תביעה בנושא רישיון לנשיאת כלי נשק שביקש לקבל וכאשר את קורס ההכנה לצורך קבלתו עבר אצל הנתבעת. התובענה הראשונה שהגיש התובע בתיק ת.ק. 41580-12-11, כוונה כנגד מדינת ישראל, המשרד לבטחון פנים. בתובענה ראשונה זו, טען התובע כי בתאריך 21.1.11, עבר בהצלחה אצל הנתבעת שבענייננו את קורס ההכשרה וכי למרות כן - לא הנפיק לו המשרד את הרישיון לו היה זכאי ונגרמו לו עקב כך הפסדים כספיים, כאשר לא עבד במשך 10 חודשים. בכתב הגנתה שבתיק הנ"ל, טענה הנתבעת כי בתאריך 11.1.11, עידכן מדריך הירי של הנתבעת שבענייננו את המשרד לבטחון פנים כי אכן התובע עבר את הקורס בהצלחה והמשרד לבטחון פנים הנפיק לתובע את הרישיון, ברם בתאריך 18.1.11, נשלח למשרד לבטחון פנים פקס דחוף מטעם מדריך הירי, כי הדיווח על כך שהתובע עבר בהצלחה את הקורס - מקורו בטעות. עקב כך, נרשם התובע במערכת של המשרד לבטחון פנים כמי שאינו רשאי להחזיק בכלי נשק. לאור טענות אלה של המשרד לבטחון פנים, ביקש התובע למחוק את תביעתו הראשונה וזו אכן נמחקה בפסק דין מיום 9.7.12. בנסיבות אלה, בתאריך 20.1.13, הגיש התובע את התביעה שבענייננו כנגד הנתבעת, בטענה כי אכן בתאריך 11.1.11 נכשל בקורס שעבר אצל הנתבעת, אולם במבחן נוסף, בתאריך 20.1.11, עבר את הקורס בהצלחה. למרות כן, לא קיבל את רישיון הנשק המיוחל וזאת מחמת שהנתבעת לא הודיעה על כך למשרד לבטחון פנים. עקב כך, לטענתו, נגרמו לו נזקים, כאשר לא הצליח להשיג עבודה. הנתבעת הכחישה את טענות התובע כי התרשלה בכך שלא דיווחה על כך שהתובע עבר בהצלחה את ההכשרה וכי מחמת מחדל כלשהו שלה, התעכבה קבלת ההיתר עד לחודש ספטמבר 2012, מועד בו אכן קיבל התובע את ההיתר לנשיאת נשק. במהלך הדיון בביהמ"ש, הסביר נציג הנתבעת את הנסיבות שבגינן על התובע היה לפעול לעניין הדיווח על הצלחתו בקורס למשרד לבטחון פנים וכי הנתבעת לא היתה רשאית לעשות כן. לאחר סיום שמיעת ההוכחות, החלטתי לקיים ישיבה נוספת ולזמן כעד מטעם ביהמ"ש נציג של המחלקה האמונה על הוצאת ההיתר לנשיאת כלי ירייה במשרד לבטחון פנים, כדי שיבהיר את הנסיבות שבהם קיבל התובע את ההיתר רק בחודש ספטמבר 2012. למרות שנציג המשרד לבטחון פנים זומן כדין - לא התייצב בביהמ"ש. על בסיס מכלול הנתונים שבאו בפניי, הנני קובעת כי דינה של התביעה להידחות וזאת מחמת שני נימוקים עיקריים: הנימוק הראשון הוא כי התובע לא הוכיח שמחדל של הנתבעת הוא שמנע את קבלת ההיתר עוד בשנת 2011. נהפוך הוא, מסתבר כי לאחר שהתובע מחק את תביעתו הראשונה כנגד מדינת ישראל, ועל בסיס הנטען בכתבי הטענות שבאותה תובענה ראשונה, החליט התובע לעבור קורס נוסף אצל הנתבעת וזו אכן נענתה לבקשתו והעבירה אותו, ללא תשלום נוסף, לקורס נוסף שאותו עבר בהצלחה ובסופו - הונפק לו הרישיון לנשיאת כלי הירייה. יתר על כן, התובע אף חתם על המסמך נק/1, כי אין לו טענות כנגד הנתבעת לעניין קבלת רישיון הנשק. הסבריו של התובע לעניין הנסיבות שבהם הסכים לחתום על המסמך, כמפורט בעמ' 2 ש' 18-22 לפרוט' - נדחות על ידי. הסברי התובע כאילו הסכים לחתום