חרף המצב הכספי הקשה, המשיכה הנתבעת לספק לתובעת סחורה. בשלב מסוים, כשחוללו ההמחאות של התובעת, נטלה הנתבעת בחזרה את הסחורה. 2. א. הצדדים אינם חלוקים על טיבם וכמותם של הפריטים שנאספו. המחלוקת נוגעת להפרש בין מחיר העלות למחיר הזיכוי. ב. כמו כן, אין מחלוקת שהנתבעת המשיכה להחזיק בהמחאות שנתנה לה התובעת, ואף הציגה חלקן לפירעון. התובעת טוענת שכתוצאה מכך הוגבל חשבונה בבנק ונגרמו לה נזקים. 3. לכתב התביעה צופרה טבלה (שנערכה, לפי עדות התובעת, ע"י רוה"ח שלה) ובה פירוט של הטובין שנאספו, מחיר הרכישה, שווי הזיכוי, וסיכום ההפרשים. התוצאה מגיעה כדי 23,792 ₪. את מחירי העלות ניתן ללמוד מחשבוניות הרכישה ואת מחירי הזיכוי למדים מחשבונית הזיכוי (נספחים א' ו- ב' לתביעה). בגין הגבלת החשבון, דורשת התובעת פיצוי בסך 9,000 ₪. 4. הנתבעת טוענת כי השבת הסחורה לידיה נעשתה לפנים משורת הדין על מנת לסייע לתובעת לסלק את חובה. לשיטתה, לתובעת לא הייתה זכות להחזרת פריטים, ואלמלא הסכימה לטול הסחורה, היה חובה גבוה בעשרות מונים. הנתבעת טוענת כי זיכתה את התובעת במחירים "שהם יותר מהוגנים" מן הטעמים הבאים: א. הפריטים שנאספו הינם מקולקציות חורף 2011 וקיץ 2012, שערכן ירד, ונמכרו באותה עת במחירי "סוף העונה". לטענת הנתבעת שווים הגיע לכדי 25% מעלות הרכישה. ב. השבת טובין לספק, מספר חודשים לאחר שהפריטים מונחים על מדפי הקמעונאי, מפחיתה מערכם כדי 50% ויותר. ג. לטובין מסוג זה אין ביקוש רב, וקיים מחסור בצבעים ובמידות, שאף הוא משפיע על מחירם. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את כרטסת הנהלת החשבונות המלאה של פעילות התובעת. לנוכח האמור, טוענת הנתבעת כי עומדת לה הזכות להחזיר את הפריטים לתובעת ולחייבה במלוא העלות המקורית. הנתבעת הוסיפה כי החזירה לתובעת את ההמחאות (עובדה זו אושרה ע"י עד התביעה בעמ' 4 ש' 18 לפרוטוקול). עוד נטען כי הגבלת החשבון מקורה בקשיי התובעת ואין לה קשר לנתבעת. 5. אין מחלוקת, כי במהלך הפעילות המשותפת, התקשתה התובעת לעמוד בתשלומיה לנתבעת, אשר נתנה לה שיקים שלה, על מנת שאלה יופקדו בחשבון התובעת למנוע את הגבלתו. זאת, בנוסף להלוואות במזומן שנתנה הנתבעת לתובעת. נציג הנתבעת הלין, שתחת להכיר לנתבעת תודה, על תמיכתה בתובעת לכל אורך הדרך, בחרה התובעת להגיש את התביעה דנא. 6. מטעם התביעה העידו התובעת ופול כהן, אשר ניהל בפועל את ההתקשרות עם הנתבעת. התובעת העידה, כי ביום איסוף הטובין לא שהתה בחנות, אך קיבלה מפול את רשימת הפריטים שנלקחה. עוד העידה כי ההמחאות האחרונות שחוללו בחשבונה, היו ההמחאות שמסרה לנתבעת, ולפיכך הצגתן לפירעון שלא כדין, היא שגרמה להגבלתו. פול העיד, על טיב היחסים עם הנתבעת והדגיש כי המחלוקת מתייחסת לסכומי הזיכוי. העד אישר שפער הזמנים בין מועד הרכישה של הטובין, לבין מועד נטילתם, נע בין חודש לחצי שנה (עמ' 3 ש' 21). עם זאת, לשיטתו, מדובר בפריטי לבוש הנחשבים ל"מותגים", שחלוף הזמן והחלפת