דחיית תביעה לפיצוי בגין גביית דמי מינוי עיתון ידיעות לאחר ביטול העסקה 2. לטענת התובע, בשנת 2009 התקשר עם הנתבעת במסגרת מבצע שחודש על דעת הנתבעת, ללא ידיעתו. על מנת שלא להיקלע לחיובים מיותרים ובתי משפט שילם את החוב. בשנת 2012 חזר המקרה אך התובע התעקש הפעם וביקש שלא להמשיך בעסקה ללא אישורו. ברם, הנתבעת חייבה את התובע על עסקה חדשה בסכומים שאינם מוכרים לו ושלא ניתן להם אישור על ידו. הנתבעת טענה בפני התובע כי נציגיה ניסו ליצור עימו קשר, אך במידה והיו עושים כן היו מגלים כי התובע עבר שבץ מוחי והיה מאושפז בבית חולים באותה תקופה. התובע טען כי הנתבעת דרשה ממנו תשלום שאינו חב בו דבר שהחריף את מצב בריאותו. התובע העמיד תביעתו על סך של 3,000 ₪: 540 ₪ שנגבו מחשבונו שלא כדין; 1,500 ₪ בגין הפסד יום עבודה; ו- 960 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש. 3. הנתבעת טענה כי התובע היה לקוח של הנתבעת החל מתאריך 23.6.05. ביום 5.5.10 חידש התובע את ההתקשרות לתקופה של 4 חודשים במחיר 99 ₪ וקיבל הטבה על סך 150 ₪ בשוברים. ביום 18.11.10 פנה התובע לנתבעת לביטול המנוי שבידו, לאחר משא ומתן בוטל ביום 2.12.10 המנוי. ביום 14.12.10 הצטרף התובע מחדש כמנוי במסגרת מבצע של 6 חודשים במחיר 79 ₪ ושישה חודשים במחיר 99 ₪ בחודש בנוסף למתן מגזינים כהטבות נוספות. החיובים עבור חודשים מרץ ואפריל 2012 לא כובדו משום שהתובע ביטל את הוראת הקבע. ביום 8.4.12 שוחחה נציגת שירות מטעם הנתבעת עם התובע שמסר כי ביטל את אמצעי התשלום היות וחויב במחיר רגיל ומלא של העיתון בסך 186 ₪. בשיחה הוסבר לתובע כי בהתאם להסכם ההתקשרות, במידה ואמצעי התשלום אינו תקף, החיוב הוא עבור התשלום המלא של העיתון, התובע סירב להסדיר את החוב, דרש ביטול מיידי של המנוי ומסר כי הנו מעוניין להגיע לבית המשפט בעניין. הנתבעת הבהירה כי ההסכם בוטל באופן חד צדדי מטעם התובע למרות היותו הסכם מתמשך ולכן חויב בתשלום מלא ולא במחיר המבצע אותו שילם קודם לכן. ביום 19.4.12 התקיימה שיחה נוספת והוצע לתובע להמשיך במנוי במחיר מוזל ולתחום את תקופת המנוי, כך שיסתיים בתום התקופה בהתאם להסכם המקורי, התובע ביקש לשקול את ההצעה. ביום 14.5.12 התקבל מכתב אצל הנתבעת מטעם התובע לפיו במעמד המכירה היתה תקופת המנוי תחומה ולא מסוג הסכם מתמשך. ביום 21.5.12 טען התובע בפני הנתבעת כי בתאריך 24.11.11 המועד בו חודש המנוי במבצע היה התובע מאושפז, לאחר מספר בדיקות של הנתבעת נמצא כי השיחה התקיימה מול עובד של התובע ולא ישירות מולו. הוצע לתובע מספר פעמים לחזור להיות מנוי אצל הנתבעת בתנאים מועדפים אולם הוא סרב ולפיכך הועבר החוב לטיפול משפטי חיצוני. לאחר מספר שיחות שנערכו בין התובע לעורכת הדין מטעם הנתבעת הוצע לתובע להסדיר את יתרת החוב בתשלום תוך מתן הנחה בסכום של 200 ₪ אך הוא סרב והגיש תובענה זו. הנתבעת טענה כי כתב התביעה הוגש על ידי התובע בחוסר תום לב רק בעקבות דרישת החוב והתובע קיבל את העיתונים ועל כן חובה עליו לשלם בגינם. הנתבעת טענה כי סכום התביעה מופרך ובלתי מבוסס והנתבעת מבינה למצבו הבריאותי של התובע, אך קיים חוב שלא נפרע לנתבעת ולמרות שהוצעו לתובע הצעות לסילוק ואף למחיקה הדדית של החוב ברישומי הנתבעת וביטול התביעה עמד התובע על קיומה. הנתבעת טענה כי נכון ליום 1.4.12 נותר התובע נותר חייב לה סך של 237.31 ₪ בגין העיתונים. 4. בדיון שנערך בפניי העיד התובע וטען כי נציגי הנתבעת לא יצרו עימו קשר טלפוני והכחיש קבלת מכתבים מהנתבעת המיידעים אותו על סיום המבצע. התובע טען כי דבר דומה ארע לו בהתקשרות הקודמת עם הנתבעת ועל כן הדגיש הפעם בפני נציגי הנתבעת כי כשהמבצע יסתיים איננו מעוניין להמשיך את המנוי. הנתבעת דרשה ממנו לשלם את מלוא החוב ולאחר משא ומתן עם עורכת דינו הסכימו להפחית את גובה החוב. בנוסף, טענה הנתבעת בפניו כי מדובר במנוי מתמשך המתחדש באופן אוטומטי. התובע טען כי הדבר לא היה ידוע לו ועל כן פנה לבית המשפט. בדיון העיד נציג מטעם הנתבעת כי מכתב המודיע על תום המצבע נשלח לתובע על פי חוק והעתק צורף כנספח א'. כמו כן, כחודש בטרם הסתיים המנוי, הנתבעת ניסתה ליצור קשר טלפוני עם התובע והודיעה לעובד מטעמו כי המבצע הסתיים ועליו ליצור קשר עם שירות הלקוחות על מנת לבטל את המנוי. בנוסף, התובע שהינו לקוח של הנתבעת מזה מספר שנים, מכיר את דמי המנוי. 