על המילה "רישיון" ולא על המילה "נזק" שבנק/1 - הינם חסרי משמעות, כאשר התובע מבסס את תביעתו על נזקים שנגרמו לו בכל המתייחס להליך של קבלת רישיון. ואם אכן חתם התובע על המסמך נק/1 תחת לחץ, כפי שהעיד, הרי שמשפג הלחץ והוא קיבל את ההיתר המבוקש - היה עליו להעלות טענותיו בדבר חתימה תחת לחץ בהזדמנות הראשונה ובוודאי שהיה עליו לכלול זאת בכתב תביעתו ולא ליתן הסברים דחוקים רק משנשאל על המסמך נק/1 וזה הוצג לו במסגרת חקירתו הנגדית. הנימוק השני הוא כי התובע לא הוכיח כלל שנגרם לו נזק בגין השיהוי שחל, לטענתו, בדיווח של הנתבעת על הצלחתו בקורס. בסע' 4 לכתב תביעתו, טען התובע כי "נגרמו לי הוצאות רבות, הן לא עבדתי ולא היתה לי הכנסה אחרת". בעדותו בביהמ"ש הינו מעיד לעניין זה כי "אני תובע פיצוי כי לא עבדתי תקופה ארוכה. התחלתי לעבוד בחברת בטחון וכשהתברר שאין לי רישיון - פיטרו אותי" (עמ' 1 ש' 18-19 לפרוט'). אם אכן נדרש התובע לשאת ברישיון לכלי ירי לצורך עבודתו באותה חברת בטחון, כדבריו, וזה לא היה בידו עדיין - לא היה כל מקום כי יתחיל לעבוד בעבודה שכזו ובדין פוטר. מכל מקום, נראה כי עבודה זו מתייחסת, אף לטענתו של התובע, לתקופה לפני שהתחיל את הכשרתו אצל הנתבעת לצורך קבלת ההיתר. התובע הציג לעיון ביהמ"ש את כרטיס שירות התעסוקה שלו, הימנו עולה כי לא עבד מחודש נובמבר 2011 ועד חודש פברואר 2012. משמע, התובע החל בעבודה בחודש פברואר 2012, כאשר אין חולק כי טרם היה בידו הרישיון המבוקש וכאשר התובע לא הוכיח כל מניעה לעבוד בעבודה אחרת, שאינה מחייבת נשיאת רישיון לכלי ירייה וזאת לאחר פיטוריו מאותה עבודה בחברת בטחון, חברה שהתובע לא נתן כל פרטים לגביה. יתר על כן, בעדותו בביהמ"ש מעיד התובע כי גם לאחר שקיבל כבר את הרישיון לשאת כלי ירייה, התחיל לעבוד בחברת "קשת טעמים" כשומר, בעבודה שלא נדרש לגביה כי יהא מורשה לשאת נשק. לדבריו: "כשקיבלתי את הרישיון התחלתי לעבוד בקשת טעמים כשומר. אני לא מחזיק שם נשק ולא זקוק לצורך עבודתי שם לרישיון. זה סופר קטן ואין צורך בנשק" (עמ' 1 ש' 21-22 לפרוט'). מכל האמור לעיל, עולה כי גם כיום אין התובע זקוק לרישיון לנשיאת כלי ירייה לצורך ביצוע עבודתו, כך שטענותיו בדבר נזקים שנגרמו לו עקב חוסר יכולתו לשאת בנשק - הינן חסרות משמעות. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי תביעתו של התובע לא הוכחה והנני דוחה אותה. בשולי פסק דיני זה, הנני מוצאת לנכון להעיר כי לא היה כל מקום לטענתו הבוטה של התובע כלפי ביהמ"ש, כפי שמצאה ביטויה בעמ' 5 ש' 25 לפרוט', עת הטיל דופי בביהמ"ש כאילו לא קרא כלל את כתב ההגנה של הנתבעת. מלוא טענות התובע והנתבעת נשמעו בהרחבה מרובה ואף נעשה ניסיון מצידו של ביהמ"ש, מיוזמתו שלו, לקבל נתונים נוספים שמלכתחילה היה על התובע לספקם לביהמ"ש, אך לא עשה כן. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין, לא אחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעת. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. נשקרישיון נשק