נסע על השול הימני ולא על הכביש בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה 2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. 3. התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטר, רס"ר אדי דרוגבצקי, עורך הדו"ח ת/1 והגישה באמצעותו את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח ת/1: "אני עמדתי בשול הכביש הימני סמוך לצומת כרמיאל מערב וצופה לכיוון דיר אל אסד בזמן הנ"ל היה עומס תנועה וזהיתי את הנהג ברכב הנ"ל שנסע בשול ימין סלול ורחב מתחנת אוטובוס ועד מקום לפנייה ימינה בשול ימין שזה כ- 300 מטר. עצרתי אותו בקשר עין רציף, היה עם נוסעת...". עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר: "אתה נותן לי דו"ח כי אני ערבי, אני בניתי את המדינה". בחקירתו הראשית כשנשאל העד האם הנאשם ניסה להשתלב בתנועה לכיוון כרמיאל. השיב העד: "אני עצרתי אותו בפנייה ימינה. הוא הגיע עד נתיב הפנייה ימינה. הוא לא הספיק להגיע". בחקירתו הנגדית כשנשאל העד למה ציין בדו"ח כי המרחק מתחנת האוטובוס הוא כ-300 מטר כאשר בפועל הוא 150 מטר. השיב העד :"אין לי תגובה". העד ציין כי הוא ראה את הנאשם נוסע בשול מתחנת האוטובוס ועד נתיב הנסיעה ימינה. לשאלת בית המשפט השיב העד כי הוא לא ראה את הנאשם עוצר בשול של תחנת האוטובוס. 4. מטעם הנאשם העיד הנאשם והנוסעת שישבה לצדיו בעת האירוע גב' מהא תיתי - אשתו. א. בעדות הנאשם בפניי הוא ציין את הדברים הבאים: "משעה 8:00 או 8:15 בבוקר אני נכנסתי דרך בענה לנסוע לכרמיאל משגב ומשם לרדת לשעב. אשתי עובדת במועצת כבול. השוטר עמד במקום . לא ראיתי אותו לפני זה. אני אספתי את הבת מהתחנה ונסעתי כ- 10 מ' ואז המשכתי לנסוע ולהשתלב . כאשר הגעתי בסמוך אליו הוא אמר לי לעצור בצד. השוטר לא הוציא מהנתיב. הפקק היה בכיוון כרמיאל. אני מציג שרטוט שהכנתי של מקום האירוע. אני חוזר שוב, אני עצרתי בתחנת האוטובוס זחלתי 10 - 15 מ' ואז השתלבתי לנתיב שפונה לכיוון כרמיאל משגב, כאשר המטרה שלי להגיע לשעב. השוטר עמד בקצה לפני הפנייה". בחקריתו הנגדית כשנשאל הנאשם האם הוא מאשר כי נסע מרחק קצר על השוליים. השיב: "כן, כ-10 מטר". כשנשאל כמה זמן לקח לו עד שהשתלב בכביש. השיב הנאשם "שניה, שתיים שלוש". כשנשאל הנאשם האם הוא זוכר איך השתלב ואיזה רכב נתן לו להשתלב בכביש. השיב הנאשם :"עם הוינקר שנתתי שמאלה לאט לאט השתלבתי. אני לא זוכר את הרכב שנתן לי להשתלב". הנאשם ציין כי כאשר השוטר עצר אותו הוא היה בנתיב הנסיעה ולא על השול. עוד ציין הנאשם כי איתו ברכב היו אשתו ובתו. ב. עדת ההגנה הגב' מהא תיתי העידה בפניי ומסרה את הדברים הבאים: "אני זוכרת את היום שבו רשנו לבעלי את הדו"ח. היינו בנסיעה מכפר בענה לכיוון כרמיאל להגיע לשעב. הוא ראה את הבת שלו בתחנה אז הוא עצר ואסף אותה ויצא מהתחנה ועצר אותו שוטר. אני ישבתי בכיסא ליד הנהג. הבת שלו ישבה מאחור". כשנשאל העד: " את זוכרת כמה זמן בעלך נסע עד שהשתלב בתוך התנועה". השיבה: "כמה שניות". העדה ציינה כי הנאשם נסע בשוליים עד שהשתלב ולא כפי שטוען השוטר עד לפניה. 