הואשם בכך שבעת שפנה פניית פרסה נהג בחוסר זהירות ,וגרם לתאונת דרכים בה נחבל בגופו המתלונן וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: הנאשם החל בביצוע פניית פרסה ובעת התאונה היה רכבו בניצב לנתיבי הנסיעה ובניצב למדרכה . המתלונן שרכב על אופנוע נסע בדרך בכיוון נסיעת הנאשם. לא ניתן במקום לבצע פניית פרסה ברצף אחד, וכדברי המתלונן המאשר כי " הוא לא יכול לעשות פרסה במכה אחת אלא בשני חלקים" ( פרוטוקול עמ' 11 ש' 16) . 4. בזמן התאונה לא חנו כלי רכב בצד הכביש. התביעה טוענת בסיכומיה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנאשם. לטענתה אין חולק שהנאשם החל בפניית פרסה, והתאונה ארעה תוך כדי ביצוע הפניה, ומאחר ואין לבצע פניית פרסה ללא סיכון לעוברי הדרך, ובפועל הסיכון התממש, הנאשם הפר חובה זו. הנאשם בסיכומיו ביקש מבית המשפט להתעלם מסיכומי סנגורו ששוחרר מייצוג. הנאשם בסיכומיו ביקש לזכותו שהרי עשה כל שביכולתו לשם ביצוע פניית הפרסה כדין. הנאשם טוען שהאשמה רובצת דווקא על המתלונן שלא נהג באופנועו בנתיבו המותר בימין הדרך אלא נהג בשמאל הדרך, בנתיב המיועד לתנועה המגיעה מהכיוון הנגדי, ולא נתן דעתו לרכב הנאשם, שהיה בעצירה מלאה בניצב לדרך. דיון והכרעה נתיב נסיעת המתלונן המתלונן מסר גירסאותיו במשטרה. הודעתו הראשונה נמסרה 4 ימים לאחר התאונה ( ת/5) להודעה זו צרף סקיצה. מהסקיצה עולה כי התאונה ומקום ההתנגשות ארעו בנתיב הימני, דהיינו בנתיב בו נסע המתלונן. עוד עולה מהסקיצה כי בצידי הדרך רכבים חונים. הודעתו השניה ( נ/1 ) נמסרה כחודשיים לאחר התאונה. בהודעה זו מוסר המתלונן " ...בשני צידי הכביש חונים כלי רכב..... הנהג ביצע פניית פרסה שמאלה ונעצר בניצב לכביש תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתי.. " הודעה זו תואמת את המתואר בסקיצה המצורפת להודעתו הראשונה . אינני יכול לקבל גירסה זו, מעיון בתמונות שצולמו עובר לארוע ( ת/4 ג) ניתן להתרשם כי בניגוד לגירסת המתלונן התאונה לא ארעה בנתיב הימני אלא ניראה שהתרחשה דווקא בנתיב השמאלי בכיוון נסיעת המעורבים וזאת כאשר הנתיב הימני פנוי לחלוטין. כמו כן ניתן להווכח כי במקום לא חנו כלל כלי רכב ( נ/4) . תשובותיו של המתלונן בבית המשפט אינן עומדות למול דבריו הברורים בהודעתו (נ/1) והסקיצה ( בגב ת/5). האם המתלונן סטה מנתיב נסיעתו בהודעתו במשטרה (נ/1) ציין המתלונן כי בלם את רכבו. המתלונן לא הזכיר כל סטיה מנתיב נסיעתו וגירסה זו משתלבת עם גירסתו (שנדחתה) ולפיה התאונה ארעה בנתיב הימני. בהודעתו אומר המתלונן כדלקמן: " ...ונעצר בניצב לכביש תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתי בלמתי ותוך כדי בלימה פגעתי עם חזית הקטנוע בצידו השמאלי.." גם עיון בסקיצה (בגב ת/5) מלמד כי המתלונן נסע הישר לדופן שמאל של רכב הנאשם הממוקם בניצב לנתיב הנסיעה .לעומת זאת בעדותו בבית המשפט מוסר המתלונן כי סטה מנתיבו בשל הסכנה. כפי שהוסבר לעיל ובניגוד לגירסת המתלונן מסתבר יותר שהתאונה ארעה בנתיב השמאלי ולא בימני ולפיכך תיתכנה שתי אפשרויות, האחת: המתלונן נסע בנתיב הימני וכשחש בסכנה סטה שמאלה ופגע ברכב הנאשם בהיותו בנתיב השמאלי, והשניה: המתלונן נסע בנתיב השמאלי, לא סטה כלל , וכשחש בסכנה בלם את אופנועו ואולם לא הספיק לעצור כליל וכתוצאה מכך פגע בדופן רכב הנאשם. בהינתן ספק ,וודאי שעל הנאשם להנות ממנו , ואולם אף מעבר לכך. המתלונן לא הזכיר ולו ברמז, בהודעותיו במשטרה, סטיה מנתיב נסיעתו כדי