הקולקציות אינו משפיע על מחירם. אליבא פול, ביקש ממנהל הנתבעת לאסוף את הסחורה כיון שלא הצליח לעמוד בתשלום, אולם הנתבעת קבעה לבדה את מחירי הזיכוי, באופן לא הוגן ובניגוד להבטחת נציגיה להחזיר לו את העודף העולה בשוויו על גובה החוב. כמו כן העיד, כי הובטח שהזיכוי יהיה בסכומי העלות. לעדות זו אין תימוכין בראיות בכתב, והנתבעת כופרת בה. 7. נציג הנתבעת, משה עמר, העיד שלא ניתן היה לזכות את התובעת במלוא העלות, משום שמדובר בקולקציות ישנות שמחיריהן ירדו. את שווי הזיכוי קבע בעצמו על סמך ניסיונו בתחום האופנה. לטענתו, האיסוף לא תואם מראש ונעשה מיידית, לאור הקשיים הכספיים והחשש לאי קבלת תמורה בעד הטובין (עמ' 5 ש' 16-17 לפרוטוקול). משה אישר את השערתו של פול, כי הזיכוי הכללי (ש' אחרונה לחשבונית הזיכוי) ניתן על מנת להשוות את עלות הזיכוי לגובה החוב של התובעת באותו מועד. כך, עמדה הנתבעת בהבטחתה כי מלוא החוב ייפרע בהחזרת הטובין. עם זאת, הדגיש כי לא ניתנה התחייבות לזיכוי מלא, אלא עד כדי גובה החוב בלבד. 8. כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת, יש לדלות נתונים מתוך מסמכי הנהלת החשבונות של הצדדים ותדפיס התנועות בחשבון התובעת. א. עיון בכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה הנתבעת מלמד כי בכל שלב של רכישת הטובין שבמחלוקת הייתה התובעת ביתרת חובה כלפי הנתבעת, בין אם מחמת חילול שיקים ובין אם מחמת פירעונם באמצעות הלוואות שקיבלה מהנתבעת. התובעת העידה שרק המחאה אחת מבין אלה שנמסרו לצורך התשלום בעד הטובין הנ"ל כובדה (ראו דף התנועות ש' 15, ועמ' 2 ש' 31 לפרוטוקול). משה העיד כי בעד הטובין שבמחלוקת לא שולם דבר, אך גם כרטסת הנהלת החשבונות מעלה כי ההמחאה הנ"ל, בסך 4,900 ₪, נפרעה. ב. המסקנה מן האמור היא כי התובעת שילמה לנתבעת עבור הסחורה סך 4,900 ₪ בלבד. יתר ההמחאות שהוצגו לפירעון חוללו (ש' 22-25 לדף התנועות). כאמור, כל ההמחאות שלא כובדו הוחזרו לתובעת, כאמור בעדותו של פול (עמ' 4 ש' 18). משמע, כי התובעת עותר לזיכוי בסכום גבוה מכפי הסכום ששילמה בפועל. אם יתקבלו טענותיה כי יש לזכותה במלוא ההפרשים, תתעשר התובעת בסכומים שמעולם לא שילמה. תוצאה כזו איננה מתקבלת על הדעת. ג. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הסימוכין שצורפו, באתי למסקנה כי בגין הסכום הנ"ל, יש לזכות את התובעת, ולהלן הנימוק: - העיון בחשבוניות הרכישה מאשש את העדויות, כי מדובר בפריטים שנרכשו לסירוגין, החל מחודש אוקטובר 2011 ועד ספטמבר 2012. אין חולק כי ההחזרה והזיכוי בוצעו בסוף אוקטובר 2012, קרי: הפריטים הוחזקו ע"י התובעת בטווח שבין חודש לשנה. עקרונית, אין מחלוקת בין הצדדים כי החזרת פריטי לבוש מחייבת קיזוז מסוים בסכום ההחזר, בשל החלפת העונות והקולקציות, כמקובל בענף. אלא שפול טען כי במקרה דנן מדובר בפריטים מיוחדים, "מותגים" שאינם מושפעים מכך. ד. ביחס לאחד הפריטים לפחות, מסוג ג'ינס ex, עולה התמונה