הנאשם הורשע בעבירה בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 בהתאם לעובדות כתב האישום, הוכיחה המדינה כי הנאשם נהג במהירות של 202 קמ"ש במקום בו המהירות המכסימאלית המותרת הינה 100 קמ"ש. מתחם הענישה ביחס לעבירה בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות הינו תלוי נסיבות. ככל שהיסוד העובדתי בעבירה מעיד על התנהגות הכוללת האצת הרכב למהירות גבוה יותר מן המותר, כך גם יעלה ביחס ישר הרף העליון של מתחם הענישה הנוהג. שונה מתחם הענישה ביחס לחריגה קלה מרף מהירות מותר ממתחם רלוונטי לחריגה קשה ומסוכנת מרף מהירות מותר בכביש נתון. אף שהמדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה" אישר בית המשפט העליון ענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל כאשר רף המהירות חריג, זאת מתוך קביעה כי מחשבה פלילית ורשלנות מובנית קיימת בהתנהגות הכוללת האצת רכב למהירות שהיא כפולה מהמהירות המותרת בכביש מהיר. בבסיס עמדת בית המשפט העליון ההנחה, הנשענת על שכל ישר, לפיה האצת רכב למהירות כפולה מזו המותרת במקום נתון, אינה יכולה להיות בהסח דעת. המדובר בכוונה ברורה של מאיץ הרכב להגיע למהירות אשר נמדדה וגם בהיעדר כוונה, המדובר לפחות ברשלנות שכן כל נהג סביר מן הישוב בנעלי הנהג אמור היה להבחין כי המהירות ברכבו חורגת באופן ניכר מהמותר במקום. {ראה בעניין זה גם את קביעתו של בית המשפט העליון בפ"ל 5066-10-10 מדינת ישראל נגד ויצמן (החלטה מיום 19.3.2012)} ברע"פ 5250/12 אבו גוידר נגד מדינת ישראל, אישר בית המשפט העליון עונש של 4 חודשי מאסר בפועל לצד 6 שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ביחס לנהג אשר נהג רכב במהירות של 195 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. באותה הפרשה צבר הנאשם במשך 3 שנות נהיגה 17 הרשעות קודמות כאשר אחת מהן עבירת מהירות נוספת. ביחס למהירות זו קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "נהיגתו במהירות של 195 קמ"ש (מהירות "קצה" בגימטריא) מלמדת על טרוף הדעת. ישוב הדעת יבוא לו, למבקש , יש לקוות, במהלך ישיבה של 4 חודשים מאחורי סורג ובריח. אין זו דרך השגרה, להורות על כליאתם של עברייני תעבורה, כשבפועל לא נגרם נזק לרכוש ולא פגיעה בגוף, אבל כגון דא עלינו להקדים תרופה למכה. המהירות, הסכנה, העבר התעבורתי, אי לקיחת האחריות, מחייבים ענישה משולבת וקשה, בדיוק כזו שננקטה כלפי המבקש: כליאה ושלילת רישיון נהיגה." אשר על כן, מתחם הענישה ביחס למהירות שהיא כפולה מהמהירות המותרת במקום נתון נע בין ענישה הכוללת מאסר מותנה ועד לענישה הכוללת מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. ביחס לרכיב הפסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, תנוע הפסילה בין שנתיים ועד לשמונה שנות פסילה בפועל. בפרשה שבפני בחר הנאשם לנהל את תיקו, לא לקח אחריות ולא הפנים את חומרת מעשיו בשום שלב של ניהול התיק. לא באה מצד הנאשם לאחר הרשעתו כל חרטה או סימן אחר להפנמה של חומרת התנהגותו. ביחס לנסיבות האירוע, המדובר בנהיגה במהירות חריגה באופן קיצוני. האצת רכב למהירות של 202 קמ"ש יוצרת מצב עובדתי לפיו רכב זה מתקרב לרכבים אחרים הנוסעים לפניו באותו כיוון במהירות המותרת, במהירות יחסית של 102 קמ"ש. המשמעות היא כי רכב הנאשם עלול לפגוע עם חזיתו באחורי רכב הנוסע לפניו במהירות חוקית כאילו המדובר