הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שלא מסר את סרט הווידאו שצולם בחתונה ובכך גרם נזק שאינו בר תיקון. התביעה העיקרית 1. התובעים נישאו זל"ז ביום 30.3.12 באולם באור יהודה. ביום 27.11.11, נחתם בין הצדדים חוזה להזמנת צוות צילום לחתונה. הנתבע התחייב בהסכם לצלם את אירוע החתונה בסרט וידאו ובתמונות סטילס ולספק להם את הסרט ואת התמונות. תמורת הסרט והתמונות, התובעים שילמו לנתבע סך של 5,100 ₪, מתוכם מקדמה בסך של 1,000 ₪ ואת היתרה הם שילמו ביום 2.4.12. 2. התובעים טוענים, והנתבע אינו מכחיש, כי סרט הוידאו לא סופק להם ואף לא יסופק להם. 3. התובעים, טוענים כי בכך הנתבע הפר את ההסכם ומבקשים לחייב את הנתבע להחזיר להם את הסכום שהם שילמו לו בסך 5,100 ₪ וכן לחייבו לשלם להם פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪. 4. כאמור, הנתבע מודה כי התובעים לא קיבלו ואף לא יוכלו לקבל את סרט הוידאו, הואיל וכל החומר של צילום הסרט נגנב מבית העורך שאמור היה לערוך את הסרט וכי הוא לא דאג לשמור העתק מחומר הגלם במחשב שלו. 5. הנתבע מפנה לסעיף 5 לחוזה, שם נקבע, כי "במקרה של תקלה כלשהי בצילום... תהיה אחריות הסטודיו, בעליו .. להחזרת הסכום ששולם על ידי המזמין לסטודיו עבור צילום אותו הסרט או תמונה בלבד. פרט לאמור לעיל לא ישא הסטודיו, בעליו או מי שפועל מטעמו בשום אחריות בשל תקלה". (ההדגשה שלי - י.ג.). הנתבע טוען, כי על פי הסיפא לסעיף 5 לחוזה, עליו לפצות את התובעים, אך ורק בסך של 5,100 ₪, למרות שהוא סיפק לתובעים את תמונות הסטילס. 6. החוזה הוא חוזה אחיד, כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 (להלן: חוק החוזים האחידים). החוזה לא קיבל את אישורו של בית הדין לחוזים אחידים, לכן, בית המשפט הדן בתובענה, מוסמך, על פי הוראות סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, לבטל כל תנאי מקפח, כהגדרתו בחוק, בחוזה אחיד. 7. סעיף 4 (1) לחוק החוזים האחידים, קובע, כי חזקה שתנאי מקפח הוא: "התנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי...". 8. הסיפא לסעיף 5 לחוזה, פוטר את הנתבע, מאחריות לפצות את התובעים בגין עגמת נפש, הקבועה בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. פטור זה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, לכן דינו להיות מבוטל ואני מבטל אותו. 9. אין ספק בי הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שהוא לא מסר לתובעים את סרט הווידאו שצולם בחתונתם ובכך גרם להם נזק שאינו בר תיקון. אין ספק שהנתבע התרשל בכך שהוא לא שמר לעצמו העתק מחומרי הגלם של הסרט, לפני שהוא מסר אותם לעורך הסרט. 10. לכן, יש לקבוע את הסכום בגין עגמת הנפש, שבו יש לחייב את הנתבע. 11. התובעים מפנים לפסק הדין שניתן בת"א (ב"ש9 3227/07 ינון נ' סקופ. בפסק דין זה מנתח כב' השופט עידו רוזין את הפסיקה בענין הפיצוי בגין עגמת נפש והסכומים שנפסקו לתובעים בפסקי דין שונים וקבע, כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עגמת נפש שנגרמה לו בשל אבדן סרט הווידאו של חתונתם בסך של 25,000 ₪. 12. בכל הכבוד, אני מסכים לדברי כב' השופט עידו רוזין בסעף 4 לפסק דינו הנ"ל, בו קבע: "... ליבי עם התובעים ואולם כל פיצוי שלא יפסק לטובתם כאן - לא יוכל להחזיר להם את המצב לקדמותו והמצב אליו נקלעו התובעים, לפיו אין ולא יהיה בידיהם סרט די. וי. די של ארוע חתונתם - אינו בר תיקון". 13. אני מעריך את הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעים, עקב הפרת החוזה על ידי הנתבע, בכך שהוא לא מסר ואף לא יוכל למסור להם את סרט הוידאו שצולם בחתונתם, בסך של 25,000 ₪. 14. לכן, על הנתבע להחזיר לתובעים, על פי הסכמתו, את הסך של 5,100 ₪ שהם שילמו לו ובנוסף, לשלם לתובעים, חרף התנגדותו, פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עגמת הנפש שהוא גרם להם. הודעת לצד ג' 15. הנתבע טוען, כי הוא העביר את ביצוע הסרטת ארוע החתונה למר מיכאל קנייב, כקבלן משנה והגיש נגדו הודעת צד ג', בה הוא טוען, כי צד ג' מחק את החומרים שבמחשבו, מבלי שהוא הודיע על כך מראש לנתבע ומבלי שהוא קיבל אישור לכך מהנתבע. 