נהג בהיותו שיכור, בכך שבדגימה של אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף 355 מק"ג העולה על הריכוז הנקבע בחוק בניגוד לסעיפים 62(3), 64 ב (א)(3) וס' 39 א לפקודת התעבורה ותקנה 169 א לתקנות התעבורה. הנאשם, באמצעות ב"כ, הודה בנהיגה, אולם כפר בשכרות, במיומנות הפעלת המכשיר, ובתוצאתו. כן מסר כי הוא מוותר על זימון עורך התע"צ. מטעם המאשימה העידו שני עדים: עת1, סמ"ש לב שפירא ערך הזמנה לדין וכתב אישום ת/1, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (לא כולל תחקור חשוד) ת/2 ודו"ח עיכוב שחרור ת/3. העד העיד על עצירת הנאשם, האינדיקציות לשכרות, השלבים המקדימים לבדיקת הינשוף, וביצוע מבחן הביצוע שבו למעשה כשל הנאשם מלבד מבחן הבאת אצבע לאף. עת2, רס"מ שי בן נון, מפעיל הינשוף שערך את בדיקת הינשוף, ערך פלט ינשוף מספר 1345 ת/4, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף ת/5, בדיקת כיול ובדיקה עצמית לפני משמרת ת/6 ובדיקת כיול ובדיקה עצמית סיום משמרת ת/7. כן ערך את תחקור בחשוד בת/2. העד הודה בגילוי לב כי לא רשם שהוחלפה פיית נשיפה, אך ברגיל הוא נוהג להחליף פיות ככל שנדרש. בהסכמה הוגשו התע"צ והמסמכים הנלווים אליו , ת/8. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. עת בילה בפאב עם חברים, שתה כוס אחת של וודקה עם רדבול, אחר נעצר ע"י שוטר וע"פ דרישתו ביצע בדיקת מאפיינים. כי חלפו 5 דקות מהרגע שיצא מהבר ועד אשר נעצר ע"י שוטר. הנאשם הכחיש כי בבדיקת נשיפון התנהגותו היתה רדומה ועיניו אדומות. ציין שלא זכור לו שהשוטר אמר לו שנודף ריח חזק של אלכוהול מפיו. עוד הוסיף, כי שיתף פעולה בצורה מלאה, השוטר לא הדגים לו כיצד לנהוג במבחן העמידה. לשאלה האם השוטר החליף פיה השיב "לא זכור לי, הוא הביא לי צינור. וכן: "לא, לא ידעתי בכלל שיש פיה הוא נתן לי צינור ואמר לנשוף" (עמ' 8 ש' 13). לקראת סוף עדותו הסביר הנאשם, כי הינו עובד בחברת רכב ואינו יכול להרשות לעצמו להיות בשלילה. הוא המפרנס העיקרי ועל כן לא ינהג במצב של שכרות. דיון והכרעה: האם ניתן להרשיע הנאשם בעבירת השכרות לאור בדיקת הינשוף: אין מחלוקת לעניין תקינות המכשיר שהרי הוגשו מסמכי מעבדה בנושא. אולם ההגנה מבקשת לזכות את הנאשם מכמה סיבות. ראשית, לא הוכח כי מפעיל הינשוף מוסמך, העד לא הציד תעודת הסמכה ואף לא העיד על מיומנותו. שנית, מעיון בת/5 לא הוחלפה פיה בכל נשיפה בבדיקת הינשוף כפי שמתבקש מהנוהל. לעניין הסמכת מפעיל הינשוף להפעלת המכשיר, נכון הדבר כי במסגרת חקירת עת/2 הלה לא התבקש להציג כל תעודה ואף לא נשאל בנושא לא על ידי ב"כ המאשימה ולא ע"י ב"כ הנאשם, אולם בתחילת מסמך ת/5, דין וחשבון על עריכת בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, צוין במפורש כי הלה מוסמך להפעיל "ינשוף" אלכוהול מטר מסוג דרגר MK III II. 7110. מסמך זה חתום בחתימת המפעיל. כיוון שעת/2 לא נחקר ע"י ב"כ הנאשם לגבי רישום זה בראיה שהוגש לבית המשפט הרי שלא אקבל הטענה כי העד אינו מוסמך להפעלת המכשיר. מנגד, צודק ב"כ הנאשם בטענתו כי לא הוכחה החלפת פיה במהלך הבדיקה, כפי שמתבקש מהנוהל. באותו דין וחשבון כאמור לעיל (ת/5), לא סומן בסעיף 6, כי נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה. כך עולה גם מעדותו של עת/2 "אני רואה שלא סימנתי את אותה רובריקה שבעצם מציינת שהחלפתי פיה בכל נשיפה" (עמ' 4 ש' 2-3). עת/2 אומנם הסביר שאין לו שום מגבלה של פיות והחלפת פיות זה עניין שבשגרה ומדובר בטעות סופר בעטיה לא סימן בשעת לילה מאוחרת. עוד מסר באופן חורץ, כי בכל בדיקה בכל ההיסטוריה שלו לא הייתה פעם אחת שלא החליף פיה ואין לו אינטרס ושום מגבלה שלא להחליף פיות (עמ' 4 ש' 21). אולם כשנשאל האם ייתכן כי שכח השיב "בני אנוש שוכחים דברים מדי פעם" (עמ' 4 ש' 26). וכן אישר כי את המקרה עצמו הוא אינו זוכר וכי עדותו הינה על פי האמור במסמכים. לאור האמור לא הוכיחה המאשימה החלפת פיית נשיפה כנדרש במהלך הבדיקה. בעפ"ת 47625-10-10 לוזרלדה נ' מדינת ישראל (מחוזי ת"א) נקבע, כי משלא הוכח שהוחלפה פיה במכשיר הינשוף, לא ניתן