תביעה לתשלום סך של 420 ₪, בגין חיוב יתר של צריכת מים לטענת התובע, התקבל אצלו חשבון תקופתי לאגרת המים והביוב, ביום 28.11.12, עבור חיוב בין התאריכים 21.5.12 ל-31.7.12. החשבון עמד על סך של 320.76 ש"ח. כתב התביעה כתב התביעה נוסח באופן לקוני, ובלתי ברור. מכתב התביעה עולה כי התובע נעדר מן הארץ בין הימים 15.6 עד 5.7. חישוב של ממוצע צריכה פרטית החל מסוף שנת 2010 ועד ליום 20.9.12 עמד על 5.27 מטר קוב לחודש, כשהממוצע בחשבון שהתקבל ביום 28.11.12 עלה לטענתו באופן משמעותי. לטענת התובע, חויב ביתר. לטענת התובע, אין הסבר בחשבון המפרט את חיוב היתר והוא מתקשה לחשב את ההחזר לו הוא זכאי, לטענתו. לדבריו, לא הייתה דליפה בצנרת המים, ולפיכך בהעדר הסבר לחיוב היתר על הנתבעת 2 להשיב לו את ההפרש על פי חישוב ממוצע הצריכה בשנים האחרונות. הנתבעת 2 נתבעת מכח היותה ממונה על תלונות הציבור אצל הנתבעת 1. כתב ההגנה לטענת הנתבעות, נרשמה במד המים הראשי בבית המשותף בו מתגורר התובע צריכה מוגברת של מים, כשהסיבה לכך יכולה להיות שימוש מופרז במים, טעות בקריאת מד המים, נזילה וכד'. ביום 15.1.12 פנה התובע לנתבעת וטען כי חויב בצריכה מוגברת. ביקורת שנעשתה בנכס העידה כי הצריכה המשותפת מוגברת עקב השקיית הגינה וכי לא נמצאו סימנים גלויים לנזילה. הנתבעות מפנות להוראות סעיף 9 לחוק המים ולסעיף 7א לחוק העזר לתל אביב יפו (אספקת מים) התשס"ג - 2003 (להלן: "חוק העזר") וטוענת כי עליה החובה לבדוק את השימושים המביאים לצריכה חריגה אצל הצרכנים. לאחר פניה נוספת של התובע נערכה ביום 13.3.12 בדיקה ובה לא נמצאה ראיה לפיה מד המים הראשי אינו תקין. לאור טענותיו של התובע, הציעה לו הנתבעת לבדוק את מד המים בהתאם להוראות סעיף 14ו לחוק העזר הקובע כי אם "התעוררה מחלוקת בין העירייה לבין צרכן לגבי תקינות מד המים, יועבר מד המים לבדיקה במכון בדיקה מורשה מטעם נציבות המים; לא יהיה ערעור על תוצאות הבדיקה והם יחייבו את הצדדים; בעד בדיקת מד המים כאמור ישלם הצרכן מראש לעירייה...". התובע סירב לשלם ומד המים לא נשלח לבדיקה. ביום 24.7.12 הוגשה על ידי דיירי הבניין פניה לוועדת נזילות כשבין היתר נטען כי ההפחתה מבוקשת עקב נזילה בבית המשותף. הואיל וממוצע הצריכה התקופתית לא פחת, נדחתה הבקשה. התובע שב וטען בפני הנתבעת כי הצריכה המשותפת הנדרשת מוגברת ונענה כי עליו לבדוק ולטפל באופן עצמאי בכל הקשור לצנרת המים המתייחסת לרשת הפרטית. הנתבעת מתייחסת לטענתו של התובע לפיה נמצאה ב-29.10.12 טעות בקריאת מד המים וטוענת שלאחר בדיקה נמצאה הטענה נכונה ותוקנה. מהלך הדיון במהלך הדיון טען התובע שבחודש יולי 2012 הוחלף מד המים. לדבריו, ביקש לקבל את קריאת המונה ביום ההחלפה, אך לא קיבל. לדבריו, חשבון המים עבור התקופה שבין יום 21.5.12 ליום 31.7.12 נשלח אליו ביום 28.11.12. הצריכה על פי החשבון מוגזמת ביחס לחשבונות אחרים. במהלך הדיון השיבה הנתבעת לתובע כי ביום 25.7.13, עת הוחלף המונה, נראתה בו קריאה של 9,412. לטענת נציג הנתבעת הקריאה הקודמת מיום 21.5.12 עמדה על 8986 וזו קריאה של הצריכה המשותפת, כאשר לדברי נציג הנתבעת הוחלף רק מד המים המשותף. במהלך הדיון הסתבר כי ביום 20.9 קורא המודדים לא הביא את קריאת מד המים, כפי הנראה משום שהיה מכשול. קורא מד המים מטעם הנתבעת לא זומן להעיד ולא ניתן כל הסבר מהו אותו מכשול שלא אפשר קריאת מד המים. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה שדין התביעה להידחות. כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: "הכללים") מסדירים את הכללים על פי חוק תאידי מים וביוב, התשס"א-2001. הכללים מתייחסים למד מים "משויך" המודד את "כל צריכת המים של צרכן מסוים בנכס מסוים ושהחברה משייכת לאותו צרכן", וכן למד מים "ראשי" המודד "את כמויות המים המסופקות לנכס שיש בו יותר ממד מים משויך אחד". מהאמור בכללים עולה כי התאגיד מוסמך לחלק הפרשי מדידה הנמצאים במד המים הראשי, בין כלל הצרכנים, בנכס. בין היתר נקבע בכללים מהם הפרשי מדידה "ההפרש בין הכמות שעברה, בתקופה מסוימת, במד המים הראשי בנכס, לבין סך כל הכמויות שעברו בכל מדי המים המשויכים בנכס, כפי שנמדדו באותה תקופה". סע' 2 לכללים קובע כי אם קיימים בנכס הפרשי מדידה בעלי ערך חיובי, תחלק אותם החברה בין הצרכנים בנכס לפי הוראות חוק המקרקעין, בהתקיים תנאים מסוימים, או בחלוקה שווה בין כלל הצרכנים בנכס, אם נציגות הבית המשותף לא הציגה את הפרטים הנדרשים על פי הסעיף. הכללים מחייבים את החברה לקרוא "לפחות פעם אחת בחודשיים את כל קריאי מדי המים הראשיים ואת כל קריאי מדי המים המשויכים שבתחומה, ותחייב את צרכניה לפי הכמויות שנמדדו במדי המים", ואכן הקריאות מתבצעות, כך על פי החשבונות, אחת לחודשיים. כאמור נוסח כתב התביעה באופן שאינו מפורט. לטענת הנתבעות, מקור הצריכה העודפת בשימוש מופרז במים, ולא בתקלה בצנרת. טענותיו של התובע נבדקו על ידי הנתבעת, ואילו הוא סירב לשלם עבור בדיקת מד המים. התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה בקריאת מדי המים. אכן הסתבר כי אחת הקריאות לא היתה מדויקת, והנתבעת תיקנה את קריאתה. התובע לא הוכיח כי שגיאה בקריאת מדי המים, שלא תוקנה, הביאה לחיוב יתר בצריכת המים. מכל האמור עולה כי התובע לא הוכיח התובע את תביעתו, ולפיכך הריני דוחה את התביעה. בנסיבות לא מצאתי לחייב בהוצאות. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. חוק המים / רשות המיםמים