בקשה לחפוף פסילה שהוטלה ע"י בית המשפט לפסילה שהטיל משרד הרישוי בשל שיטת הניקוד

בקשה לחפוף את הפסילה שהוטלה ע"י בית המשפט לתקופת הפסילה שהטיל משרד הרישוי בשל שיטת הניקוד. החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקיי. בגזר הדין שניתן ביום 13.09.12, הוטל על המבקש, בין היתר, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. נקבע בגזר הדין כי על הנאשם להפקיד את רישיונו בבית המשפט לא יאוחר מיום 14.11.12. ביום 07.11.12 ביקש הנאשם לדחות מועד ריצוי הפסילה לתאריך 14.01.13, וזאת לטענתו מאחר והוא זקוק לרישיון הנהיגה במשל תקופת החגים. נעתרתי לבקשה זו והארכתי את מועד תחילת ריצוי הפסילה כמבוקש. בחלוף המועד המוארך הנ"ל, וליתר דיוק ביום 27.02.13 הפקיד הנאשם תצהיר במזכירות בית המשפט לצורך תחילת ריצוי הפסילה, וזאת חלף רישיון הנהיגה מאחר ולטענתו לא היה ברשותו רישיון נהיגה להפקיד בבית המשפט. לתצהיר זה צורף אישור ממשרד הרישוי, הנושא תאריך 05.02.13, לפיו נשלל רישיונו של המבקש ע"י משרד הרישוי בשל שיטת הניקוד החל מתאריך 29.01.13. משכך, חושבה תקופת הפסילה ע"י מזכירות בית המשפט ממועד הגשת התצהיר, היינו למשך 6 חודשים החל מיום 27.02.13 וכלה ביום 27.08.13 למשך 3 חודשים. ביום 11.07.13, הגיש הסניגור בקשה שפסילת בית המשפט תחפוף לפסילת משרד הרישוי. בקשה זו נדחתה על ידי תוך שקבעתי, כדלקמן: "הפסילה בתיק זה נדחתה מפעם לפעם לבקשת הנאשם, ובנסיבות העניין אין מקום לחפוף את הפסילה של משרד הרישוי". עתה, מונחת בפניי בקשה נוספת שהוכתרה בכותרת "בקשה לחפוף פסילת בית המשפט לפסילת משרד הרישוי (עובדות חדשות)". המבקש טוען, כי פסילת בית המשפט בדרך כלל חופפת לפסילת משרד הרישוי. עוד טוען המבקש, כי הוא פסול ע"י משרד הרישוי כמעט חודש, עבר מבחנים של משרד הרישוי (תאוריה וטסט) אולם, משרד הרישוי מסרב למסור לו את רישיון הנהיגה כל עוד אין החלטה של בית המשפט המורה כי הפסילה של משרד הרישוי תחושב בחופף לפסילה שהוטלה עליו בתיק זה. בעקבות בקשה זו, אשר אליה לא צורף דבר, הוריתי לסניגור להגיש אסמכתאות לתמיכה בטענותיו לרבות המסמכים בדבר פסילת משרד הרישוי. ביום 24.09.13, הגיש הסניגור כאסמכתא לבקשתו החלטה שניתנה בתיק פ"ל 2195-09-11 מ"י נ' שמעונוב לפיה בוטל כתב האישום המייחס לנאשם נהיגה בזמן פסילה, כאשר מקור הפסילה היה פסילת משרד הרישוי, וזאת לאור בקשתו לחשב את הפסילה בחופף לפסילה מנהלית שהוטלה ע"י קצין משטרה. לטענת המבקש שבפניי יש לגזור גזירה שווה מהתיק הנ"ל ולהורות על חפיפת הפסילה של משרד הרישוי לפסילת בית המשפט כשם שראו בפסילת קצין משטרה חופפת לפסילת משרד הרישוי. בנוסף, צירף המבקש לבקשתו מסמך ממשרד הרישוי בדבר הפקדת רישיון הנהיגה במשרד הרישוי לריצוי תקופת השלילה למשך שלושה חודשים בשל שיטת הניקוד. על פי אותו מסמך הפקיד המבקש את רישיונו במשרד הרישוי ביום 21.08.13 למשך שלושה חודשים. דיון הכלל הוא על פי סעיף 42 לפקודת התעבורה שפסילה הינה מצטברת לכל פסילה אחרת שהטיל בית משפט והן באות האחת בתום השנייה. בהתאם לאישור משרד הרישוי הפסילה של משרד הרישוי הינה לתקופה של 3 חודשים החל מיום 21.08.13 ועד ליום 21.11.13. כלומר מועד ריצוי הפסילה של משרד הרישוי החל מספר ימים לפני תום ריצוי תקופת הפסילה שהוטלה על הנאשם בתיק זה אשר כזכור אמורה להסתיים ביום 27.08.13. מעבר לעובדה שלא מצאתי בבקשה הנוכחית עובדות חדשות, הרי העובדות האמורות בה מבהירות כי בקשתו אינה אפשרית מאחר וסמוך למועד תום תקופת הפסילה שהוטלה עליו בתיק זה, הרי לא נותרה מכסת ימים משמעותית לחפיפה. אציין, כי היה על הנאשם להפקיד את רישיונו בהתאם לגזר הדין כבר ביום 14.11.12. אולם, מועד ההפקדה נדחה לבקשתו, מפעם לפעם ולא נשמעה מפיו בקשה כלשהי ביחס