פגיעה מכוונת ברכב (בגלל סכסוך על חניה) 1. בפני תביעה בה נטען כי יש לחייב הנתבע בפיצוי בגין תאונה במהלכה פגע רכב הנתבע ברכב התובע באופן יזום ובמזיד. התובע עותר לחייב הנתבע בפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב ושכ"ט שמאי בסך כולל של 3,176 ש"ח, וכן לחייבו בתשלום פיצויים לדוגמא שאינם תלויים בנזק בסך שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ובפיצוי בגין הפסד זמן, טרחה ועוגמת נפש. 2. התובע, עורך דין במקצועו, מתגורר בפרדסיה. מול ביתו של התובע, מתגוררת חברתו לחיים של הנתבע, הגב' X X (להלן: "הגב' X"). על פי כתב התביעה, בין התובע לבין הגב' X קיימת מחלוקת לעניין זכותו של התובע להחנות באופן חופשי את רכבו בחניה בדרך הציבורית בסמוך לביתה של הגב' X. מחלוקת זו הסלימה, על פי כתב התביעה, למסכת של הטרדות ואיומים והובילה אף להגשת תלונות הדדיות במשטרה. באשר לאירוע התאונה נשוא התביעה, נטען ביום 8.10.12, במהלך חג הסוכות, חנה רכבו של התובע מול ביתו, קרי בחזית הסמוכה לביתה של הגב' X. לטענת התובע, החליטו הנתבע והגב' X, ככל הנראה, "ללמד לקח" את התובע והתנגשו עם רכביהם ברכבו של התובע. הנתבע נסע לאחור עם רכבו ונגח בעוצמה תוך כדי נסיעה ברכבו החונה של התובע וגרם לו נזקים כמפורט בדו"ח השמאי שצורף לתביעה. בהתנגשות מכוונת זו "נעלו" הנתבע והגב' X את רכבו של התובע, כל אחד עם רכבו מצד אחד, כאשר רכב התובע בתווך, כך שבנוסף לנזק שנגרם לרכבו אף לא היה באפשרותו לעשות שימו במשך שעות ארוכות עד שנאלץ להסתייע במשטרה, אשר הורתה לנתבע ולגב' X להזיז את רכביהם. טוען התובע כי הנזק נשוא התביעה הינו פרק אחר מיני רבים במסכת ההטרדות מצד הנתבע וחברתו ומשכך, עותר לחייב הנתבע לא רק בתשלום בגין הנזק הישיר אלא גם בפיצויים לדוגמא. לטענתו, במעשיו הזדוניים והמכוונים מראש הפר הנתבע את הוראות פקודת הנזיקין והוראות חוק העונשין. 3. מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו כי התביעה כולה מופרכת מיסודה, טורדנית וקנטרנית. הנתבע מכחיש כי פגע ברכב התובע וכי טענת התובע לפיה נסע לאחור ו"נגח" ברכבו מבוססת על מסקנה אליה הגיע התובע לאור הסכסוך בין הצדדים. אם כבר אזי התובע הוא זה שהתנגש ברכבו של הנתבע כאשר נסע קדימה במטרה להחנות את רכבו ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד הוסיף וטען כי מעולם לא פגע ברכבו של התובע "באופן יזום ובמזיד". 4. יצוין כי מאחר והתובע הינו עו"ד במקצועו אפשרתי לנתבע ליטול ייצוג משפטי. בדיון שהתקיים בפני התייצב הנתבע עם בא כוחו. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ועד מטעמו, מר רונן שפריר, ומטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וחברתו לחיים הגב' X. דיון והכרעה: 5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל התביעה בחלקה. 6. אין חולק כי התובע לא היה עד לאירוע התאונה ולא ראה את רכב הנתבע פוגע ברכבו. התובע העיד כי באותו היום שהה עם אורחיו בחצר ביתו, לאחר שאחד הילדים במקום אמר שהיתה "מכה בין מכוניות", יצא החוצה וראה את מכונית הנתבע ומכונית הגב' X צמודות לרכבו משני צדיו באופן שבו הן מועכות את רכבו הנמצא בתווך. התובע העיד כי לדעתו הנתבע והגב' X ביקשו ל"הענישו" על כך כי חנה בסמוך לביתה של הגב' X ומשכך התנגשו ברכבו משני הכיוונים. מר רונן שפריר העיד אף הוא כי לא ראה את אירוע התאונה וכי בעת שסיים את ביקורו אצל התובע ראה את