תביעה בנושא עסקה למכירת דלקים מסוג בנזין 95 אוקטן אין בין הצדדים מחלוקת ביחס לכמות הדלק שהוזמנה וסופקה וכך גם לא חלוקים ביניהם בעלי הדין ביחס לתשלום שבוצע על ידי הנתבע לתובע בעבור הדלקים. המחלוקת, כפי שנתגלעה בין בעלי הדין, ועליה ניתן היה ללמוד מכתבי טענותיהם, הינה בשאלה האם המחיר שסוכם בין בעלי הדין כעלות ליטר דלק בנזין הינו, כטענת התובע בכתב תביעתו, אם לאו? התובע טען בכתב תביעתו כי הנתבע נותר חייב לו, בגין העסקה, הסכום הנתבע בגין מע"מ, בעוד שהנתבע טען מנגד כי ביצע תשלום המלא בעבור הדלקים שסופקו לו על ידי התובע, בסך 6.50 ₪ לליטר כולל הובלה. במחלוקת זו שבין בעלי הדין נשמעו לפני היום עדויותיהם של בעלי הדין. לאחר שמיעת העדויות והסיכומים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, פסק הדין ינומק בצורה תמציתית. הכלל המנחה בפרשנות חוזים מצוי בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חולק כללי), התשל"ג - 1973, ולפיו: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". במקרנו זה לא נטען לקיומו של הסכם בכתב וככל שעסקינן בהסכם שבעל פה שוכנעתי נוכח חומר הראיות שהונח לפני, ולרבות הודעתו של הנתבע בחקירתו תחת אזהרה במשטרה ובבית המשפט (מוצגים ת/3 ו- ת/4), כי ההסכם שבין בעלי הדין שותק בעניין תשלום המע"מ ואין בו כל הוראה בנושא. עוד לפני ההלכה שנקבעה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ , פ"ד מט (2) 265 (להלן: "פרשת אפורפים"), קבעה הפסיקה כי בהעדר הוראה אחרת בחוזה, במפורש או במשתמע, נכלל המע"מ במחיר העסקה, ופרשת אפרופים לא שינתה מהלכה זו (ראו ע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז (4), 387, 391, ע"א 3616/04 מגדל הזוהר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב (ניתן ביום 22.12.05, ), ע"א 9922/02 רשות השידור נ' שפ"מ שידורי פרסומות מאוחדים (ניתן ביום 22.8.07, ). את ההנחות שביסוד ההלכה פירטה כב' השופטת א' חיות בפסק הדין בעניין רשות השידור הנ"ל, שם בפסקה 7 נקבע על ידה כי: "ראשית, העוסק הוא זה הקובע בדרך כלל את מחיר העסקה. לכן, חזקה עליו כי אם מחיר העסקה איננו כולל מס ערך מוסף יבהיר זאת לקונה ואם לא עשה כן נושא הוא בתוצאותיה של אי-הבהירות.... שנית, והוא עיקר - לפי סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף חייב העוסק בהעברת המס לרשויות ועל כן ניתן להניח כי הוא יגלם את המס במחיר העסקה הנקבע על ידו, ככל שתנאי השוק יאפשרו לו לעשות כן. ובמילים אחרות, נוכח החובה המוטלת עליו במישור דיני המס נתפס העוסק כבעל אינטרס מובהק לברר האם העסקה חייבת במס..כן רואים אותו בשל כך כמי שיש לו יתרון על פני הקונה מבחינת הניסיון והידע הדרושים לצורך אותו בירור, וכמי שבידיו האמצעים הטובים ביותר למנוע טעויות ואי-בהירות בהקשר זה... לבסוף, הכלל אותו אימצה הפסיקה ולפיו כולל המחיר הנקוב בחוזה מס ערך מוסף אלא אם כן נקבע בו אחרת, הוא כלל פשוט וברור התורם במישור דיני החוזים להגברת הוודאות וכן הוא תואם את אחת התכליות המרכזיות שאליהן חותר חוק מס ערך מוסף, דהיינו עיצוב נורמות מס פשוטות וברורות שגבייתן יעילה וקלה... מטעמים אלה כולם ראתה הפסיקה, כאמור, להטיל לפתחו של העוסק את התוצאה הכלכלית של "שתיקת" החוזה לעניין מס ערך מוסף". כאמור, לא עלה בידי התובע להוכיח כי ההסכם שבינו לבין הנתבע כלל הוראה מפורשת ביחס לתשלום המע"מ. על כן, לאור ההלכות שהובאו לעיל, קמה חזקה לפיה המע"מ כבר נכלל במחיר העסקה אשר נקבע בהסכם. . חזקה זו לא נסתרה במקרה דנן. נטל ההוכחה בענייננו רובץ לפתחו של התובע בהיותו "המוציא מחברו".. טענת התובע לאי תשלום מלוא התמורה הינה, אמנם, טענה בעלת יסוד שלילי שברגיל נדרשת להוכחתה כמות פחותה של ראיות (ראו ע"א 7303/01 אדמון עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847 (2003), אך מקום בו לוקה התביעה בשיהוי ניכר, היה על התובע להציג ראיות של ממש להוכחת הטענה ולא להסתפק בכמות הפחותה שבה ניתן היה להסתפק בהעלאת טענה בעלת יסוד שלילי בלא שיהוי. העובדה שהדלקים אכן נמסרו לנתבע מהווה ראיה כבדת משקל לתשלום מלוא התמורה והיא מטה את כף המאזניים לטובת הנתבע. כך גם העובדה, שנטענה על ידי הנתבע ולא נסתרה, ולפיה בזמנים הרלבנטיים לכריתת ההסכם ואספקת הדלקים, עלות ליטר דלק בתחנות עמדה על 7,30 ₪ לליטר, כך שלמעשה לא היה שום היגיון עיסקי או כלכלי ברכישת דלקיו של התובע במחיר הנטען על ידו. העובדה כי התובע נתן בידי התובע חשבונית מס/קבלה מטה אף היא את הכףף לטובת הנתבע. לאור כל האמור, אני דוחה את טענת התובע לפיה היה על הנתבע לשלם לתובע מע"מ בגין העסקה בנוסף לתמורה המוסכמת וכפועל יוצא מן האמור אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע בגין הוצאות המשפט סך של 500 ₪ וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. דלק