כתב אישום המייחס עבירות של "נהיגה בזמן פסילה", עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961; ו"נהיגה ללא ביטוח", עבירה לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970. בהתאם למתואר בכתב האישום, ביום 08.07.11 בשעה 13:10 נהג הנאשם ברכב מספר רישוי 2403129 ונסע בשדרות האוניברסיטה בירושלים. באותן הנסיבות נהג הנאשם ברכב בהיותו פסול לנהיגה ביודעין, וזאת מאחר וביום 07.07.11 נפסל בנוכחותו למשך 30 ימים על ידי קצין משטרה והפקיד את רשיונו במקום. פועל יוצא של האמור, נהג הנאשם ללא ביטוח בתוקף על שימושו ברכב. הנאשם כפר במיוחס לו וטען טענת "אליבי". לטענתו, לא היה במקום הנטען בכתב האישום ואין לו קשר לרכב במועד הרלוונטי לכתב האישום. לאחר ששמעתי את העדים לפניי והוגשו ראיות הצדדים, החלטתי כאמור לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כפי שיפורט להלן. בטרם דיון לגוף הראיות אציין, כי דיון ההוכחות נדחה מפעם לפעם, על אף כפירתו של הנאשם כמתואר לעיל, על מנת לאפשר מיצוי הליכי החקירה הפלילית בגין תלונה שהגיש הנאשם במשטרה על עבירת התחזות. אולם, על אף דחיות מרובות בעניין והחלטות מפורשות להמציא את תיק החקירה בעניין, לא הוצג התיק בפניי והמאשימה לא הצליחה להפריך טענת הנאשם בהקשר לטענתו כי אחר התחזה לשמו במועד הרלוונטי וכי במועד ביצוע העבירה הוא היה במקום אחר. הראיות מטעם המאשימה העיד השוטר ראמי עבאס (להלן: "השוטר"), אשר עצר את הנאשם לבדיקה וערך בעניינו מזכר. השוטרת רותם פרץ (להלן: "השוטרת"), אשר נטען כי נכחה באירוע, לא התייצבה לעדות בבית המשפט. נטען, כי אותה שוטרת עיכבה את הנאשם, זימנה אותו לחקירה וערכה בעניינו דו"ח פעולה. בסופו של דבר, לאחר שדחיתי בקשת המאשימה לדחות מועד ההוכחות לישיבה נוספת לצורך שמיעת עדותה, התרתי הגשת המסמכים שערכה אותה שוטרת, תוך הסתייגות ב"כ הנאשם לעניין חתימת הנאשם על אותם מסמכים, לאור טענתו שאחר התחזה לו. השוטר העיד ברוב הגינותו כי המקרה אינו זכור לו מעבר לרשום במזכר שנערך על ידו. השוטר העיד כי באותה עת היה שוטר חדש, מספר ימים לאחר הגיוס, וכי לא עבר שום הכשרה עד שיצא לשטח (עמ' 2, ש' 11). לטענתו, היה לו חונך באותה תקופה (עמ' 2 ש' 9; עמ' 4, ש' 32) וכי באותו מועד לא עבר שום הכשרה לרישום דוחות (עמ' 2, ש' 14). השוטר נשאל מספר פעמים כיצד התבצע הזיהוי של הנאשם בשטח, בתחילה טען, כי הנאשם זוהה על פי תמונה (עמ' 1, ש' 22) אולם בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר איך זוהה הנאשם, שכן למרות שבתחילת חקירתו ציין כי הוא מזהה "רק על פי תעודת זהות" (עמ' 3, ש' 17) לאחר מכן כאשר נשאל האם יתכן וזיהה את הנאשם על פי דרכון השיב, כי על פי המזכר שערך הוא לא יכול לדעת כיצד זוהה הנאשם (עמ' 3, ש' 17- 29). השוטר לא זכר מה סוג הרכב, מה צבעו, מי הבעלים שלו, אם הרישיון בתוקף ואם לאו, זאת כפי שלא זכר, מאחר ולא ציין זאת במזכר, פרטים מהותיים אחרים, ואני זוקף זאת לחוסר הניסיון שהיה לו באותה תקופה עקב היותו ימים בודדים במשטרה. הנאשם העיד בפניי כי הוא מתגורר ברהט והוא לא נכח במקום במועד האירוע ויתרה מזאת, כל חייו היה לטענתו רק 3 פעמים בירושלים. הנאשם העיד כי הוא לא נחקר בגין האירוע והחתימה על גבי טופס ההודעה (ת/4) אינה חתימתו. לא זו אף זו, הפרטים שנמסרו בהודעה אינם תואמים לפרטיו שכן הוא אינו עובד במחסני חשמל אלא כפיזיותרפיסט בקופת חולים מאוחדת. עוד העיד הנאשם כי אימו אינה עובדת במשרד הרישוי כפי שנכתב בדו"ח העיכוב (ת/3) אלא היא מנהלת מרכז יום לקשיש ברהט. עדותו זו של הנאשם לא נסתרה ואני מקבל אותה כעדות אמינה. הנאשם מסר כי משנודע לו על כתב האישום ולאחר שהבין את האשמה המיוחסת לו, מייד הגיש ביום 01.12.11 תלונה במשטרה על התחזות כאדם אחר במטרה להונות (נ/4). עוד העיד הנאשם כי כשנה עובר לאירוע נגנב לו התיק עם תעודת הזהות