצרי חשמל. לאחר שנת האחריות רשאי הלקוח לתקן בתשלום את המכשיר בכל מעבדה שיחפוץ. מוסיפה היא כי המיקרוגל שרכשו התובעים פעל ללא דופי מעבר לתקופת האחריות שניתנה למכשיר על ידה. נתבעת 2 דוחה את טענותיהם של התובעים באשר להפנייתם אך ורק לנתבעת 1. לטענתה לא נאמר לתובעים שהשירות ניתן רק ע"י נתבעת 1 לאחר שנת האחריות. למרות ששנת האחריות ואיתו הקשר החוזי בינה לבין התובעים לתיקון המכשיר הסתיים, טוענת נתבעת 2, הציעה היא להמשיך ולשרת את התובעים כלקוחות ללא תשלום ע"י העברת המיקרוגל (אם יובא למחסניה בראש העין) לתחנת השירות בחיפה וכן אבחנת התקלה חינם, באם יחליטו שלא לתקן את המיקרוגל. עוד טוענת היא כי לאחר הצעתה זו להובלה ובדיקה חינם, בחרו התובעים להתקשר עצמאית עם נתבעת 1 . לכן, כל אשר נעשה בין התובעים לנתבעת 1 , אינו קשור נתבעת 2. לטענתה, התובעים בחרו שלא לקחת את המיקרוגל הישן לבדיקה ללא תשלום וללא התחייבות שהציעו הן היא והן נתבעת 1 ולקנות מיקרוגל חדש, על טעותם זו מנסים להתעשר שלא כדין. בתשובה לטענות המועלות ע"י הנתבעים בין היתר טוען התובע כי הוא אינו אישר בפני הטכנאי את לקיחת המיקרוגל למעבדה מאחר ובשיחה בינו לבין הטכנאי נשמע כי לקיחת המיקרוגל למעבדה היא לשם החלפת המגנוטרון ולא לצורך בדיקה נוספת. דיון והכרעה: אין חולק כי התובע פנה לקבלת שירות תיקון בעבור המיקרוגל הביתי שלו. אין חולק גם באשר להגעת הטכנאי לבית התובע שעלות הגעתו נמדדה בסך של 280 ₪. הצדדים חלוקים באשר לאופן התנהלות הטכנאי כאשר הגיע לבית התובעים והדרך בא פנה לבדוק את התקלה. מעיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי התנהלות הטכנאי לא עמדה בציפיות הלקוח כפי שמתבקש ממנו. במה דברים אמורים? אדם סביר המתקשר עם נותני שירות, ציפיותיו הם כי השירות שמקבל יהיה דרקוני ולא לאקוני. כאשר אומרת נתבעת 1 "..הטכנאי מגיע לביקור בבית הלקוח לתיקון מוצרי חשמל קטנים כמו ...מיקרו הוא עושה בדיקה כללית של המכשיר ואינו פותח אותו במקום .." (ראה ס' 2 לכתב ההגנה) מתייתר הצורך בהגעת טכנאי לבית הלקוח. מה גם שלא הוסבר לתובע טענה זו בטרם הזמין את טכנאי השירות כפי שעולה מדבריו " המזכירה של נתבעת 1 , הסבירה לי בטלפון שהשירות בעד 280 ₪ כולל בדיקת המכשיר, תיקונים קלים והחלפת חלפים במידה שהם נמצאים" (ראו עמ' 4 שורה 30-32 לפרוטוקול הדיון) ועל כך לא חולקת נתבעת 1. יחד עם זאת התובע מודה כי הוצע לו באותו מעמד לקחת את המיקרוגל הלקוי למעבדה ללא עלות נוספת ואף החזרתו לביתו באם יחליט שלא לתקנו. הצעה זו מפחיתה במקצת מהנזק שאליו מכוון התובע. טוען התובע כי לולא דיאגנוזת הטכנאי שקבע כי המגנוטרון במיקרוגל לא תקין, לפיו הוטעה לחשוב כי לקיחת המיקרוגל למעבדה הוא לשם כך, היה מסכים להעברת המיקרוגל למעבדה ללא שהות. סבורני כי האמת עם התובע ואכן הבין הוא כי לקיחת המיקרוגל למעבדה הוא לשם תיקון המגנוטרון לכן ביקש הוא זמן לחשוב. אם כך, שוכנעתי כי אבחון הטכנאי, כבעל ידע שעל דבריו נסמכים מקבלי השירות, הובילה את התובעים לקנייה של מיקרוגל חדש. באשר לטענות הנשמעות לגבי נתבעת 2 , חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית שיש לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006. על פי תקנה 9 לתקנות אלו: "9 (א) יצרן חייב לקיים תחנת שירות אחת לפחות בכל אחת מן הערים: ירושלים, תל-אביב-יפו, חיפה ובאר שבע, או בסביבתן הקרובה; חיוב כאמור לא יחול על עוסק שמכר טובין לצרכן ואינו יצרן". תקנה 18 לתקנות מוסיפה: "18. בטובין מיובאים יראו את מי שייבא אותם כיצרן לענין תקנות אלה". מהאמור עולה כי נתבעת 2 היא יצרנית המחויבת לקיים תחנת שירות אחת לפחות באזורים המצוינים בתקנה 9. התובע פנה לנתבעת 2 לשם תיקון הטובין וזו הציעה חלופה בה יגש התובע יחד עם המוצר הלקוי למשרדי הנתבעת 2 הממוקמים בראש העין. לשאלתו באם ישנם מרכזי שירות באזור ת"א נענה בשלילה( ראו לעיל: עמ' 3 שורות 28-32 וכן עמ' 4 שורות 1-8). אכן עצם החסרת מרכז שירות באזור ת"א הינו בניגוד לחוק מה שהוביל את התובע , בשל המרחק, להעדיף הזמנת הטכנאי לביתו. לגבי טענת התובע באשר לחלפים אותם מחויבת נתבעת 2 לספק גם לאחר תום תק' האחריות אינה קשורה למהות התביעה. התובע לא השיג על אי הספקת חלפים ואף לא טען שביקשם. מאחר וכך לא מצאתי לנכון לדון בה. אוסיף כי בגין רוב הנזק הנטען לא מצאתי מקום לחיוב. לאור האמור אני קובע כדלקמן: הנתבעים ישלמו ביחד או לחוד את עלות המיקרוגל החדש בסך 1,200 ₪. נתבעת 1 תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 300 ₪. עוגמת נפש / נזק לא ממוני