נסע עם משפחתו למילנו, כשהגיעו נוכח לדעת ששתי מזוודות שלהם נשברו ולאור זאת, נאלץ התובע לרכוש מזוודה חדשה בעלות של 258 יורו. בעת שהתובע חזר ארצה, הוא פנה אל הנתבעת והציג אסמכתא על הנזקים שאירעו במזוודות ונציגי הנתבעת, הורו לתובע להגיע לחנות - איתה עובדת הנתבעת- על מנת לקבל עבור המזוודות שנשברו באותה עלות של קבוצת המזוודות שניזוקו. ב) המוכר בחנות הנ"ל קבע, שהמזוודות ניזוקו באופן בלתי הפיך ושלא ניתן עוד להשתמש בהן. התובע קיבל עבור המזוודה הזולה יותר מזוודה אחרת מאותה קבוצת מזוודות והנתבעת אכן מאשרת, שאחת ממזוודות התובע הוחלפה בחדשה מסוג ומטיב דומים לאותה מזוודה שהוחלפה, אך עבור המזוודה השנייה, שהייתה מסוג "סמסונייט", שערכה הריאלי 3,500 ₪ לא הסכימו לתת לתובע מזוודה מאותה קבוצת עלות, משום שלטענת הנתבעת, ערכה היה גבוה מסכום האחריות המוגבלת שלה לפיצוי בגין נזק למזוודה. (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה). ב. בהמשך לאמור לעיל, פנה התובע שוב אל הנתבעת ותשובתה הייתה, שבהתאם לרשום בכרטיס הטיסה - המהווה חוזה כשלעצמו- יש לנתבעת אפשרות להחזיר סכום מקסימאלי של 152 דולר עבור המזוודה השנייה, אך התובע אינו משלים עם הטענה, שיש לנהוג על פי התנאים הקבועים בכרטיס ומוסיף וטוען, שעצם שבירת המזוודה כבר בתחילת הטיול - גרם לו ולמשפחתו בזבוז זמן ומשאבים, אובדן ימי עבודה וירידת מורל המשפחה- דבר אשר גרם להריסת החופשה כולה. 2. הנתבעת אינה מכחישה את העובדות שהועלו על ידי התובע בדבר שבירת המזוודה ומאחר והיא אישרה עובדות אלו, הסכימה גם לפצות את התובע בסכום של 152 דולר - סכום שגם הוצע לתובע עוד בטרם הגשת התביעה (סעיף 20 לכתב ההגנה), אך התובע סירב לקבל הסכום המוצע. בהצעת הסכום הנ"ל, הסתמכה הנתבעת על סעיפי חוק המחייבים אותה בנדון דנן ולטענתה, אין היא חייבת לפצות את התובע, אלא על בסיס המזוודה שניזוקה. הנתבעת הגיעה לסכום של 152 דולר בלקחה בחשבון, שמשקל המזוודה שניזוקה הוא 5.6 ק"ג תוך הכפלת סכום זה בסך של 27 דולר לק"ג, שכן לדעת הנתבעת, היא הסכימה לשלם סכום זה לאור אחריותה המוגבלת על פי אחריותו של המוביל האווירי. 3. א. א) לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו הובאו בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה, שכן הסכום הנתבע בסך 10,000 ₪ הוא סכום מוגזם, בלתי מפורט ובלתי מוסבר בכתב התביעה והתובע כלל לא הוכיח מדוע תבע סכום מוגזם כזה. ב) התובע הגיש תביעה זו בגין נזק שנגרם למזוודה אחת והחליט לתבוע לא רק עבור המזוודה ועבורו בלבד, אלא תבע עבור כל המשפחה, (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 11) כאשר למעט התובע, אין בתביעה זו תובע נוסף התובע בגין האירוע, נשוא התביעה. ב. תובע אינו יכול לתבוע נזקים עבור אדם אחר, אלא יכול לתבוע רק את נזקיו - אם אכן יוכיח שנגרמו לו נזקים בגין האירוע הנטען. 4. להלן אפרט את נימוקי בית המשפט לסיבת קבלת התביעה בחלקה ובסכום שייקבע להלן: א. א) אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר האירוע הנטען, קרי נזק שאירע למזוודות התובע, כאשר תביעה זו ממוקדת לגבי מזוודה אחת, שעלותה 3,500 ₪ ואשר הנתבעת לא הסכימה לשלם לתובע את התמורה המלאה בגין הנזק שנגרם למזוודה זו. ב) אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא נכנסת במסגרת ההגדרה של "מוביל אווירי" ואני קובע, שבעניין בו קא עסקינן, חל חוק התובלה האווירית התש"ם- 1980 (להלן:"החוק הנ"ל") הקובע