5. דיון והכרעה- לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, עדויות הצדדים והמוצגים שהוגשו, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. ואבאר. אין מחלוקת כי בין הצדדים נכרת הסכם טלפוני בו נרשם כי המבצע תוקפו למשך שנה אחד בלבד. התובע טען כי בשיחת ההתקשרות ביקש שלא להמשיך את המבצע מעבר לשנה. אומנם, ההקלטה בגין שיחה זו לא נשמרה ע"י הנתבעת. אך נטל ההוכחה באשר לתוכן השיחה מוטל על התובע. בנוסף, הנתבעת הוכיחה כי לקראת תום השנה, הודיעה לתובע באמצעים שונים כי בהעדר הודעה אחרת מטעמו מסתיים המבצע ויגבה עיתון במחיר מלא: הנתבעת צירפה העתק ממכתב שנשלח לכתובת התובע לקראת תום השנה בו צוין כי המבצע עומד להסתיים וכי העיתון ימשיך להיות מסופק במחיר הרגיל. יתרה מכך, מעיון בתמליל השיחות שצורף עולה שביום 24.11.11 יצר נציג הנתבעת קשר עם התובע והודיע לעובד מטעם התובע שהמבצע עומד להסתיים בחודש דצמבר ובמידה והתובע לא יחדש את המבצע המחיר יעודכן למחיר המלא הנגבה בעבור עיתון. הנציג הוסיף והבהיר כי במידה ומבקש התובע לבטל את המנוי עליו לפנות לשירות הלקוחות ולתת פרטי זיהוי: "נציג שירות: שלום, אני מדבר עם אשר? לקוח: לא, עם העובד שלו. נציג שירות: הבנתי, איפה אשר? נמצא? לקוח: אה הוא לא נמצא כרגע, מי רוצה? נציג שירות: דורון מידיעות אחרונות. לקוח: בקשר? נציג שירות: לגבי המנוי. לקוח: לגבי המנוי, כן. אני יכול לעזור לך אולי? נציג שירות: כן רציתי לעדכן אותו שהמבצע שלו עומד להסתיים בדצמבר ולהציע לו לחדש את המבצע כדי שלט יעלו לו המחיר למחיר המלא של העיתון. לקוח: הבנתי. אה אני לא יודע אם בכלל רוצים את העיתון, יכול להיות שירצו לבטל אותו בכלל. נציג שירות: הבנתי. אז תודיע לו שיחזור לשירות הלקוחות של ידיעות בסדר? לקוח: בכל מקרה אתם מחדשים את זה אוטומטית אם הוא לא חוזר אליכם? נציג שירות: כן זה מתחדש אוטומטית. לקוח: אוקי אז אני כבר אגיד לך שתבטל את זה. נציג שירות: אני אישית לא יכול לבטל צריך לחזור לשירות לקוחות בסדר? לקוח: מה? נציג שירות: אני אומר, אני אישית לא יכול לבטל וכמובן שהוא צריך לדבר הוא כי צריך גם לקחת אמצעי זיהוי והכל, בסדר? לקוח: איפה כל האמצעי זיהוי זה אצלי, אין לי בעיה. נציג שירות: אורי אז רק פשוט שיחזור לשרות. לקוח: אין בעיה." לפיכך, טענת התובע לפיה הנתבעת חידשה את המנוי על דעת עצמה וללא אישורו דינה להידחות. בנסיבות אלה, סבורה אני כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להודיע לתובע הן בכתב והן בשיחת טלפון לעובד מטעמו על תום המבצע, וכי בתום המבצע יגבה מחיר מלא בגין העיתון. יתרה מכך, החיובים הופיעו בחשבוניות התובע ובכרטיס האשראי והיה באפשרות התובע לעקוב אחר חיובים אלה ולהתקשר עם הנתבעת במבצע חדש או לבטל את המנוי ובכך להקטין את הנזק. התובע בחר שלא ליצור קשר עם הנתבעת אלא לבטל באופן חד צדדי את אמצעי התשלום וזאת על אף שהמשיך לקבל את העיתונים נשוא תשלום זה בכל אותה תקופה, דבר המהווה הפרה יסודית של החוזה שנכרת בין הצדדים. במצב דברים זה, בדין פנתה הנתבעת לגורמים חיצוניים לשם גביית החוב. עוד יש לציין, כי הנתבעת ניסתה מספר פעמים לבוא לקראת התובע ולסיים את הסכסוך בהסדר לרבות מחיקת החוב הנותר כנגד מחיקת התביעה, אך התובע סירב. לאור האמור, לא מצאתי פגם בהתנהלות הנתבעת ודין התביעה להידחות. 6. סוף דבר- התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. פיצוייםביטול עסקה (הגנת הצרכן)עיתונות