שתי המכוניות צמודות לרכב התובע. בנוסף לתיאור התובע ומר שפריר את מצב המכוניות כפי שראו אותן הציג התובע תמונות (ת/3) מהן ניתן לראות בבירור את רכב התובע חונה בתווך בין שתי המכוניות באופן ששתי המכוניות צמודות לרכב התובע משני צדיו. הנתבע העיד בקשר לאירוע הנטען כי אינו זוכר כלום מאותו היום וכי לא היה מודע כלל לכך שהרכבים עמדו בצורה המוצגת בתמונות (ת/3). משנשאל הנתבע כיצד מתיישבת טענתו כי יכול והתובע הוא זה שהתנגש ברכב הנתבע לאור מצב הרכבים כפי העולה מהתמונות (ת/3) השיב כי " זה אפשרי, אתה יכול להיכנס לחניה בין שני הרכבים ללחוץ את הרכב מאחור להיכנס צמוד וללחוץ קדימה את הרכב שלפניך ולהדחק בין שני הרכבים. אני אומר שזה מתאים לאופי שלך לעשות את זה. אני לא אומר שאתה עשית את זה כי לא ראיתי. האמת שאני לא זוכר כלום מאותו היום. קיבלתי את התביעה כרעם ביום בהיר". לאור הראיות בפני סבורני כי התובע הרים את נטל ההוכחה במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי כי הנתבע הוא שפגע ברכבו. עדות התובע לפיו רכבו חנה במקום וכי רק לאחר זמן מה הבחין בשתי המכוניות לוחצות על רכבו משתי צדדיו, לא נסתרה. גרסתו ביחס למצב בו היו המכוניות חוזקה על ידי עדות מר שפריר ובתמונות שהוצגו. לעומת זאת, הנתבע כלל אינו זוכר מה היה באותו היום וגרסתו לפיה התובע ניסה להידחק בין שני רכבים חונים אינה סבירה והגיונית וספק אם הינה מעשית לאור המצב בו עמדו הרכבים כעולה מהתמונות שהוצגו. מעבר לכך גרסה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הגב' X אשר העידה כי באותו היום חזרה לביתה והחנתה את רכבה ככל הנראה אחרי רכב שחנה כבר במקום שכן לא חנתה בסמוך לכניסה לביתה. יצוין בהקשר זה כי אין חולק כי התובע קיבל פיצוי בגין הנזק לחלקו האחורי של הרכב מבעלת הרכב, סבתה של הגב' X. הנתבע והגב' X טענו כי התובע הוציא כספים שלא כדין מבעלת הרכב ואולם, לא הובאה כל ראיה לכך. 7. יחד עם זאת, איני סבורה כי התובע הרים הנטל להוכיח כי הנתבע גרם את הנזק במכוון ובזדון. התובע מייחס לנתבע מעשה חמור בעל גוון פלילי מובהק. בפסיקה נקבע כי לטענות בעלת גוון פלילי המועלות במשפט אזרחי מחייבות רמת הוכחה גבוהה מן הרגיל. על התובע להביא במקרה כזה ראיות רבות ואיכותיות יותר להוכחת תביעה בה מיוחס לנתבע מעשה הנושא חותם פלילי. על מנת לבסס הטענה לפיה פגע הנתבע ברכב במזיד על התובע היה להביא כמות ראיות החורגת מן המקובל לגבי משפט אזרחי רגיל כדי לבסס הטענה. כאמור, אין חולק כי אין כל ראיה ישירה לפגיעה וממילא אין כל ראיה ישירה לטענת התובע כי הנתבע פגע ברכבו תוך כדי נסיעה בעוצמה. איני סבורה כי ניתן ללמוד על עוצמת המכה מתוך הנזקים בחוות דעת השמאי וממילא אין בטענה כי הפגיעה נעשתה בעוצמה, כשלעצמה, כדי להעיד על פגיעה בזדון. התובע לא הביא כל ראיה המעידה על כך כי הנתבע אף סירב להזיז את הרכב במשך מספר שעות וכי עשה כן רק בהתערבות המשטרה, ובכלל זה לא הציג כל דו"ח משטרה לעניין זה ולא ביקש לזמן להעיד את השוטר ששוחח עם הנתבע. אמנם, מהראיות בפני עולה כי קיים סכסוך בין הצדדים המתגוררים בשכנות. התובע אף הציג תמונות מהם עולה כי לכאורה רכב הנתבע חסם את חניית רכב התובע. ואולם, אין בראיות נסיבתיות אלו כדי לקבוע כי התובע הרים הנטל להוכיח כי הנזק נרגם בזדון. ודוק, אף התובע אינו טוען כי בשל הסכסוך בין הצדדים בוצעה בעבר פגיעה ברכוש בזדון. הווה אומר, גם לו נכונה טענת התובע כי סבל מהטרדות כאלה ואחרות מצד הנתבע והגב' X הרי שלא נטען כי אלו עלו כדי חבלה במזיד ברכוש. זאת ועוד, פגיעה בעוצמה ובאופן מכוון ברכב התובע יכולה להוביל אף לנזקים ברכב הנתבע עצמו. יש טעם גם בטענת הנתבע כי לא היה מסתכן בפגיעה ברכבו שעה שהנתבע , ועל כך אין חולק, הינו מורה לנהיגה במקצועו והרכב משמש אותו לצורכי פרנסתו. 8. נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים הנטל המוטל עליו במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי להוכיח כי הנתבע פגע ברכבו ואולם, לא הוכח ברמה הנדרשת כי הפגיעה נעשתה במזיד. 9. שאלת הנזק - התובע תמך תביעתו בחוות דעת שמאי באשר לנזק בחלק הקדמי ברכבו. הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי עולים בקנה אחד עם התמונות (ת/3) ומיקום הנזק ברכב התובע. חוות דעת השמאי לא נסתרה על ידי הנתבע, לא הובאה כל ראיה נגדית ולא התבקש זימון השמאי לצורך חקירתו. אין ממש בטענת הנתבע לפיה לא הוכח שהנזק הלכאורי נגרם כתוצאה ממעשי הנתבע מהטעם כי הרכב נבדק על ידי השמאי רק 4 ימים לאחר האירוע הנטען. מעבר לכך כי טענת התובע לפיה האירוע אירע במהלך חג הסוכות וכי לאחר החג העביר את הרכב לבדיקת שמאי ולטענתו, אשר לא נסתרה, לפיה הרכב לא זז ממקומו במהלך ימים אלו, הרי שממילא מדובר בטענה סתמית ובלתי מבוססת, כל שכן שעה שעסקינן בפרק זמן כה קצר שהינו זמן סביר ביותר לבדיקת הנזק על ידי שמאי ופגיעה קלה. נפסק לעניין זה כי אין עיקרון כלשהו לפיו מעבר תקופה מסוימת בין האירוע לבדיקת הנזק מנתק את הקשר הסיבתי. הכל תלוי במהות הפגיעה, היקף הנזק, והשאלה אם היה ניתן לנסוע עם הנזק שנגרם אם לאו. מצב אוטומטי לפיו מעבר כך וכך ימים אחרי התאונה עד לבדיקה או התיקון מנתק את הקשר הסיבתי, אינו קיים. אין להסתפק בטענה הכללית של מעבר זמן כזה או אחר כדי לדחות תביעה בטענה זו. הטענה הינה טענת הגנה ומי שטוען אותה חייב לא רק להסתמך על מספר הימים שעברו אלא להתכבד ולהוכיח כי הרכב נפגע באירוע אחר בין מועד התאונה הנדונה ומועד התיקון או בדיקת הנזק ע"י שמאי. (ראה תא"מ 49631-08 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' רביב ואח'). לפיכך, יש לפצות התובע בנזק הישיר לרכב לפי חוות דעת השמאי ובצירוף שכ"ט השמאי. לגבי רכיב התביעה בגין הפסד שעות עבודה של התובע, אין מקום לפצות התובע במלוא הסכום הנתבע על ידו. התובע עותר לחייב הנתבע בשעות העבודה שהשקיע במצטבר ובין היתר בגין טיפול משטרתי, הצגת הנזקים בפני השמאי, הגשת מכתבי התראה והכנת כתב התביעה וזאת לפי תחשיב שעת עבודה של התובע בסך של 250$. התובע לא הביא כל ראיה שהיא הן להפסד שעות העבודה והן לעלות שעת העבודה. מעבר לכך, הרי שהפסד זמנו של התובע אינו נגרע דווקא משעות עבודתו ואין מקום לכמת ההפסד על פי שעת עבודה. ממילא על פי הפסיקה לא ניתן פיצוי לתובע בביהמ"ש לתביעות קטנות בגין תשלום לעורך דין בו הסתייע התובע להכנת תביעתו. על פי אותו הגיון אין מקום לפסוק פיצוי כזה גם לתובע אשר הינו עורך דין במקצועו. משכך, יש לפסוק לתובע הוצאות בגין טרחה והפסד זמן על דרך האומדן. 10. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,176.18 ₪, בגין הנזק הישיר לרכב ושכר טרחת שמאי, וכן סך של 900 ₪ בגין הפסד זמן וטרחה. סכומים אלו ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלומים המלא בפועל. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום. רכבחניהסכסוך שכניםסכסוך