טוען התובע, שהיות והוא עוסק פטור הוא לא מוציא קבלות רק אם הוא מקבל כסף. לעומת זאת, המשיך התובע והעיד:" קבלה אני מורשה. חשבונית אני לא מורשה". (עמ' 2 לפ',ש' 14 וש' 17). גם אם לא הוכיח התובע הסכומים באמצעות חשבונית או קבלה, הרי שגם בדרך אחרת לא הוכיח התובע ביצוע העבודות עליהן הוא תובע סכומים וגם לא את גובה הסכומים הנתבעים. ב. לגבי הסכומים ששילם בעד הנתבעת כדמי שכירות, אמר התובע לבית המשפט, שיש לו עדים, אשר יכולים לאשר טענה זו, אך משום מה, לא הביא התובע עדים אלה לישיבת יום 6.6.13 בטענה, שנאמר לו שבתביעות קטנות לא מביאים עדים, אלא אם השופט מבקש. (עמ' 2 לפ',ש' 5- 6). אין זה מתפקידו של השופט לבקש עדים. עדים זהו עניינו של צד זה או אחר של המשפט - רוצה מביא, לא רוצה- לא מביא, אך במקרה זה אם אכן היו לתובע עדים אשר יכלו לחזק את טענותיו בדבר הלוואת כספים לנתבעת - היה עליו להביאם. בסוף הדיון של יום 6.6.13, אכן ביקש התובע להביא עדיו ובקשתו נעתרה על ידי בית המשפט והדיון נדחה ליום 14.7.13. ג. א) אחד מהסכומים אותם תובע התובע מהנתבעת הוא סכום של 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש ומוטב היה שהתובע כלל לא היה תובע סכום כלשהו בגין עוגמת נפש ובמיוחד לאור הסיבה אותה ציין התובע כסיבת גרימת עוגמת נפש עקב כך שיש לו בלגן בבית. (עמ' 2 לפ',ש' 22). כפי שציין התובע בכתב התביעה, החל התובע בהיכרות עם הנתבעת על ידי מתן שירותים שונים בתחום מומחיותו, אך שירותים אלה הפכו אט אט ויצרו יחסים אינטימיים עם הנתבעת. ב) מהאמור בכתב התביעה עולה, שכבר בעת יצירת היחסים האינטימיים עם הנתבעת, כבר היו יחסי התובע עם רעייתו לא תקינים, שכן כך כותב התובע בכתב התביעה: " עם הזמן ועם העמקת ההיכרות, נוצרו בין הצדדים יחסי אמון שהפכו גם לאינטימיים על רקע בעיות משפחתיות שהיו לתובע ביחסיו הרעועים עם אשתו". (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). העולה מהאמור לעיל הוא, שלא יצירת הקשר של הנתבעת עם אשת התובע הפכו את חייו לבלתי נסבלים, אלא שעוד קודם לכן, היו לתובע בעיות משפחתיות ויחסים רעועים עם אשתו ועל רקע זה נוצרו יחסים אינטימיים בין התובע ובין הנתבעת. לכן, אם סבור התובע שנגרמה לו עוגמת נפש לאחר שנודע לאשתו על יחסיו עם הנתבעת- מה לו להלין על הנתבעת ולבקש ממנה עוגמת נפש, כאשר הוא עצמו תרם לכך בעת שהחליט ליתן עינו באישה אחרת בעודו נשוי. אגב, אין להבין את תיאור התובע בדבר יחסיו הרעועים עם רעייתו, בעוד שבבית המשפט העידה גב' שהתובע יחד עם רעייתו תומכים בנתבעת ושהם ביחסים טובים עם הנתבעת. (עמ' 3 לפ', ש' 17- 18, פרוטוקול יום 14.7.13) 3. לאור הנימוקים שפורטו לעיל ומאחר ותובע אשר מגיש תביעה הוא בבחינת המוציא מחברו ועליו להוכיח את העובדות ואת הסעדים הנדרשים, אני קובע, שמחומר הראיות עולה, שכל שהוכיח התובע הוא מתן סכומים עבור הנתבעת - או כהלוואה או כמתן שירותים או כעזרה בדמי השכירות- בסכום של 6,400 ש"ח כפי שיפורט להלן: א. התובע טען בתביעתו, ששילם עבור הנתבעת למתווך לכיסוי שכרו סך של 2,400 ₪ ולצורך כך, הגיש התובע אישורו של המתווך. מאחר והנתבעת לא הגיבה כלל לתביעתו של התובע, אני מחליט לקבל אישור זה כסכום אותו שילם התובע עבור הנתבעת. (ראה ת/1). ב. התובע לא הוכיח, שמכר לנתבעת מחשב, קל וחומר שלא הוכיח מהו אותו מחשב והאם אכן שווי המחשב הוא 1,150 ₪. כמו כן, לא הוכיח התובע ביצוע אותן עבודות הנטענות על ידו וגם אם ביצע התובע העבודות, נמשכו עבודות אלו לאורך כשנה - (ראה בעמ' 2 לפ' ש' 26 של פרוטוקול יום 14.7.13) בעת שהיחסים בין התובע והנתבעת היו יחסים אינטימיים והוא לא הוכיח אם הוא בכלל התכוון אי פעם לגבות מהנתבעת כספים עבור ביצוע העבודות לאור היחסים ששררו ביניהם בעת ביצוע העבודות. התובע העיד בבית המשפט, שהוא ידע גם מה מצבה הכלכלי של הנתבעת בעת שהיו ביחד. ג. התובע הוכיח, באמצעות העדה, ששילם עבור הנתבעת דמי שכירות, אך לפי עדותה של גב', היא קיבלה מידי התובע - עבור הנתבעת- דמי שכירות בסך 4,000 ₪ והיא אף מתארת באילו נסיבות הוא שילם סכום זה. (עמ' 3 לפ', ש' 9 ואילך- פרוטוקול יום 14.7.13). 4. א. א) סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 16.1.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, לאור מאמצי התובע לאתר הנתבעת ולבצע מסירה אישית, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה, כאמור לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. עוסק פטור