להרשיע את הנהג בהסתמך על ממצא הינשוף. וראה גם התייחסות בית המשפט העליון לנושא ברע"פ 613/11. לאור האמור אני קובע, כי קיים ספק לעניין ממצאי בדיקת הינשוף לאור הראיות שנשמעו, נתקבלו ונבדקו כאמור מעל, בית המשפט קובע חד משמעית, כי לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת השכרות בהתבסס על בדיקת מכשיר הינשוף. האם ניתן להרשיע הנאשם בעבירת השכרות או בנהיגה תחת השפעת אלכוהול לאור מאפייני שכרות: כידוע הפסיקה קבעה כי ניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשכרות גם ללא בדיקה מדעית. (ראו בעניין זה למשל ר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נגד מדינת ישראל, מ(4), 463, 467; רע"פ 10284/07 קדוש נגד מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 22.1.208). הרשעה כאמור תהיה על סמך מאפייני שכרות ברורים שיצביעו על שכרות הנבדק מעל לכל ספק סביר. עת/1 ציין בת/1 ות/2 כי נמצאה אינדיקציה לשכרות בבדיקת הנשיפון, הנאשם הודה כי שתה כוס וודקה רד בול, מפיו נדף ריח אלכוהול חזק, הופעתו מסודרת אך התנהגותו רדומה ועיניו אדומות. עת/1 ביצע לנאשם מבחן ביצוע (מאפיינים) כשעמידתו נמצאה מתנדנדת, במבחן הליכה על קו מספר פעמים התנדנד והסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות, אך מנגד ביצע בהצלחה את מבחן הבאת אצבע לאף, שבו אפילו לא התנדנד. לבסוף ציין בהתרשמותו הכללית, כי לא ניתן לקבוע שהנהג נראה תחת השפעת אלכוהול. במהלך עדותו לעניין התרשמותו על בדיקת המאפיינים ציין העד, בגילוי לב, "אינני רופא ולא יכול לקבוע אם זה השפעת אלכוהול קלה בינונית או כבדה". והעובדה שעת/1 שצפה בנאשם מבצע המבחנים לא מסוגל לקבוע דעה בנושא מדברת בעד עצמה, אבל באותה נשימה חשוב להדגיש שעת/1 לא קבע ואף לא טען כי הנאשם לא נראה שיכור. לעניין דרך ביצוע הבדיקה נשאל עת/1 ע"י ב"כ הנאשם, האם הדגים לנאשם את מבחני הביצוע והשיב: "זה לא רשום אך סבירות גבוהה שכן כי אני בד"כ מדגים". אין זה מתפקיד בית המשפט לפרש המושג "סבירות גבוהה". ומנגד הנאשם מסר בעדותו לעניין מבחן ההליכה על קו, שבו כשל, כי המבחן לא הודגם כנדרש. אולם חשוב לציין כי נאשם ביצע את כל מבחני הביצוע, ואף עמד בהצלחה במבחן השלישי, הבאת אצבע לאף, לטעמי לא ניתן לבצע את המבחנים כנדרש אם לא מקבלים הסבר כנדרש טרם הבדיקה ולבטח לא להצליח בהם ולו חלקית. יתרה מזו, יש הבדל משמעותי בין אי רישום החלפת פיה בינשוף לאי רישום הדגמת מבחן מאפיינים, שהרי אי החלפת פיה בינשוף מהווה מחדל, אך לא מונעת פיזית את אפשרות הבדיקה בינשוף, אך לא ניתן לבצע את מבחן הביצוע ללא הסבר ולבטח לא להצליח בו חלקית. אלי אנושי כן אציין כי איני מקבל טענת הנאשם כי מבחן הביצוע נערך על גבי חולות בכביש גישה לאתר בניה, בעניין זה רשם עת/1 בת/2 כי המבחן נערך על אספלט ישר שטוח ויבש ומקבל אני כאמינה את עדותו וגרסתו של עת/1. מסקנה: לאחר שהאזנתי לעדויות עדי התביעה, ועיינתי במסמכים שערכו והוגשו על ידם. ושקלתי טיעוני המאשימה, והאזנתי בכובד ראש לדברי הנאשם ושקלתי היטב את גרסתו וטיעוני ב"כ, איני סבור כי ניתן להרשיע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות לאור התנהגותו ומבחן הביצוע, שכן ההרשעה בשכרות מצריכה מאפייני שכרות חד משמעיים מעבר לכל ספק סביר ואין הדבר כך במקרה זה שכן קיים ספק בנושא. תחת זאת, בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, לאור העובדה כי הנאשם הודה כי שתה משקה אלכוהולי, לאור עיניו האדומות ותגובתו במבחני הביצוע, מצאתי להרשיע הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בניגוד להוראת תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. אציין כי המדובר בעבירה שיסודותיה כלולים בעבירת השכרות ומשכך לא מצאתי כי הנאשם הופתע או כי קופחה זכותו להתגונן מפני אישום זה, הגם שלא הוזהר מפני האפשרות שיורשע בעבירה זו מפורשות. לסיכומו של דבר, נוכח כל האמור אני מזכה את הנאשם מעבירות של נהיגה בשכרות ומרשיע אותו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהולבדיקת שכרות (אלכוהול)