16. הנתבע מודה, שלמרות שעל פי הנוהג, הוא שומר במחשב שלו העתק מחומרים ההסרטה, הפעם הוא לא הצליח למצוא אותם. 17. בין צד ג' לנתבע לא נעשה כל הסכם בכתב, לא לגבי העבודה נשוא תביעה זו ולא בכל הפעמים בהם הנתבע הזמין מצד ג' לבצע עבורו צילום ווידאו של ארועים אחרים. 18. הנתבע טוען, כי חומרי הגלם של הסרט, נמסרו על ידו לידי עורך שהיה אמור לערוך את הסרט וכי הם נגנבו מביתו של העורך. אולם, הנתבע לא הגיש הודעת צד ג' נגד העורך. 19. הנתבע טוען, כי על צד ג' היה לשמור העתק מחומרי הגלם של הסרט ולא למחוק אותם לפני שהוא ביקש וקיבל את אישורו של הנתבע למחיקה. 20. צד ג' טוען, כי לא היתה מוטלת עליו כל חובה, לא בדין ולא חוזית, לשמור העתק מחומרי הגלם שהוא צילם, לאחר שהוא העביר אותם לנתבע ואף לא לקבל את אישורו של הנתבע מראש למחיקתם מהמחשב שלו. 21. צד ג' טוען, כי הנתבע נהג להזמין ממנו צילום סרטי וידאו בארועים וכי הם נהגו להיפגש פעם בחודש וכי בפגישה זאת צד ג' היה מעביר לנתבע את כל חומרי הגלם שהוא צילם בכל הארועים שקדמו לפגישה וכי הנתבע היה משלם לצד ג' את המגיע לו באותו מעמד וכי, כך ארע גם לגבי חומרי הגלם של ארוע החתונה של התובעים. 22. צד ג' מכחיש, כי היה קיים בינו לבין הנתבע איזה שהוא הסכם או נוהג המחייב אותו לשמור במחשבו את חומרי הגלם או המחייב אותו לקבל מהנתבע אישור מוקדם למחיקתם. 23. צד ג' טוען כי לאחר ארבעה חודשים מיום ארוע חתונתם של התובעים הוא מחק את חומרי הגלם של הסרט שהוא צילם בחתונתם וזאת כדי לפנות מקום במחשב. 24. צד ג' הביא לעדות כמה צלמים העוסקים כמוהו בצילום ארועים והם העידו לגבי הנוהג הקיים בין הקבלן - מזמין הצילום - לביניהם. העדים העידו, כי סרט וידאו של חתונה תופס נפח רב במחשב, של 200 עד 300 מגה בייט ולכן הם מוחקים מהמחשב שלהם, סרטים קודמים שהם צילמו כדי לפנות מקום לחומרים חדשים, כמובן שהם עושים זאת לאחר מסירת החומר למזמין העבודה, כדוגמת הנתבע וכי החומר מועבר לדיסק הקשיח של מזמין העבודה מיד לאחר ביצוע הצילומים. 25. העדים הנ"ל לא אישרו כי קיים נוהג של קבלת אישור ממזמין העבודה מראש למחיקת החומר הנמצא במחשב שלהם. דיון 26. בין הנתבע לצד ג' לא נעשה כל הסכם בכתב או בעל פה , לפיו על צד ג' לקבל מראש את אישורו של הנתבע כדי למחוק חומרים ממחשבו של צד ג'. כמו כן לא היה ביניהם כל הסכם לגבי השאלה האם על צד ג' לשמור את חומרי הגלם במחשבו, לאחר שהוא מסר אותם לנתבע ואכן, לכמה זמן. 27. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 קובע, כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". 28. צד ג' הוכיח, באמצאות עדיו, כי לא קיים כל נוהג בין צלמים למזמיני צילום חתונות בסרט וידאו, המחייב את הצלם, לשמור העתק מחומרי הגלם לאחר שהוא מסר אותו למזמין וכן כי לא קיים כל נוהג הדורש מהצלם לקבל את אישורו של המזמין למחיקת החומר ממחשבו של הצלם. 29. הנתבע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח, כי על פי ההסכם או על פי הנוהג, היה על צד ג' לשמור העתק מחומרי הגלם של סרט החתונה עד שהוא יקבל אישור מהנתבע למחיקתם ממחשבו של צד ג'. 30. אני סבור, כי על הנתבע היה לשמור העתק מחומרי הגלם הנ"ל במחשבו הוא וכי צד ג' נהג בתום לב ובדרך מקובלת, כאשר הוא מחק ממחשבו את חומרי הגלם, לאחר ארבעה חודשים. 31. לכן, יש לדחות את ההודעה לצד ג'. התוצאה 31. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום, את הסך של 30,100 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪. 32. אני דוחה את ההודעה לצד ג' ומחייב את הנתבע לשלם לצד ג', תוך 30 יום, הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ועוד מע"מ. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזההפרה יסודיתנישואין / חתונה