תחולתה של אמנת ורשה וכי מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת על פי הוראות החוק הנ"ל וכן מוסדרת על ידי התנאים המופיעים על כרטיס הטיסה, שהם- לטענת הנתבעת- חוזה בין הצדדים הכוללים תניה לפיה אחריות הנתבעת לכל ק"ג של כבודה שאבדה או ניזוקה בפועל אינו עולה על 25 דולר - אם כי במכתב ששלחה הנתבעת לתובע ביום 27.4.11, עשתה הנתבעת את החישוב לפי 27 דולר ולכן הגיעה הנתבעת לסכום של 152 דולר - אותו היא הסכימה לשלם לתובע. על פי כללים אלה, על בית המשפט להכריע במשפט זה. ב. א) במערכת היחסים בין המוביל לנוסע ועל פי האמנה הנ"ל אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו בהגיעו ליעדו. קיימים, אמנם, סייגים לאחריותו המוחלטת של המוביל, סייגים המנויים ברשימה סגורה באמנה, אך אין לי צורך לדון בסייגים אלה, משום שהנתבעת אינה מכחישה את האירוע הנטען בכל הקשור למזוודה שנשברה. ב) סעיף 10 לחוק הנ"ל קובע את ייחוד העילה כדלקמן: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". סעיף 19 לאמנה, הדן באחריותו של המוביל קובע: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או טובין". ג. א) התובע תבע סך של 10,000 ₪ ללא מתן פירוט כיצד הגיע לסכום תביעה זה, אך ציין בכתב התביעה, שהסכום הנתבע הוא עבור בזבוז הזמן, אובדן ימי עבודה, מורל משפחתי שנהרס עד כדי הריסת החופשה כולה. גם אמו של התובע, הגב' אלה בטונר, העידה בבית המשפט, אך לא זכרה במדויק את תולדות אותה מזוודה, אך ברור הוא, שאותה מזוודה כבר לא הייתה חדשה, אלא נרכשה לפני מספר שנים. גב' בטונר העידה, שהיא ראתה כיצד זורקים מזוודות ושהמזוודה שלהם נשברה, אך על כך אין מחלוקת בין הצדדים והנתבעת אף רצתה לפצות את התובע גם בגין המזוודה שנשברה. (ראה דברי גב' בטונר בעמ' 2 לפ'). ב) לטענות אלה, יש להשיב לתובע בשניים אלה: ראשית, כפי שציינתי לעיל, תובע לא יכול לתבוע עבור כל המשפחה אלא רק עבורו והטענות על הריסת כל החופשה נטענו על דרך הסתם. התובע ציין גם אובדן ימי עבודה, אך לא פירט כמה ימי עבודה, מה שכרו היומי והאם נוכה לו שכר עבודה עבור אותו יום שחיפש או שלא הייתה לו מזוודה. שנית, סעיף 24 לאמנה, שעניינו ייחוד עילה קובע בסעיף 24(1), שבמקרים הקבועים בסעיפים 18- 19 אין להגיש כל תביעה לדמי נזק. תהא עילתה אשר תהא, אלא בכפוף לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה. ג) כבר נקבע על ידי בית המשפט, שעל פי דין אין לפסוק על אבדן מטען אלא את הסכום שנקבע באמנות ובחוק הנ"ל ואין לפסוק סכומים נוספים על עגמת נפש ואם לגבי אבדן כללי של מטען נפסק כך, קל וחומר שכלל זה יחול לגבי נזק שנגרם למזוודה ולא הוכח שנזק זה גם נגרם לתכולתה. (ראה בר"ע 8927/94 אל על נ' בן ישיר). 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שהגם שאין מקום לעשות את חישוב שווי החזר הסכום לתובע לפי משקל של 5.6 ק"ג, אין גם מקום לחייב הנתבעת לשלם לתובע מלוא סכום התביעה או את עלות המזוודה, כפי ששילם התובע בזמן הרכישה, אלא על הנתבעת לשלם לתובע על פי הוראות החוק הנ"ל, האמנה והכללים שפורטו בפסק דין זה. הנתבעת לא הוכיחה שאכן המשקל היה 5.6 ק"ג ולכן היות ושאלת משקל המזוודה לא הוכחה, אני קובע לתובע את סכום הפיצוי - הן בהסתמך על הכללים שהוזכרו בפסק דין זה והן על דרך האומדנא בסכום של 1,500 ₪. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 14.1.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. אובדן מזוודה / כבודה