סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח על יסודו טוענת הנתבעת לזכותה לפטור מתשלום חלקי של תגמולי הביטוח הינו תוצאת הפרת סעיף 6 לחוק העוסק בחובת הגילוי של מבוטח. דא עקא, כי כדי להוכיח קיומו של סעיף 6 לחוק, על הנתבעת להוכיח את שלושת יסודותיו של הסעיף במצטבר ( ראה: ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה 2009 עמ' 344 וכן, ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661,671 ). א. הוצגה שאלה בכתב למבוטח לפני כריתת החוזה. ב. המדובר בשאלה בעניין מהותי ג. המבוטח לא השיב תשובה מלאה וכנה לשאלה זו. דומני, כי הנתבעת לא השכילה מלא אחר יסודות אלה ולא הוכיחה דבר. כך, הנתבעת לא טרחה להציג הצעת ביטוח או תמליל שיחה בהם הוצגה לתובעים שאלה בעניין מהותי. הנתבעת לא טרחה לזמן לעדות את סוכנת הביטוח או החתמת לעדות ולא ברור כיצד היה בדעתה להוכיח את טענותיה. ודוק, לא די לטעון טענות בעלמא. אומנם, נציג הנתבעת ניסה להציג את דרישת הנתבעת מהעולה בעמוד 3 לרשימת הפוליסה בפרקים המתייחסים ל-"חבות מוגבלת" ו-"ניסיון תביעות". אולם, הנתבעת לא הוכיחה ולשיטת נציג הנתבע אף לא התיימרה להוכיח, כי נמסר לה מידע שאינו מלא ונכון ואם לא די בכך, הרי שהתובעים חתמו על "טופס הסכמה למסירת מידע" המאפשר לנתבעת לבדוק אודות עברו של הרכב באיגוד חברות הביטוח בישראל או במרכז הסליקה של חברת הביטוח בע"מ וכן, שבו והצהירו להעדר תביעות בתקופה הרלבנטית. הצהרה אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת. יתרה מכך, הבחינה האם תשובתו של מבוטח הינה תשובה מלאה וכנה איננה בחינה פורמליסטית בלבד, אלא, היא בחינה המבוססת על השכל הישר וההיגיון, התלויה בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, בין היתר, בהתחשב בניסוח השאלה ואופן מתן התשובה. יתרה מכך, אף לו אקבל את הטענה כי לא ניתנה תשובה מלאה וכנה עדיין סבורני, כי על הנתבעת להוכיח את התנאי העומד בבסיס סעיף 8 (2) לחוק הקובע, כי כאשר אין קשר סיבתי בין מצג השווא לבין מקרה הביטוח אין המבטח זכאי להסתמך על מצג זה. בעניין זה, אין די בבחינת קיומו של קשר סיבתי עובדתי ויש לבחון גם קיומו של קשר סיבתי משפטי. בנסיבות תיק זה, נראה בעיני, כי הנתבעת עמדה על טענה פורמאלית בלבד בדבר אי המצאת מידע כזה או אחר, שאין בינה לבין המציאות דבר ומכל מקום מבחן הסיכון אינו מתקיים בענייננו. ואם לא די בכך, הרי שעל פי סעיף 29 לחוק סבורני, כי בנסיבות בהן לא הוכח, כי לרכב התובעים ו/או התובעים היו מעורבים בתאונות קודמות בתקופה הרלנטית הרי שלא היה באי גילוי המידע הנ"ל בכדי להשפיע השפעה של ממש על הסיכון של הנתבעת ועל כן, סבורני, כי נכון וצודק לפצותם במלוא תגמולי הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה. 6. יתרה מכך, הואיל ועסקינן במידע שהיה ניתן לדרוש מהמבוטח עובר לעריכת פוליסת הביטוח הרי שלו סברה הנתבעת, כי עסקינן ב-"עניין מהותי" לשיטתה, הרי החתמת מטעמה שאישרה לתובעים הנפקת הפוליסה יכלה בנקל לעמוד על כך שהתובעים ימציאו את המידע הזה כתנאי להפקת הפוליסה. אין הדעת סובלת את התנהלותה של הנתבעת שמיהרה להנפיק לתובעים פוליסת ביטוח עבור קבלת דמי ביטוח אותם היא דורשת מהמבוטח כאשר בדעתה להתחשבן עימו בבוא העת ככל שיתרחש מקרה ביטוח ויהא עליה לפצותו. התנהלות זו הינה בבחינת "עצימת עניים" ואין להשלים עימה כלל ועיקר. נדמה, כי יש לפרש את סעיפי החוק עליהם מתבססים תנאי הפוליסה רק מקום בו לא היה בידי המבטח לקבל את המידע הרלבנטי או שהשגת המידע כרוכה בעלויות לא סבירות. 7. באשר לשאלת שיעור הסכומים שנתבעו. הרי שהפרשי תגמולי הביטוח בהפחתת השתתפות עצמית בסך 1,993 ₪ והסכום ששולם לתובעים בסך 3,851 ₪ מסתכמים בסך 3,347 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/2/12 ועד היום. ככל שסכום זה לא ישולם לתובעים תוך 30 יום הרי שיתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מירבית בהתאם לסעיף 28 לחוק. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום. חוזהפוליסהחוזה ביטוח