נטען כי ירד מרכבו והחל לקלל את התובע, ירק עליו ודפק בידו בדלת שמאל ובמכסה המנוע של רכב התובע וכתוצאה ממעשיו של הנתבע, נגרם נזק לרכב התובע. עוד מציין התובע בתביעתו, שלאחר המקרה המתואר לעיל, הלך הנתבע לתחנת המשטרה והלין כנגד התובע, שהוא ניסה לדרוס אותו. התובע עומד על טענתו, שהנתבע הוא זה אשר גרם נזק לרכבו ונזק זה בסך של 4,000 ₪ הוא תובע מהנתבע בתביעה זו. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו מבקש הוא לדחות את תביעת התובע, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבע מייחס לתובע אירוע, שלתובע עצמו לא היה כל קשר עימו ומטרת הגשת תביעה זו היא ניסיון להוציא מהנתבע כספים בדרך רמייה ובחוסר תום לב. הנתבע טוען, שהוא נהג וחבר אגד וביום האירוע הוא הגיע במכוניתו אל התחנה המרכזית על מנת להוריד את גב' מרסלה אשר נסעה עמו ברכב. עם הגעת הנתבע לתחנה וכניסתו אליה, חנה הנתבע לצד תחנת ההמתנה לת"א והבחין במונית של התובע אשר החנה מאחוריו. ב) הנתבע טוען, שיש איסור לכניסת מוניות לתחנת ולכן ירד הנתבע ממכוניתו ופנה אל התובע במטרה לבקש ממנו לצאת מהתחנה ועוד בטרם הספיק להשלים דבריו, שמע את התובע מקלל אותו בערבית ומתניע את רכבו במהירות, תוך שהוא עומד לפניו ומנסה לדרוס אותו. הנתבע אשר התעשת במהרה נסוג במהירות הצידה ומייד רשם את פרטי הרכב של התובע והגיש תלונה במשטרה על ניסיון הדריסה. ב. הנתבע מכחיש את טענותיו של התובע, בדבר גרימת נזק על ידי דפיקות על מכסה המנוע וכן מכחיש שהוא קילל ומכחיש את טענת התובע, שהנתבע עקף את רכבו בשלב כלשהו. לטענת הנתבע, אין כל קשר סיבתי עובדתי ו/או אחר בין הנזק שנגרם לרכב התובע ובין האירוע שתואר לעיל. 3. א. מעיון בכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה, שכל אחד מאשים את זולתו במעשים אשר עשה אחד כלפי השני: התובע מאשים את הנתבע בגרימת נזק למונית על ידי דפיקות על מכסה המנוע ודלת שמאל ואילו הנתבע מאשים את התובע, בקללות ובניסיון דריסה ועוד מתברר, שכל אחד הגיש נגד זולתו תלונה במשטרה בגין האשמות הנ"ל. ב. בפסק דין, אין מקום להתייחס לשאלות שהועלו על ידי הצדדים ולהכריע מי קילל את מי, מי החל בקללות והאם אכן היה ניסיון דריסה - אם לאו, אלא בפסק דין זה יש להכריע בשאלה השנויה במחלוקת והיא: האם הנזק לו טוען התובע כנזק שנגרם למונית - נגרם על ידי מעשיו של הנתבע ואילו המעשים האחרים בגינם הוגשו תלונות למשטרה- זהו עניינה של המשטרה לטפל בהם. 4. בתחילת הדיון, הוסבר לתובע, שהנתבעת 2 לא קיבלה ההזמנה והתובע הצהירבבית המשפט, שלאור התגובה שקיבל מהנתבעת 2- הוא מסכים למחוק התביעה נגדה ולכן פסק דין זה יתייחס לאירועים בין התובע ובין הנתבע. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני קובע, שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת אחריותו של הנתבע לגרם הנזק במונית. הנתבע מכחיש את מעורבותו בעצם גרימת הנזק והיות והתובע הוא בבחינת המוציא מחברו, היה עליו להוכיח - במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי ולפי מבחן מאזן ההסתברויות, שאכן אותו נזק הנטען על ידי התובע- נגרם על ידי הנתבע. התובע לא הרים את נטל ההוכחה אף לא באותה מידת מאזן ההסתברויות - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) הנתבע אינו מכחיש את העובדה, שהוא היה במקום האירוע ומדברי הנתבע עולה, שהוא רצה לעשות סדר במקום והעיר לתובע מדוע הוא נכנס לתחנת האוטובוס, כאשר