5. דיון: לאחר ששמעתי את הנאשם ואשתו, ואת עד התביעה, שקלתי את דבריהם ומצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפני כנדרש מעבר לכל חספק סביר. בהיותי מודע לכך כי עדותו של עד התביעה היא עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהתייחסתי אליה בזהירות הראויה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נסע על השול. המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לשאלה מהו מרחק הנסיעה על השול? תקנה 33(א) לתקנות התעבורה קובעת: "(א) במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש אם יש הוראה אחרת בחלק זה". תקנה זו מחייבת נוהג ברכב לנסוע רק בכביש כאשר כביש מוגדר כחלק מדרך לתנועת כלי רכב או שנסלל או שופר לשם כך או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו למעט שולי הדרך. למדים, כי שולי הדרך אינם נכללים ככביש ולכן אסור לנהג לנסוע בשול. אני מאמין לנאשם כי הוא עצר בתחנת האוטובוס על מנת לאסוף את בתו שהייתה בתחנה, ומשם התכוון הנאשם להמשיך בנסיעתו ולפנות ימינה בצומת לכיוון משגב. המחלוקת כאמור היא האם הנאשם נסע מרחק קצר על השול והשתלב בנתיב הימני או שמא נסע כטענת השוטר הנאשם נסע על השול עד הפניה ימינה. עד התביעה מסר, שהנאשם נסע מרחק ניכר. הנאשם ציין, כי מדובר בנסיעה קצרה של מספר מטרים בודדים. עדת ההגנה טענה כי הנאשם נסע מספר שניות על השול והשתלב בתנועה לפני הפניה לצומת. באימות בין הגירסאות הריני מעדיף את גירסת עד התביעה על פני גירסת הנאשם וקובע כי גירסת עד התביעה היא המשקפת נכונה את נסיבות המקרה כפי שאכן היו וכי הנאשם נסע על השול מתחנת האוטובוס ועד למקום עצירתו. עדות השוטר מפורטת, ברורה ועיקבית לדברים שרשם בדו"ח ת/1. השוטר ציין בפירוט רב את נסיבות הבחנתו בנאשם, את המקום בו הבחין וכן את מקום עמידתו, עובר לעצירתו של הנאשם. השוטר ציין כי ראה את הנאשם נוסע על השול הימני מהיציאה מתחנת האוטובוס ועד לנתיב הנסיעה ימינה. לא מצאתי בדברי הנאשם דבר שיש בו כדי להטיל דופי כלשהו במהימנות עדותו של עד התביעה. השוטר עמד בצומת בתפקיד לצורך אכיפת הציות לחוקי התנועה , אני מאמין כי מהמקום בו עמד השוטר מול כיוון נסיעת הנאשם, לא יתקשה להבחין בביצוע העבירה כפי שתיאר. לשוטר היה קשר עין רצוף ושדה ראיה פתוח ולא נטען כי לשוטר היה כל קושי או מגבלה להבחין בנאשם בעת ביצוע העבירה. אציין כי גם אם היה מדובר בנסיעה למרחק קצר על השול לצורך השתלבות בתנועה, דבר שהינו נהוג במקומותינו, הרי עדיין הדבר הינו בניגוד לתקנות התעבורה ובכך בוצעה עבירה. היה על הנאשם להשתלב ממקום עצירתו בתחנת האוטובוס ולא לנסוע על השול ואפילו למרחק קצר (גירסה אשר כאמור נדחתה על ידי). לאור האמור לעיל, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה. משפט תעבורהתקנות התעבורהכביש