תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין על ייצוג בהליך פלילי

תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין על ייצוג בהליך פלילי התובע, עו"ד במקצועו, המושעה בתקופה זו מחברותו בלשכת עורכי הדין, הגיש נגד הנתבע תביעה לתשלום שכר טרחה בסך 23,400 ₪. לטענתו, בתאריך 18.8.09 פנה אליו הנתבע, קצין ביקור סדיר בעיריית שפרעם, בבקשה לייצג אותו בהליך פלילי, במסגרתו הוגש נגדו כתב אישום באשמת ניסיון לקבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף. לטענת התובע, סוכם עם הנתבע, בעל פה, כי שכר הטרחה שאותו יהיה על הנתבע לשלם לו עבור ייצוגו יהיה 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. התובע ייצג את הנתבע באותו הליך (ת"פ 4965-02-09), והגיע לארבע ישיבות בבית המשפט. בסופו של דבר הושג הסדר טיעון מקל מאוד לטענת התובע, אך הנתבע סירב לשלם לתובע את שכר טרחתו למרות פניותיו הרבות. לטענת הנתבע, מעולם לא סוכם בינו לבין התובע כי ישלם לו שכר טרחה עבור ייצוגו בהליך הפלילי. לטענתו, פנה אל התובע עוד קודם להגשת כתב האישום נגדו לצורך הגשת תביעת נזיקין בשם בנו שנפצע קשה בתאונה. במהלך התקופה בה ייצג התובע את הבן בתיק הנזיקין, ולאור הכרות רבת שנים שהיתה לו עמו, שכן התובע היה תלמידו בעבר, הציע לו התובע לטפל עבורו גם בתיק הפלילי, אך לא ציין כי יהיה על הנתבע לשלם לו שכר טרחה בגין ייצוגו. לטענת הנתבע, בשנת 2013, התברר לו כי התובע לא טיפל כראוי בתיק התאונה של בנו, ולפיכך לקח ממנו את התיק, והעבירו לעו"ד אחר. רק אז, לטענת הנתבע, החל התובע לדרוש ממנו שכר טרחה בגין הטיפול בתיק הפלילי. עוד מציין הנתבע, כי התובע הושעה מלשכת עורכי הדין במסגרת הליך משמעתי שהתנהל נגדו בתיק 59/12 החל מיום 2.9.12 ועד יום 1.7.13. למרות זאת, הציג עצמו התובע כעורך דין בכתב התביעה, ובדיון שהתקיים במעמד צד אחד (דיון אליו לא זומן הנתבע כדין). טענה זו יש בה ממש, התובע הציג עצמו כעו"ד הן בכתב התביעה, והן בדיון בפני, ולא ציין את עובדת השעייתו, למרות שכתב התביעה הוכן על ידיו לאחר מועד כניסתה לתוקף של ההשעיה. יחד עם זאת, אין בדברים כדי לשלול מהתובע את הזכות להגיש תביעה. לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, ובעדויותיהם, החלטתי כי דין התביעה להידחות. אין חולק, כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב בין הצדדים. בתי המשפט פסקו לא אחת, כי על עו"ד המתקשר עם לקוחו בהסכם שכר טרחה, לעשות זאת בכתב, ובאופן ברור, שאם לא כן יפעל הדבר לרעתו במקרה של מחלוקת, שכן האחריות לעריכת הסכם שכר הטרחה מוטלת על עורך הדין עצמו. ראו לענין זה: רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור; ע"א 9282/02 יכין חק"ל בע"מ נ' יחיאל פ"ד נח(5) 20; רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש; ת"א (הרצליה) עו"ד צחי נשר נ' ג'ואל אטלן (26.3.08). על מה שהוסכם בין בעלי הדין, או לא הוסכם, ניתן ללמוד אם כן רק מעדויותיהם, והן סותרות כאמור. עדותו של התובע אינה מהימנה בעיני כלל, ובהתחשב בכך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאין לה כל חיזוק בראיות חיצוניות, לא אוכל לקבוע כל ממצא על פיה. עדותו של הנתבע, לעומת זאת, מהימנה בעיני, היא מתיישבת עם השכל הישר, ונתמכת בנסיבות החיצוניות. העובדה שלמרות שהייצוג המשפטי ניתן בשנת 2009, הוגשה התביעה רק בחלוף 4 שנים, מתיישבת עם טענת הנתבע לפיה הדרישה לתשלום שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק הפלילי הועלתה רק לאחר שהנתבע החליט להוציא מידיו של התובע את הטיפול בתיק התאונה של בנו, על רקע התרשלותו בניהול התיק, לטענתו, ולאור העובדה שהושעה מלשכת עורכי הדין. מקובלת עלי עדותו של הנתבע, לפיה התובע הציע לו לייצגו בהליך הפלילי, מבלי שסוכם ביניהם שכר הטרחה, ומבלי שדובר כלל על הצורך בתשלום שכר טרחה. הנתבע אמנם אישר, בהגינותו, כי לא הוסכם בינו לבין התובע כי ייצג אותו בחינם, אך אין די בכך על מנת להוכיח את התביעה. התביעה הינה תביעה חוזית, המושתתת על טענה בדבר קיומו של הסכם בעל פה לתשלום שכר טרחה בסך 20,000 ₪. לא הוכח קיומו של הסכם שכר טרחה כאמור לתשלום סך של 20,000 ₪ או כל סכום אחר, נהפוך הוא - הוכח כי לא היה כל הסכם ביחס לשכר הטרחה עבור הטיפול בתיק, וכי מעולם לא סוכם על תשלום שכר טרחה כלשהו עבור הטיפול, וודאי לא בסכום הנטען. בהקשר זה, חשוב לציין כי בין בעלי הדין שררו יחסים קרובים בעת מתן השירות. פרט לעובדה שהתובע טיפל בתיק נזיקין של בנו של הנתבע, העידו שניהם כי התובע היה תלמידו של הנתבע, וכי הנתבע עזר לתובע במהלך קשיים שהיו לו בחייו הפרטיים. בנוסף, הטיפול בתיק הפלילי לא היה ממושך או מסובך, שכן כלל התייצבות לשתי ישיבות הקראה, בהן התבקשה דחייה, וישיבה נוספת בה הודע על הסדר טיעון. בנסיבות אלה, סביר היה כי הנתבע יניח שהתובע אינו מבקש לקבל כלל שכר טרחה. אילו היה יודע שהתובע ידרוש ממנו בעתיד שכר טרחה, ייתכן שהיה נוהג אחרת, ולא נעזר בשירותיו. יתכן שהיה פונה לעו"ד אחר על מנת שייצגו. כאמור, מקובלת עלי גרסת הנתבע, לפיה לולא היה מוציא מידיו של התובע את הטיפול בתיק הנזיקין של בנו, לא היה התובע מעלה כלל דרישת שכר טרחה כלפיו בגין ההליך הפלילי. שוכנעתי כי עד למועד בו הוצא תיק הנזיקין מידי התובע, לא באה כל דרישה לתשלום שכר טרחה. הדברים לא התרחשו כפי שצפה התובע, ותיק הנזיקין הועבר לטיפולו של עורך דין אחר. ייתכן כי לתובע עילת תביעה בגין שכר ראוי בתיק הנזיקין, אך דומה כי ביקש לנצל את התיק הפלילי על מנת להיפרע מן הנתבע שכר ראוי בגין טיפולו בתיק הנזיקין, ולזאת לא יוכל בית המשפט לתת ידו. בהקשר זה, ראוי להפנות לדבריה של כב' השופטת א.דגן בת"א (חי') 13125/07 עו"ד מאזן באבא נ' טלאל ארמלי (10.6.12) לפיהם כמדיניות משפטית ראויה לא ראוי להכשיר התנהגות פסולה של עורכי דין אשר לא עורכים הסכם שכר טרחה נהיר עם לקוחותיהם, ומשאירים את הנושא לוט בערפל, מתוך כוונה לאפשר להם בעתיד לקבל באופן חד צדדי החלטה שרירותית בדבר קביעת שכר טרחה. גרסת התובע לפיה סוכם על שכר טרחה בסך 20,000 ₪ הופרכה, אם כן. כתב התביעה מבוסס כולו על עילת תביעה חוזית, ואינו כולל תביעה לשכר ראוי, מכח דיני עשיית העושר, לפיכך עם דחיית גרסת התובע ביחס להסכם שכר הטרחה בעל פה שהיה בינו לבין הנתבע, דין התביעה להידחות. במאמר מוסגר אציין, כי אם היה כתב התביעה מכיל עילת תביעה חלופית לתשלום שכר ראוי היה בכך משום העלאת טענה עובדתית חלופית, שאינה מתיישבת עם הטענה בדבר קיומו של הסכם שכר טרחה ברור. בענייננו, אין מדובר בהסכם "השותק" ביחס לאפשרות שבסופו של דבר התרחשה, אלא בהעדרו של הסכם כלשהו. מכל מקום, בהעדר עילת תביעה המושתתת על דיני עשיית עושר, אין מקום להידרש כלל להלכות בדבר פסיקת שכר ראוי ולהלכת בייניש-עדיאל (ע"א 136/92 בייניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114). אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע שכר בטלה והוצאות בסך 1,000 ₪. שכר טרחהייצוגשכר טרחת עורך דיןמשפט פליליעורך דין