הבאה:- פריט זה נמכר לתובעת, לפי החשבוניות המצורפות לתביעה, בשתי הזדמנויות שונות:- בחודש פברואר 2012 (חש' 2155) ובחודש ספטמבר 2012 (חש' 3298). בשני המקרים, למרות פער זמנים של חמישה חודשים, נמכר הפריט במחיר 250 ₪. למרות זאת, בעת הזיכוי, כחודשיים בלבד לאחר המכירה האחרונה, זיכתה הנתבעת את התובעת בסך 200 ₪ בלבד לאותו פריט. ניתן לומר כי אין הגיון כלכלי או מסחרי בפעולתה של הנתבעת. כפי שניתן ללמוד, עלות המוצר לא פחתה משך חמישה חודשים (שבהם גם חילופי עונות). ולכן לא מצאתי, לאחר כחודשיים כי לפתע תהיה הצדקה להפחתה של 20% משוויו. ה. גינס ex הוחזר בכמות של 109 יחידות. הכפלת סכום זה, בסכום ההפרש בין מחיר העלות למחיר הזיכוי (250-200) מסתכם בסך 5,450 ₪. אולם, מתוך סכום זה תהיה התובעת זכאית להשבת 4,900 ₪ בלבד, שהוא הסכום היחיד שפרעה על חשבון טובין אלה. אין הצדקה לזיכוי בסכום העולה על התמורה ששולמה. על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 4,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הפירעון - 6.11.12 - ועד תשלום המלא בפועל. 9. לא שוכנעתי בצדקת התביעה לפיצוי בגין הגבלת החשבון, מן הטעמים הבאים:- א. עיון בדפי התנועות מגלה כי יומיים קודם להצגת חמש ההמחאות לפירעון ע"י הנתבעת, חולל בחשבון התובעת שיק אחר. התובעת העידה, בניגוד לתנועות בחשבון, כי החילול הקודם היה חודשיים לפני כן. ב. חשבון התובעת עמד בסמנים הרלוונטים על יתרות חובה גבוהות באופן עקבי. במועד קודם להצגת חמש ההמחאות, חוללה בו הרשאת חיוב לישראכרט בסך 91.14 ₪, ללא קשר לפעולת הנתבעת. ג. כל ההמחאות שהציגה הנתבעת לפירעון הופקדו לאחר מועד פירעונם הנקוב. הנתבעת לא ניסתה להפקיד המחאות קודם זמנן. ד. התובע העידה כי החשבון הוגבל מחמת חילול 10 צ'קים, שרק חמישה מהם היו בידי הנתבעת. גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדות העולות מדף התנועות, ועם עדותה הקודמת. הרי, מתוך חמש ההמחאות שהציגה הנתבעת, חוללו ארבע בלבד. הווה אומר: שבזמן ההצגה לפירעון חוללו תשעה צ'קים, והאחרון, שאינו מפורט, הוצג לאחר מכן בנסיבות לא ברורות וע"י מפקיד לא ידוע. המסקנה היא, כי הגבלת החשבון איננה פרי פעולתה של הנתבעת, אלא כתוצאה מהצגת צ'ק עשירי, שהתובעת אינה מפרטת את טיבו ואינה מוסרת עליו נתונים. ה. דף התנועות מעלה כי לאחר שחוללו ארבע ההמחאות של הנתבעת עמדה יתרת החובה של התובעת ע"ס 39,216 ₪, ואילו הבנק כיבד לאחר מכן משיכות נוספות של התובעת, לחברת סלקום ולחברת ישראכרט. משמע - כי במועד שבו הפקידה הנתבעת את הצ'קים ואף לאחריו, החשבון לא היה מוגבל. העילה להגבלה, ככל והוגבל החשבון, ומועדה ההגבלה, אינם משתקפים מדף התנועות שצירפה התובעת, המסתיים ביום 8.11.12. על כן, התביעה לפיצוי בגין הגבלת החשבון נדחית. 10. לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט בסע' 8 לעיל. בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. סחורה