תביעה על סך 17,038 ₪ בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בכפר טמרה התובע 1 (להלן - התובע) הינו הבעלים של רכב מסוג קיה המשמש כרכב להשכרה. התובע 2 היה מי ששכר את הרכב מהתובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה ונהג ברכב התובע במועד התאונה (להלן - הנהג ברכב התובע). הנתבע 2 הינו מי שנהג ברכב מסוג לקסוס (להלן - רכב הנתבע). הנתבעת 1 הינה מי שהייתה המבטחת של רכב הנתבע במועד התאונה. בכתב תביעתו טוען התובע כי בעת שהתובע 2 נהג ברכבו סטה רכב הנתבע לנתיב נסיעתו בעת ששני הרכבים היו בסיבוב וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. לטענת התובע נגרמו לו נזקים בשיעור של 17,038 ₪ מפורט בכתב התביעה. לכתב התביעה לא צורפה ההודעה לחברת הביטוח שצוינה בו כנספח א' וזו צורפה בשלב מאוחר יותר. בכתב ההגנה שהוגש תחילה על ידי הנתבע 2 בעצמו הכחיש האחרון את קרות האירוע ולחלופין טען כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של הנהג ברכב התובע אשר סטה לנתיב נסיעתו. עוד נטען כי התובע 2 הודה באחריותו לתאונה וצורף מסמך לאקוני בן שורה אחת חתום על ידי התובע 2. בהמשך ההליך הוגש כתב הגנה מטעם שני הנתבעים שעיקריו דומים לאמור בכתב ההגנה מטעם הנתבע וכן הוספו טענות לעניין גובה הנזקים הנטענים בשים לב לתאונה קודמת שארעה לרכב התובע במאי 2012. בדיון ההוכחות שהתקיים שמעתי את עדויות התובע והנהגים המעורבים אשר הציגו בפניי באמצעות רכבי הדגמה את גרסתם להתרחשות התאונה. כמו כן עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובמסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט ובכלל זה חוות דעת שמאי, תמונות הנזקים לשני הרכבים, הודעות שהוגשו לחברת הביטוח, חשבונית תיקון קודם לרכב התובע, חוזה השכרת רכב ועוד. לאחר שמיעת העדויות ובחינת חומר הראיות כאמור לעיל אקבע כי בנסיבות המקרה יש להטיל את האחריות לאירוע התאונה על שני הנהגים באופן שווה. להלן נימוקיי. כבר בפתח הדברים יצוין שבמקרה זה נוצר צירוף נסיבות לא שגרתי לפיו מי שרשום כתובע 2, ונהג ברכב שבבעלות התובע 1 במועד התאונה, מצוי בקשרי עבודה וחברות עם הנתבע 2 והתאונה התרחשה עת הייתה בדרכו במסגרת עבודתו למקום עסקו של הנתבע 2. התובע 1 ביקש להפנות את תשומת הלב לנתון זה החל מהדיון הראשון בתיק, נתון שגרם לטענתו לכך שהתובע 2 שינה את גרסתו במהלך פרק הזמן שחלף ממועד האירוע באשר לנסיבות התאונה באופן כזה שבמהלך הדיון הציג גרסה התואמת את גרסתו של הנתבע 2 לאירועים וזאת בניגוד לגרסתו המקורית כפי שנמסרה על ידו לתובע ולחברת הביטוח של התובע. התובע 1 הסביר כי בסמוך לאחר האירוע טען התובע 2 בפניו כי התאונה אירעה באשמתו של הנתבע 2 והודעה מתאימה ברוח זו נמסרה לחברת הביטוח של התובע 1. ואולם, בשלב מאוחר יותר שינה התובע 2 מגרסתו וקיבל על עצמו את האחריות לקרות התאונה. התובע 1 הסביר כי נוכח שינוי הגרסה של הנהג לא פנה בתביעה למבטחת שלו עצמו אלא בחר להגיש תביעה זו באופן עצמאי. התובע טוען למעשה לקנוניה בין התובע 2 לנתבע 2 ומבקש כי ממצאי פסק הדין ייקבעו על פי הגרסה שמסר התובע 2 בסמוך למועד התאונה במסגרת ההודעה לחברת הביטוח וכן בשים לב לתמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים. לשיטת התובע מיקום הפגיעה בצד השמאלי בלבד של רכבו לעומת הנזק שנגרם לרכב הנתבע 2 בחלק הקדמי המרכזי ובחלק הקדמי השמאלי מצביעים על כך שהרכב שסטה ממסלולו הוא רכבו של הנתבע 2. יובהר כי על אף מספר הזדמנויות שניתנו לתובע, לרבות לאחר שמיעת הראיות, להביא לצירופה של חברת הביטוח של רכבו להליך - בחר התובע שלא לעשות כן. כמו כן לא הוברר מדוע בחר, בנסיבות העניין, לציין את התובע 2 כתובע נוסף בתיק. התובע 2 טען בעדותו כי בקטע הכביש בו אירעה התאונה ישנה עליה חדה ובעת שעלה באותה עליה סטה