למנוע תאונה, אילו המתלונן היה שותק כליל בנקודה זו אולי היה ניתן לומר שהסוגיה נשמטה בשל סיבה כלשהיא ,אבל לא כך היו פני הדברים שהרי המתלונן מסר, פוזיטיבית, שבלם את רכבו. לכן אך סביר להסיק כי גירסתו הינה שבזאת, היינו בבלימת הרכב, מתמצית תגובת החרום שהגיב לסכנה. משכך יתקשה בית המשפט לקבל את עדותו הכבושה וההוספות שהוסיף בעדותו בבית המשפט בעניין הסטיה מנתיבו , עדות שמבקשת להצדיק ולהסביר את קרות התאונה דווקא בנתיב השמאלי. לפיכך יש לקבוע בפרק זה כי לכל הפחות קיים ספק שמא המתלונן נסע בנתיב השמאלי, נתיב המנוגד לנתיב בו אמור להמצא, לא סטה מנתיבו אלא בלם בלבד ,למרות בלימתו לא הספיק לעצור, והתנגש בדופן שמאל של רכב הנאשם. האם הנאשם נהג בחוסר זהירות טוענת התביעה כי מעבר לשאלות העובדתיות האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנאשם אף לגירסתו שהרי התאונה ארעה תוך כדי ביצוע פנית פרסה , ומאחר ואין לבצע פניית פרסה ללא סיכון לעוברי הדרך, ובפועל הסיכון התממש, הנאשם הפר חובה זו. אינני חולק על עמדתה העקרונית של התביעה ואולם עלינו לדון בכל מקרה ומקרה בנסיבותיו הפרטניות ולבחון האם אכן הנאשם אשם בעבירות המיוחסות לו בהקשרו העובדתי של ארוע זה. אין במקום תמרור האוסר פניית פרסה וכפי שאמרנו לעיל, לא ניתן לבצע במקום פניית פרסה ברצף אחד. הנאשם מסר בהודעתו במשטרה ת/1 כדלקמן " אותתי שמאלה ראיתי שלא מגיע רכב מאף כיוון התחלתי לבצע את פניית הפרסה ....כשהגעתי לנתיב התנועה הנגדית כשאני לרוחב הנתיב של התנועה הנגדית עצרתי כי הייתי צריך לנסוע לאחור כדי שאוכל להשלים את פניית הפרסה. וכשאני בעמידה מוחלטת הבחנתי באופנוע המגיע מאחורי כשהוא נוסע בנתיב התנועה הנגדית....האופנוע המשיך ליסוע הרוכב ניסה לבלום אך בכל זאת פגע עם חזיתו בדופן שמאל של רכבי..." הודעתו תואמת את עדותו ולפיה בתחום שדה הראייה לא היו כלי רכב ולכן החל הפניית הפרסה . אילו היו בפני בית המשפט נתונים רלוונטיים כגון שדה הראיה במקום, מהירות נסיעת המתלונן, הזמן הדרוש לביצוע פניית פרסה במקום, וכו' ניתן היה לבחון האם הנאשם נהג בחוסר זהירות ואולם אין בפנינו נתונים אלו. מחדלי חקירה על אף בקשת הנאשם להתעלם מסיכומי סנגורו, בית המשפט נתן דעתו אף להם ככל שיש בהם נימוקים לטובת הנאשם, ואכן הסנגור מפנה בין היתר לקיומם של חוסרים משמעותיים בממצאים בוחניים .בוחן לא הגיע למקום התאונה ואולם אף בהעדר הגעת בוחן למקום התאונה בסמוך להתרחשותה ניתן היה לבדוק את שדה הראיה לאחור, לכיוון הגעת האופנוע. ניתן גם היה לחקור את המתלונן בחקירה קצת פחות לקונית. אפילו שאלה בסיסית ומשמעותית ביותר בהקשרה של תאונה זו ,כגון: מה היתה מהירות נסיעתו, לא נשאלה. בנוסף לכך, העיר סנגורו ( לשעבר) של הנאשם, ובצדק, כי קיים כשל חקירתי משמעותי נוסף. לבית המשפט הוגש דוח פעולה ת/2 . מהמסמך עולה כי המשטרה הוזעקה למקום בשל קריאת מודיע, אילו היה נעשה נסיון לאתר את המודיע ,שפרטיו מצויים מן הסתם במוקד המשטרתי, יתכן והיו מתגלים נתונים נוספים שהיו שופכים אור על הארוע, ואולם הדבר לא נעשה. מסקנה בהעדר ממצאים לשלול גירסת הנאשם ומאחר ובמשפט פלילי עסקינן, אין לנו אלא לקבל גירסתו ולו מחמת הספק, ובהעדר נתונים מספיקים לא ניתן לומר, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג בחוסר זהירות. לאור כל האמור אני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. בנסיבות אלו אין צו להוצאות. משפט תעבורהפניית פרסהנהיגה בחוסר זהירות