בכניסה בקיר במהירות של 102 קמ"ש. למען האמת, קשה לדמיין נסיבות חמורות יותר כאשר המדובר בתיק של מהירות מופרזת. הגדרת בית המשפט העליון בפרשת אבו גוידר לפיה המדובר ב"טירוף הדעת" מתאימה גם לנסיבותיו של תיק זה. מעבר לאי נטילת האחריות ונסיבותיו החריגות של מקרה זה, גם עברו התעבורתי של הנאשם אינו נקי. הנאשם נוהג בסך הכל 7 שנים ולחובתו כבר 12 הרשעות קודמות. אם לא די בכך, הרי שבשנת 2006 ביצע עבירה חמורה מאד של נהיגה בזמן פסילה וכתוצאה ממנה תלוי כנגדו מאסר מותנה לאחר שרישיונו נפסל באותה הפרשה ל- 11 חודשים. אף שנשפט, הורשע ונגזרה עליו ענישה חמורה, לאחר עבירה זו ביצע עוד 8 עבירות תעבורה נוספות כאשר אחת מהן ב-2009 עבירת מהירות נוספת. המדובר בעבר מכביד יותר משמעותית מבחינת סוג העבירות ביחס לפרשת אבו גוידר. נכון כי ותק הנהיגה ארוך יותר ומספר העבירות קטן יותר, אך בניגוד לפרשת אבו גוידר לחובת הנאשם דנן שתי עבירות חמורות בעברו - האחת נהיגה ברכב לו הינו בלתי מורשה והשנייה כאמור, נהיגה בזמן פסילה. המדובר בעבריין תנועה מסוכן שמסוכנותו באה ליידי ביטוי בפרשה זו בדרך של נהיגת רכב במהירות של 202 קמ"ש. היעדר לקיחת האחריות, נסיבות המקרה אשר מעידות על יצירת סכנה חיים של ממש למשתמשי הדרך, ועבר תעבורתי חמור על פני ותק נהיגה קצר, כל אלה גוברים בצורה ניכרת על טיעוני ההגנה אשר כיוונו במיוחד לנסיבות אישיות. שיקולי שיקום בפרשה זו אינם רלוונטים שכן הנאשם בגיר בן 28 ומעשיו בוצעו לא כמעידה ראשונית אלא כהמשך להתנהגות הגובלת בבריונות כבישים. אבדן מקור הפרנסה לטענת ההגנה אינו משתווה כטיעון נגד לסכנה אשר יצר הנאשם לסביבתו עת נהג רכב במהירות של 202 קמ"ש. עיקרון ההלימה והחובה לייצר הרתעה מחייבים בפרשה זו גזירת דין שווה לפרשת אבו גוידר. המהירות בפרשה זו דומה, העבר התעבורתי אף חמור מפרשת אבו גוידר ואין כל לקיחת אחריות. אני דוחה על הסף את טענות ב"כ הנאשם לכשל באיכות ההגנה לה זכה הנאשם מבא כוחו הקודם. איש לא הפריע לנאשם להחליף ייצוג בשלב מוקדם יותר (לו רצה לעשות כך), למעט סיכומי ההגנה שלא הוגשו, זכה הנאשם לייצוג הולם לכל אורך פרשת התביעה ופרשת ההגנה. הגם שסיכומי ההגנה לא הוגשו בסופו של יום, אין אני סבור כי המדובר במחדל אשר מצדיק משקל רלוונטי לעניין הענישה בפרשה זו. לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. קנס בסך 1000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום. ב. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון הנהיגה לתקופה של 6 שנים. רשיון הנהיגה יופקד תוך 30 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה. ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. ד. הנני גוזר על הנאשם 2 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה או נהיגה במהירות המהווה עבירה מסוג הזמנה לדין בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה-תשכ"א 1961, והכל תוך שנתיים מהיום. ה. גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר למשך 47 יום מהיום. בתום עיכוב הביצוע, יתייצב הנאשם ביום 9.2.14 לריצוי מאסרו בבית סוהר יס"ר דקל עד לשעה 10:00 כאשר ברשותו תעודת זהות. כניסתו למאסר תתואם עם ענף איבחון ומיון של שב"ס בטלפון - 08-9787377 או 08-9787336. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פלילימשפט תעבורההרשעהתקנות התעבורה