לפסילת משרד הרישוי שהיתה ידועה לו עוד באותו מועד. אמנם, מועד הפקדת הרישיון בתיק זה היה בסמוך למועד בו היה על הנאשם להתחיל ריצוי פסילת משרד הרישוי, אולם אין בכך בכדי לאפשר חפיפת התקופות. בהתאם לתקנה 548 לתקנות התעבורה מוסמך משרד הרישוי להטיל על נהג בעקבות צבירת ניקוד את אמצעי התיקון הבאים, כולם או מקצתם: (1) קורסים בנהיגה נכונה ומבחן בסופם; (2) מבחן עיוני בנהיגה; (3) מבחן מעשי בנהיגה; (4) פסילתו של נהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה או עד למילוי תנאים שקבעה רשות הרישוי; בדיקות רפואיות. תקנה 549 לתקנות התעבורה קובעת, כדלקמן: "(ג) נהג שלחובתו רשומות 36 נקודות תקפות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית, לפי תקנה 205 המתאימה לדרגת רישיונות ורשאי הוא להיבחן גם בתקופה שבה פסול רישיונו לפי תקנת משנה זו. ..... אמצעי תיקון שהוטלו על נהג לפי תקנה זו, יהיו מצטברים, ואין בהטלתם כדי לגרוע מכל סמכות אחרת הנתונה לרשות הרישוי". אין מחלוקת, כי המבקש ריצה את תקופת הפסילה שהוטלה עליו על ידי בית המשפט. ועתה, השאלה הניצבת בפנינו הינה האם יש מקום להורות כי עונש פסילה שהטיל משרד הרישוי עקב נקודות ירוצה בחופף לעונש הפסילה שהטיל בית המשפט ואשר כבר ריצה המבקש במלואו ? התשובה לשאלה הנ"ל הינה לטעמי שלילית. אמצעי תיקון הינו המחיר אותו נדרש הנהג לשלם בשל ריבוי עבירות התעבורה המיוחסות לו. אכן, נהג המורשע בגין עבירה שבצידה נקודות, ישא מחד בעונש שיוטל עליו בשל אותה עבירה ע"י בית המשפט, ובנוסף, יחויב בנקודות כמספר שנקבע לצד אותה עבירה בהתאם לתקנה 544 לתקנות התעבורה, אשר בצבירתן עד למכסה מסויימת, הוא יהא מחוייב לבצע אמצעי תיקון כגון שלילת רישיון הנהיגה לתקופה שיקבע, וזהו העונש המנהלי. משכך, חפיפת תקופת הפסילה שהטיל בית המשפט לתקופת הפסילה שהטיל משרד הרישוי תרוקן את מטרת "אמצעי התיקון" שהסכמות לגביו נתונה למשרד הרישוי כרשות מנהלית. לשיטתי, אין מקום לחפיפת תקופות הפסילה שהטיל בית המשפט לזו של משרד הרישוי, אחרת הפסילה של משרד הרישוי "תיבלע" אל תוך פסילת בית המשפט והנאשם יצא נשכר ולא יבצע את אמצעי התיקון אותו קבע משרד הרישוי, בשל ריבוי עבירותיו, כי עליו לבצעו. מאחר והפסילה שהוטלה על הנאשם בתיק זה תמה ונשלמה, הדיון בבקשה זו שבפניי הפך לאקדמי בלבד ואין לו משמעות אופרטיבית מבחינת הנאשם. יחד עם זאת, בשל ריבוי הבקשות מצד נאשמים בבית המשפט לתעבורה לחפוף את פסילת משרד הרישוי, זה המקום להבהיר כי לטעמי אין מקום לבצע זאת. בהתאם לסעיף 42 לפקודת התעבורה, סמכותו של בית המשפט לקבוע כי הפסילה אינה מצטברת, אם כי חופפת, הינה לגבי פסילה שהטיל בית משפט בלבד. הסעיף אינו מכליל פסילות שהטילה רשות אחרת, כגון משרד הרישוי או פסילה מנהלית שהוטלה על ידי קצין משטרה. אומנם לא נקבע בפקודת התעבורה ותקנותיה דבר ביחס לחפיפת תקופות הפסילה שהוטלה על ידי רשות אחרת, כגון משרד הרישוי או קצין משטרה (להבדיל מפסילה שהטיל בית משפט), אולם חסר זה אין בו כדי להתמלא על ידי סמכות שלא הוענקה לבית המשפט לתעבורה מלכתחילה. בנוסף, כל פרשנות אחרת תביא לעקיפה לא ראויה של מטרת המחוקק שקבע שיטת הניקוד לפיה חוייב נהג לבצע אמצעי תיקון עקב צבירת נקודות לחובתו בגין עבירות תעבורה חמורות. כהערת אגב אציין כי, מונחת של שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, אשר ביקשה, בין היתר, לתקן את חוסר הבהירות ביחס לחפיפת הפסילות או הצטברותן, ע"י אמירה מפורשת שהפסילות המדוברת בסעף 42 לפקודת התעבורה, תהיינה רק פסילה שהטיל בית המשפט. כלומר המצב המבוקש הוא למנוע שיקול הדעת בדבר חפיפת הפסילה של משרד הרישוי לפסילת בית המשפט. בנסיבות העניין, הבקשה נדחית. משפט תעבורהמשרד הרישוי / משרד התחבורה