מעט לנתיב השני ואז רכב הנתבע 2 שהגיע מולו ניסה להימנע מהפגיעה ועל כן פגע ברכב התובע בחלקו השמאלי בלבד. הנתבע 2 תיאר את התאונה בביטויים דומים אופן דומה כך שלשיטתו בעת שירד בירידה סטה רכב התובע שמאלה וכי הוא עצמו ניסה ל"ברוח" ממנו. עוד העיד כי מדובר בכביש רחב יחסית ברוחב שבין 6 ל - 8 מטרים וכי מדובר בכביש גישה לאזור בית העסק שלו. מתמונות הנזקים של שני הרכבים שהוצגו בפניי עולה כי רכבו של הנתבע 2 ניזוק בחלקו המרכזי והשמאלי באופן שהיה צורך להחליף בין היתר גם את מכסה המנוע ואת השבכה הקדמית הממוקמת במרכז הרכב. לעומת זאת הפגיעה ברכב הקיה של התובע הייתה בצד הקדמי השמאלי, (מתחת לפנס שמאל) ובכנף שמאל עד לדלת השמאלית של הנהג. מהתמונות שהוצגו ניתן לראות כי הפגיעה מסתיימת בקו הפנס השמאלי וכלל אינה מגיעה לחלקו המרכזי של רכב התובע. נוכח תמונות הנזקים, המדברות בעד עצמן, אני מתקשה לתת אמון בגרסאות שני הנהגים לפיהן רכב התובע הוא שסטה שמאלה ממסלולו וכי רכב הנתבע ניסה להימנע מפגיעה על ידי "בריחה" לצד ימין. ככל שהנתבע 2 אכן ניסה להימנע מפגיעה כאמור הרי שהייתי מצפה שנזק לרכבו יתמקד בצדו השמאלי הרכב ולא בחלק הקדמי המרכזי אלא אם מלכתחילה נסע רכב הנתבע 2 שלא בנתיב הנסיעה הימני אלא במרכז הכביש תוך סטייה או חריגה ממסלולו. לכך מצטרפת העובדה כי מדובר בכביש גישה לבית העסק של הנתבע 2 כך שמדובר בדרך המוכרת לנתבע 2 היטב והיה עליו לנקוט משנה זהירות בשים לב להיכרותו המוקדמת את תנאיה. זאת ועוד: אפשר ויש טעם מסוים בטענת התובע לעניין הקשר שבין הנתבע 2 והתובע 2 לעניין דרך הצגת הדברים במסגרת ההליך המשפטי בין היתר בשים לב לשאלה שהוצגה לתובע בחקירתו הנגדית ע"י נציגת הנתבעת 1 לעניין סכום ששולם על ידי התובע 2 כנגד מה שכונה "השתתפות עצמית", נתון שלא הועלה על ידי מי מהצדדים בשלב מוקדם יותר (עמ' 6 לפרוט' מיום 3.4.13). אשר על כן בשים לב לתמונות הנזקים כאמור ולאחר שקלול מכלול נסיבות העניין לרבות היחסים האישיים בין המעורבים וההסבר שמסר התובע לעניין הרקע לשינוי גרסת התובע 2 - מצאתי כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה על שני הנהגים באופן שווה. הנזקים המוכחים: במסגרת ההליך עתרה הנתבעת 1 כי שמאי מטעמה יבדוק את רכב התובע ובדיקה כאמור אכן התבצעה. משלא הגישה הנתבעת 1 חוות דעת נגדית, לרבות לעניין רכיב ירידת הערך, גם לאחר בדיקת השמאי מטעמה (שאין עוד מחלוקת בדבר עצם ביצועה) הרי שיש לראות את חוות דעת השמאי מטעם התובע כחוות דעת שלא נסתרה. גם הטענות לעניין ירידת הערך נטענו באופן לאקוני ומבלי להתייחס לשאלה האם ירידת הערך הקודמת המיוחסת לרכב נוגעת לאותו מוקד פגיעה. למעלה מן הצורך יצוין כי מהחשבונית שצורפה להודעה מ - 9.4.13 עולה כי הפגיעה הקודמת הייתה בעיקרה בחלקו הקדמי של הרכב ולא במוקד הנוכחי. אשר על כן נזקיו של התובע בשים לב לשיעור האחריות של הנוהג מטעמו, ובהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו שלא נסתרה, הינם כדלקמן: נזקים ישירים (ע"פ חוות דעת שמאי) 10,890 ₪ * 50% = 5,445 ₪; ירידת ערך (ע"פ חוות דעת שמאי) 3,386 ₪ * 50% = 1,693 ₪ ; שכ"ט שמאי (ע"פ חשבון שכ"ט) 1,462 ₪ * 50% = 731 ₪. סה"כ הנזקים המוכחים : 7,869 ₪ לא מצאתי בנסיבות העניין המיוחדות ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי כי יש מקום להפחית את הסך של 3,000 ₪ ששולם לתובע 1 על ידי התובע 2 מהנזקים בהם חויבו הנתבעים. מדובר בתשלום שנעשה במישור היחסים החוזיים שבין התובעים ובין עצמם, וזאת ללא קשר לחבות הנתבעים או מי מהם ואסתפק בכך. סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך של 7,869 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע 1 בסך 600 ₪ שישולמו בתוך שלושים יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםנזקי רכוש