הכניסה אסורה עליו. אין בדעתי לקבוע, מה סמכותו של הנתבע להעיר או לבקש מאלה שנכנסים שם לצאת מהתחנה, אך אין לי ספק, שהערותיו של הנתבע גרמו להתפתחות לא רצויה בין הצדדים. לכן, טענות התובע המופנות כלפי הנתבע, קרי, שהנתבע קילל או חסם את דרכה של המונית או טענות הנתבע כלפי התובע, על כי זה ניסה לדרוס אותו - טענות אלו בוודאי יתבררו באמצעות המשטרה, שכן כפי שעולה מטענות הצדדים, כל אחד מהם הגיש תלונה נגד זולתו. ב) האירוע הנטען אירע ביום 20.4.12 והתובע לא הציג בפני בית המשפט מסמך כלשהו המוכיח שהפגיעות במונית - כפי שעולות מהתמונות שצרף לכתב התביעה- נובעות מדפיקת יד אדם על רכב. התובע צרף לכתב התביעה 2 תמונות, שבעצם לא ניתן ללמוד מהן מאומה ובמיוחד לא ברור מה באה התמונה הראשונה להוכיח לגבי הנזק שנטען על ידי התובע, כנזק שנגרם על ידי הנתבע. מהתמונה הראשונה, כלל לא ברור לאיזה חלק מרכב התובע מתייחסת התמונה ומה קשר יש בין מה שרואים בתמונה זו עם נזק שנגרם על ידי דפיקת ידי אדם על מכסה מנוע או על דלת שמאל. ג) גם מהתמונה השנייה - שאין לדעת כלל מתי צולמה והאם יש לה קשר כלשהו עם האירוע הנטען- אין לדעת מהם הפגיעות המופיעות במונית, מהם אותם צבעים מרוחים בצבע לבן והאם כל הנראה על פני דלת המונית הוא תוצאה של דפיקת אדם על פח דלת המונית. על מנת להוכיח את הקשר בין מכת הנתבע על דלת המונית או על מכסה המנוע - היה על התובע להמציא חוות דעת מומחה, שמאי או לפחות חוות דעת מקצועית כלשהי, אך התובע לא צרף אף מסמך שיכול להוכיח את הנזקים עצמם- וגם אם היו נזקים- לא הוכיח התובע את הקשר הישיר בין אותו נזק ועם מעשיו של הנתבע - כפי שנטען על ידי התובע. ב. א) התובע לא הוכיח פנייה כלשהי שהפנה אל הנתבע בדבר הנזק הנטען או מכתב בו הודיע לנתבע על גרימת הנזק או מכתב בו מתבקש הנתבע לתקן הנזק וגם לא הוגשה חוות דעת שמאי על גובה הנזק הנטען. מה שצרף התובע לכתב התביעה היא חשבונית מיום 2.1.13 שהיא 7 חודשים לאחר קרות הנזק הנטען ולכן עבור הזמן, ניתק - למעשה - את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים - אם היו כאלה - ובין הטענה שהנזקים הנטענים נגרמו על ידי הנתבע. ב) התובע ניסה אמנם להסביר לבית המשפט, את הקשר בין הנזק שאירע ביום 20.4.12 ובין החשבונית הנושאת תאריך 2.1.13, אך ההסבר של התובע אינו מתקבל על דעתי וההסבר גם לא הוכח לא על ידי בעל המונית, אשר יכול היה לבוא ולהעיד על נסיבות תיקון הרכב או לאשר את טענת התובע, שאכן הוא זה אשר שילם מכספו את עלות התיקון. התובע גם יכול היה להביא לעדות את נותן החשבונית על מנת לאשר- או לא לאשר- את טענת התובע, שהסכום שולם בתשלומים ורק עם התשלום האחרון החליט המוסך להוציא את החשבונית. אף טענה מהטענות הנ"ל - לא הוכחו. (ראה דברי התובע בעמ' 2 לפ',ש' 25- 29) ג) לגבי הנזק שנגרם לדלת המונית, טוען התובע בכתב התביעה כך:" התחיל לקלל אותי ירק עלי ובידו דפק את דלת שמאל..." ואילו מעדותו בבית המשפט עולה, שהנתבע נתן דחיפה חזקה והדלת ניזוקה כתוצאה מהדחיפה שלו. (ראה האמור בכתב התביעה ובעמ' 2 לפ',ש' 11, ההדגשה הנ"ל שלי- ג.ב.). אין בפני כל ראיה על כך, אם הדלת אכן ניזוקה, מה הנזק שנגרם לדלת והאם נזק זה נגרם על ידי הנתבע. 5. סוף דבר, מאחר והתובע לא הוכיח, שאותם נזקים הנטענים על ידו נגרמו על ידי הנתבע או שנגרמו באותו אירוע הנטען על ידו ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט פליליאלימותתקיפהתביעה אזרחיתכביש