שלו ומשכך, הוא פנה למשטרת ישראל והוסבר לו כי אין צורך בהגשת תלונה אלא עליו לגשת למשרד הפנים אשר ינפיק לו תעודה חדשה. משכך, ביום 16.02.10, הונפקה לו תעודת זהות חדשה אשר הוצגה בפניי במועד הדיון. דיון והכרעה זיהוי הנאשם נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא הנושאת בעול הוכחת האשמה, ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו - כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נושא האישום, במידה של למעלה מספק סביר (ראה: י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע- 2009). בענייננו, על המאשימה לשכנע את בית המשפט כי הנאשם עצמו נהג ברכב במועד האירוע נשוא כתב האישום. הנאשם העלה טענה כאמור כי הוא לא היה במקום האירוע וכי אחר התחזה לו. משכך, על מנת לברר טענת הנאשם כי אחר התחזה לו וכנראה הציג מסמכים הקשורים אליו, אשר על פיהם זוהה אותו אחר בעת שנתפס נוהג ברכב, מצאתי לנכון שלא לקבוע את התיק להוכחות, על אף כפירתו של הנאשם מלכתחילה למיוחס לו בכתב האישום. על אף החלטתי מיום 10.10.12 וכן החלטתי מיום 20.12.12 לפיהם נתבקשה המאשימה להמציא תיק החקירה הפלילית על עבירת ההתחזות, לא נעשה על ידה דבר ויש רק להצטער על כך. כמו כן, כאמור, נותר בליבי ספק לעניין אופן הזיהוי שנערך על ידי השוטר. השוטר לא ידע כאמור להסביר בוודאות כיצד זוהה הנאשם ולכן הדבר פועל לטובת הנאשם. לא זו אף זו, השוטרת כאמור לא התייצבה לעדות והמסמכים אשר נערכו על ידה, דו"ח פעולה (ת/2); דו"ח על עיכוב (ת/3) והודעת חשוד (ת/4) הוגשו בהסכמת הסנגורית אך בהסתייגותה ביחס לחתימה המתנוססת על גביהם, אשר הנאשם טוען כי היא חתימתו של האחר שהתחזה בשמו ולא חתימתו שלו. אדגיש כי מעיון בראיות אלה עולה כי השוטרת לא ציינה דבר לעניין אופן הזיהוי באמצעותו זוהה הנאשם. אמנם היא ציינה את מס תעודת הזיהוי של הנאשם ברם, לא ציינה כיצד מידע זה נמסר לה. משכך, ספק אם כיום לאחר כשנתיים ממועד האירוע יכולה הייתה השוטרת לזכור בוודאות מלאה כיצד בוצע הזיהוי. תמוה בעיני מדוע על אף טענת הנאשם שמסר בהודעתו במשטרה ביום 01.12.11 כי לא הוא זה אשר נתפס על ידי השוטר, לא מצאה המאשימה לנכון להשלים את החקירה בתיק ולהזמין את בעל הרכב הרשום. הבעלות ברכב אמנם, אין מחלוקת, כי הרכב היה בבעלותו של הנאשם בעבר (עמ' 10, ש' 13) ברם, הרכב נמכר לאחר ובמועד האירוע לא היה בבעלותו של הנאשם. לא זו אף זו, פרטיו של הבעלים המחזיק כיום ברכב מופיעים במסוף המשטרתי כפי שעולה מהפלט שהוגש לבית המשפט וסומן ת/5. אולם, לא הובאה בפניי כל ראיה לכך שאותו אדם זומן לחקירה. אציין, כי באמצעות חקירת בעל הרכב הנוכחי אפשר היה להפריך או לאשש טענת הנאשם כי הוא לא נהג ברכב אלא אחר התחזה בשמו. ניתן בהקשר זה לציין את הדברים שנקבעו בע"פ 721/80 שלמה תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2), 466, בעמ' 475-474: "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו". על כן, היה על המאשימה לבצע את הדבר הבסיסי ביותר בחקירה מעין זו, להזמין את בעל הרכב הרשום, אשר זהותו ידועה למאשימה, ולברר עימו מי נהג ברכב באותו מועד וכי אז יכולה היתה המאשימה להגיע אולי למסקנות אחרות. כמו כן, חוסר העניין שגילתה המאשימה ביחס לתיק הפלילי הקשור בעבירת ההתחזות, מחליש למעשה את ראיותיה בתיק זה ולא להפך. סוף דבר בנסיבות העניין, כאשר מחד הנאשם העלה טענה כי אחר התחזה לשמו וכאשר מנגד המאשימה לא המציאה ממצאים ביחס לתוצאות החקירה הפלילית בעניין התלונה שהגיש הנאשם על התחזות, אני קובע כי המאשימה לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם ולכן אני מקבל את גרסתו כי ככל הנראה אחר נהג ברכב והציג מסמכים לשוטר תוך התחזות לשמו ועל כן אני מזכה אותו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. משפט פלילימשפט תעבורהנהיגה בשלילהפקודת התעבורה